שיחה:גזירת הטמנה
האם רמץ הוא מוסיף הבל או לא
עיין בפנים שהבאנו דברי הרב קפאח להוכיח כדברי הרמב"ם שרמץ מוסיף הבל הוא, וזה אינו מובן, דאדרבה מביצה שם ראיה איפכא.
ומתחילה חשבתי לומר שמחלוקת יש פה בפירוש המושג 'מוסיף הבל', דלרש"י וסיי' הכוונה דמוסיף הבל במאכל, דהיינו שמחממו, ולכך פשיטא להו שרמץ מוסיף הבל הוא וכדמוכח בביצה ובשבת הנ"ל. ולרמב"ם וסיי' פירוש מוסיף הבל הוא בדבר עצמו, ר"ל שאין טבעו להתקרר, אלא אדרבה הולך ומתחמם יותר, ורמץ אינו מוסיף הבל הוא שהרי הולך ומתקרר, ומ"מ גזרו בכל דבר שאינו מוסיף מפניו, כיון שאפשר שיבוא לחתות בו. ועפי"ז אפשר לפרש הראיה שהביא הרב קפאח, דאם רמץ הוא מוסיף הבל, היינו שיש לו חום מעצמו שמוסיף והולך, א"כ היה אסור לשחוט עליו משום כבוי, אלא ע"כ שאינו מוסיף הבל, כלומר, שחומו הולך ופוחת, אך מ"מ אפשר לצלות בו ביצה כיון שכעת יש בו חום שיכול להחם ביצה ולצלותה.שו"רדכעין זה כ' תוס' בשבת מח. ד"ה דזיתים בשם רבינו ברוך, ע"ש. אולם כ"ז אינו נכון, דהרמב"ם בריש פ"ד כתב להדיאדמוסיף ואינו מוסיף קאי על התבשיל ולא על הדבר שטומן בו. וצ"ל לרמב"ם וסיי' דרמץ אינו מוסיף הבל, ומיהו פעמים יש בו ניצוצות של אש, וייתכן לצלות בו ביצה, ובאית ביה ניצוצות ה"ה מוסיף הבל [וכ"מ קצת הלשון ברמב"ם דלא תמיד יש ברמץ ניצוצות]. ומ"מ ראיית הרב קפאח מביצה אינה מובנת לי.
--א.א 12:41, 25 בנובמבר 2015 (IST)
שוב עיינתי בדברי הרב קאפח וראיתי שאין כוונתו שלעולם אינו מוסיף הבל, שהרי אמרינן שם דאם האפר ראוי לצלות בו ביצה, שרי אפילו הוסק ביו"ט, ומוכח א"כ דמוסיף הבל הוא שהרי אפשר לצלות בו ביצה. וכן הוא בשבת לט. בדברי רבה דהטעם שאסור להטמין ביצה בחול הוא שמא יטמין ברמץ. הרי שרמץ מסוגל לצלות ביצה. אלא כוונתו שרמץ סתם אין חזקתו שיהיו בו ניצוצות, שהרי שוחטין לתוכו ביו"ט, וממילא אינו מוסיף הבל, אך אם הוא חם כל כך מחמת שיש בו ניצוצות, אז ייתכן שאפשר יהיה לצלות בו ביצה. וכן מדוקדק לשון הרמב"ם 'גזרה שמא יטמין ויהיה בו ניצוצות אש', משמע דלא תמיד יש בו.
א.א 12:54, 25 בנובמבר 2015 (IST)