הבדלים בין גרסאות בדף "טבילת עזרא"

"טבילת עזרא" היא אחת מבין עשר התקנות שתיקן עזרא הסופר (בבא קמא פב א), המחייבת בעל קרי (דהיינו מי שיצא זרע מגופו), לטבול לפני שהוא עוסק בתורה ובתפילה, ובלא זאת אסור עליו ללמוד ולהתפלל. מקור הדין במשנה (ברכות ג, ג - ו). בתלמוד נאמר כי התקנה התבטלה, ולפיכך אינה נוהגת כיום מעיקר הדין.

בעל קרי חייב בטבילה  מן התורה, כמפורש בפסוקים {{ויקיטקסט|ויקרא_טו_טז|ויקרא טו טז}}{{ויקיטקסט|דברים_כג_יא|דברים כג יא - יב}}, ובלא טבילה אסור עליו להיכנס למקדש ולאכול תרומה וקדשים. עזרא הוסיף על דין התורה, ותיקן שגם יהיה אסור עליו לעסוק בתורה ובתפילה לפני הטבילה {{ויקיטקסט|בבא_קמא_פב_ב|בבא קמא פב ב}}. בשו"ת '''משנה הלכות''' [http://www.tshuvos.com/showSefer.asp?sefer=Mishne_Halochos_12&name=%EE%F9%F0%E4%20%E4%EC%EB%E5%FA%20%E7%EC%F7%20%E9%E1&min=1&max=482&seperator=no&numCode=318 (יב שיח)] ציין לדברי המדרש '''תנא דבי אליהו''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51880&st=&pgnum=56 (רבא, ז)] שאף קודם יציאת מצרים נהגו ישראל לטבול לקריים, ולדברי '''רש"י''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%97_%D7%91#%D7%A8%D7%A9%22%D7%99 (ברכות יח ב ד"ה ונחת)] שכתב שבניהו בן יהוידע - שקדם לעזרא דורות רבים - טבל לקריו כדי לעסוק בתורה. מכך הוכיח שלטבילה זו שורש היסטורי קדום, אף קודם שנקבעה כחיוב.

רב נחמן בר יצחק {{ויקיטקסט|ברכות_כב_א|ברכות שם}}{{ויקיטקסט|חולין_קלו_ב|;חולין קלו ב}}(ברכות שם; חולין קלו:) מעיד שנהגו העולם כדעת ר' יהודה בן בתירא בעניין זה, ומשמע מכך שהלכה כמותו. כך עולה גם מדברי זעירי בסוגיה, הנוקט כי ביטלו את טבילת עזרא, ותולה התלמוד את דבריו בדעת ר' יהודה בן בבא.

ה'''ביאור הלכה''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A4%D7%97(פח ד"ה וכן)] כתב (ע"פ [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%91_%D7%90#%D7%A8%D7%A9%22%D7%99 '''רש"י''' ד"ה אפשר)] שלעניין זה גם חלוש מוגדר כ'חולה'.

'''רבינו חננאל''' (כב. ד"ה תניא; כב: ד"ה היה עומד) סובר כדעה השנייה שהובאה ברי"ף, שלתפילה התקנה לא בטלה. כך גם כתבו בשמו '''רבינו תם''' בספר הישר (שצא) שהסכים עימו, '''תוספות''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%91_%D7%91#%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA (חולין קכב: דה לגבל)]; שו"ת מהר"ם מרוטנברג [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43090&st=&pgnum=70 (רכא)]ספר '''המנהיג''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8912&st=&pgnum=99 (הל' צום כיפור, עב)]; ו'''פסקי רי"ד''' (כב. ד"ה תניא) בשמו ובשם רבינו ברוך. מפשטות דברי ראשונים אלו נראה כי דעת רבינו חננאל שצריך לדווקא טבילה ולא נתינת תשעה קבין, אך בדברי רבינו חננאל עצמו (שם) מפורש כי ניתן להקל לתפילה בנתינת תשעה קבין ואין חובה דווקא בטבילה, וכדעת הרי"ף. בשו"ת '''דברי יציב'''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15079&st=&pgnum=118 (או"ח נה)] מציע ליישב זאת, שלכתחילה צריך טבילה, ורק מי שאין באפשרותו לטבול יכול להיטהר בתשעה קבין.

ראשונים רבים, ביניהם ה'''רשב"א''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92#%D7%93%D7%A3_%D7%9B%D7%91_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%90 (כב א ד"ה אמר)], '''ר' אברהם אלשבילי''' ( שם ד"ה שהיה), ובנו ה'''ריטב"א''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92#%D7%93%D7%A3_%D7%9B%D7%91_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%90 (שם ד"ה שהיה)], לא הזכירו שישנו חילוק בין תפילה לדברי תורה, ודנו בשאלה הפרשנית הנ"ל - האם בטלה רק הטבילה או גם הנתינה - גם לגבי לימוד תורה, ונקטו כאפשרות המקילה, שגם בתשעה קבין אין צורך, בין לתורה ובין לתפילה. הם מוכיחים כשיטתם מהמעשה המובא בסוגיה על אותו תלמיד שהיה קורא בדברי תורה בהיסוס מפני שהיה בעל קרי, ואמר לו ר' יהודה בן בבא שיכול לקרוא ללא חשש כי אין דברי תורה מקבלין טומאה, ולא הצריכו אפילו נתינת תשעה קבין. הוכחה נוספת הביאו מהתלמוד הירושלמי [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%90_%D7%97_%D7%90 (יומא ח א)]. כך פסק להלכה גם '''מהר"ם מרוטנברג''' (שו"ת דפוס פראג, רכא) במסקנת דבריו, וכן '''ההשלמה''' (ד"ה אר"נ) וה'''רשב"ץ''' (ד"ה אר"נ), ע"פ גירסתם בגמרא "נהוג עלמא ... כר' יהודה בן בתירא בטבילה" (ולא כגירסתנו "בדברי תורה", שמותירה מקום להחמיר בתפילה). על המתירים באופן גורף נמנים גם ה'''רמב"ם''' (שם ובהל' ק"ש ד ח, וראה קטע הבא), '''ר' יהודה בן ברכיה''' (יג: מדפי הרי"ף, ד"ה לטבילותא) בשם דודו '''ר' זרחיה הלוי''', ה'''אור זרוע''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8726&st=&pgnum=55 (א קיז)] בשם '''ר' יצחק בר שמואל''', '''פסקי רי"ד''' (ד"ה תניא), '''נימוקי יוסף''' (ד"ה פירוש), ה'''מרדכי''' (ברכות עג), '''ריבב"ן''' (ד"ה אין) ה'''רא"ה''' (ד"ה ועיקרא), ה'''מאירי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31518&st=&pgnum=81 (כב. ד"ה טבילה)], בעל '''ספר החינוך''' (קפ), וה'''טור''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A4%D7%97 (אורח חיים פח)].   

גם ה'''ראב"ד''' (בהשגותיו על בעל המאור, ברכות יב. מדפי הרי"ף, ד"ה יצא בדיעבד) כתב שאלו שלא נהגו בכך סמכו על ה'''ירושלמי''', ומלכתחילה היו מקומות שבהם לא התקבל המנהג כלל, והיו מקומות שבהם התקבל המנהג רק לעניין רחיצה בתשעה קבין ולא לעניין טבילה.

כך נראה גם מדברי ה'''רא"ה''' (ד"ה ועיקרא), שלאחר שפסק שהתקנה בטלה, כתב שדברי '''רב האי גאון''' שיש להחמיר לתפילה כיוון שכך המנהג, נאמרו "לדורו או במקומו, אבל במקומות אלו לא נהגו בה כלל". עולה מדבריו, כי כיוון שבמקומו ובזמנו של רב האי נהגו להחמיר, ממילא המנהג יצר את החיוב.

ייתכן לפרש כך גם את דברי '''ריא"ז''' (פסקי ריא"ז, ברכות ג ג) שהובאו ב'''שלטי גיבורים''' (יג: מדפי הרי"ף), שכתב שנהגו העם להקל, "ולא מיחו חכמים במנהג זה, אלא הניחו העם במנהגם אף על פי שנהגו שלא כהלכה" - אף שתחילת המנהג להקל היה שלא כדין, לאחר שפשט ממילא התבטל החיוב באותו מקום, שכן החיוב נובע מהמנהג, ולפיכך לא מיחו בהם.

גם ב'''יד המלך''' על הרמב"ם (לנדא, הל' תפילה וברכת כהנים ד ו) כתב שאף לאחר ביטול התקנה, במקומות בהם המשיכו לנהוג בה הרי היא כחובה.

ה'''שולחן ערוך''' ({{ויקיטקסט|שולחן_ערוך_אורח_חיים_פח_א|או"ח פח א}}) פסק שאין צריך טבילה ולא רחיצה בתשעה קבין, בין לתורה ובין לתפילה, ומעיד שכך פשט המנהג, וכך היא הסכמת האחרונים (שכן לא השיגו על דבריו). מעדות השו"ע על המנהג נראה שפוסק כדעת ה'''רמב"ם''' הנ"ל וסיעתו, שבמקום שיש מנהג הריהו מחייב בטבילה או ברחיצה לתפילה. עפי"ז, בשו"ת '''דברי יציב''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15079&st=&pgnum=117 (או"ח א נה)] נוטה להחמיר בימינו בארץ ישראל, שכן מלבד כל הראשונים המחמירים נ"ל, בספר '''המנהיג''' (הל' צום כיפור עב) וב'''ים של שלמה''' (קונטרס חילוקי דינים ומנהגים בסוף ב"ק, ט) כתבו שבא"י המנהג לטבול לקרי, ואפילו ביום הכיפורים, ומדברי ה'''כלבו''' (סד) ו'''העיטור''' (סוף הל' מילה) נראה שבמקומות שאין צינה המנהג לטבול, וא"כ כשיש מקוואות חמים אין להקל. בנוסף לכך מציין שמי שנהגו אבותיו בטבילה זו, חייב להמשיך במנהגם (כמובא לעיל מאגרת הרמב"ם). גם בשו"ת '''שבט הלוי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1415&st=&pgnum=19 (או"ח ה טו)] נטה להחמיר בימינו בא"י, מפני שאפשר לטבול בנקל.

מכיוון שטבילה זו אינה מן התורה, היקל בה רב הונא (כב.) שאפשר לעשותה גם במרחצאות, דהיינו במים שאובים, הפסולים לטבילה של תורה. רב חסדא ורב אדא בר אהבה נחלקו עליו וסברו שלא ניתן לטבול במים חמים, ונחלקו המפרשים במהות המחלוקת: מ'''רש"י''' (כב. ד"ה קאי) נראה שטעם המחמירים הוא שטבילת עזרא מצריכה מקווה כשר, ואילו במרחצאות המים הם שאובים; וה'''מרדכי''' (שבועות תשנ) כתב שטעם האמוראים המחמירים הוא גזירת מרחצאות {{ויקיטקסט|נידה_סו_ב|ראה נידה סו ב}}, ולדבריו במים שאובים צוננים מותר לכל הדעות לטבול טבילת עזרא.  

ה'''משנה''' במקוואות [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%90%D7%95%D7%AA_%D7%97#%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%90 (ח א)] מתירה לבעל קרי לטבול בשאובים, וכן דעת ר' יהודה ב'''תוספתא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%AA%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%91#%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94_%D7%99%D7%90 ברכות ב יא], ומובאת בסוגיה כב: בשינוי לשון) שהתלמוד מציע שתי אפשרויות כיצד לפרש את דבריו "ארבעים סאה מכל מקום" - לדעה אחת בא להתיר טבילה במים שאובים, ולדעה שנייה בא להתיר אפילו טבילה בתוך כלי ולא דווקא בקרקע. לפי גירסת ה'''ריטב"א''' בסוגיה (כב. ד"ה וכי) עולה כי גם רב הונא התיר אף טבילה בכלי.

ה'''פרי חדש''' (או"ח פח ד"ה ואיכא) הקשה מהמשנה הנ"ל - שמתירה טבילה בשאובים, ומשמע אפילו הם חמים - על האמוראים שאסרו בטבילה בחמים; ותירץ על פי ה'''תוספתא''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%AA%D7%90/%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%90%D7%95%D7%AA/%D7%95#%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94_%D7%90 (מקוואות ו א)] שבה מפורש שר' מאיר אוסר טבילת עזרא בשאובים ור' יהודה מתיר, וא"כ רב חסדא ורב אדא בר אהבה סוברים כר' מאיר, ואילו רב הונא סובר כר' יהודה. ה'''לחם משנה''' (הל' ברכות ו ה) לא הזכיר את התוספתא במקוואות אך הבין שת"ק בתוספתא בברכות הנ"ל חולק על ר' יהודה ואוסר טבילה בשאובים, ולמד בדעת הרמב"ם שם שדעתו כת"ק ולא ניתן לטבול טבילה זו במים שאובים, אך ב'''מרכבת המשנה''' (שם) כתב שאין הבנתו מוכרחת. ה'''ראב"ד''' (בהשגתו שם) כתב בפירוש שניתן לטבול טבילה זו במים שאובים, וה'''עמודי אש''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=10&st=&pgnum=46(ג יב)] הביא סיוע לדבריו מהתוספתא במקוואות שם וע"פ הכלל המקובל שהלכה כר' יהודה במחלוקותיו עם ר' מאיר.