הלימוד באתר מוקדש
לעילוי נשמת פרופ' חכם יעקב שוויקה זצ"ל

שבין שאר מפעליו הרבים לריבוי והפצת התורה דרך מיחשוב
עודד, תמך וסייע גם לאתר זה לגדול ולהתפתח.

פרסם כאן או הקדש את הלימוד באתר >>

תפילת נדבה/טור-בית-יוסף

מתוך ויקיסוגיה
< תפילת נדבה
גרסה מ־13:42, 24 בינואר 2022 מאת איתן ברוך (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "== בית יוסף אורח חיים סימן קז == אמר רבי אלעזר ספק התפלל ספק לא התפלל לא יחזור ויתפלל רבי יוחנן אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. בפרק מי שמתו (ברכות כא.) ואיתא תו התם ואמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה ואמר רב יהודה אמ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בית יוסף אורח חיים סימן קז

אמר רבי אלעזר ספק התפלל ספק לא התפלל לא יחזור ויתפלל רבי יוחנן אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. בפרק מי שמתו (ברכות כא.) ואיתא תו התם ואמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה ואמר רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפלל ואם לאו אל יחזור ויתפלל וצריכא דאי אשמועינן קמייתא הני מילי יחיד ויחיד ציבור וציבור אבל יחיד לגבי ציבור כמאן דלא צלי דמי קמ"ל ואי אשמועינן הכא משום דלא אתחיל בה אבל התם דאתחיל בה אימא לא צריכא ופירש רש"י יחיד ויחיד כשהתפלל תחלה היה יחיד וכששכח שהתפלל והתחיל להתפלל היה ביחיד או ציבור וציבור בין בראשונה בין בשניה היה עם הצבור כגון עשרה אחר עשרה וזה עמהם בשתיהם ששכח שהתפלל עם הראשונים.

וכתבו התוספות (ד"ה ור' יוחנן) אומר ר"י דהלכה כרבי יוחנן ודוקא בספק התפלל, אבל ודאי התפלל - לא, תדע דהא מסתמא לא פליג אהא דאמר רב יהודה אמר שמואל בסמוך ונזכר שהתפלל פוסק וכו' וכן אם יכול לחדש דבר בתפילתו: וסובר רבינו דלדעת ר"י הא דרבי יוחנן בלא חידוש הוא ולפיכך דוקא בספק התפלל הוא דחוזר ומתפלל אבל בודאי התפלל לא ואילו ע"י חידוש אפילו ודאי התפלל נמי וכדאמר רב יהודה אמר שמואל אם יכול לחדש דבר בתפילתו יחזור ויתפלל ובודאי התפלל איירי כדמשמע לישנא דהתפלל ונכנס לבית הכנסת וכל שמחדש בה דבר אפילו ביחיד נמי חוזר ומתפלל אם ירצה ואפילו אם התפלל כבר ודאי. והא דנקט ציבור לאשמועינן דלא אמרינן יחיד לגבי ציבור כמאן דלא צלי דמי ולא צריך חידוש אלא אפילו מצלי בציבור צריך חידוש. וזהו שכתב בכלל העולה מדברי כולם שאין חילוק בין מצא ציבור שמתפללים אם לאו לעולם אל יתפלל אלא על ידי חידוש. וכן משמע ודאי שהיא סברת ר"י מדכתב דמסתמא לא פליג רבי יוחנן אהא דאמר רב יהודה אם יכול לחדש דבר בתפילתו ומשום הכי פירש דהא דרבי יוחנן בספק התפלל הוא, ומאי קושיא דר' יוחנן בודאי התפלל הוא ביחיד ודרב יהודה דאם יכול לחדש בה דבר בציבור דוקא אלא ודאי סבר ר"י דלא שאני לרב יהודה בין ציבור ליחיד. והא דאמר רב יהודה התחיל להתפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק היינו אפילו אם יכול לחדש בה דבר משום דכי אמרינן שהחידוש מועיל הני מילי כשמתחיל לדעת כן, אבל כשמתחיל מתחלה לדעת חובה אין חידוש מועיל לו אחר כך ולפיכך פוסק:

ואם תאמר אמאי לא פירש ר"י דר' יוחנן בודאי התפלל הוא ועל ידי חידוש וכדמשמע מדקאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו דבהתפלל ודאי אמר שמתפלל וחוזר ומתפלל כל היום כולו ואתי כי הא דאמר רב יהודה התפלל ונכנס לבית הכנסת אם יכול לחדש בה דבר יתפלל ונראה לי דכיון דלאיפלוגי אדרבי אלעזר אתא משמע דהלואי שיתפלל כל היום דקאמר רבי יוחנן דומיא דלא יחזור ויתפלל דקאמר רבי אלעזר וכי היכי דלא יחזור ויתפלל דקאמר רבי אלעזר מסתמא בלא חידוש הוא הכא נמי הלואי שיתפלל דקאמר רבי יוחנן בלא חידוש הוא:

ורבינו האי גאון כתבו ה"ר יונה (יב: ד"ה והאי) והרא"ש (סי' טו) שהוא מפרש דהא דאמר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו היינו דוקא על ידי חידוש - אבל בלא חידוש אסור, והביא ראיה מדאמר רב יהודה התפלל ונכנס לבית הכנסת אם יכול לחדש דבר בתפילתו יתפלל וכו' אלמא שלא התיר להתפלל אלא בחידוש והא דנקט ציבור לא מפני שביחיד אין צריך חידוש אלא לרבותא נקט ציבור דלא אמרינן יחיד לגבי ציבור כמאן דלא צלי דמי ולא צריך חידוש אלא אפילו בציבור צריך חידוש, והביא ה"ר יונה ראיות לדברי רבינו האי. וכתבו עוד (רא"ש שם. ור' יונה שם ד"ה ולפי) דלדעת רבינו האי דוקא כשיודע ודאי שהתפלל וחוזר ומתפלל בנדבה צריך לחדש דבר בתפילתו, אבל בספק התפלל ספק לא התפלל כשחוזר ומתפלל על הספק אין לך חידוש גדול מזה. והא דאמר רב יהודה פוסק ואפילו באמצע ברכה אע"פ שיכול לחדש בה דבר הוא וטעמא משום דאין החידוש מועיל אלא כשהתחיל מתחלה על דעת כן אבל כשהתחיל לדעת חובה אין חידוש מועיל לו אחר כך עכ"ד:

והנך רואה שלפי זה דעת ר"י ודעת רבינו האי שוים הם לענין הדין - דכל שספק לו אם התפלל אם לא התפלל חוזר ומתפלל ואינו צריך לחדש וכל שברי לו שהתפלל אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש ובחידוש מיהא חוזר ומתפלל כל פעמים שירצה ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק אפילו באמצע ברכה אע"פ שיכול לחדש בה דבר ובכל הני מילי לא שאני לן בין מתפלל בציבור למתפלל ביחיד כלל. ונמצא שאין חילוק ביניהם - אלא בפירוש מימרא דרבי יוחנן דלר"י מיירי בספק התפלל ובלא חידוש, ולרבינו האי מיירי בודאי התפלל ובחידוש. וכמימרא דרב יהודה דאם יכול לחדש בה דבר וספק התפלל דלא בעי חידוש מסברא גמרינן לה דאין לך חידוש גדול מזה.

וכיון דבענין הדין שוים הם תימה על רבינו שכתב פירוש ר"י ופירוש רי"ף ופירוש רבינו האי דמשמע ששלשתם חלוקים זה על זה וכי תימא דלא כתב דברי ר"י ורבינו האי משום דאיכא בינייהו לענין דינא אלא לאשמועינן פלוגתייהו בפירוש מימרא דרבי יוחנן ליתא דהא אין דרך רבינו להתעסק אלא במאי דנפקא לן לענין דינא לא במאי דנפקא לן לענין פירוש השמועה ולא לענין דינא. ועוד שלא היה לו להפסיק בסברת הרי"ף בין פירוש ר"י ופירוש רבינו האי כיון דלתרווייהו סליק דינא בחד גוונא. ועוד שכשכתב ואם אינו יודע לחדש דבר וגם ברי לו שהתפלל ורוצה להתפלל אדעתא דנדבה לרב האי אין להתפלל נדבה בלא חידוש היה לו לכתוב לרב האי ולר"י אין להתפלל נדבה בלא חידוש. ועוד קשה על זה שהרי רש"י סובר כסברא זו בענין הדין אלא שבענין פירוש המימרות חלוק על כל המפרשים שהוא מפרש דהא דרבי יוחנן אפילו בודאי התפלל הוא וקאמר דמתפלל כל היום ואפילו בלא חידוש - ופליג אדרב יהודה דאמר אם יכול לחדש בה דבר יתפלל ואם לאו לא יתפלל שכתב (ד"ה ולואי) בה"ג (ברכות פ"ג) פסק הלכה כשמואל בודאי וכרבי יוחנן בספק, כלומר דכשודאי התפלל אינו יכול לחזור ולהתפלל אלא בחידוש ובספק התפלל מתפלל בלא חידוש ואם איתא דרבינו נחית לכתוב פירושי המימרות אע"ג דלא נפקא לן מינייהו לענין דינא מידי היה לו לכתוב גם פירוש זה:

ומצאתי להרא"ש שכתב בתשובה (כלל ד סי' יג) דברי ר"י ודברי הרי"ף ודברי רבינו האי כמו שכתבם רבינו וכן כתבם רבינו ירוחם (נ"ג ח"ה כו ע"ד) ונראה מדבריהם שלא היו גורסים בדברי ר"י דלא פליג אדרב יהודה אלא אמאי דאמר פוסק ואפילו באמצע ברכה אבל אמאי דאמר אם יכול לחדש דבר בתפילתו פליג ואמר דכל שודאי התפלל אינו חוזר ומתפלל ואפילו על ידי חידוש ולפי זה טובא איכא בין ר"י לרבינו האי אלא שקשה מאי אולמיה דחד מימרא דרב יהודה טפי מאידך דאחדא אמרינן דלא פליג ואחדא אמרינן דפליג: ועוד שכתב רבינו דלדברי הכל אם יודע לחדש דבר מתחיל לכתחלה פעם אחרת וכאידך דרב יהודה ונמצא שהוא פוסק כרבי יוחנן בספק התפלל דמתפלל בלא חידוש וכדרב יהודה דאמר שאם יכול לחדש דבר אפילו ודאי התפלל חוזר ומתפלל ואם כן ליכא פלוגתא בין ר"י ורבינו האי בענין דינא והדרא קושיין לדוכתה וצ"ע:

והרי"ף (יב:) נראה שמפרש דרבי יוחנן לא פליג אדרב יהודה כלל ומאי דאמר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו בודאי התפלל נמי הוא ובלבד שיתפלל ביחיד ובתורת נדבה אבל אם התחיל להתפלל אדעתא דחובה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה וכדאמר רב יהודה מפני שאם בא לגומרה נמצא כמי שמקריב שני תמידין בשחרית שהוא עובר משום בל תוסיף, ופירש ה"ר יונה דבלא חידוש קאמר רבי יוחנן דמתפלל יחיד נדבה לדעת הרי"ף וכן נראה מדברי הרא"ש בתשובה כלל ד' וכמו שאכתוב בסוף סימן זה (ד"ה ומ"ש רבינו) בסייעתא דשמיא. ואח"כ כתב הרי"ף הא דאמר רב יהודה התפלל ונכנס לבית הכנסת וכו' אם יכול לחדש דבר בתפילתו וכו' ופירש ה"ר יונה (ד"ה ומצא) דלהרי"ף משום הכי נקט ציבור לאשמועינן דדוקא בציבור צריך חידוש מפני שנראה כמתפלל עמהם לשם חובה אבל ביחיד לא עכ"ל:

ולי נראה דא"כ לא הוה שתיק הרי"ף מלאתויי האי מימרא דרב יהודה אצל מה שפירש דההיא דרבי יוחנן ביחיד הוא אבל בציבור בין אדעתא דחובה בין אדעתא דרשות אסור, ומדמייתי לה באנפי נפשה משמע דאינה ענין לחלק בין ציבור ליחיד, ועוד קשה לפירוש ה"ר יונה אם מתפלל עם הציבור חשיב כציבור עצמו כי מחדש דבר בתפילתו מאי הוי הא ציבור אפילו מחדשים כמה בתפילתם אסור להרי"ף, ואם אינו חשוב כציבור אפילו אינו מחדש דבר נמי שפיר דמי ודוחק לומר שאע"פ שמתפלל עם הציבור חשיב כיחיד ויכול להתפלל נדבה אלא שכדי להורות שאינו חשוב מכלל הציבור הוא מחדש דבר בתפילתו שמאחר שתפילתו משונה מתפילת הציבור מוכחא מילתא שמפני שהוא יחיד מתפלל תפילת נדבה ולא אתו למיטעי להתפלל תפילת נדבה בציבור: ויותר נראה לפרש דהרי"ף לא קאמר דרבי יוחנן שרי להתפלל תפילת נדבה ליחיד אלא במחדש בה דבר, אבל אם אינו מחדש - לא, והיינו דאמר רב יהודה אם יכול לחדש בה דבר יתפלל ואם לאו אל יתפלל ונקט ציבור לרבותא דלא תימא יחיד לגבי ציבור כמאן דלא צלי דמי ולא ליצטריך חידוש קמ"ל. וכן דעת הרמב"ם בפ"א מהלכות תפילה (ה"ט) שאין היחיד מתפלל נדבה אלא בחידוש ומשמע דכהרי"ף סבירא ליה שהרי כתב שאין הציבור מתפללין נדבה כלל ושיחיד לא יתפלל מוסף שתים וגם כתב שבתפילת נדבה צריך שיחדש בה, ובפ"י מהלכות תפילה (ה"ו) כתב מי שנסתפק לו אם התפלל או לא התפלל - אינו חוזר ומתפלל אלא אם כן התפלל תפילה זו על דעת שהיא נדבה, שאם ירצה יחיד להתפלל כל היום תפילת נדבה יתפלל מי שהיה עומד בתפילה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה, ואם היתה תפילת ערבית אינו פוסק שלא התפלל אותה מתחלה אלא על דעת שאינה חובה עכ"ל. הרי שהוא סובר דהא דאמר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו לא פליגא אדרב יהודה כלל וכדעת הרי"ף:

ורבינו אי אפשר לומר שהוא מפרש דברי הרי"ף כפירוש ה"ר יונה דא"כ היאך כתב דלדברי כולם אין חילוק בין אם מצא ציבור שמתפללין אם לאו לעולם אל יתפלל אלא על ידי חידוש, שהרי לפירוש ה"ר יונה כשאינו בציבור מתפלל אפילו בלא חידוש, וגם אי אפשר לומר שהוא מפרש דברי הרי"ף כמו שפירשתי והוכחתי מדברי הרמב"ם שהרי לדברי הרמב"ם לעולם אינו מתפלל נדבה אלא על ידי חידוש ואילו רבינו כתב שאם אינו יודע לחדש דבר וגם ברי לו שהתפלל ורוצה להתפלל אדעתא דנדבה לרי"ף יכול להתפלל, לכן נראה לי שרבינו מפרש דברי הרי"ף דיחיד כל שמוסיף להתפלל בתורת נדבה אפילו בלא חידוש שפיר דמי והיינו דאמר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו וכל שמוסיף להתפלל בתורת חובה אסור והיינו דאמר רב יהודה פוסק ואפילו באמצע ברכה ואם רוצה להוסיף תפילה שלא בתורת חובה וגם לא בתורת נדבה אם מחדש בה דבר שפיר דמי שאע"פ שלא נתכוין לתורת נדבה כיון שחידש בה דבר חשיבא כולה תפילה כחידוש והויא לה נדבה ואע"פ שפירוש זה דחוק מכל מקום נראה שהוא מוכרח בדברי רבינו:

ועל מה שכתב הרי"ף והלכתא כרבי יוחנן ומפרשי רבנן הני מילי ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור כתב ה"ר יונה (יב: ד"ה והרי"ף) כלומר כי אמרינן דספק התפלל ספק לא התפלל חוזר ומתפלל דוקא אדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור דודאי אדעתא דחובה אינו חוזר ומתפלל כדכתבינן וכתב עוד (ד"ה וזה) וזה הלשון שכתב הרי"ף אינו מכוון דכיון שהוא מסופק אם התפלל אם לא התפלל היאך יתפלל אדעתא דחובה ואם בא לשאול היאך יעשה נאמר לו שהרשות בידו אם ירצה יתפלל ואם ירצה יניח והיאך אמר אסור ע"כ. ונראה שמפני שהוא סבור דמילתא דפשיטא הוא שאין אדם מתפלל בתורת חובה יותר מהתפילות הקבועות ואין מי שיטעה בכך וכמו שכתב אצל דעת רבינו האי וא"כ לא היו צריכין רבנן לפרש שאם מתפלל תפילה נוספת אדעתא דחובה אסור שהרי אין לך מי שיעלה על דעתו להתפלל תפילה נוספת אדעתא דחובה לכך פירש דאספק התפלל הוא דמפרשי רבנן דאדעתא דחובה אסור וכתב שאין הלשון מכוון דכיון שהוא מסופק וכו': ולי נראה דאי מפרשי רבנן קאי אספק התפלל ספק לא התפלל הלשון מכוון יפה דהכי קאמר מפרשי רבנן שאם הוא סבור דבספק התפלל ספק לא התפלל חייב לחזור ולהתפלל ולכן חזר והתפלל אדעתא דחובה איסורא עבד ואי קאי הא דמפרשי רבנן אודאי התפלל לא קשיא מידי והכי קאמרי אע"ג דא"ר יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו היינו דוקא אדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה כגון ששכח שהתפלל והתחיל להתפלל ונזכר באמצע תפילה שכבר התפלל אסור לו לגמור וכדאמר רב יהודה פוסק ואפילו באמצע ברכה. ומשמע דמפרשי רבנן קאי אכל מאי דקאמר רבי יוחנן בין לספק התפלל בין לודאי התפלל וכדפרישית: וכתב הרשב"א (כא. ד"ה הא ובתשובות ח"א סי' צא) דר' יוחנן כי קאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו אדרבי אלעזר קאי דאמר אינו חוזר ומתפלל כלומר אינו רשאי לחזור ולהתפלל דדילמא כבר התפלל ואיכא משום בל תוסיף וקאמר רבי יוחנן אם רצה חוזר ומתפלל דתפילה רחמי נינהו והלואי שיתפלל ויבקש רחמים כל היום כולו ומיהו מתפלל ומתנה אם לא התפלל זו לחובתו ואם התפלל תהא לנדבתו:

ומ"ש רבינו נמצא העולה בידינו מדברי כולם מי ששכח שהתפלל והתחיל להתפלל ונזכר באמצע שהתפלל פוסק אפילו באמצע ברכה. כבר נתבאר דהיינו מימרא דרב יהודה ונתבאר גם כן שאף על פי שיכול לחדש בה דבר פוסק מאחר שהתחיל בתורת חובה ולפי מה שכתבתי לעיל פוסק דקאמר היינו שחייב לפסוק. אבל הרשב"א (שם) כתב שאינו מחוור בעיניו דכיון דר' יוחנן מודה שיכול להתפלל בתורת נדבה אין כאן משום בל תוסיף ואפילו אם תמצא לומר דלרבי יוחנן אסור להתפלל שתי פעמים דרך חובה מכל מקום עכשיו שנזכר בשעת תפילה יכוין דעתו להיות תפילתו תחנונים ונדבה ויסיים כולה בנדבה ובירושלמי עביד לה בהדיא פלוגתא דרבי יוחנן בהא דנזכר בשעת תפילה ואמר דלרבי יוחנן מסיים דהלואי שיתפלל כל היום כולו ולפיכך לדידן דקיימא לן כרבי יוחנן אינו צריך לפסוק אלא גומר כל תפילתו ובלבד שיתכוין מכאן ואילך לנדבה עכ"ל. וכבר נתבאר במה שכתבתי שאין כן דעת כל הפוסקים והלכה כרבים:

ומ"ש ואם יודע לחדש דבר מתחיל לכתחלה פעם אחרת וכו' ואין חילוק בין אם מצא ציבור מתפללים אם לאו וכו'. כבר נתבאר בסמוך. ותיכף שכתב רבינו לעולם אל יתפלל אלא על ידי חידוש היה לו לכתוב ואם אינו יודע לחדש דבר וגם ברי לו שהתפלל וכו' אלא שכיון שהזכיר חידוש דבר בתפילתו רצה לפרש מיד מה נקרא חידוש דבר בתפילתו:


ב  ומ"ש יש אומרים שצריך חידוש בכל ברכה וברכה וכו' ויש אומרים דסגי בדבר אחד וכו'. דברים מבוארים הם. והרמב"ם כתב בפ"א מהלכות תפילה (ה"ט) וזה לשונו וצריך שיחדש דבר בכל ברכה וברכה מן הברכות האמצעיות מעין הברכה ואם חידש אפילו בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה וכתב עוד ושלש ראשונות ושלש אחרונות לעולם אין מוסיפין בהן ולא פוחתין מהן ולא משנין בהן דבר. והכי נקטינן:

ומ"ש רבינו וא"א ז"ל כתב לא ברירא לי שפיר פירושא דהאי מילתא וכו'. לא מצאתי דבר זה לא בפסקים ולא בתשובות ולא ראיתי מי שפירש כן. ומה שהקשה מי הוא שאינו יכול לחדש דבר באחת מכל הברכות וכו' לאו קושיא דיש כמה בני אדם שאינם יודעים לומר אלא התפילה השגורה בפי כל אדם:

ומ"ש ואם אינו יודע לחדש דבר וכו' להרי"ף יכול להתפלל ולרבינו האי אין להתפלל נדבה בלא חידוש. כבר נתבאר:


א (ב), ג  ומ"ש להרי"ף יכול להתפלל חוץ מן המוסף. מבואר בדבריו הטעם שאפילו יחיד אינו מתפלל תפילת המוספין נדבה לפי שאינו מתנדב קרבן מוסף וכתבו רבינו לעיל. וכתבו ה"ר יונה (שם ד"ה וזה) והרא"ש (סי' טו) שיש מקשים עליו שאע"פ שאינו מתנדב קרבן מוסף מכל מקום מקריב עולות שהם מקרבן מוסף כמו יחיד שאין מקריב תמיד אלא מתנדב עולה כמו התמיד שהיה עולה ומתרצים מפני שעיר חטאת שבמוסף שאינו בא בתורת נדבה מיהו קשה ממוסף של שבת שאין בו שעיר ואמאי קאמר על כל מוסף סתם וי"ל שאע"פ שיכול להביא קרבנות של מוסף שבת בתורת נדבה מכל מקום אינו יכול להביאם בשבת דהא קיימא לן (ביצה כ:) דנדרים ונדבות אינם קריבים בשבת ולפי תירוץ זה אפילו תפילת יוצר אין לו להתפלל נדבה בשבת לפי שאין שום קרבן קרב נדבה בשבת עכ"ל: ולפי זה יש לתמוה על רבינו שכתב להרי"ף יכול להתפלל חוץ מן המוסף ויש אומרים שגם בשבת אין להתפלל נדבה וכו' שנראה שמה שאין מתפלל נדבה בשבת היא סברא בפני עצמה ואינו אלא מה שפירשו בדעת הרי"ף וכבר תמה עליו רבינו הגדול מהר"י אבוהב וכתב שאין לשונו מחוור. ואפשר שטעם רבינו מפני שאע"פ שפירשו כן לדברי הרי"ף משום מאי דקשיא להו עליה מכל מקום כיון שלא כתב הוא כן בפירוש יש הוכחה לומר דלא סבר הכי ומאי דקשיא עליה יתרץ בענין אחר ונמשך רבינו אחר דברי הרמב"ם שכתב בפ"א מהלכות תפילה (ה"י) אין הציבור מתפללין תפילת נדבה לפי שאין הציבור מביאין קרבן נדבה ולא יתפלל אפילו יחיד מוסף שתים אחת חובת היום ואחת נדבה לפי שאין מתנדבין קרבן מוסף ויש מן הגאונים מי שהורה שאסור להתפלל תפילת נדבה בשבתות וימים טובים לפי שאין מקריבים בהם נדבה אלא חובת היום בלבד ע"כ ומשמע מלשונו דלשאר גאונים שלא הורו כך אע"פ שסוברים שאין יכול להתפלל תפילת מוסף נדבה מכל מקום מתפלל בשבתות וימים טובים תפילת נדבה אע"פ שאין מקריבין בהם קרבן נדבה ומה שהקשו ה"ר יונה והרא"ש ממוסף שבת שאין בו שעיר יש לומר דכיון דבכל המוספין אית בהו שעיר ומשום הכי אין מתפללין תפילת מוסף נדבה לא ראו חכמים להוציא תפילת מוסף שבת מכלל שאר תפילות המוספין ומטעם זה בשאר תפילות דלאו דמוספין כיון דבכל ימות השנה מתפלל אותם נדבה לפי שיכולים להביא בהם קרבן נדבה גם בשבתות וימים טובים שאין מביאין בהם קרבן נדבה מתפללים בהם תפילות אלו בתורת נדבה שלא ראו חכמים להוציא שבתות וימים טובים מכלל כל ימות השנה בדבר שאין בו איסור שאינו אלא דוגמא בעלמא נמצא דתפילת מוסף לעולם אין מתפללין אותה נדבה ושאר תפילות לעולם יכולים להתפלל אותם נדבה ואפילו בשבתות וימים טובים לדעת הרי"ף ז"ל: ומ"ש הרי"ף (יג.) והרמב"ם ז"ל שאין ציבור מתפללים תפילת נדבה לפי שאין ציבור מביאין קרבן נדבה אע"פ שמצינו ציבור מביאין קרבן נדבה בקיץ המזבח וכדתנן בפ"ד דשקלים (מ"ב י:) דמותר תרומת הלשכה או מותר נסכים לקיץ המזבח דכיון דאין מקריבין קיץ המזבח אלא כשהמזבח בטל וברוב הימים אין המזבח בטל משאר קרבנות אע"ג שלעתים רחוקות בקצת ימים הוא בטל ואז מקריבים קיץ אותם ימים בטלים לגבי כל שאר ימים והוי כאילו אין הציבור מביאין עולת נדבה כלל ולזה נראה שנתכוין הראב"ד במה שכתב בהשגות (שם) מצינו קרבן נדבה בציבור והיא עולה הבאה מן המותר שהוא קיץ המזבח אלא שלא היתה מצויה ע"כ כלומר שלא היתה מצויה לפי שאין המזבח בטל שיצטרך להקריב קיץ אלא לעתים רחוקות ואותם ימים בטלים לגבי כל שאר ימים. ובהכי ניחא מה שהקשה ה"ר יונה (שם) שהציבור מביאין קרבן נדבה כדתנן מותר שקלים לקיץ המזבח וכתב דליכא לדחויי דמן המותר דוקא היו מביאים נדבה דמסתמא אם לא היה שם מותר היו עושים נדבה כדי שלא יהיה המזבח בטל עכ"ל דאפילו אם תמצא לומר דכדבריו כן הוא שאם לא היה שם מותר היו עושים נדבה כדי שלא יהיה המזבח בטל כיון שלא יארע כן אלא לעתים רחוקות הוי כאילו אין הציבור מביאין קרבן נדבה. ורבינו הגדול מהר"י אבוהב תירץ בענין אחר שמאחר שלא היו מקריבין אותם קרבנות כדי להקריב קרבן נדבה אלא כדי שלא יהיה המזבח בטל לא חשיבי מקריבים קרבן נדבה ע"כ. ובמה שכתבתי נתיישב ג"כ מה שהקשו בעל ההשלמה (ברכות פ"ג) וה"ר מנוח (פ"א ה"י) מדתניא בסיפרא (ויקרא פ"ג) תקריבו מלמד שהציבור מקריבין עולת נדבה ותירץ דההיא במותר תרומת הלשכה אבל אין מביאין שקלים לכתחלה שתהא כוונתם לעולת נדבה. והשתא לא צריכינן לאוקמה בהכי דאפילו אי מצו ציבור להביא שקלים לכתחלה לעולת נדבה כיון דמילתא דלא שכיחא היא הוי כאילו אינם מביאים קרבן נדבה כלל כן נראה לי לישב דברי הרי"ף. ומתוך כך נתיישב מה שכתב רבינו ויש אומרים שגם בשבת אין להתפלל נדבה וכו' כאילו היא סברא בפני עצמה ולא נאמרה לדעת הרי"ף: אבל אי קשיא בדברי רבינו הא קשיא למה לא כתב שום חולק על הרי"ף במה שכתב שהיחיד אינו יכול להתפלל תפילת מוסף נדבה והרי כתבו ה"ר יונה והרא"ש שרבינו האי סובר שיכול להתפלל תפילת מוסף נדבה. אחר שכתבתי כל זה מצאתי לה"ר דוד אבודרהם שכתב בתחלת ספרו (עמ' ט) תשובה להרי"ף (סי' שכ) וכתוב בה שאין הדבר נכון לומר שאין מתפללין תפילת נדבה בשבת דהואיל ויחיד מתפלל נדבה בכל יום מתפלל נדבה ואפילו בשבת לפי שאין מניעת קרבן נדבה בשבת אלא משום חילול שבת ואין חילול בתפילה ע"כ. הרי מבואר שאינו נכון בעיני הרי"ף לומר שאין יחיד מתפלל תפילת נדבה בשבת וכדמשמע שסובר רבינו לדעת הרי"ף: והוי יודע שהראב"ד כתב בהשגות (שם) טעם אחר במה שאמרו שלא יתפלל יחיד תפילת המוספין נדבה וכן במה שאמר הגאון שאסור להתפלל נדבה בשבתות וימים טובים דרבי יוחנן לא אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלא י"ח שהיא תפילת רחמים ובקשה ושוהה ביניהם כדי שיתחולל דעתו עליו ויתכוין עליו דעתו לבקש רחמים אבל תפילות שבת ויום טוב שאינן אלא הודאות לא ואם יודה ויחזור ויודה ברכה לבטלה היא וכן ברכות דיוצר וברכות דערבית וברכת המצות וברכת הפירות והדומה להן ע"כ. כלומר וכן תפילת המוספין אינה אלא שבע ברכות ואין בה בקשת רחמים ונראה שאע"פ שבתפילות מוספין אנו מבקשים שיעלנו בשמחה לארצנו ושלש אחרונות הם בקשת רחמים כיון שאין שם בקשות אחרות לא חשיבי בקשת רחמים כיון דלא הויא כתפילת י"ח שהוא מבקש רחמים על כמה ענינים. וה"ר יונה כתב בפרק מי שמתו (יג. ד"ה ויש) שהוא סובר שאין יחיד מתפלל תפילת מוסף מטעם זה שכתב הראב"ד שלא אמרו להתפלל נדבה אלא י"ח שיש בה בקשת רחמים וכתב ולפי זה תפילת שחרית דשבת אינו מתפלל נדבה כיון שאינה אלא שבח אלא שאפשר לומר שאע"פ שהיא שבח כיון דנתקנה כנגד תפילת י"ח שהיא רחמים דיינינן לה כתפילת רחמים ויכול להתפלל אותה נדבה:

ומ"ש רבינו ולזה הסכים א"א ז"ל שכתב בתשובה הילכך אני אומר וכו'. בכלל ד' (סי' יג) הביא דברי רבינו האי והראיות שהביא ה"ר יונה לדבריו ואחר כך כתב הילכך אני אומר שיש לאדם ליזהר שלא יתפלל נדבה בלא חידוש כלומר ודלא כהרי"ף דלא מצריך חידוש. ואני כתבתי בסמוך דנראה לי לפרש דברי הרי"ף דמצריך חידוש ובין שתהיה דעת הרי"ף כן או לא כיון דהרמב"ם והרא"ש מסכימים דצריך חידוש הכי נקטינן. ולענין מה נקרא חידוש כבר כתבתי דנקטינן כדברי הרמב"ם ז"ל. ונקטינן דאין ציבור מתפללים תפילת נדבה כלל ולפיכך היחיד אינו מתפלל תפילת המוספין נדבה וכדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל. ובשבת ויום טוב כיון דיש מפרשים דלדעת הרי"ף אינו מתפלל תפילת נדבה כלל והרמב"ם ז"ל (תפלה פ"א ה"י) כתב דיש גאונים שסוברים כן הכי נקטינן דלמעט מלהתפלל נדבה במקום ספק עדיף טפיא:


ד  ומה שהביא רבינו תשובת הרא"ש דבר פשוט הוא שאינו מביא ראיה ממנה אלא ממה שכתב שלא יתפלל נדבה בלא חידוש ומה שכתב עוד וגם צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר וכו' הם תשלום דברי תשובת הרא"ש שכתב מסברת עצמו ואינם ענין לחידוש דבר בתפילה ודברים נכונים הם: