שיחת משתמש:אריה.ג
אני עורך כאן סוגיא {{תחרות כתיבה}} [[קטגוריה:איסור והיתר]] [[קטגוריה:בשר בחלב]]
| בבלי: | פסחים ל:, לו. |
| רמב"ם: | מאכלות אסורות ט כב |
| שולחן ערוך: | יורה דעה צז א |
הסוגיה עוסקת באיסור ללוש פת חלבית או בשרית, בגדריה השונים ובהיתרים הקיימים.
דברי הגמרא
הגמרא בפסחים (ל:) אוסרת למרוח שומן בתנור באופן שיהפוך את הלחם הנאפה בתוכו לבשרי, וכן הגמרא (שם לו.) אוסרת ללוש פת בחלב, וממשיכה שבדיעבד אם אדם אפה הרי שהפת אסורה. הגמרא מנמקת את האיסור- מפני הרגל עבירה. פירוש הדבר שיבואו לאכול את הפת שרגילים שהיא פרווה עם מאכלים שהם חלבים או בשריים ויעברו באיסור בשר בחלב. לאחר מכן הגמרא קובעת שאם הדבר נעשה "כעין תורא" יהיה מותר ללוש את הפת בבשר או בחלב.
מקרים שבהם לא שייכת הגזירא
כעין תורא
כמו שאמרנו, הגמרא התירה לעשות פת חלבית\בשרית 'כעין תורא ונאמרו בראשונים שני פירושים למושג כעין תורא ומשם נוצרת מחלוקת ראשונים באופן ההיתר, אךהטור והשו"ע (יורה דעה צז') פסקו להלכה את שני ההסברים לקמן. מסביר הבית יוסף (שם) על פיהגהות שערי דורא בשם מהרא"י ששתי ההבנות מתקבלות להלכה כיון ששתיהן הגיוניות מבחינת טעם הגזירה, ויש בהן כדי להרחיק את האדם מן העבירה. .
שינוי
הרי"ף פרש שהכוונה היא לאפיית הפת בצורה מיוחדת ושונה לדוגמא כמו עין של שור. דהיינו- אסור ללוש פת חלבית אלא אם כן מדובר באפיית מאפים בעלי צורה מיוחדת או שונה שתזכיר לאדם שמדובר במאפה שהוא לא פרווה.
כמות מועטת
רבנו חננאל ורש"י פירשו שהכוונה לאפיית כמות קטנה כמו עין של שור. דהיינו- אסור ללוש פת חלבית אלא אם כן מדובר בכמות קטנה של מאפים. נראה שהסיבה לכך היא שהם נאכלים בזמן סמוך לאפייה ואין חשש שיבואו להתבלבל ולערב בשר וחלב.
לגבי שיעור הזמן שבו צריך לאכול כתב רש"י..... והבי"ו הביא את שיבולי הלקט שכתב שמותר לאפות פת חלבית בכמות שתספיק לכל חג השבועות כיון שכל החג נחשב כאכילה סמוכה, וכן הדין לגבי אפיית פת בשרית לשבת שיהיה מותר לאפות כמות שתספיק לכל השבת. השו"ע פסק שצריך 'כדי אכילה בפעם אחת ואילו הרמ"א הביא את לשון שיבולי הלקט, ונחלקו האחרונים מה המחלוקת בין הרמ"א לשו"ע. לעניות דעתי לא ברור שיש מחלוקת כלל, הרמ"א בא להתיר באופן נקודתי בזמנים שבהם גם כמות גדולה בוודאי תאכל בצורה רצופה ואין חשש להתבלבל, וגם השו"ע יסכים לדין זה. היו שהבינו שהם חולקים- הרמ"א מתיר עבור יום והשו"ע מתיר עבור ארוחה סמוכה, וקשה עליהם שהרי הרמ"א התיר רק בשבועות ובשבת ליום שלם, משמע שלא התיר סתם ככה ליום אלא שבא להרחיב את העיקרון של השו"ע גם לימים מסוימים שנחשבים כאכילה סמוכה.
דיונים באחרונים
באחרונים התפתחו דיונים רבים סביב דיוקים בדברי הגמרא והפוסקים.
שיטת הט"ז
הט"ז (יו"ד צז, א) חידש שהדין הזה של הפת נכון גם לנושאים אחרים, והעיקרון הוא שדבר פרווה שרגילים להשתמש בו למאכלים שאחר כך מערבים בחלב, אסור לעשותו בשרי מחשש שיטעו וישתמשו בו לחלבי כפי שהיו רגילים ויעברו באיסור בשר וחלב. ולכן הוא הסיק שבלנדר שמשתמשים בו בפרווה בשביל לאכול עם התוצר בשר או חלב, ובטעות הכינו בו בשרי והוא בלע, אסור להשתמש בבלנדר אפילו לבשרי כיון שזה דומה לדין הפת. וכן כתב הצמח צדק. אמנם נראה שגם לדעתו אם הופכים את הבלנדר לבשרי באופן קבוע ומסמנים באופן המתאים, אין בכך איסור כי זה נחשב היכר ואין חשש שיבוא לטעות.
והערוך השולחן חלק על הט"ז והקשה, שהגמרא (חולין קיא:) התירה לאכול צנון שנחתך בסכין בשרית עם בשר, ועל פי הט"ז היה מקום לאסור כיון שהצנון בלע טעם בשר ועל פי הט"ז דבר שרגילים בו שהוא פרווה ועשאוהו בשרי אסור לאוכלו אפילו עם בשר כיון שיש חשש שיבואו לטעות, (הט"ז הרי אסר להשתמש בבלנדר גם לבשרי כיון שאם יכינו שם משהו פרווה עלולים לשכוח ולאוכלו עם בשרי, ועל פי זה גם צנון שנחתך בסכין בשרי) למרות שזה בדיוק כמו הפת, כיון שהיא עיקר מאכלו של אדם ובזה יש לחשוש שלא ישים לב (ובדומה לש"ך [פז, ב] שאומר שאסור בפסח לאכול ליד גוי שאוכל לחם ושיש חומרא יתירא בפת עכו"ם משום שעל הלחם יחיה האדם). והביא שאין הלכה כט"ז וכ"כ פר"ח ומנח"י וחוות דעת.
דיונים במושג פת
כתב המהרי"ט שבמיני מתיקות אין איסור כיון שרגילים לאכלם לבדם, בלא בשר או חלב, ולא גזרו שמא יאכל חלב בתוך שש שעות של בשר והביאו הפת"ש(ג), וכמותו פסקו ערוה"ש (ז) פר"ח(א) ובדי השולחן. כתב הפרי מגדים שמותר ללוש פת בחלב אם יהיה ניכר עליה שהיא חלבית כיון שאין חשש שיבואו לאוכלה עם בשר. דבר שניכר בו החלב או הבשר- מותר. (פרי מגדים)
דבר שדרך לעשותו גם בשרי וגם חלבי אנשים חוקרים בזה ואין חשש. והיו שהחמירו ונראה כמקילים (תפארת אדם) וכך המנהג.
דבר שנתפרסם שהוא תמיד חלבי או תמיד בשרי אין מקום לחשוש בו.
דיוקים במושג שינוי בלחם-
נתפרסם שהוא חלבי אפילו אם אין בו שינוי-מותר. וצריך עיון.. (ערוה"ש, מהרי"ט)
ההיתר של שינוי לפי הרבה אחרונים לא נוגע לרוצה למכור בשוק. ונראה שהשו"ע ורמ"א לא הזכירו את זה וחולקים על דין זה. (מהרי"ט, פרי מגדים, פתחי תשובה)
דיוקים במושג כמות מועטת-
הבאנו כבר לעיל כיון שנראה כבר מהשו"ע רמ"א. שיש מחלוקת על סעודה אחת או לשבת שלמה.
דיוקים במושג אסור-
אמנם אסור באכילה אבל לפי רוה"פ מותר למכור לגוי. (בדי השולחן)
יש שרצה לאסור אפילו אם אין טעם.(כו"פ) ורוב הפוסקים הקלו.
מותר לכתחילה לבטל בשישים (מהרי"ט), וחלקו עליו (צמח צדק, פרי מגדים)
האם דין נוגע רק לפת-
עוד הביאו האחרונים שדבר שנתפרסם שהוא חלבי אפילו אם אין בו שינוי ומלכתחילה היה אסור לאוכלו עכשיו שנתפרסם הדבר מותר. (ערוה"ש, בשם מהרי"ט) ואמר שצריך עיון להלכה האם להורות כך. אך באמת הסברא היא שדבר שנתפרסם שיש לו צורה קבועה של חלבי אז יודעים שהוא חלבי למרות שלא קבעו מלכתחילה משהו מיוחד, לדוגמא בקלאווה או בלינצ'ס. כל דבר שידוע שעושים אותו חלבי לא נראה שיהיה בו בעיה ובאמת לכן גזרו דווקא בלחם שהוא פרווה תמיד.
וכן דבר שניכר בו החלב או הבשר- מותר. (פרי מגדים) אפשר לדייק מלשון 'שלשה' שהחלב נבלע ואינו ניכר. וזה ברור.
כתב הבדי שולחן שמיני מתיקה שאין רגילים לאוכלם בסעודה מותר לעשותם חלביים כיון שאין חשש שיבוא לאוכלם בבשר.
ועוד הביא להתיר למכור לגוי את הפת שנאסרה כיון שהיא לא אסורה בהנאה. ואין חשש שימכרנה לגוי.
עוד יש לעיין האם אפשר לטעום את הפת ולראות האם יש בה טעם חלב ועפ"י להתיר. יש מי שהחמיר אבל הרבה הקלו בזה וכן נראה.
ועוד יש לעיין האם אפשר לכתחילה לסמוך על ביטול בשישים ונראה לבדי השולחן להחמיר וכך גם נראה לי.
יש שרצה להחמיר ששינוי לא יועיל אלא בביתו אבל אם שינה ורוצה למכור בשוק הדבר אסור. (פת"ש, מהרי"ט, חוות דעת)... קצת קשה שלא נזכר חילוק כזה כלל. הרי אם עושים את זה בצורה מוזרה אפשר שאנשים יבואו לשאול מה הבעיה שעשו את הפת בצורה מוזרה, וכך ידעו שזה חלבי.