שיחה:חדש

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.

משתמש:avishaiaha1

הוספה מענינת לסוגיא זו שכדאי להכניסה בפנים

באור שמח [הל' חמץ ומצה פ"ו ה"ז] מחדש, דנחלקו הירושלמי והבבלי האם איסור חדש הוא איסור חפצא או איסור גברא, דהנה איסור אכילה ביוה"כ הוא ודאי רק איסור גברא, דאין סברא שיחול איסור על עצם המאכלים, כיון דכל המאכלים אסורים ואינו אלא תלוי בזמן, משא"כ חדש, כיון דאינו על כל המאכלים, הרי יש לדון האם החיטים עצמם אסורים או דלמא רק האדם אסור לאכלם, אך לא חל איסור על עצם החיטים. והכל בנוי על יסוד, דאין עשה דוחה ל"ת במידי דאכילה, אא"כ בין העשה ובין הלאו הם על הגברא, דאז העשה מתייחס גם לאיסור, משא"כ היכי דהאיסור הוא על החפצא, אין עשה דוחה ל"ת, דאין סברא לומר דיוכל האדם להתרצות לפני בוראו בדבר האסור. והנה הירושלמי [מובא בתוס' בקידושין דף ל"ח ע"א] מקשה, למה לא אכלו ישראל מצה מחדש כשנכנסו לא"י, והלא עשה דוחה ל"ת, ולכן מוכרחים אנו לומר דהירושלמי סבר דחדש הוה איסור גברא בלבד, וממילא כיון דהעשה דאכילת מצה הוא על הגברא, הרי שפיר העשה מתייחס אף למעשה האיסור, והרי הוא דוחה. והרי הוא מביא מקור לכך, דהנה הירושלמי בסוגיא דחזקיה ורב אביהו, על הקושיא דגבי חדש כתיב לא תאכל ובכ"ז מותר בהנאה, מתרץ בירושלמי 'שניא חדש דתליא בזמן', שלא כבבלי דמתרץ דכתיב 'קצירכם' ומכאן דמותר בהנאה, והיינו, דהבבלי סבר דחדש הוה איסור חפצא, וממילא לולא מיעוט דקצירכם באמת הו"א דיאסר חדש בהנאה, משא"כ הירושלמי מחדש דודאי חדש אינו אלא איסור גברא, וממילא לא מחמרינן כ"כ באיסורו שיהיה גם איסור הנאה, עכת"ד הגאון האו"ש.

חידוש משלי

וחישבתי דרכיי להוסיף, דעפי"ז יובנו חילוקי הסוגיות בין הבבלי לירושלמי בסוגיא דחדש בחו"ל, דהנה הגמ' בבבלי [קידושין דף ל"ז ע"א] מבאר מח' ר"א דסבר אף החדש נוהג בחו"ל, לת"ק דידיה דסבר דאינו נוהג בחו"ל, דר"א סבר 'מושבות' כל מקום שאתם יושבים משמע, ואילו ת"ק סבר 'מושבות' לאחר ירושה וישיבה משמע. ואילו בירושלמי מבאר את המח' באופן אחר, דר"א סבר 'מושבות' בכל מקום שאתם יושבים משמע, ואילו ת"ק סבר דבא לרבות חדש מא"י שיצא לחו"ל, דהו"א שיהא מותר, קמ"ל בכל מושבותיכם. ואם באמת אפשר לאוקמי ריבוי דמושבות לענין חדש מא"י שיצא לחו"ל, הרי איך למד ר"א לאסור חדש שגדל בחו"ל, ולמה הוצרכו לאוקמי 'מושבות' לאחר ירושה וישיבה בדעת ת"ק בבבלי. אך עפ"י היסוד הנ"ל ניחא, שהרי לבבלי דאיסור חדש אינו אלא איסור חפצא, אין שום סברא לומר שיהא חילוק בין חדש בא"י לבין חדש מא"י שיצא לחו"ל, משא"כ לירושלמי דאיסור חדש הינו איסור גברא, הרי י"ל דבזה גופא נחלקו ר"א ורבנן, דר"א סבר דחדש הוא איסור חפצא וממילא ע"כ מושבות אתא לרבות חדש שגדל בחו"ל, שהרי חדש שגדל בא"י פשוט דאסור אף בהיותו בחו"ל, ואילו רבנן סברי דחדש הוא איסור גברא, וממילא אף בצאתו לחו"ל היה לנו להפקיע איסורו, ולזה בא מושבות לרבות איסור גם על זה.

הערה חדשה

להנ"ל יש להוסיף מה שראיתי עתה שכתבת בשם האחיעזר וההר צבי לגבי קמח חו"ל בא"י שתלוי ג"כ בהאי מחלוקת

בש''ם 19:22, 10 במאי 2016 (IDT)