הבדלים בין גרסאות בדף "שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח"

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(←‏ביאור המחלוקת: השלמה מפירוש הרב שטיינזלץ , מתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון, משוחרר ברישיון https://creativecommons.org/licenses/by-nc/4.0/legalcode, במסגרת הלק השני של תחרות הכתיבה)
 
שורה 9: שורה 9:


==== ביאור המחלוקת ====
==== ביאור המחלוקת ====
{{להשלים|פסקה}}
בגמרא מובאות ארבעה דרכים בטעם המחלוקת:
בגמרא מובאות ארבעה דרכים בטעם המחלוקת:
* נחלקו התנאים האם יש אם למסורת או יש אם למקרא. לדעת חכמים יש אם למסורת, וכיוון שכתוב פעמיים "בסכת", "בסכת", בכתיב חסר, ופעם אחת "בסכות" בכתיב מלא, הרי כאן ארבע. פעם אחת היא לגוף הדין של חובת סוכה, נשארו שלוש פעמים לשלוש דפנות, והלכה למשה מסיני שגרעה דופן שלישית לטפח בלבד.
* נחלקו התנאים האם יש אם למסורת או יש אם למקרא. לדעת חכמים יש אם למסורת, וכיוון שכתוב פעמיים "בסכת", "בסכת", בכתיב חסר, ופעם אחת "בסכות" בכתיב מלא, הרי כאן ארבע. פעם אחת היא לגוף הדין של חובת סוכה, נשארו שלוש פעמים לשלוש דפנות, והלכה למשה מסיני שגרעה דופן שלישית לטפח בלבד.
* לכ"ע יש אם למקרא, ולדעת חכמים צריך פסוק מיוחד ללימוד דין סכך, שנלמד שיש צורך בכיסוי זה ולא בדפנות בלבד ולכן נצרך אחד מלשונות "סוכה" שנאמרו בכתוב לגופו, כדי ללמד על דבר זה ונותר איפוא רמז רק לשלוש, ור"ש סובר שעצם משמעות המלה "סוכה" מלמדת על ענין הסכך. ומתוך שאינו צריך ללשון מיוחדת כדי להורות על כך, נותר איפוא בעינו רמז לארבעה דפנות ומן ההלכה למד אתה כי הדופן הרביעית אינה צריכה להיות שלימה.
* לכ"ע יש אם למסורת, וחכמים סברו שכאשר באה ההלכה למשה מסיני לומר שאחת מדפנות הסוכה דיה שתהיה טפח — לגרע היא באה, וללמד שאחת משלוש הדפנות הרמוזות אינה צריכה להיות שלימה. ור' שמעון סבר שאשר באה ההלכה, הריהי באה להוסיף ולומר כי נוסף לשלוש הדפנות צריכה להיות דופן אחת נוספת, ודופן זו, דיה שתהיה בת טפח.
* לכ"ע יש אם למסורת, ונחלקו האם דורשים תחילות - כאשר אנו סופרים לענין הלכה כמה פעמים מוזכרת מלה מסויימת בכתוב, נחלקו האם יש לדרוש לצורך ענין זה גם את הפעם הראשונה שנזכרה מלה זו, או שיש לומר כי הפעם ראשונה לעניינה נזכרה, ולא ללמד ממנה למנין. ר' שמעון סבר כי דורשין תחילות, והרי כאן רמז איפוא לארבע פעמים, וחכמים סברו כי אין דורשין תחילות.


=== היכן יש להעמיד את הטפח ===
=== היכן יש להעמיד את הטפח ===

גרסה אחרונה מ־00:59, 5 באוקטובר 2021

דין שלוש דפנות בסוכה כיצד צריכות להיות עומדות ומה אורך הדופן השלישית והיכן צריך להעמידה.

משנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה (סוכה א א) אומרת שסוכה שאין לה שלוש דפנות פסולה. כלומר אין צורך בארבע דפנות וגם לא די בשתי דפנות, אלא משלוש דפנות ומעלה. להלן בגמרא מובא שלומדים זאת מכך שכתוב שלוש פעמים 'סכות' בפסוקים, אמנם הגמרא דנה באופן שבו הפסוקים נדרשים וכיצד צריכות להיות מונחות הדפנות.

סוגית הגמרא[עריכה | עריכת קוד מקור]

מחלוקת התנאים וטעמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בגמרא (סוכה ו ב) מובאת ברייתא ובה מחלוקת תנאים, בעניין הדופן השלישית בסוכה. לתנא קמא צריך בסוכה שיהיו שתיים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, ואילו לפי ר' שמעון שלוש כהלכתן ורביעית אפילו טפח.
בפשטות כוונת הברייתא ששתים מהדפנות צריכות להיות כשיעור דהיינו ז' טפחים כהלכתן, והשלישית די לה אם תהיה טפח. אמנם בהמשך הגמרא מתבאר שניתן לפרש 'שתים כהלכתן' דהיינו ששתיים מהדפנות צריכות להיות מונחות כהלכתן, שנוגעות אחת בשניה[1], כגון אחת ברוח דרום ואחת ברוח מזרח. אך אם אין שתי הדפנות השלמות מונחות כהלכתן, כלומר שאינן נוגעות זו בזו אלא עומדות זו מול זו כמבוי מפולש, אין השלישית כשרה בטפח בלבד, אלא צריכה להיות ארוכה יותר[2], וכפי שיתבאר להלן.

ביאור המחלוקת[עריכה | עריכת קוד מקור]

בגמרא מובאות ארבעה דרכים בטעם המחלוקת:

  • נחלקו התנאים האם יש אם למסורת או יש אם למקרא. לדעת חכמים יש אם למסורת, וכיוון שכתוב פעמיים "בסכת", "בסכת", בכתיב חסר, ופעם אחת "בסכות" בכתיב מלא, הרי כאן ארבע. פעם אחת היא לגוף הדין של חובת סוכה, נשארו שלוש פעמים לשלוש דפנות, והלכה למשה מסיני שגרעה דופן שלישית לטפח בלבד.
  • לכ"ע יש אם למקרא, ולדעת חכמים צריך פסוק מיוחד ללימוד דין סכך, שנלמד שיש צורך בכיסוי זה ולא בדפנות בלבד ולכן נצרך אחד מלשונות "סוכה" שנאמרו בכתוב לגופו, כדי ללמד על דבר זה ונותר איפוא רמז רק לשלוש, ור"ש סובר שעצם משמעות המלה "סוכה" מלמדת על ענין הסכך. ומתוך שאינו צריך ללשון מיוחדת כדי להורות על כך, נותר איפוא בעינו רמז לארבעה דפנות ומן ההלכה למד אתה כי הדופן הרביעית אינה צריכה להיות שלימה.
  • לכ"ע יש אם למסורת, וחכמים סברו שכאשר באה ההלכה למשה מסיני לומר שאחת מדפנות הסוכה דיה שתהיה טפח — לגרע היא באה, וללמד שאחת משלוש הדפנות הרמוזות אינה צריכה להיות שלימה. ור' שמעון סבר שאשר באה ההלכה, הריהי באה להוסיף ולומר כי נוסף לשלוש הדפנות צריכה להיות דופן אחת נוספת, ודופן זו, דיה שתהיה בת טפח.
  • לכ"ע יש אם למסורת, ונחלקו האם דורשים תחילות - כאשר אנו סופרים לענין הלכה כמה פעמים מוזכרת מלה מסויימת בכתוב, נחלקו האם יש לדרוש לצורך ענין זה גם את הפעם הראשונה שנזכרה מלה זו, או שיש לומר כי הפעם ראשונה לעניינה נזכרה, ולא ללמד ממנה למנין. ר' שמעון סבר כי דורשין תחילות, והרי כאן רמז איפוא לארבע פעמים, וחכמים סברו כי אין דורשין תחילות.

היכן יש להעמיד את הטפח[עריכה | עריכת קוד מקור]

הגמרא (ו ב) דנה היכן יש להעמיד את אותו הטפח של הדופן השלישית, ומביאה דברי רב שיש להעמידו 'כנגד היוצא', וכן אומר שמואל בשם לוי, ושכן מורין בבית המדרש להעמידו כנגד היוצא.
דעה נוספת היא של רב כהנא ורב אסי, ששואלים את רב למה לא נעמיד את הטפח כנגד ראש תור? ורב שתק ולא ענה.
דעה שלישית רב סימון וי"א ר' יהושע בן לוי - שצריך לעשות טפח שוחק, כלומר מעט יותר מטפח, ולהעמיד אותו בפחות משלושה סמוך לאחת הדפנות, והרי קיימא לן שכל פחות משלושה סמוך לדופן כלבוד דמי.

הפוסקים כולם פוסקים כדברי ר' יהושע בן לוי שעושה טפח שוחק ומעמידו בפחות משלושה סמוך לדופן, שבכך יש כאן מחיצה של ארבעה טפחים שהיא רוב דופן.

פירוש 'כנגד היוצא'[עריכה | עריכת קוד מקור]

רש"י (ו ב ד"ה כנגד היוצא) מפרש שכנגד היוצא הכוונה שצריך להניח את הטפח בזווית שהמחיצה כלה, שאם הניח השתיים בצד צפון ומזרח, יש להעמיד את הטפח הנוסף בסוף צד צפון כנגד רוח מערב, או בסוף צד מזרח כנגד רוח דרום.
אמנם הריטב"א (ו ב ד"ה אותו טפח) כתב שדעת רש"י שצריך להניח את הטפח כנגד הצד הפרוץ בסופו, שאם הניח שתיים בצד צפון ומזרח, יש להניח את הטפח בפינה הדרומית מערבית, כנגד רוח מערב או כנגד רוח דרום.
כדברי רש"י שלפנינו פירש גם המאור הקטן (ב א ד"ה אותו טפח).

הרמב"ן במלחמות השם (ב ב) כתב להביא ראיה מהסוגיה בבבא בתרא (סב א) שם אומר רב שאם אדם מכר לחבירו שדה וכתב לו מיצר אחד ארוך ומיצר אחד קצר (למשל שכתב ברוח מערב מאה אמה וברוח מזרח חמישים אמה), לא קנה הקונה אלא כנגד הקצר. וגם שם שאלו רב כהנא ורב אסי את רב, שיכול הוא לקנות כנגד ראש תור, כלומר שיקנה באלכסון, מתחיל ממערב מאה אמה והולך ויורד באלכסון למזרח עד חמישים אמה.
מוכח מזה שכנגד היוצא, לדעת רב, הוא שמעמיד את הטפח כנגד סוף הדופן שמולו, רחוק מן הכותל, כך שסוף דופן מזרחי הארוך, כנגד סוף הטפח בצד מערב מכוונים זה כנגד זה (וכפי שהבין הריטב"א בדעת רש"י).
עוד מוסיף הרמב"ן שגם רב כהנא ורב אסי הולכים לשיטתם שאפשר להעמיד בראש תור, דהיינו באלכסון. אמנם לדעת הרמב"ן שתיקתו של רב לא מוכיחה שחזר בו, אלא עומד הוא בשיטתו.

פירוש ראש תור[עריכה | עריכת קוד מקור]

מדברי רש"י (ז א ד"ה ויעמידנו) נראה שראש תור הכוונה להעמיד את הטפח באלכסון מול הזווית של שתי הדפנות האחרות. למשל, אם הדפנות השלמות מונחות מערב וצפון, יש לו להניח את הטפח באלכסון בקרן דרומית מזרחית, שאז הטפח נראה נוטה לשתי מחיצות וננראה כארבע דפנות.

סוכה העשויה כמבוי[עריכה | עריכת קוד מקור]

בהמשך הגמרא מביאה דברי רב יהודה האומר שסוכה העשויה כמבוי כשרה, ואת אותו טפח מעמיד לכל רוח שירצה, ומסביר רש"י (ז א ד"ה כשרה) שסובר רב יהודה שגם שתי דפנות כמבוי נחשבות ל'שתים כהלכתן' ולכן די בדופן שלישית טפח.
לעומת זאת, דעת ר' סימון וי"א ר' יהושע בן לוי שסוכה העשויה במבוי דינה שונה, ואין מספיק בה טפח לדופן שלישית, אלא עושה פס שהוא מעט יותר מארבעה טפחים, ומעמידו בפחות משלושה טפחים סמוך לדופן, וכיון שכל פחות משלושה כלבוד דמי, הרי שיש כאן דופן של ז' טפחים.

על זה שואלת הגמרא מה ההבדל בין סוכה העשויה כמבוי שצריך בה פס ארבעה טפחים ומשהו, לבין סוכה העשויה כמין גא"ם ששתי הדפנות נוגעות זו בזו, שבזה לדופן השלישית די בטפח שוחק בלבד?
ומשיבה הגמרא, שכאשר יש שתי דפנות כהלכתן די בטפח להשלים לג' דפנות, אבל בסוכה העשויה כמבוי שאין שתי דפנות כהלכתן, צריך פס ארבעה ומשהו. כלומר לדעת ר' יהושע בן לוי כשהדפנות זו מול זו כמבוי אין זה נחשב שתים כהלכתן, אלא דווקא כשהן שלמות כמין גאם.

צורת הפתח[עריכה | עריכת קוד מקור]

רבא קובע הסתייגות לדין זה ואומר שצריך בסוכה כזו צורת הפתח.
דברי רבא נאמרים בגמרא בשלוש לשונות שונים:
א. שאין הסוכה ניתרת אלא בצורת הפתח.
ב. שניתרת גם בצורת הפתח.
ג. שצריכה גם צורת הפתח.
ומובא גם מעשה המסייע לדרך השלישית שבדברי רבא, שרב אשי מצא את רב כהנא שעשה טפח שוחק וגם צורת הפתח, ושאל אותו למה צריך את שניהם והרי די באחד, או בצורת הפתח או בטפח שוחק? ועונה לו רב כהנא שסובר הוא כלישנא בתרא, שצריך מלבד טפח שוחק גם צורת הפתח.
הראשונים פוסקים כלשון אחרון בדברי רבא שמלבד טפח צריך גם צורת הפתח, שכן מוכח ממעשה דרב כהנא. כן כתב רבנו חננאל והרי"ף וכן פסקו כל הפוסקים.

אינה ניתרת אלא בצורת הפתח[עריכה | עריכת קוד מקור]

רש"י (ד"ה אמר רבא) מסביר שהכוונה שצריך שהטפח יהיה גם צורת הפתח, דהיינו שמניח חצי טפח בצד אחד וחצי טפח בצד שני וקנה על גביהם, ואז נחשב כאילו כל הדופן סתום.

וניתרת נמי בצורת הפתח[עריכה | עריכת קוד מקור]

הכוונה שיכול לעשות צורת הפתח במקום אותו הטפח, לפי שאפשר להכשיר את הדופן השלישית או בשיעור טפח או בצורת הפתח על פני כולה.

שצריכה נמי צורת הפתח[עריכה | עריכת קוד מקור]

היינו שצריך גם טפח וגם צורת הפתח, כלומר שמניח קנה בצד שני של הדופן, ומניח עוד קנה על גביהם מהטפח ועד לקנה שבצד השני.

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. ^ הר"יף (ב ב) קורא לדפנות כאלו 'דעריבן' וכך מפרש את 'כהלכתן', וממנו העתיקו הראשונים. וצ"ע אם היה גורס כן בגמרא או שרק מפרש כן. וראה להלן.
  2. ^ כן פירש הר"ן (בדפי הרי"ף ב א ד"ה ת"ר) שכן דעת ר' סימון ואיתימא ריב"ל, ששתי דפנות כהלכתן היינו כשיעור שלם ודעריבן, ולכן בסוכה העשויה כמבוי לא סגי בטפח, כיוון שאין הדפנות 'דעריבן').