הלימוד באתר מוקדש
לעילוי נשמת פרופ' חכם יעקב שוויקה זצ"ל

שבין שאר מפעליו הרבים לריבוי והפצת התורה דרך מיחשוב
עודד, תמך וסייע גם לאתר זה לגדול ולהתפתח.

פרסם כאן או הקדש את הלימוד באתר >>

תחילת זמן תפילת מנחה/מקורות

מתוך ויקיסוגיה
< תחילת זמן תפילת מנחה
גרסה מ־12:55, 10 בפברואר 2022 מאת איתן ברוך (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "==ריטב"א על יומא כ"ח:== '''אמר רב יוסף ואנן מאברהם נקום ונגמר? אמר ליה עולא תנא מאברהם גמר וכו׳.''' '''פרש״י''' ז״ל דהשתא קס״ד דרב יוסף קשיא ליה "וכי מאברהם בא רב ספרא ללמדנו - ומי יוכל להיות זריז כמותו - והלא אין שום אדם יכול להיות זריז כמותו?" והיינו דאהדר ליה עולא...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ריטב"א על יומא כ"ח:

אמר רב יוסף ואנן מאברהם נקום ונגמר? אמר ליה עולא תנא מאברהם גמר וכו׳.

פרש״י ז״ל דהשתא קס״ד דרב יוסף קשיא ליה "וכי מאברהם בא רב ספרא ללמדנו - ומי יוכל להיות זריז כמותו - והלא אין שום אדם יכול להיות זריז כמותו?"

והיינו דאהדר ליה עולא דהא חזי׳ דתנא יליף זריזות מאברהם לענין מילה כדתניא כו׳,

ואתא רבא ופי׳ דהא לא קשיא ליה לרב יוסף אלא קשיא ליה דמתני׳ דפסחים משמע שאין לו להתפלל תפלת מנחה באות׳ שעה עד שש שעות ומחצה זו שטת רש״י ז״ל לפי פירושו.

אבל ר״ת ז״ל פי׳ "ואנן מאברהם נגמר? שהיה קודם מתן תורה, הא ודאי מאי דעבד לגרמיה עבד"

וקס״ד דבעי לומר רב יוסף דאפילו במידי דלא אשכחן דפליג אדאורייתא לית לן למיגמר מאברהם כי שמא נתנה תורה ונתחדשה הלכה.

ופריך עולא דהא תנא ודאי שפיר גמר מאברהם לענין מילה ואע״ג דלא אשכחן הכי בדאורייתא כלל,

ואמר רבא דרב יוסף הכי קשיא ליה דתנא דפסחים פליג על הא דאברהם ואנן אתנאי אית לן למסמך ולא על דברי האבות שהיו קודם מתן תורה, שהרי חכמים יודעים כי נתנה תורה ונתחדשה הלכה, הא במאי דלא פליג על דברי חכמים ודאי שפיר גמרי מן האבות. זה דרך ר״ת ז״ל ובדרך זה פירשו הגאונים ז״ל וכתוב בספר הערוך.

ויש מקש׳ על פי׳ זה גם על פי׳ רש״י ז״ל ובמה שכתבנו נתיישבה הסוגיא יפה לכל חד וחד:

רבינו חננאל מסכת פסחים דף נח עמוד א

תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה כו': מנה הני מילי? ובא ר' יהושע לפרש כי מן התורה הוא זה השיעור ונדחו דבריו,

ופשיט רבא מצותה בתמיד של בין הערבים מכי ינטו צללי ערב מאי טעמא? בין הערבים משעה שמתחיל היום להעריב משמע דתחלת שעה שביעית הוא בין שני הערבים בין ערב דאתמול לערב דהאידנא שכל הלילה נקרא ערב שנאמר (בראשית א ה) "ויהי ערב ויהי בקר" ונמצאת מצות התמיד מתחלת שביעית, הלכך כל השנה דבעי' להשלי' כל קרבן ואח"כ תמיד של בין הערבים דאמר מר והקטיר עליה חלבי השלמים למה לי וכי אין מקטירין אלא חלבי השלמים והלא חלבי החטאות והאשמות כיוצא בהן אלא לומר לך עליה השלם כל הקרבנות וכיון דאיכא בכל השנה נדרים ונדבות עבדינן להו קודם התמיד של בין הערבים מאחרינן לה לתמיד שתי שעות ומחצה ועבדינן ליה בשמנה ומחצה.

[בערבי פסחים מקדמינן ליה שעה אחת לעבדינן ליה בשבע ומחצה] כדי שתהא שהות ביום לשחיטת הפסח.

חל ערב פסחים להיות בערב שבת דאיכא נמי צליית הפסח דבעינן מבעוד יום עבדינן התמיד כדין התורה בשש שעות ומחצה:

תוספות ד"ה מוקמינן

מוקמינן ליה אדיניה בו' שעות ומחצה - בריש אמר להן הממונה (יומא דף כח:) פריך ונשחטיה מכי משחרי כתלי פי' מתחלת שבע ומשני משום דלא מכווני:

מאירי על פסחים Meiri_on_Pesachim.58a.1

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד בביאור ענין החלק הראשון, והוא שאמר תמיד נשחט בשמנה ומחצה וקרב בתשע ומחצה, בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה. בין בחול בין בשבת חל ערבי פסחי' להיות ערב שבת נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה, והפסח אחריו - אמר הר"ם העיקר אצלנו כי תמיד של שחר לא יקדים אותו שום קרבן ותמיד של בין הערבים לא תאחר אחריו קרבן בשום פנים אלא קרבן פסח ותחלת שעת הקרבת תמיד של בין הערבים מחצי השעה השביעית עד סוף היום והוא השעה שיתחיל הצל שיארך בו ויראה לכולם ארכו

ובכל הימים שהיו שם קרבנות רבות יתאחרו שתי שעות אחר תחלת השעה לפי שלא נוכל להקריב אחריו דבר כאשר נתננו העיקר וערבי פסחים שמותר להקריב פסח אחר התמיד נשחט שעה אחת אחר העת בלבד וכשיחול ערב פסח יום ששי נישחט בו בתחלת שעתו כדי להרחיב העת לצלותו לפי שאי אפשר לצלותו בלילי שבת:

אע"פ ששחיטת התמיד בכל השנה כשהיא בשמונה ומחצה תקנת חכמים היא כמו שביארנו מ"מ יש בה סמך מן המקרא והוא שנאמר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים והיה לו לומר בערב על הדרך שאמר בבקר אלא בא ללמד שנחלק את הערב לשני ערבים ושש שעות אחרונות כלן בכלל ערב הן וחלקהו לשני חלקים שתי שעות ומחצה לכאן ושתי שעות ומחצה לכאן ושעה אחת אמצעית לעשייתו ומ"מ אינו אלא אסמכתא בעלמא שאלו היה מן התורה לגמרי לא היינו משנים את הזמן בערב הפסח מפני הפסחים אלא קרא אסמכתא בעלמא ומן הדין כל שמחצי שעה שביעית ולמעלה ערב הוא וחכמים תקנו באיחורו מן הטעם שהזכרנו וסמכוה מן המקרא ועל אותו סמך קבעו זמן תפלת מנחה קטנה לתשע שעות ומחצה:

רמב"ם הלכות תמידים ומוספין א ג

תמיד של בין הערבים שוחטין אותו משיאריך הצל ויראה לכל שהאריך והוא משש ומחצה ומעלה עד סוף היום ולא היו שוחטין אותו בכל יום אלא בשמונה שעות ומחצה וקרב בתשע ומחצה ולמה מאחרין אותו שתי שעות אחר תחילת זמן שחיטתו מפני הקרבנות של יחידים או של צבור לפי שאסור להקריב קרבן כלל קודם תמיד של שחר ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערבים חוץ מקרבן פסח לבדו שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות:

רמב"ם הלכות חמץ ומצה א ח

אסור לאכול חמץ ביום ארבעה עשר מחצות היום ולמעלה שהוא מתחלת שעה שביעית ביום. וכל האוכל בזמן הזה לוקה מן התורה שנאמר לא תאכל עליו חמץ, כלומר על קרבן הפסח. כך למדו מפי השמועה בפירוש דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי היום.

פרי חדש אורח חיים סימן רלג

[תפלת המנחה אחר וכו']. עתה באתי לפי שראיתי לרבים וגדולים בתורה שלא דקדקו בענין זמן תפילת מנחה אימתי מתחיל, וסברו דהא דאמרינן בפרק תפילת השחר [ברכות כו, ב] ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה הוא מעיקר הדין, וכן נראה מדברי רש"י שם [ד"ה מנחה גדולה]

ועיקרן של דברים שזמנה העיקרי הוא מחצות היום ואילך, דהיינו מתחילת שעה ז' דעל כרחך מזמן זה מתחיל השמש לערוב לבית מבואו, וכן כתב רש"י בהידייא בפירוש החומש בפרשת בא [שמות יב, ו] ובפרשת אמור [ויקרא כג, ה], והכי משמע בריש פרק מקום שנהגו [פסחים נ, ב] אהא דקתני מקום שנהגו וכו', פרכינן מאי אירייא ערבי פסחים אפילו ערבי שבתות וערבי יו"ט נמי, ומאי קושיא לימא דבערב שבת ליכא איסור אלא מן המנחה ולמעלה דהיינו חצי שעה אחר חצות ואלו בערבי פסחים נאסר מחצות ואילך, ואין לומר דהיינו דקא משני, דקשה דודקארי לה מאי קארי לה?

אלא על כרחך דזמן תפילת המנחה הוי מחצות ואילך, ולהכי פריך שפיר ושני ליה דההיא במנחה קטנה מיירי, וכמו שפירש רש"י ז"ל [שם ד"ה מן], והכי משמע ריש פרק תפילת השחר [ברכות כו, א] דמשני כולי יומא מצלי ואזיל, ואם איתא הרי איכא חצי שעה דלא שייכא לא לתפילת שחרית ולא לתפילת תשלומין, והכי איתא בהידייא בריש פרק אמר להם הממונה [יומא כח, ב] דמייתינן התם מתניתין דחל ערב פסח להיות בערב שבת שנשחט התמיד בשש ומחצה, ופרכינן ונשחטה מכי משחרי כותלי, פירוש דהיינו מתחילת שבע, ומשני ודילמא כותלי בית המקדש בשש ומחצה משחרי משום דלא מיכווני טובא, אלמא שעיקר זמן תפילת המנחה מן הדין הוא מתחילת שבע ואילך, אלא שמפני שכותלי בית המקדש לא מיכווני ביה נשחט התמיד בשש ומחצה, ורש"י הביאו בפ"ק דפסחים דף ה' ע"א ד"ה לא תשחט על חמץ ובפרק מי שהיה טמא [שם] דף צ"ג ע"ב ע"ש ברש"י [ד"ה חמשה עשר], וכיון שתפילת המנחה נתקנה כנגד תמיד של בין הערבים אמרו בפרק תפילת השחר [ברכות כו, ב] ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה אבל אם התפלל מחצות היום ואילך דהיינו מתחילת שבע פשיטא דיצא, וכן כתבו התוספות בריש פרק תמיד נשחט [פסחים נח, א ד"ה מוקמינן] אהא דאמרינן מוקמינן ליה אדינא בשש שעות ומחצה ודלא כפירוש רש"י שם.

[ד"ה מוקמינן], וההיא דפסחים דפרק מי שהיה טמא [צד, א] דאמרינן חצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע, היינו לומר דלא מינכרא הטייתה לדידן, אבל מילתא דפשיטא דאיכא הטייה לבית מבואה. וכל זה לאפוקי מהב"י [ד"ה ואם עבר] ומהב"ח [ומ"ש ואם] ריש סימן פ"ט, וכן הטור שכתב בסימן רנ"א העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה, ליתא ומחצות היום ואילך אסור. וכן הר"א מזרחי [בבאורו לסמ"ג ריש הלכות פסח לאוין סימן עה] שהביא הב"י [סימן רנא ד"ה ומ"ש] אחר המחילה לא דק, וכן הכסף משנה בסוף פ"ג מהלכות תפילה [הלכה ט] אמה שכתב הרמב"ם טעה ולא התפלל שחרית ועבר חצי היום יתפלל מנחה שתים, כתב דלאו דוקא חצי היום אלא חצי היום וחצי שעה יותר, ולפום מאי דכתיבנא אתי לשון הרמב"ם על נכון. ומעתה מה שכתב ההגה בריש סימן פ"ט שאחר חצות היום אסור להתפלל תפילת שחרית אע"פ שהוציאו מדברי הרשב"א בחידושיו [ברכות כו, א ד"ה איבעיא] והוא לא כיון לכך, מכל מקום הדין דין אמת מכל הלין ראיות כדכתיבנא. ועיין בפ"ק דפסחים דף י"ב ולשון רש"י ע"ב ד"ה בי קרנתא, ועוד ראיה שהרי בפסח כתיב בין הערבים ומבואר בפ"ק דפסחים דף ה' ע"א דזמן שחיטת הפסח הוי משש שעות ולמעלה, וע"ש בתוספות ד"ה לא תשחט את הפסח, ומיהו יש לדחות כל אלו הראיות דכי היכי דבתמיד מגזרת חכמים לא היה נשחט עד שש ומחצה, הוא הדין לתפילת מנחה שכנגד התמיד תקנוה ודוק: