הבדלים בין גרסאות בדף "תערובת מין במינו"
| שורה 19: | שורה 19: | ||
'''בביאור סברת המחלוקת''' | '''בביאור סברת המחלוקת''' | ||
הר"ן בנדרים (נב. ד"ה וקשיא) מסביר את הסברות במחלוקת רבי יהודה וחכמים. הוא מסביר שהסיבה שרבי יהודה סובר שמין במינו לא בטל הוא מפני "לפי שכל דבר שהוא דומה לחבירו... מעמידו ומחזקו", ואילו חכמים סוברים שאין ללכת אחר הדמיון בעצם, אלא אחר איסורם והיתרם, וכיוון שאחד איסור ואחד היתר, הרי שאינם נחשבים מאותם המין, ואילו איסורים מאותם הסוג- כמו דמים שעולים על גבי המזבח, דווקא הם ייחשבו כמין במינו ולא יתבטלו זה בזה. | [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%9F_%D7%91%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%91%D7%98%D7%9C הר"ן בנדרים] (נב. ד"ה וקשיא) מסביר את הסברות במחלוקת רבי יהודה וחכמים. הוא מסביר שהסיבה שרבי יהודה סובר שמין במינו לא בטל הוא מפני "לפי שכל דבר שהוא דומה לחבירו... מעמידו ומחזקו", ואילו חכמים סוברים שאין ללכת אחר הדמיון בעצם, אלא אחר איסורם והיתרם, וכיוון שאחד איסור ואחד היתר, הרי שאינם נחשבים מאותם המין, ואילו איסורים מאותם הסוג- כמו דמים שעולים על גבי המזבח, דווקא הם ייחשבו כמין במינו ולא יתבטלו זה בזה. ראה עוד בדעת הר"ן [http://www.etzion.org.il/he/%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%91%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%95 בקישור.] | ||
'''להלכה''' | '''להלכה''' | ||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
'''הרמב"ם''' בי"ד החזקה (עבודה, פסולי המוקדשין ב, כב) פוסק להלכה כדעת חכמים שדם יכול לבטל דם. | '''הרמב"ם''' בי"ד החזקה (עבודה, פסולי המוקדשין ב, כב) פוסק להלכה כדעת חכמים שדם יכול לבטל דם. | ||
== | == מין במינו לעניין איסור והיתר == | ||
במסכת חולין (צז.) אומר רבא שאם התערבו מאותו סוג איסור והיתר שלא ניתן להבחין בטעמו, שיעור הביטול הוא בשישים. נחלקו הראשונים האם דין זה הוא מהתורה או מדברי חכמים. רש"י סובר שמין במינו לא בטל כלל, אפי' באלף. וכתב הב"י (יו"ד צח) שרוב הפוסקים חלוקים עליו וסוברים כדעת ר"ת שמן התורה בטל ברוב כיוון שאינו נותן טעם, אלא שחכמים הצריכו לבטל אותו בשישים. וכתב הב"י שגם הרא"ש סבר כר"ת, ומשמע שכך פוסק. | |||
== ראו גם == | == ראו גם == | ||
גרסה מ־00:13, 8 במאי 2018
| משנה: | משנה זבחים פרק ח משנה ו |
| בבלי: | בבלי |
| ירושלמי: | ירושלמי |
| רמב"ם: | רמב"ם |
| שולחן ערוך: | שלחן ערוך |
שורה אחת המתמצתת במה הולכת לעסוק הסוגיה .
מין במינו לעניין קדשים
מחלוקת רבי יהודה וחכמים
נחלקו חכמים ורבי יהודה במשנה בזבחים (עז:- עח.) אם נתערב דם של קרבן בדם בהמה או בדם חיה, לדעת חכמים דם הזביחה מתבטל בדם בהמה או חיה כמו שמתבטל דם במים, שאם אין מראית דם במים הוא בטל ה"ה כאן. ורבי יהודה סובר שאין דם מבטל דם. ובגמרא שם אומר ר' חייא בר אבא בדעת חכמים שהצורך במראית דם הוא דווקא אם נפלו מים לתוך הדם אבל אם נפל דם לתוך מים, ראשון ראשון מתבטל למים.
המחלוקת בביאור הפסוק
ר' יוחנן שמובא בגמרא במנחות (כב.) מסביר שנחלקו בהסבר הפסוק (ויקרא טז, יח): "ולקח מדם הפר ומדם השעיר" שהרי וודאי הוא שדם הפר מרובה מדם השעיר, ומדוע הוא נקרא דם השעיר אחר עירובו עם דם הפר. חכמים מסבירים שמכאן שהעולים על גבי המזבח לא מבטלים זה את זה. ואילו רבי יהודה למד מכאן דין כללי שמין במינו לא מתבטל.
בביאור דעת רבי יהודה
רש"י בזבחים (עז: ד"ה אין דם) על המשנה אומר בדעת רבי יהודה שאפילו טיפה אחת של קרבן לא מתבטלת וראויה לעלות על המזבח. תוס' במנחות (כב: ד"ה ורבי יהודה) מאריך ליישב את הסוגיות בשיטת רבי יהודה, שהרי רואים דינים כמו מדומע ועוד, שקיים בהם הדין של ביטול במין במינו. ואמר התוס' שני תירוצים: ר"ת מסביר שמה שחידש רבי יהודה שמין במינו אינו בטל הוא בלח שהרי הוא מתערב כמו שצריך אך ביבש מודה שבטל. והתירוץ השני של רבינו יום טוב מפלנ"ו הוא שכהמבטל לא יכול להיות כבטל, כמו תרומה שנפלה לתוך חולין, שהחולין לא יכולים להפך לתרומה, בזה מודה רבי יהודה ששייך ביטול. (והרי זה כמין בשאינו מינו) אך רבי יהודה עסק במצב בו יכולים המתערבים להעשות זה כזה, ועל זה חידש רבי יהודה שמין במינו לא בטל.
בביאור סברת המחלוקת
הר"ן בנדרים (נב. ד"ה וקשיא) מסביר את הסברות במחלוקת רבי יהודה וחכמים. הוא מסביר שהסיבה שרבי יהודה סובר שמין במינו לא בטל הוא מפני "לפי שכל דבר שהוא דומה לחבירו... מעמידו ומחזקו", ואילו חכמים סוברים שאין ללכת אחר הדמיון בעצם, אלא אחר איסורם והיתרם, וכיוון שאחד איסור ואחד היתר, הרי שאינם נחשבים מאותם המין, ואילו איסורים מאותם הסוג- כמו דמים שעולים על גבי המזבח, דווקא הם ייחשבו כמין במינו ולא יתבטלו זה בזה. ראה עוד בדעת הר"ן בקישור.
להלכה
הרמב"ם בי"ד החזקה (עבודה, פסולי המוקדשין ב, כב) פוסק להלכה כדעת חכמים שדם יכול לבטל דם.
מין במינו לעניין איסור והיתר
במסכת חולין (צז.) אומר רבא שאם התערבו מאותו סוג איסור והיתר שלא ניתן להבחין בטעמו, שיעור הביטול הוא בשישים. נחלקו הראשונים האם דין זה הוא מהתורה או מדברי חכמים. רש"י סובר שמין במינו לא בטל כלל, אפי' באלף. וכתב הב"י (יו"ד צח) שרוב הפוסקים חלוקים עליו וסוברים כדעת ר"ת שמן התורה בטל ברוב כיוון שאינו נותן טעם, אלא שחכמים הצריכו לבטל אותו בשישים. וכתב הב"י שגם הרא"ש סבר כר"ת, ומשמע שכך פוסק.
ראו גם
- [סוגיה משיקה לסוגיה זו]
- [עוד סוגיה שקרובה לה בתוכן]
שיעורים, מאמרים וכתבי עת
- התוכן בקישור, באתר (שם האתר)