הבדלים בין גרסאות בדף "תערובת מין במינו"

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 9: שורה 9:
ר' יוחנן שמובא בגמרא [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%91_%D7%91 במנחות] (כב.) מסביר שנחלקו בהסבר הפסוק (ויקרא טז, יח): "ולקח מדם הפר ומדם השעיר" שהרי וודאי הוא שדם הפר מרובה מדם השעיר, ומדוע הוא נקרא דם השעיר אחר עירובו עם דם הפר. חכמים מסבירים שמכאן שהעולים על גבי המזבח לא מבטלים זה את זה. ואילו רבי יהודה למד מכאן דין כללי שמין במינו לא מתבטל.   
ר' יוחנן שמובא בגמרא [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%91_%D7%91 במנחות] (כב.) מסביר שנחלקו בהסבר הפסוק (ויקרא טז, יח): "ולקח מדם הפר ומדם השעיר" שהרי וודאי הוא שדם הפר מרובה מדם השעיר, ומדוע הוא נקרא דם השעיר אחר עירובו עם דם הפר. חכמים מסבירים שמכאן שהעולים על גבי המזבח לא מבטלים זה את זה. ואילו רבי יהודה למד מכאן דין כללי שמין במינו לא מתבטל.   


רש"י בזבחים (עז: ד"ה אין דם) על המשנה אומר בדעת רבי יהודה שאפילו טיפה אחת של קרבן לא מתבטלת וראויה לעלות על המזבח. תוס' במנחות (כב: ד"ה ורבי יהודה) מאריך ליישב את הסוגיות בשיטת רבי יהודה, שהרי רואים דינים כמו מדומע ועוד שיש ביטול במין במינו. ואמר התוס' שני תירוצים: '''ר"ת''' מסביר שמה שחידש רבי יהודה שמין במינו אינו בטל הוא בלח שמתערב כמו שצריך אך ביבש מודה שבטל. והתירוץ השני של רבינו יום טוב מפלנ"ו הוא שכהמבטל לא יכול להיות כבטל, כמו תרומה שנפלה לתוך חולין, שהחולין לא יכולים להפך לתרומה, בזה מודה רבי יהודה ששייך ביטול. (והרי זה כמין בשאינו מינו) אך רבי יהודה עסק במצב בו יכולים המתערבים להעשות זה כזה, ועל זה חידש רבי יהודה שמין במינו לא בטל.    
רש"י בזבחים (עז: ד"ה אין דם) על המשנה אומר בדעת רבי יהודה שאפילו טיפה אחת של קרבן לא מתבטלת וראויה לעלות על המזבח. תוס' במנחות (כב: ד"ה ורבי יהודה) מאריך ליישב את הסוגיות בשיטת רבי יהודה, שהרי רואים דינים כמו מדומע ועוד שיש ביטול במין במינו. ואמר התוס' שני תירוצים: '''ר"ת''' מסביר שמה שחידש רבי יהודה שמין במינו אינו בטל הוא בלח שמתערב כמו שצריך אך ביבש מודה שבטל. והתירוץ השני של רבינו יום טוב מפלנ"ו הוא שכהמבטל לא יכול להיות כבטל, כמו תרומה שנפלה לתוך חולין, שהחולין לא יכולים להפך לתרומה, בזה מודה רבי יהודה ששייך ביטול. (והרי זה כמין בשאינו מינו) אך רבי יהודה עסק במצב בו יכולים המתערבים להעשות זה כזה, ועל זה חידש רבי יהודה שמין במינו לא בטל.      
 
הר"ן בנדרים (נב. ד"ה וקשיא) מסביר את הסברות במחלוקת רבי יהודה וחכמים. הוא מסביר שהסיבה שרבי יהודה סובר שמין במינו לא בטל הוא מפני "לפי שכל דבר שהוא דומה לחבירו... מעמידו ומחזקו", ואילו חכמים סוברים שאין ללכת אחר הדמיון בעצם, אלא אחר איסורם והיתרם, וכיוון שאחד איסור ואחד היתר, הרי שאינם נחשבים מאותם המין, ואילו איסורים מאותם הסוג- כמו דמים שעולים על גבי המזבח, דווקא הם ייחשבו כמין במינו ולא יתבטלו זה בזה. 


== כותרת שניה ==
== כותרת שניה ==
הרמב"ם בהלכות עבודה (ב, כב) פוסק הלכה


== כותרת שלישית ==
== הסברות במחלוקת  ==
וכן הלאה...
הר"ן בנדרים (נב. ד"ה וקשיא) מסביר את הסברות במחלוקת רבי יהודה וחכמים. הוא מסביר שהסיבה שרבי יהודה סובר שמין במינו לא בטל הוא מפני "לפי שכל דבר שהוא דומה לחבירו... מעמידו ומחזקו", ואילו חכמים סוברים שאין ללכת אחר הדמיון בעצם, אלא אחר איסורם והיתרם, וכיוון שאחד איסור ואחד היתר, הרי שאינם נחשבים מאותם המין, ואילו איסורים מאותם הסוג- כמו דמים שעולים על גבי המזבח, דווקא הם ייחשבו כמין במינו ולא יתבטלו זה בזה.


== ראו גם ==
== ראו גם ==

גרסה מ־21:42, 2 במאי 2018

מקורות
משנה:משנה זבחים פרק ח משנה ו
בבלי:בבלי
ירושלמי:ירושלמי
רמב"ם:רמב"ם
שולחן ערוך:שלחן ערוך

שורה אחת המתמצתת במה הולכת לעסוק הסוגיה .

מחלוקת רבי יהודה וחכמים

נחלקו חכמים ורבי יהודה במשנה בזבחים (עז:- עח.) אם נתערב דם של קרבן בדם בהמה או בדם חיה, לדעת חכמים דם הזביחה מתבטל בדם בהמה או חיה כמו שמתבטל דם במים, שאם אין מראית דם במים הוא בטל ה"ה כאן. ורבי יהודה סובר שאין דם מבטל דם.

ר' יוחנן שמובא בגמרא במנחות (כב.) מסביר שנחלקו בהסבר הפסוק (ויקרא טז, יח): "ולקח מדם הפר ומדם השעיר" שהרי וודאי הוא שדם הפר מרובה מדם השעיר, ומדוע הוא נקרא דם השעיר אחר עירובו עם דם הפר. חכמים מסבירים שמכאן שהעולים על גבי המזבח לא מבטלים זה את זה. ואילו רבי יהודה למד מכאן דין כללי שמין במינו לא מתבטל.

רש"י בזבחים (עז: ד"ה אין דם) על המשנה אומר בדעת רבי יהודה שאפילו טיפה אחת של קרבן לא מתבטלת וראויה לעלות על המזבח. תוס' במנחות (כב: ד"ה ורבי יהודה) מאריך ליישב את הסוגיות בשיטת רבי יהודה, שהרי רואים דינים כמו מדומע ועוד שיש ביטול במין במינו. ואמר התוס' שני תירוצים: ר"ת מסביר שמה שחידש רבי יהודה שמין במינו אינו בטל הוא בלח שמתערב כמו שצריך אך ביבש מודה שבטל. והתירוץ השני של רבינו יום טוב מפלנ"ו הוא שכהמבטל לא יכול להיות כבטל, כמו תרומה שנפלה לתוך חולין, שהחולין לא יכולים להפך לתרומה, בזה מודה רבי יהודה ששייך ביטול. (והרי זה כמין בשאינו מינו) אך רבי יהודה עסק במצב בו יכולים המתערבים להעשות זה כזה, ועל זה חידש רבי יהודה שמין במינו לא בטל.

כותרת שניה

הרמב"ם בהלכות עבודה (ב, כב) פוסק הלכה

הסברות במחלוקת

הר"ן בנדרים (נב. ד"ה וקשיא) מסביר את הסברות במחלוקת רבי יהודה וחכמים. הוא מסביר שהסיבה שרבי יהודה סובר שמין במינו לא בטל הוא מפני "לפי שכל דבר שהוא דומה לחבירו... מעמידו ומחזקו", ואילו חכמים סוברים שאין ללכת אחר הדמיון בעצם, אלא אחר איסורם והיתרם, וכיוון שאחד איסור ואחד היתר, הרי שאינם נחשבים מאותם המין, ואילו איסורים מאותם הסוג- כמו דמים שעולים על גבי המזבח, דווקא הם ייחשבו כמין במינו ולא יתבטלו זה בזה.

ראו גם

  • [סוגיה משיקה לסוגיה זו]
  • [עוד סוגיה שקרובה לה בתוכן]

שיעורים, מאמרים וכתבי עת

הערות שוליים