הבדלים בין גרסאות בדף "שיחה:טעות וספק בברכות"

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "== עיקר הספק בגמרא == הנה בסוגיה זו רבו שיטות הראשונים, ומורגש חוסר הסדר והבלבול. ועל כן יש...")
 
שורה 1: שורה 1:
== עיקר הספק בגמרא ==
== עיקר הספק בגמרא ==
הנה בסוגיה זו רבו שיטות הראשונים, ומורגש חוסר הסדר והבלבול. ועל כן יש להעמיד על יסודות ברורים את עיקר הספק בסוגיה.
הנה בסוגיה זו רבו שיטות הראשונים, ומורגש חוסר הסדר והבלבול. ועל כן יש להעמיד על יסודות ברורים את עיקר הספק בסוגיה.
<BR/>לכאורה דבר ]פשוט הוא, וניכר גם מדברי הגמרא שלא בכל ברכה נסתפק לנו אם יצא או לא. לדוגמא אם אדם עומד ובידו כוס מים ומתחיל לברך בא"י אמ"ה על מנת לומר שהכל נהיה בדברו, ולפתע באמצע הברכה שמע רעם, האם יוכל לסיים 'שכוחו וגבורתו מלא עולם'? נראה דזה פשוט לגמרא שדבר זה אינו מועיל, ואם עשה כן לא יי"ח וצריך לברך על הרעם הבא שוב. וכן להיפך שדעתו לומר שכוחו וגבורתו מלא עולם, ושינה באמצע הברכה ל'שהכל' לא יי"ח. <BR/>ואפשר לומר שני טעמים בדבר: א. אין פה מעין אותה ברכה, שזו ברכת הנהנין וזו ברכת השבח. ב. שלא היתה כן טעות, אלא שינוי כוונה באמצע הברכה. ונראה שכל טעם עומד לעצמו, כלומר אם היה מברך על רעם בטעות, ונזכר שבכלל רצה לברך 'שהכל', נראה שלא יי"ח, אפילו שטעה כיון שעיקר הברכה היתה על דעת רעם. ולא דיברה הגמרא אלא במקרה של שכר ויין וז"פ. וכן לטעם ב', אם שינה כוונתו באמצע ברכה אפילו מברכת הנהנין לברכת הנהנין אחרת, כגון משכר ליין, שרצה לשתות שכר ונמלך בדעתו באמצע ברכה לשתות יין, אינו יי"ח כשסיים הגפן, כיון שדעתו בשעת עיקר באכה על 'שהכל'.
<BR/>לכאורה דבר פשוט הוא, וניכר גם מדברי הגמרא שלא בכל ברכה נסתפק לנו אם יצא או לא. לדוגמא אם אדם עומד ובידו כוס מים ומתחיל לברך בא"י אמ"ה על מנת לומר שהכל נהיה בדברו, ולפתע באמצע הברכה שמע רעם, האם יוכל לסיים 'שכוחו וגבורתו מלא עולם'? נראה דזה פשוט לגמרא שדבר זה אינו מועיל, ואם עשה כן לא יי"ח וצריך לברך על הרעם הבא שוב. וכן להיפך שדעתו לומר שכוחו וגבורתו מלא עולם, ושינה באמצע הברכה ל'שהכל' לא יי"ח. <BR/>ואפשר לומר שני טעמים בדבר: א. אין פה מעין אותה ברכה, שזו ברכת הנהנין וזו ברכת השבח. ב. שלא היתה כן טעות, אלא שינוי כוונה באמצע הברכה. ונראה שכל טעם עומד לעצמו, כלומר אם היה מברך על רעם בטעות, ונזכר שבכלל רצה לברך 'שהכל', נראה שלא יי"ח, אפילו שטעה כיון שעיקר הברכה היתה על דעת רעם. ולא דיברה הגמרא אלא במקרה של שכר ויין וז"פ. וכן לטעם ב', אם שינה כוונתו באמצע ברכה אפילו מברכת הנהנין לברכת הנהנין אחרת, כגון משכר ליין, שרצה לשתות שכר ונמלך בדעתו באמצע ברכה לשתות יין, אינו יי"ח כשסיים הגפן, כיון שדעתו בשעת עיקר באכה על 'שהכל'.
<BR/>נמצא אם כן שכל הספק בגמרא הוא דווקא בטעה ודווקא בברכות שהן קרובות זו לזו. אלא שיש לעמוד על הגבול הברור של שני תנאים אלו. לגבי תנאי ראשון שיהיה מעין אותה ברכה, ידועה תשובת הרמב"ם (שיש טוענים בה לזיוף ואינה מהרמב"ם) שדווקא בשכר היוצא מן היין הדברים אמורים. אך גם לולי תשובה זו, כבר העיר הלחם משנה לדייק בדברי הרמב"ם בהלכות שבדווקא נקט דוגמאות קרובות זו לזו (שכר ויין, פרי העץ ופרי האדמה, תבשיל דגן ולחם), אבל אחרות לא. ודבריו גם אם לא מוסכמים על הכל, נראה שמוכרחים הם בגוף העיקרון שלהם, כפי שהקדמנו שודאי כו"ע יודו שברכת הנהנין לשבח לא מתחלפות. וייתכן לומר טעם נוסף בדבר שכאשר הברכות רחוקות זו מזו, לא ניתן לומר שטעות יש כאן אלא ודאי חזרה מדעת היא, שהרי אין אדם טועה ומברך על פרי העץ ברכת 'מזונות' וכיו"ב, ולכן אין זו טעות אלא חזרה ולא יי"ח.

גרסה מ־16:43, 1 במרץ 2020

עיקר הספק בגמרא

הנה בסוגיה זו רבו שיטות הראשונים, ומורגש חוסר הסדר והבלבול. ועל כן יש להעמיד על יסודות ברורים את עיקר הספק בסוגיה.
לכאורה דבר פשוט הוא, וניכר גם מדברי הגמרא שלא בכל ברכה נסתפק לנו אם יצא או לא. לדוגמא אם אדם עומד ובידו כוס מים ומתחיל לברך בא"י אמ"ה על מנת לומר שהכל נהיה בדברו, ולפתע באמצע הברכה שמע רעם, האם יוכל לסיים 'שכוחו וגבורתו מלא עולם'? נראה דזה פשוט לגמרא שדבר זה אינו מועיל, ואם עשה כן לא יי"ח וצריך לברך על הרעם הבא שוב. וכן להיפך שדעתו לומר שכוחו וגבורתו מלא עולם, ושינה באמצע הברכה ל'שהכל' לא יי"ח.
ואפשר לומר שני טעמים בדבר: א. אין פה מעין אותה ברכה, שזו ברכת הנהנין וזו ברכת השבח. ב. שלא היתה כן טעות, אלא שינוי כוונה באמצע הברכה. ונראה שכל טעם עומד לעצמו, כלומר אם היה מברך על רעם בטעות, ונזכר שבכלל רצה לברך 'שהכל', נראה שלא יי"ח, אפילו שטעה כיון שעיקר הברכה היתה על דעת רעם. ולא דיברה הגמרא אלא במקרה של שכר ויין וז"פ. וכן לטעם ב', אם שינה כוונתו באמצע ברכה אפילו מברכת הנהנין לברכת הנהנין אחרת, כגון משכר ליין, שרצה לשתות שכר ונמלך בדעתו באמצע ברכה לשתות יין, אינו יי"ח כשסיים הגפן, כיון שדעתו בשעת עיקר באכה על 'שהכל'.
נמצא אם כן שכל הספק בגמרא הוא דווקא בטעה ודווקא בברכות שהן קרובות זו לזו. אלא שיש לעמוד על הגבול הברור של שני תנאים אלו. לגבי תנאי ראשון שיהיה מעין אותה ברכה, ידועה תשובת הרמב"ם (שיש טוענים בה לזיוף ואינה מהרמב"ם) שדווקא בשכר היוצא מן היין הדברים אמורים. אך גם לולי תשובה זו, כבר העיר הלחם משנה לדייק בדברי הרמב"ם בהלכות שבדווקא נקט דוגמאות קרובות זו לזו (שכר ויין, פרי העץ ופרי האדמה, תבשיל דגן ולחם), אבל אחרות לא. ודבריו גם אם לא מוסכמים על הכל, נראה שמוכרחים הם בגוף העיקרון שלהם, כפי שהקדמנו שודאי כו"ע יודו שברכת הנהנין לשבח לא מתחלפות. וייתכן לומר טעם נוסף בדבר שכאשר הברכות רחוקות זו מזו, לא ניתן לומר שטעות יש כאן אלא ודאי חזרה מדעת היא, שהרי אין אדם טועה ומברך על פרי העץ ברכת 'מזונות' וכיו"ב, ולכן אין זו טעות אלא חזרה ולא יי"ח.