טיוטה:פיקוח נפש בשבת

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מניין שפיקוח נפש דוחה שבת[עריכת קוד מקור]

בגמ' יומא (פה א) הובאו שבעה דעות מניין שפיקוח נפש דוחה שבת "וכבר היה רבי ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך, ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן. נשאלה שאלה זו בפניהם: מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת? 1. נענה רבי ישמעאל ואמר: (שמות כב) אם במחתרת ימצא הגנב. ומה זה, שספק על ממון בא ספק על נפשות בא, ושפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל - ניתן להצילו בנפשו, קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת. 2. נענה רבי עקיבא ואמר: (שמות כא) וכי יזד איש על רעהו וגו' מעם מזבחי תקחנו למות. מעם מזבחי - ולא מעל מזבחי. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא להמית, אבל להחיות - אפילו מעל מזבחי. ומה זה, שספק יש ממש בדבריו ספק אין ממש בדבריו, ועבודה דוחה שבת - קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת. 3. נענה רבי אלעזר ואמר: ומה מילה, שהיא אחד ממאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם - דוחה את השבת, קל וחומר לכל גופו - שדוחה את השבת. 4. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: (שמות לא) את שבתתי תשמרו יכול לכל - תלמוד לומר אך - חלק. 5. רבי יונתן בן יוסף אומר: (שמות לא) כי קדש היא לכם - היא מסורה בידכם, ולא אתם מסורים בידה. 6. רבי שמעון בן מנסיא אומר: (שמות לא) ושמרו בני ישראל את השבת, אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה. 7. אמר רב יהודה אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא: דידי עדיפא מדידהו, (ויקרא יח) וחי בהם - ולא שימות בהם. אמר רבא: לכולהו אית להו פירכא, בר מדשמואל דלית ליה פרכא.

נ"מ בין התרוצים תהיה בעובר במעי אימו (אפילו קודם 40 יום) שהוא ישמור שבתות הרבה אבל הוא אינו חי או אדם שוטה שלא מסוגל לשמור שבת ואפילו חוששים שישתטה אם לא יחללו עליו. (ובפוסקים הקלו בכל המקרים)

נ"מ נוספת בין הסברות נמצאת בשו"ת הרשב"א שנשאל באשה שהוציאוה מביתה בשבת בחזקה על ידי ישראל משומד להוציאה מכלל ישראל. אם מותר לשלוח בעד אביה שהוא בעיר אחרת בשבת... מי הוי כספק נפשות ולהקל או לא?

והשיב שהדבר צריך תלמוד ומכל מקום כך דעתי נוטה שאסור לפי שאין דוחין את השבת על הצלה מן העבירות שאין אומרים לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חברך

אומנם בב"י מביא ע"פ התוס' שלצורך מצווה רבה אומרים חטא כדי שיזכה חברך וכ"ש כאן שזה גם חלל עליו שבת אחת כדי שימור שבתות הרבה.

גודל החובה להציל נפשות בשבת[עריכת קוד מקור]

ובגמ' שם נאמר עוד " אין עושים דברים הללו לא על ידי נכרים, ולא על ידי כותים אלא על ידי גדולי ישראל , ואין אומרים יעשו דברים הללו לא על פי נשים ולא על פי כותים, אבל מצטרפין לדעת אחרת" ובירושלמי אמרו: "הזריז משובח, והנשאל מגונה, והשואל הרי זה שופך דמים".

הותרה או דחויה[עריכת קוד מקור]

שבת (קכח:) "אמר מר: אם היתה צריכה לנר - חבירתה מדלקת לה את הנר. פשיטא! - לא צריכא בסומא. מהו דתימא: כיון דלא חזיא - אסור, קא משמע לן: איתובי מיתבא דעתה, סברא: אי איכא מידי - חזיא חבירתה ועבדה לי." יומא (פד:) "תניא: מחמין חמין לחולה בשבת בין להשקותו בין להברותו. ולא שבת זו בלבד אמרו אלא לשבת אחרת. ואין אומרים: נמתין לו שמא יבריא, אלא מחמין לו מיד, מפני שספק נפשות דוחה את השבת יומא פב. "חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין" ומשמע שרק לצורך רפואתו הבאה"ל מביא הרבה ראשונים שחולקים לדוג' רש"י שמעביר את ההיתר מצרכי החולה לצרכי הרפואה ומה שאמרנו לעניין יולדת זה רק כשהרופאים חושבים שישוב דעתה זה דבר שמסתכנת בו. ולכן למסקנה פוסק הביה"ל "דכל היכא דאינו מסוכן לדבר זה אין מחללים... אבל בדבר שיש חשש שע"י מניעת דבר זה יחלש ויכבד חליו מחללין עליו השבת." ונראה שזה תלוי במחלוקת אחרת שמביא הרשב"א האם שבת הותרה או דחויה אצל פיקוח נפש? "ולי נראה שהכל תלוי במחלוקת אם נאמר שבת דחויה או נאמר שבת הותרה אצל חולה. אם נאמר שבת הותרה אצל חולה שוחטין לו שלא אסרה תורה מלאכת שבת אצל חולה. ושוחטין לחולה בשבת כדרך ששוחטין אנו לעצמנו... אבל למ"ד דחויה היא מאכילין לו הנבילה שהוא צריך לאכול ואין אנו עוברין לשחוט לו. שבמקום שיש לו בשר לאכול לא נעבור אנו ולא נדחה את השבת. וכמדומה שהלכה כמאן דאמר שבת דחויה היא ולא הותרה." רש"י תוס' רשב"א רמב"ם ור"ן סברו ששבת דחויה והמהר"ם, רמב"ן, מגיד משנה טור תשב"ץ פסקו שהותרה ובפסיקת ההלכה נחלקו השו"ע והרמ"א שולחן ערוך "מכה של חלל... עושים לו כל שרגילים לעשות לו בחול" ומשמע שאפילו דברים שאינם לצורך הרפואה אלא ליישב דעתו מותר "כשמחללין שבת על חולה שיש בו סכנה, משתדלין שלא לעשות ע"י א"י וקטנים ונשים אלא ע"י ישראלים גדולים ובני דעת. הגה: וי"א דאם אפשר לעשות בלא דיחוי ובלא איחור ע"י שינוי, עושה ע"י שינוי; ואם אפשר לעשות ע"י א"י בלא איחור כלל, עושין ע"י א"י וכן נוהגים; אבל במקום דיש לחוש שיתעצל הא"י, אין לעשות ע"י א"י. הגר"א ביור"ד סוף רסו לעניין מילה בשבת אומר שגם למ"ד ששבת הותרה לצורך מילה לא בהכרח ששבת הותרה לצורך פקו"נ אע"פ שיש מי שלמד שפקו"נ דוחה שבת ממילה