תחרות כתיבת הסוגיות השנתית - תשפ"ב!
פרס ראשון - 10,000 ש"ח | פרס שני - 7,500 ש"ח | פרס שלישי - 5,000 ש"ח
להשתתפות בתחרות >>

שיחה:סיכך בסדין

מתוך ויקיסוגיה
גרסה מ־02:10, 22 באוגוסט 2021 מאת משה אליהו יעקב (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "בס"ד פירס עליה סדין. כהמשך לסוגיא הקודמת שבה עסקנו במסכך מתחת האילן אנו עוברים לסוגיה דומ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בס"ד פירס עליה סדין. כהמשך לסוגיא הקודמת שבה עסקנו במסכך מתחת האילן אנו עוברים לסוגיה דומה במקצת לאדם הפורס סדין על סוכתו בשביל שהוא יגן עליו מפני החמה או מפני הענפים שלא יפלו מגג הסוכה לתוך תבשילו וכדו'. כותבת המשנה(י.) "פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה" אמנם הגמרא אומרת שאם הניח סדין זה לנוי הסוכה כשרה. ובהמשך הגמרא מגבילה את היתר נויי סוכה ומביאה מחלוקת לגבי מקום הנחת הנוי שרב נחמן התיר להניח את נוי הסוכה עד גובה עשרה טפחים מהסכך ואילו רב חסדא ורבב"ה אוסרים עד ארבע טפחים. כיון שסוגיא זו מקבילה למסכך תחת האילן לכן ביאור המשנה, תלוי לכאורה בשיטות הראשונים לעיל נתחיל לפרטם בעז"ה. שיטת רש"י: אם ניזכר בסוכה שתחת האילן רש"י כתב שאם הסוכה צילתה מרובה מחמתה אף בלי האילן, ודאי כשרה היא אע"פ שהיא עומדת תחת האילן, הואיל והאילן חמתו מרובה מצילתו, הסוכה כשרה מכיון שאם תסיר את צל האילן עדיין צל הסוכה יהיה רב ויכשיר את הסוכה לכן לא אומרים שיצטרף סכך פסול לכשר, מכיון שדין זה נאמר רק כאשר צריכים להשתמש בצל האילן לתוספת הסכך אמנם אם צל האילן מרובה מחמתו אז אפילו שהסוכה מסוככת כהלכתה הסוכה נפסלת מדין סכך פסול שמצטרף לכשר. וה"ה למניח סדין מפני החמה או הנשר כיון שמניח את הסדין על מנת להגן עליו ואין שם סכך אלא על דבר שבא להגן ולכן סכך זה הוא פסול ופוסל לכן הסוכה נפסלת אף אם הסוכה מסוככת כהלכתה.

נמצא שהמשנה העוסקת בעושה סוכתו תחת האילן עסקה בכשרות הסכך כלומר האם צריך{ופוסל} את צל האילן או לא, ואילו אצלינו בסדין המשנה עוסקת האם סדין זה חשוב סכך. והקשו תוס' ורא"ש על פירוש זה א"כ מדוע הכשיר ר' חסדא כשפירס את הסדין לנוי, במה שונה הדבר מפירס מפני החמה או הנשר, והלא סיכך בדבר המקבל טומאה? ובדברי רש"י מבואר שהדבר תלוי מה הייתה כוונתו בפריסת הסדין, שאם כוונתו לפורסו מפני החמה או הנשר פסולה כיון שאין זה צורך הסוכה אלא צורך האדם ואינו בטל לגבי הסוכה, ואילו אם הניחו לנוי כשרה כיון שהוא לצורך הסוכה ובטל לסוכה. לפי פירוש זה של רש"י מובן למה הפורס סדין לנוי הסוכה כשירה כיון שהנוי לא נחשב סכך ואינו עשוי להגן מימלא הוא לא יפסול את הסוכה. תוס'(ד"ה נויי סוכה) הביא שני תנאים כדי לפסול סוכה במסכך בנוי א. סוביקטיבי- כלומר דירה סרוחה שהנוי מפריע ב. אובייקטיבי- כלומר אין שיעור מספיק בסוכה. ולכן אדם המסכך בסוכה בגובה 10 טפחים והנויי יורד בגובה הסוכה ומצד הדין הסוכה צריכה להיפסל כדין הוצין היורדין לסוכה (ד.) הפוסלים את הסוכה ומחדשים תוס' כאן כיון שהניח את הנוי מרצונו אז אין את הפסול של דירה סרוחה כיון שהוא רוצה בו{משא"כ הוצין} וגם הוא בטל לסוכה ולכן גם מצד שיעור הסוכה היא כשרה. אמנם הגמרא אומרת שאם סם את נוי הסוכה בדופנה של הסוכה ואין בסוכה שיעור 7 על 7 הנוי לא מתבטל וצ"ע למה? הרב ביאר חילוק זה ואמר שדין זה שצריכה הסוכה להיות גבוהה עשרה אין אנו יודעים אלא מדרשה{כרובים ה.} ומשמע שבלא זה הסוכה ראויה לישיבה אף בפחות מגובה עשרה אלא שהיא דירה סרוחה וכאן שמדובר בנויי סוכה לא שייך לפסול מדין דירה סרוחה שמאחר שנעשה לנוי אין הסוכה נחשבת דירה סרוחה. משא"כ לענין רוחב שבעה טפחים של הדפנות דבר זה אנו יודעים מסברא שאין הסוכה ראויה לישיבה בפחות מרוחב זה, ולכן כשיש נויי סוכה הממעטים את שיעור רוחבה אינה ראויה לישיבה ונפסלת בכך {ומצאתי שכך ביאר הערוך לנר}. אם הנוי היה מרוחק ארבע טפחים {אליבא דר"ח שכך נפסקה ההלכה} כיון שמרחק זה הוא מרחק חשוב אז הנוי מקבל משמעות ולכן הוא נחשב אוהל. אח"כ הגמ' מביאה מעשה ביניים בחפץ שאדם מניח על הסוכה אמנם לא לצורך הסוכה ולא לצורך האדם אלא לצורך הבגד וכך כותבת הגמרא עבדו של רב אשי נרטב בגדו והוא שטח אותו על הסוכה כדי שיתייבש לו ואז ר' אשי אמר לו שיסיר את הבגד משם כדי שאנשים לא יחשבו אחר שהבגד יתייבש שהוא מסכך בסכך פסול משמע מכאן שאם הבגד היה רטוב היה אפשר להניח אותו שם ליבוש אבל כשהבגד רטוב אין חשש כי רואים שהוא רטוב.

לפי איך שהסברנו ברש"י מקרה זה מובן מאוד כיון שלא הניח בגד זה כדי להגן אלא רק כדי שיתיבש הסוכה כשרה ולא נפסלת הראיה שרב אשי לא אמר לו שהסוכה פסולה אלא רק חשש שהוא שמא הבגד יתיבש אנשים יחשבו שבגד זה ניתן להגן ומשמש לסכך לכן ר' אשי אמר לו להורידו מהסוכה, ובאמת גם מה שהוא לצורך הבגד לא פוסל את הסוכה ומה שהגמרא כתבה דוקא לנאותה הוא כדי לחדש שאע"פ שהנוי הוא לצורך הסוכה מ"מ הוא מתבטל וכ"ש בגד שהוא לא לצורך סוכה שיתבטל. נשאלת השאלה איך הוא השתמש בסוכה הרי זה ביזוי מצווה? תירץ המאירי שזה היה בערב חג והקדושה לא חלה על הסוכה ולכן לא שייך ביזוי. עוד י"ל כיון שהוא לא פוגע בגוף המצווה אין כאן ביזוי משא"כ נרות חנוכה שבהם כתוב "אין לנו רשות להשתמש בהם" ולכן אע"פ שלא פוגעים בהם עדיין אסור משא"כ סוכה שנועדה לשימוש שלא פוגע בסוכה. שיטת ר"ת. לפי שיטת תוס' הדנים בשאלת הקדימה שאם קדמה הסוכה לסכך הפסול אז הסוכה כשרה והיא לא יכולה להיפסל לא מדין סכך פסול ולא מדין שני סככים, וגזרת הכתוב "בסוכות תשבו" הוא דוקא לאילן שקדם לסוכה כפי שפתחה המשנה הקודמת, העושה סוכתו תחת האילן פסולה משום גזירת הכ' אבל כשהסוכה קדמה לאילן הסוכה כשרה. הראיה מהמשנה של הדלה עליה את הגפן וסיכך על גבה משמע שאם סיכך קודם שהדלה את הגפן הסוכה כשרה. א"כ לפי זה איך נסביר את המשנה שהפורס סדין מפני החמה ומפני הנשר הסוכה פסולה והרי הסוכה קדמה? י"ל שהסוכה מסוככת כהלכתה והוא פורס את הסדין כדי שהסכך לא יתיבש כלומר בלא הסדין יתייבש הסכך מפני החמה ופריסת הסדין נועד למנוע מהסכך לינשור, וכיון שהסכך לא יחזיק מעמד אז זה מראה על פסול עצמאי של הסכך ונמצא שהסוכה פסולה כשפורס סדין מכיון שאין מספיק סכך כשר.

לפירוש זה של ר"ת אם נקביל זאת למסכך תחת אילן נראה שגם בסוגייתנו וגם בסוגיה שם המשניות עוסקות בצריכות של הצללים השונים שם בצורך האילן וכאן בצורך הסכך וא"כ מה באה משנתנו לחדש? תירץ החת"ס שלכן הביא תוס' את שיטת ר"ת ללמד אותנו שאע"פ שהסכך עצמו כשר כיון שהוא לא יכול להחזיק מעמד במשך שבעה ימים ובעצם סימת הסדין מראה על פסול עצמאי בסכך הייתי חושב לפוסלו מדין מעמיד קמ"ל כיון שהסוכה עכשיו כשרה ואינו יצטרך את המעמיד אלא אח"כ לא יפסל מדין מעמיד. אם נמשיך אם תירוץ זה יהיה מובן למה אם סיכך לנוי הסוכה כשרה, כיון שהנוי לא מונע מהסוכה להיפסל לכן הסוכה כשרה. א"כ שהסוכה קדמה היא לא נפסלת מדין שני סככים וסכך פסול אז למה אם הניח את הנוי בריחוק של ארבע טפחים הסוכה פסולה? י"ל משום אוהל המפסיק כדוגמת אדם היושן תחת מיטה כיון שהוא לא יושב מתחת סוכה אלא מתחת מיטה או נוי נוצר כאן אוהל המפסיק בינו לסוכה משא"כ אם היו שני סככים כיון שנמצא בתוך הסוכה הכשרה לכן אפילו אם יהיה מעליו סכך פסול הסוכה לא נפסלת. המאירי מהסיפור של עבדו של רב אשי שהניח את בגדו וכל החשש מפני מראית עין שלא יאמרו שלצורך השלמת צל הונחה שם מביא הוכחה לשיטת ר"ת שאומר שסוכה המסוככת באופן שצילתה מרובה מחמתה, אינה יכולה ליפסל שוב ע"י סכך פסול עליה שאם נאמר שנפסלת מדוע חשש רב אשי רק למראית עין הלא כיון ששם עליה הבגד נפסלה משום צירוף סכך פסול. והביא המאירי בשם גדולי הדורות שבקאטלונייאה שיישבו שגם להסוברים שסכך פסול שסכך פסול מצטרף לפסול אפילו סוכה שצילתה מרובה מחמתה, מ"מ כשהניח ע"מ לייבש אינו פוסל כיון שרק סכך שהונח לצורך סיכוך פוסל, משא"כ כאן שהונח רק לייבשו, והרי הוא יותר טוב מאשר אם הונח לנאות את הסוכה, שלכו"ע כשר בכך ולכן הוצרך רב אשי למרעית העין כדי לאסור. המאירי עצמו דחה, שיתכן וכששתח מנימין את הכתונת על הסוכה לא היה אדם בסוכה, ולא היה אדם הצריך באותה שעה ליכנס בה לא לאכילה ולא לשינה וכו' אלא שהיתה השעה צריכה להם לעסקיהם{ולא שההו בסוכה או שיש לומר שע"כ לא ביום טוב היה אלא בחולו של מועד, שהרי ביו"ט אסור לפרוס את הבגד על הסוכה משום אוהל} ולכן כל מה שהיה לחשוש שם הוא למרעית עין ומביא עוד טעם שלא תחשוב שעובר על ביזוי מצווה כיון שמדובר בערב חג ולא חלה עדיין קדושה על הסוכה . ומכאן הקשה הריטב"א לשיטת ר"ת מה החשש של מראית עין הרי לשיטת ר"ת ס"ל בסוכה שצילתה מרובה מחמתה אינה נפסלת ומה כל החשש של הרואים הרי גם אם יסככו על הסכך הכשר בסכך פסול הסוכה לא תיפסל? י"ל שהלא מ"מ בסוכה שחמתה מרובה ופרס עליה סדין לעשותה צילתה מרובה, שפסולה לר"ת הוא משום שהסדין הוא מקבל טומאה ואינו ראוי לסכך, ולכן זהו שאמר ר' אשי שחשש שכשיראו שהסוכה כשרה אע"ג שהסדין גורם שתהיה צילתה מרובה יאמרו שדבר המקבל טומאה כשר לסכך בו. שיטת בעל המאור. שיטה זו דומה במקצת לשיטת ר"ת באומרה שאם הסוכה קדמה לסכך הפסול אין הסוכה נפסלת כיון שצל הסוכה קדם אמנם כל זה מדובר בסכך פסול בדוגמת אילן משא"כ אם האילן היה צילתו מרובה כיון שגם הוא נחשב לסכך שהרי הוא מצל על הסוכה ולכן הסוכה נפסלת מדין שני סככים שצל האילן מבטל צל הסכך ואין אומרים שמועיל קדימה של סוכה בפסול של שני סככים. טעם החילוק בין פסול של סכך פסול שמועיל קדימה של הסוכה לבין הפסול של שני סככים שבה לא מועיל הקדימה של הסוכה הוא, שאם מדובר בסכך פסול כיון שצל הסכך הכשר קדם הסוכה כשרה כי סכך הפסול לא משפיע על צל הכשר משא"כ שני סככים שזה גזירת הכתוב "בסוכות תשבו" ולא סוכה שתחת סוכה, והראיה שהרי הגמ' אמרה על אילן שחמתו מרובה {כלומר סכך פסול} "הא קא מצטרף פסול כשר" כלומר לא שייך הפסול של סוכה שתחת סוכה. וה"ה בפורס סדין מפני החמה או הנשר הסוכה נפסלת מדין שני סככים כיון שצל הסדין מבטל את צל הסכך, ולא משנה כמה רחוק הסדין מהסכך אפילו בתוך ארבע לסכך הוא פוסל את הסוכה. לפי זה המסכך בסדין לנוי הסוכה כשרה מכיון שהסדין לא משמש לסכך אז הוא בטל לסכך ואכן הסוכה לא נפסלת אבל אם הנוי היה מרוחק מהסכך 4 טפחים הסוכה נפסלת מדין שני סככים מכיון שמרחק זה מקנה חשיבות עצמאית לנוי ולכן הוא פוסל הסוכה מדין שני סככים. המקרה של מנימין עבדו של רב אשי שהניח את בגדו על הסוכה ורב אשי אמר לו להורידו לכשייבש והרי לשיטה זו הסוכה קדמה וגם הוא לא משמש לצל אז מה החשש שיראו בגד זה על הסוכה? י"ל כמו ר"ת שהרואים יחשבו שהוא מסכך רק עם הבגד הזה ואין מתחת הבגד סכך כשר לכן רב אשי אמר לו להוריד הבגד. שיטת הגאונים. שיטה זו סוברת שאין סכך פסול פוסל את הסוכה{ולא משנה מי קדם} א"כ למה המסכך בסדין מפני החמה או הנשר הסוכה תיפסל? כתבו התוספות שמדובר בסוכה שחמתה מרובה מצילתה והיא נעזרת בסדין שישמש לצל בסוכה ולכן הסוכה נפסלת מכיון שאין מספיק סכך כשר ולא בגלל הסדין. ולפי זה הטעם שבפורס את הסדין לנאותה שהסוכה כשרה הוא באופן זה מדובר שצילתה של הסוכה מרובה מחמתה אף בלא הסדין ואין הסדין מסייע כלל לריבוי צילתה של הסוכה. אבל אם הנויים היו במרחק של ארבע טפחים מהסכך הסוכה פסולה מדין שני סככים כנ"ל. גם המקרה של מנימין כל חשש הבגד הוא שהרואים יחשבו שהוא מסכך רק בבגד כנ"ל {בעה"מ,ר"ת}. שיטת הר"ן, רא"ש. לשיטתם סכך פסול פוסל הסוכה ולכן המסכך בסדין מפני החמה או הנשר פסול מדין סכך פסול. ולכן אם הוא פורס את הסדין לנוי הסוכה כשרה כיון שהסדין מתבטל לסכך. ואם הנוי היה מרוחק מהסוכה ארבע טפחים הסוכה פסולה מדין סכך פסול . והמקרה של מנימין עבדו של רב אשי כיון שהבגד הונח שם לא לנוי אז הסוכה נפסלת אז למה כשהבגד רטוב הוא התיר לו להשאירה על הסוכה והרי הוא לא בטל לסכך? י"ל שבאמת כל זמן שמשתמשים בסוכה הסוכה פסולה ולא יוצאים יד"ח כיון שהבגד פוסלה אבל כשהבגד רטוב האנשים מבינים שאין אנשים כרגע בסוכה ולכן אין חשש שהרואים יסברו שמשתמשים בסוכה. סיכום השיטות

סדין מפני החמה - פסול סדין לנוי -כשר נויי סוכה המופלגין ארבע- פסולה{כר"ח} חשש רואים בבגד ליבוש. גאונים{לא משנה מי קדם} אין מספיק סכך. יש מספיק סכך. שני סככים. אין שם סכך. ר"ת{תלוי מי קדם} מונע את פסול הסכך. לא מונע פסול. אוהל המפסיק. אין שם סכך. בעל המאור{תלוי מי קדם} שני סככים. בטל לסכך. שני סככים. אין שם סכך. רש"י סכך פסול פוסל. לא נחשב סכך{אינו עשוי להגן}. שני סככים. ניתן להגן{אפילו שבאמת לא ניתן להגן}. רא"ש,ר"ן סכך פסול פוסל. בטל לסכך. סכך פסול. יחשבו שמשתמש תחתיו.

ריטב"א: חידש שלושה חידושים בסוגיה, א. הפורס סדין מפני החמה או הנשר הסוכה פסולה מדין שני סככים אפילו שקדמה הסוכה הכשרה וגם אין צריך שיהיה מרווח כדי שהסוכה תיפסל מדין שני סככים. ב. המניח בגד ליבוש על הסוכה אינו פוסל את הסוכה וזה עדיף גם מסדין לנוי כיון שהוא לא קבוע בסוכה וגם לא עשוי להגן וגם יסירו אותו אח"כ לכן הוא בטל משא"כ נוי הייתי חושב שלא יתבטל כיון שהוא נשאר קבוע בסוכה. ג. בנויי סוכה המופלגין ארבע הביא את דעת רבו החולק עליו: שהוא סובר שהסוכה פסולה{למ"ד סכך פסול או לדידן אם הנוי קדם} אף אם הנוי חמתו מרובה מצילתו, והרא"ה{רבי אהרון מלוניל} רבו חלק עליו ואומר שהסוכה פסולה רק אם הנוי צילתו מרובה מחמתו אבל אם חמתו מרובה מצילתו הסוכה כשרה כיון שהנוי בטל לסכך. הרשב"א הקשה לגבי סיכוך נוי למה הוא לא יפסול את הסוכה הרי הוא עושה צל ונמצא מסכך בסכך פסול? ותרץ שסדין לנוי כשר מדין "תשבו כעין תדורו" ולכאורה למה לא אמר פשוט בגלל שבטל? אלא שרצה ללמד אותנו שתי דברים א. כל דבר שאינו עיקר הסכך אינו פוסל {ולאו דוקא נוי} ב. דווקא דבר הניכר שאינו לצורך הסכך הסוכה כשרה. נמצא שאדם המניח בגד ליבוש- לפי הרשבא פסול{דאו'} מעיקר הדין {כיון שנלמד מפסוק אז זה עניין של גדר ולא של מראית עין} אמנם לפי המאירי לפי מה שאמרנו לעיל הסוכה פסולה מדין גזירה{דרבנן} של חשש הרואים

סתימת הפוסקים – חומרה בעלמא. שו"ע(תרכט) פסק כרא"ש,ר"ן,רש"י שסכך פסול פוסל. והביא י"א(ר"ת) וא"ר כתב שכיון שיש עוד פוסקים שסוברים כר"ת לכן אם יורד גשם מותר להישאר בסוכה ולברך. אולם מ"ב לא ס"ל כך אלא ישב בלי לברך. ביה"ל הביא טור שפסק כר"ת שלגבי סדין הנועד לייבוש הסדין לא פוסל את הסוכה ומצד שני כתב אם זה לא לנוי פסול {משמע אפילו לייבוש}? ותרץ הב"ח לא לנוי הכוונה לא לצורך כלל כמו הרשב"א.