שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דין שלוש דפנות בסוכה כיצד צריכות להיות עומדות ומה אורך הדופן השלישית והיכן צריך להעמידה.

משנה

המשנה (סוכה א א) אומרת שסוכה שאין לה שלוש דפנות פסולה. כלומר אין צורך בארבע דפנות וגם לא די בשתי דפנות, אלא משלוש דפנות ומעלה. להלן בגמרא מובא שלומדים זאת מכך שכתוב שלוש פעמים 'סכות' בפסוקים, אמנם הגמרא דנה באופן שבו הפסוקים נדרשים וכיצד צריכות להיות מונחות הדפנות.

סוגית הגמרא

מחלוקת התנאים וטעמה

בגמרא (סוכה ו ב) מובאת ברייתא ובה מחלוקת תנאים, בעניין הדופן השלישית בסוכה. לתנא קמא צריך בסוכה שיהיו שתיים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, ואילו לפי ר' שמעון שלוש כהלכתן ורביעית אפילו טפח.
בפשטות כוונת הברייתא ששתים מהדפנות צריכות להיות כשיעור דהיינו ז' טפחים כהלכתן, והשלישית די לה אם תהיה טפח. אמנם בהמשך הגמרא מתבאר שניתן לפרש 'שנים כהלכתן' דהיינו ששתיים מהדפנות צריכות להיות מונחות כהלכתן, שנוגעות אחת בשניה[1], כגון אחת ברוח דרום ואחת ברוח מזרח. אך אם אין שתי הדפנות השלמות מונחות כהלכתן, כלומר שאינן נוגעות זו בזו אלא עומדות זו מול זו כמבוי מפולש, אין השלישית כשרה בטפח בלבד, אלא צריכה להיות ארוכה יותר[2], וכפי שיתבאר להלן.

בגמרא מובאות ארבעה דרכים בטעם המחלוקת:

  • נחלקו התנאים האם יש אם למסורת או יש אם למקרא. לדעת חכמים יש אם למסורת, וכיוון שכתוב פעמיים "בסכת", "בסכת", בכתיב חסר, ופעם אחת "בסכות" בכתיב מלא, הרי כאן ארבע. פעם אחת היא לגוף הדין של חובת סוכה, נשארו שלוש פעמים לשלוש דפנות, והלכה למשה מסיני שגרעה דופן שלישית לטפח בלבד.

היכן יש להעמיד את הטפח

הגמרא (ו ב) דנה היכן יש להעמיד את אותו הטפח של הדופן השלישית, ומביאה דברי רב שיש להעמידו 'כנגד היוצא', וכן אומר שמואל בשם לוי, ושכן מורין בבית המדרש להעמידו כנגד היוצא.
דעה נוספת היא של רב כהנא ורב אסי, ששואלים את רב למה לא נעמיד את הטפח כנגד ראש תור? ורב שתק ולא ענה.
דעה שלישית רב סימון וי"א ר' יהושע בן לוי - שצריך לעשות טפח שוחק, כלומר מעט יותר מטפח, ולהעמיד אותו בפחות משלושה סמוך לאחת הדפנות, והרי קיימא לן שכל פחות משלושה סמוך לדופן כלבוד דמי.

סוכה העשויה כמבוי

בהמשך הגמרא מביאה דברי רב יהודה שסוכה העשויה כמבוי כשרה, ואת אותו טפח מעמיד לכל רוח שירצה.
לעומת זאת, דעת ר' סימון וי"א ר' יהושע בן לוי שסוכה העשויה במבוי דינה שונה, ואין מספיק בה טפח לדופן שלישית, אלא עושה פס שהוא מעט יותר מארבעה טפחים, ומעמידו בפחות משלושה טפחים סמוך לדופן, וכיון שכל פחות משלושה כלבוד דמי, הרי שיש כאן דופן של ז' טפחים.

על זה שואלת הגמרא מה ההבדל בין סוכה העשויה כמבוי שצריך בה פס ארבעה טפחים ומשהו, לבין סוכה העשויה כמין גא"ם ששתי הדפנות נוגעות זו בזו, שבזה לדופן השלישית די בטפח שוחק בלבד?
ומשיבה הגמרא, שכאשר יש שתי דפנות כהלכתן די בטפח להשלים לג' דפנות, אבל בסוכה העשויה כמבוי שאין שתי דפנות כהלכתן, צריך פס ארבעה ומשהו.

צורת הפתח

רבא קובע הסתייגות לדין זה ואומר שצריך בסוכה כזו צורת הפתח.
דברי רבא נאמרים בגמרא בשלוש לשונות שונים: א. שאין הסוכה ניתרת אלא בצורת הפתח. ב. שניתרת גם בצורת הפתח. ג. שצריכה גם צורת הפתח.
ומובא גם מעשה המסייע לדרך השלישית שבדברי רבא, שרב אשי מצא את רב כהנא שעשה טפח שוחק וגם צורת הפתח, ושאל אותו למה צריך את שניהם והרי די באחד, או בצורת הפתח או בטפח שוחק? ועונה לו רב כהנא שסובר הוא כלישנא בתרא, שצריך מלבד טפח שוחק גם צורת הפתח.
הראשונים פוסקים כלשון אחרון בדברי רבא שמלבד טפח צריך גם צורת הפתח, שכן מוכח ממעשה דרב כהנא. כן כתב רבנו חננאל והרי"ף וכן פסקו כל הפוסקים.

  1. ^ הר"יף (ב ב) קורא לדפנות כאלו 'דעריבן' וכך מפרש את 'כהלכתן', וממנו העתיקו הראשונים. וצ"ע אם היה גורס כן בגמרא או שרק מפרש כן. וראה להלן.
  2. ^ כן פירש הר"ן (בדפי הרי"ף ב א ד"ה ת"ר, שכן דעת ר' סימון ואיתימא ריב"ל, ששתי דפנות כהלכתן היינו כשיעור שלם ודעריבן, ולכן בסוכה העשויה כמבוי לא סגי בטפח, כיוון שאין הדפנות 'דעריבן').