שיחה:תערובת חמץ

שיחות פעילות

דעת רב יהודהעריכה

לדעת רב יהודה בגמרא סתם המשנה היא אליבא דר' מאיר, שסובר שחמץ נוקשה בלאו, ולדעתו תערובת חמץ חמורה יותר ולכן נלמד במכל שכן מחמץ נוקשה.
ומדבריו נראה שלולא חמץ נוקשה, דין תערובת חמץ היה בלא כלום, כלומר אולי אפילו אינו אסור כלל. דאם נאמר שהיה אסור אך בלא מלקות, וכדעת חכמים בברייתא, הרי הוא חמור יותר מחמץ נוקשה.
ומזה אנו למדים שדין תערובת חמץ אינו פשיטא לאסור, ואפילו אם יש כזית בכדי אכילת פרס, מה שהיה פשוט לחלק מהמפרשים שהוא בכרת (ולכן שהקשו על הרמב"ם). ולכאורה מהגמרא כאן יש כעין ראיה לשיטת הרמב"ם שבלא הפסוק לא ניתן ללמוד איסור כלל.

שיטת הרמב"םעריכה

(לא ערוך)
מבין שתי האפשרויות - האם הרמב"ם פוסק כחכמים (מגיד משנה) או כר' אליעזר (כסף משנה), לפום ריהטא נראה שהצדק עם המגיד משנה, שהרי כן פסק הרי"ף ועוד שהרי חילק בין יש בו כזית בכדא"פ לבין אין בו, ובשאין בו פסק שאינו לוקה וזה דלא כר' אליעזר. אלא דקשה קושיית המ"מ וכ"מ, למה לית ביה כרת ביש בו כזית בכדא"פ?
ובאמת שקושיית המ"מ קשה בלאו הכי על הגמרא עצמה, וכן על הרי"ף, שהרי מפשט דברי הגמרא משמע שליכא כרת, אלא רק איסורא.
והעולה לכאורה מתוך דברי הרמב"ם שגם חכמים אית להו הלימוד של 'מחמצת' וכפשט המכילתא. אלא שלדידהו הפסוק איירי בשיש בו כזית בכדא"פ, ודלא כר' אליעזר שמרבה אפילו באין בו. ולפי זה צריך לומר שהפסוק 'מחמצת' מרבה תעורבת חמץ, ואילו המילה 'כל' מרבה אפילו באין בו כזית. אמנם חכמים שלא דרשי 'כל' לית להו מלקות בפחות מכזית, אבל מ"מ איסורא מיהא איכא, מדין טעם כעיקר או מדין חצי שיעור.
נמצא שהרמב"ם פסק כחכמים דדרשי 'מחמצת' לרבות תערובת חמץ, ביש בו כזית בכדי אכילת פרס, אלא דלית בה כרת, מפני שנתמעט מהפסוק 'כי כל אוכל חמץ ונכרתה'. אך מה שנדרש ליישב הוא מדוע צריך לזה פסוק, והרי אם יש בו כזית בכדא"פ הוי חמץ גמור?
אמנם יש להקדים ולהקשות כן גם על גוף הסוגיה, אמאי צריך פסוק ללימוד תערובת חמץ בשונה מכל תערובות? וגם אם איירי בפחות מכזית בכדי אכילת פרס, הרי לא מצאנו שיהיה לימוד מיוחד לתערובת בכמות קטנה? ומאי שנא מכל התערובות שצריך לחמץ פסוק?
ואפשר שדין מחמצת הכא אינו דין תערובת חמץ הרגיל, דהיינו שחמץ נתערב עם היתר, אלא תערובת חמץ היינו שבזמן החימוץ היו החיטים או השעורים מעורבים עם עוד דבר שאינו מחמיץ. ולכן תהליך החימוץ שלהם אינו שלם. שחמץ רגיל הוא תערובת של קמח ומים ששהה זמן חימוץ, אבל אם מלבד הקמח היו דברים נוספים ששהו עם המים, הרי שהחימוץ אינו מלא. וזהו לשון 'מחמצת' שאין חמץ גמור, דומיא דנתחמץ על ידי דבר אחר שחימוצו אינו שלם.
ולפיכך ס"ל לרמב"ם דהלימוד מ'מחמצת' הוא לכו"ע, אלא שלחכמים דלא דרשי 'כל' הוא רק באופן שיש בו הרבה חמץ ביחס לתערובת, והיינו כזית בכדי אכילת פרס, שאז אמרינן שהחמץ הוא חשוב ולא בטל. אבל ר' אליעזר שדורש 'כל' ס"ל שכל תערובת חמץ אסורה.
ומ"מ גם ר' אליעזר וגם חכמים ס"ל דלית ביה כרת, דומיא דנתחמץ על ידי דבר אחר, לפי שנתמעט מ'כל אוכל חמץ ונכרתה' דווקא על חמץ גמור ענוש כרת ועל תערובת חמץ לא.
ומה שיש עוד להשיב הוא קושיית המגיד משנה אמאי לא מתחייב כרת בכזית בכדא"פ ומה גרע מחמץ גמור בתערובת?
והנראה בזה דהרמב"ם מפרש בגמרא לא כרש"י שפירש שאיירי שאכל את כל הפרס, וממילא אכל בודאי כזית, אלא שאכל כזית בלבד מכל התערובת, וכן משמע הלשון ברמב"ם וברי"ף, וס"ל דכיוון שזו תערובת שנתרבתה מדין 'מחמצת' ויש בה איסור תורה, די בזה שאכל כזית מן התערובת. דהשתא כל התערובת אסורה ולא רק החמץ שבו. וממילא כיון שאכל ממנה כזית לוקה.
א.א (שיחה) 22:20, 24 באפריל 2023 (IDT)

חזרה לדף "תערובת חמץ".