הבדלים בין גרסאות בדף "שכירות שלוש שנים"

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 21: שורה 21:
'''המהר"ם מרוטנבורג''' (דפוס פראג, תשובה עב) נשאל על מלמד שהתחייב ללמד מישהו עד הפסח, ורצה לחזור בו. השואל רצה להגיד כי המלמד רשאי לחזור בו בגלל שההתחייבות לא הייתה תקפה - למלמד היה אסור להתחייב ללמד זמן מסויים בלי יכולת חזרה, שהרי בכך הוא עובר על "כי לי בני ישראל עבדים". המהר"ם בתשובה חולק על השואל, ומסביר כי פועל עובר על הלאו של עבדי הם ולא עבדים לעבדים כאשר הוא נשכר ליותר משלוש שנים, ופסק כראב"ע {{קטןס|אם כי הוא מביא גם את פירושו של רש"י}}.
'''המהר"ם מרוטנבורג''' (דפוס פראג, תשובה עב) נשאל על מלמד שהתחייב ללמד מישהו עד הפסח, ורצה לחזור בו. השואל רצה להגיד כי המלמד רשאי לחזור בו בגלל שההתחייבות לא הייתה תקפה - למלמד היה אסור להתחייב ללמד זמן מסויים בלי יכולת חזרה, שהרי בכך הוא עובר על "כי לי בני ישראל עבדים". המהר"ם בתשובה חולק על השואל, ומסביר כי פועל עובר על הלאו של עבדי הם ולא עבדים לעבדים כאשר הוא נשכר ליותר משלוש שנים, ופסק כראב"ע {{קטןס|אם כי הוא מביא גם את פירושו של רש"י}}.


בעקבות דבריו של המהר"ם פסק תלמידו '''המרדכי''' (הגהות מרדכי, ב"מ תנט-תס) כי אסור לאדם להישכר ליותר משלוש שנים, וכן פסק ה'''רמ"א''' (חו"מ של"ג ג').
בעקבות דבריו של המהר"ם פסק תלמידו '''המרדכי''' (הגהות מרדכי, ב"מ תנט-תס) כי אסור לאדם להישכר ליותר משלוש שנים, והובאו דבריו ב'''ב"י''' (חו"מ של"ד) וכן פסק ה'''רמ"א''' (חו"מ של"ג ג') ו'''הלבוש''' (עיר שושן של"ג ג'), וכתב ה'''כנה"ג''' (הגהות ב"י סימן של"ד ס"ק י"ט) כי לאור סתימת דברי הב"י הוא סובר כי זוהי הלכה מוסכמת, ואין חולק עליה.


המהר"ם בסוף תשובתו כותב כי ל'''תוס'''' יש הסבר אחר להבדל בין עבד לפועל, והסבר כזה אכן נמצא בתוס' שהודפסו על הש"ס (ב"מ י. ד"ה כי), ושם הם מבארים כי ההבדל בין עבד לפועל הוא שפועל יכול לחזור בו באמצע היום ואינו צריך שטר שחרור, בניגוד לעבד. דבריו מובנים לפי דברי ה'''רמב"ן''' (קידושין טז.) שביאר כי בעבד יש שני קניינים - קניין איסורי וקניין ממוני, והקניין האיסורי פוקע רק באמצעות גט. לפי זה, לדעת התוס' יש קניין ממוני בפועל, אבל כל עוד אין קניין איסורי אין לאו של עבדי הם ולא עבדים לעבדים, ולפיכך מותר יהיה לשכיר להישכר ליותר משלוש שנים. דיוק זה בדבריהם עושה '''שו"ת באר שבע''' (סימן ס"ב), והובאו דבריו ב'''ש"ך''' (חו"מ של"ג ס"ק י"ז).
המהר"ם בסוף תשובתו כותב כי ל'''תוס'''' יש הסבר אחר להבדל בין עבד לפועל, והסבר כזה אכן נמצא בתוס' שהודפסו על הש"ס (ב"מ י. ד"ה כי), ושם הם מבארים כי ההבדל בין עבד לפועל הוא שפועל יכול לחזור בו באמצע היום ואינו צריך שטר שחרור, בניגוד לעבד. דבריו מובנים לפי דברי ה'''רמב"ן''' (קידושין טז.) שביאר כי בעבד יש שני קניינים - קניין איסורי וקניין ממוני, והקניין האיסורי פוקע רק באמצעות גט. לפי זה, לדעת התוס' יש קניין ממוני בפועל, אבל כל עוד אין קניין איסורי אין לאו של עבדי הם ולא עבדים לעבדים, ולפיכך מותר יהיה לשכיר להישכר ליותר משלוש שנים. דיוק זה בדבריהם עושה '''שו"ת באר שבע''' (סימן ס"ב), והובאו דבריו ב'''ש"ך''' (חו"מ של"ג ס"ק י"ז).

גרסה מ־15:33, 7 באפריל 2016

מקורות
שולחן ערוך:שולחן ערוך חושן משפט שלג ג

סוגיה זו עוסקת בנושא של שכירות לזמן ארוך, וזאת לאור האיסור להימכר לעבדות.

האיסור להימכר לעבדות

כתוב בתורה (ויקרא כ"ה,נ"ה) כי בנ"י הינם עבדיו של הקב"ה. לאור הפסוקים האלו הגמרא (קידושין כב:) דורשת כי יש איסור להימכר לעבדות - "עבדי הם ולא עבדים לעבדים", ובכך מסבירה את הרציעה של עבד שהחליט כי הוא אוהב את אדונו אשתו וילדיו, ולכן הוא לא יצא לחופשי.

דרשה זו הינה רק אגדתא, אלא אף מופיעה כמקור הלכתי - הגמרא (ב"ק קטז:) מביאה דרשה בשם רב שלומד משם שפועל יכול לחזור בו באמצע היום, וזאת על אף שפועל אינו עבד עברי ממש.

איסור זה נפסק ברמב"ם (עבדים א' א') ובסמ"ג (עשין פ"ג).

יוצא כי יש איסור להימכר לעבדות, ולאיסור זה יש השלכות על דיני שכירות פועלים.

מעט פסוקים

בתורה (דברים ט"ו) אנו מצווים על הענקה לעבד עברי המשתחרר. בפסוק י"ח יש נימוק לכך - "כי משנה שכר שכיר". נראה כי הנימוק הוא שהעבד עשה עבודה כפולה, וע"כ יש להעניק לו שכר (אם כי בהמשך מבואר טעם נוסף - "וברכך ה' אלוקיך", ויעויין בב"מ לא: שם מבואר כי התנאי אינו מעקב את הענקה)

  • רש"י (שם) מבאר ע"פ הספרי (סימן קכג) כי העבודה הכפולה של העבד היא בכך שרבו מוסר לו שפחה כנענית, שילדיה יהיו עבדים לאדון.
  • ראב"ע מבאר כי העבודה הכפולה היא בזמן - שכיר רגיל עובד שלוש שנים, כפי שהוא מוכיח מישעיה, והעבד עבד שש שנים, שזהו זמן כפול. בדבריו הוא כותב במפורש כי יש איסור להישכר ליותר משלוש שנים, ונראה מדבריו כי האיסור הוא הן על המשכיר והן על השוכר.

יוצא כי האיסור להישכר ליותר משלוש שנים תלוי במחלוקת רש"י וראב"ע בפירוש הפסוקים בדברים.

הלכה

המהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג, תשובה עב) נשאל על מלמד שהתחייב ללמד מישהו עד הפסח, ורצה לחזור בו. השואל רצה להגיד כי המלמד רשאי לחזור בו בגלל שההתחייבות לא הייתה תקפה - למלמד היה אסור להתחייב ללמד זמן מסויים בלי יכולת חזרה, שהרי בכך הוא עובר על "כי לי בני ישראל עבדים". המהר"ם בתשובה חולק על השואל, ומסביר כי פועל עובר על הלאו של עבדי הם ולא עבדים לעבדים כאשר הוא נשכר ליותר משלוש שנים, ופסק כראב"ע (אם כי הוא מביא גם את פירושו של רש"י).

בעקבות דבריו של המהר"ם פסק תלמידו המרדכי (הגהות מרדכי, ב"מ תנט-תס) כי אסור לאדם להישכר ליותר משלוש שנים, והובאו דבריו בב"י (חו"מ של"ד) וכן פסק הרמ"א (חו"מ של"ג ג') והלבוש (עיר שושן של"ג ג'), וכתב הכנה"ג (הגהות ב"י סימן של"ד ס"ק י"ט) כי לאור סתימת דברי הב"י הוא סובר כי זוהי הלכה מוסכמת, ואין חולק עליה.

המהר"ם בסוף תשובתו כותב כי לתוס' יש הסבר אחר להבדל בין עבד לפועל, והסבר כזה אכן נמצא בתוס' שהודפסו על הש"ס (ב"מ י. ד"ה כי), ושם הם מבארים כי ההבדל בין עבד לפועל הוא שפועל יכול לחזור בו באמצע היום ואינו צריך שטר שחרור, בניגוד לעבד. דבריו מובנים לפי דברי הרמב"ן (קידושין טז.) שביאר כי בעבד יש שני קניינים - קניין איסורי וקניין ממוני, והקניין האיסורי פוקע רק באמצעות גט. לפי זה, לדעת התוס' יש קניין ממוני בפועל, אבל כל עוד אין קניין איסורי אין לאו של עבדי הם ולא עבדים לעבדים, ולפיכך מותר יהיה לשכיר להישכר ליותר משלוש שנים. דיוק זה בדבריהם עושה שו"ת באר שבע (סימן ס"ב), והובאו דבריו בש"ך (חו"מ של"ג ס"ק י"ז).

יוצא אם כן שנחלקו המהר"ם והתוס' האם יש איסור בלהישכר ליותר משלוש שנים, ופסק הרמ"א כדברי המהר"ם.

קולות

בנושא זה נמצאו כמה קולות בין האחרונים.

אביון

הש"ך (חו"מ של"ג ס"ק ט"ז) מעיר ע"פ דברי הספרא (בהר פרק ז) כי האיסור להימכר לע"ע הינו רק לאדם שיש לו ממון, אך לעני אין איסור כזה. דברי הספרא מובאים הן ברמב"ם והן בסמ"ג (הובאו לעיל). לפי זה מבאר הש"ך כי אין איסור להישכר לשנים רבות לאדם אשר הוא עני ביותר, כשם שאין לו איסרו להימכר לעבד עברי.

כמו כן, הוא מוסיף ע"פ הגמרא (קידושין יד:), שנפסקה להלכה ברמב"ם (עבדים ב ג) ובסמ"ג (שם) כי אין איסור להימכר להישכר לשנים מרובות במקרה של עוני, כשם שאין איסור להימכר לשנים רבות.