99
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "שכירות שלוש שנים"
←קולות
(←קולות) |
|||
| שורה 56: | שורה 56: | ||
בשו"ת '''בצל החכמה''' (ח"ב תשובה פ"ז, אותיות ג'-ד') מובא שפועל שיש לו ימי חופשה אינו בגדר האיסור הזה, בגלל שהוא אינו משועבד ברציפות לשוכר, והוא אינו דומה לעבד. בדבריו הוא מסביר כי בשבתות וי"ט חל השעבוד על השכיר, אך הוא אינו יכול לעבוד, בניגוד לימי החופשה שבהם אין כלל שעבוד, והם מהווים הפסקה מהעבודה, וכך אין שיעבוד של שלוש שנים. למרות שר' בצלאל שטרן מביא קולא זו בספק, ה'''פתחי חושן''' (דיני שכירות, פרק ז' אות ג') מביא דין זה בפשטות. | בשו"ת '''בצל החכמה''' (ח"ב תשובה פ"ז, אותיות ג'-ד') מובא שפועל שיש לו ימי חופשה אינו בגדר האיסור הזה, בגלל שהוא אינו משועבד ברציפות לשוכר, והוא אינו דומה לעבד. בדבריו הוא מסביר כי בשבתות וי"ט חל השעבוד על השכיר, אך הוא אינו יכול לעבוד, בניגוד לימי החופשה שבהם אין כלל שעבוד, והם מהווים הפסקה מהעבודה, וכך אין שיעבוד של שלוש שנים. למרות שר' בצלאל שטרן מביא קולא זו בספק, ה'''פתחי חושן''' (דיני שכירות, פרק ז' אות ג') מביא דין זה בפשטות. | ||
בניגוד אליהם, ה'''חלקת בנימין''' (סימן של"ג, ס"ק פה) מסתפק בדין זה ונוטה להחמיר, ומסביר שבגלל שהחופשות הינן חלק מהחוזה, הרי שהן אינן שונות משבתות וי"ט, ובמהלך החופשה הפועל עדיין משועבד לשוכר, וע"כ אין להקל בפועל שמקבל ימי חופשה. נראה להסביר דין זה בכך שלמרות שלפועל יש ימי חופשה, הרי הם חלק מהסכם העבודה, וכל הסכם כולל זמן שבו הפועל לא עובד, וע"כ החופשות לא הופכות את החוזה לחוזה פחות מחייב, ולפיכך הן אינן פוטרות מהלאו. | בניגוד אליהם, ה'''חלקת בנימין''' (סימן של"ג, ס"ק פה) מסתפק בדין זה ונוטה להחמיר, ומסביר שבגלל שהחופשות הינן חלק מהחוזה, הרי שהן אינן שונות משבתות וי"ט, ובמהלך החופשה הפועל עדיין משועבד לשוכר, וע"כ אין להקל בפועל שמקבל ימי חופשה. נראה להסביר דין זה בכך שלמרות שלפועל יש ימי חופשה, הרי הם חלק מהסכם העבודה, וכל הסכם כולל זמן שבו הפועל לא עובד, וע"כ החופשות לא הופכות את החוזה לחוזה פחות מחייב, ולפיכך הן אינן פוטרות מהלאו. נראה מדבריו שהסתייגות זו היא רק למי שמקבל ימי חופשה כפי המקובל, אך אם יקבל הפועל יותר ימי חופשה מהמקובל, יועילו לו ימי החופשה, והוא לא ייחשב לעבד, ולא יעבור על הלאו של עבדי הם. קשה לפירושו שבציונים (שם, אות שצז) אומר החלקת בנימין שאדון רגיל לתת חופש לע"ע מדי פעם לכבוד שמחות משפחתיות, ודבר זה איננו חלק מהחוזה, וצ"ע. | ||
===עבודות שונות=== | |||
מלבד מה שהובא [[#יכולת חזרה|לעיל]] לחלק בין פועל שיכול לחזור בו לפועל שאינו יכול לחזור בו, מצינו עוד חילוקים בין סוגי העבודות. | |||
ה'''חוות יאיר''' (סימן קמ) כותב כי חזן איננו משועבד לקהילה בגלל שכל עבודתו היא להוציא אחרים ידי חובה בתפילה, בניגוד למלמד שמקבל את שכרו על שימור ופיסוק טעמים, שהוא מוגדר כעובד של מנהל ביה"ס או אביו של הילד. בהמשך דבריו מסתפק החוות יאיר לגבי גבאי בית כנסת, האם הוא נחשב לעובד של הציבור, או שתפקידו הוא לכבד את בית הכנסת ולהוציא את הרבים. | |||
ה'''רב עובדיה יוסף''' (שו"ת יביע אומר חלק ט', חו"מ סימן ט', אות ה') מביא בשם שו"ת '''שערי צדק''' שאין ברב שהתחייב לעבוד בקהילה למשך זמן מרובה משום איסור עבדות בגלל שהרב אינו משועבד לקהילה, אלא הקהילה משועבדת לו לשמוע בקולו ולקבל ממנו דיני תורה. על חילוק זה נראה כי חולקים ה'''חתמ"ס''' (ח"ה סימן קע"ב) ו'''רבי שלמה קלוגר''' (האלף לך שלמה, חלק או"ח סימן ל"ח) שמביאים בפירוש את איסור שכירות לשלש שנים גם לגבי רבנים. הרב עובדיה יוסף כותב לחלק בין עיירה גדולה, שם הרב נשכר רק ללמד תורה, ועיירות קטנות יותר, שם הרב גם מתפקד כשו"ב וכד', ובמקצועות אלו הוא אכן נחשב לשכיר של הקהילה. | |||
===נשים=== | |||
'''שו"ע הרב''' (הלכות שכירות סימן כ"א) מביא את הדין שהוזכר ברמ"א, וכותב כי לפי סברא זו אין אישה בוגרת רשאית להשכיר את עצמה ליותר משלש שנים, שהרי אין היא יכולה למכור את עצמה לאמה עבריה. (ועיין '''חוות יאיר'' (סימן ק"ו) שכתב לעניין חזרה באמצע היום חילוק כעין זה, וכן חילוק נוסף בין איש לאישה, אך לא סמך על כך להלכה) | |||