הבדלים בין גרסאות בדף "שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)"
ידידיה סטרוק (שיחה | תרומות) |
ידידיה סטרוק (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
==נ"ט בר נ"ט באוכלין== | ==נ"ט בר נ"ט באוכלין== | ||
הכותרת של הסוגיה שגויה, הדין שבו עוסקת הסוגיא הוא נ"ט בר נ"ט הקלאסי: טעם בשר שנבלע בכלי ונפלט למאכל אחר - האם מותר לאכול את המאכל בגבינה, דין זה מופיע בגמרא, ראשונים, שו"ע ורמ"א. נ"ט בר נ"ט באוכלין הינו דין שלא נידון כלל בראשונים ולא הוזכר בשו"ע, מדובר בשאלה שנחלקו בה האחרונים: '''מאכל''' א' שקיבל טעם של בשר ונתן טעם במאכל ב' - האם מותר לאכול את מאכל ב' עם גבינה? להמחשה: אם בישל בתנור בשר ותפוחי אדמה באותה תבנית, האם מותר לקחת תפוח אדמה א' שלא נגע בבשר אלא קיבל טעם מתפוח אדמה ב' הסמוך לו שקיבל טעם מהבשר - האם מותר לאכול את תפוח אדמה א' עם גבינה? | הכותרת של הסוגיה שגויה, הדין שבו עוסקת הסוגיא הוא נ"ט בר נ"ט הקלאסי: טעם בשר שנבלע בכלי ונפלט למאכל אחר - האם מותר לאכול את המאכל בגבינה, דין זה מופיע בגמרא, ראשונים, שו"ע ורמ"א. נ"ט בר נ"ט באוכלין הינו דין שלא נידון כלל בראשונים ולא הוזכר בשו"ע, מדובר בשאלה שנחלקו בה האחרונים: '''מאכל''' א' שקיבל טעם של בשר ונתן טעם במאכל ב' - האם מותר לאכול את מאכל ב' עם גבינה? להמחשה: אם בישל בתנור בשר ותפוחי אדמה באותה תבנית, האם מותר לקחת תפוח אדמה א' שלא נגע בבשר אלא קיבל טעם מתפוח אדמה ב' הסמוך לו שקיבל טעם מהבשר - האם מותר לאכול את תפוח אדמה א' עם גבינה? | ||
כמו שכבר צוין דין זה לא נידון כלל עד לאחרונים, '''למעשה''': הפמ"ג והחוו"ד כתבו לאסור(פת"ש יו"ד צה א'), וכך פסקו למעשה רבים מהאחרונים, ביניהם בא"ח, כה"ח וערוה"ש(יו"ד צה), לעומתם כתבו בפני אריה(פת"ש יו"ד צה א') ובעין יצחק(או"ח כח) להתיר, וכך פסק למעשה הרב עובדיה(ילקוט יוסף קיצור שו"ע צב - צז, ז). | כמו שכבר צוין דין זה לא נידון כלל עד לאחרונים, '''למעשה''': הפמ"ג והחוו"ד כתבו לאסור(פת"ש יו"ד צה א'), וכך פסקו למעשה רבים מהאחרונים, ביניהם בא"ח, כה"ח וערוה"ש(יו"ד צה), לעומתם כתבו בפני אריה(פת"ש יו"ד צה א') ובעין יצחק(או"ח כח) להתיר, וכך פסק למעשה הרב עובדיה(ילקוט יוסף קיצור שו"ע צב - צז, ז).ידידיהסטרוק 22:33, 5 באפריל 2016 (IDT) | ||
גרסה מ־22:33, 5 באפריל 2016
הגהות
בשורות הראשונות לשנות ל- ב'היתירא' ול-'איסורא' אריה ג 19:54, 5 באפריל 2016 (IDT)
דוגמא נוספת לנ"ט בר נ"ט דהיתירא
כעיקרון, קדירה שבלועה מטעם איסור שהיה פגום מראש נאסרת שמא יבשלו בה דבר שהאיסור ייתן בו טעם לשבח רמ"א(יו"ד קג,ב, גר"א שם), אך סייג הרמ"א שכף שבלועה מאיסור פגום שטבל בתבשיל רותח, לא נאסרה הקדירה שהתבשיל בתוכה, שהטעם לא אסר את התבשיל ולכן הוא נחשב טעם היתירא שנקלש שלא ממשיך לקדירה (ד"מ, תו"ח, או"ה, ש"ך, ט"ז, כרתי, ועיין בט"ז ו שלאו דווקא כשהאיסור היה פגום מעיקרו, כל עוד הוא פוגם את התבשיל השני) אריה ג 21:42, 5 באפריל 2016 (IDT)
נ"ט בר נ"ט באוכלין
הכותרת של הסוגיה שגויה, הדין שבו עוסקת הסוגיא הוא נ"ט בר נ"ט הקלאסי: טעם בשר שנבלע בכלי ונפלט למאכל אחר - האם מותר לאכול את המאכל בגבינה, דין זה מופיע בגמרא, ראשונים, שו"ע ורמ"א. נ"ט בר נ"ט באוכלין הינו דין שלא נידון כלל בראשונים ולא הוזכר בשו"ע, מדובר בשאלה שנחלקו בה האחרונים: מאכל א' שקיבל טעם של בשר ונתן טעם במאכל ב' - האם מותר לאכול את מאכל ב' עם גבינה? להמחשה: אם בישל בתנור בשר ותפוחי אדמה באותה תבנית, האם מותר לקחת תפוח אדמה א' שלא נגע בבשר אלא קיבל טעם מתפוח אדמה ב' הסמוך לו שקיבל טעם מהבשר - האם מותר לאכול את תפוח אדמה א' עם גבינה? כמו שכבר צוין דין זה לא נידון כלל עד לאחרונים, למעשה: הפמ"ג והחוו"ד כתבו לאסור(פת"ש יו"ד צה א'), וכך פסקו למעשה רבים מהאחרונים, ביניהם בא"ח, כה"ח וערוה"ש(יו"ד צה), לעומתם כתבו בפני אריה(פת"ש יו"ד צה א') ובעין יצחק(או"ח כח) להתיר, וכך פסק למעשה הרב עובדיה(ילקוט יוסף קיצור שו"ע צב - צז, ז).ידידיהסטרוק 22:33, 5 באפריל 2016 (IDT)