שותפות ישראל וגוי בנטיעות ערלה

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקורות
בבלי:עבודה זרה כב א
רמב"ם:מאכלות אסורות י יד
שולחן ערוך:יורה דעה רצד יג-יד

סוגית הגמרא

הגמרא (עבודה זרה כב א) מביאה מעשה בזורעי גנות ישראל וגוי שהיו שותפים בשדה אחת, והיו מחלקים את העבודה שלהם כך שהגוי חורש וזורע וקוצר בשבת והישראל עושה כנגדו ביום ראשון. באו לרבא ושאלו אם הם עושים כדין, והוא התיר להם.
על הוראה זו הקשה רבינא לרבא מברייתא, בה כתוב שישראל וגוי שקיבלו שדה בשותפות, אסור לישראל לומר לגוי טול אתה אתה הרווחים של שבת ואני אטול את של יום ראשון כנגדן, אלא אם כן התנו בשעת השותפות לחלוק כן.
אחרי שרבא שמע ברייתא זו התבייש בהוראתו, אבל לבסוף נתברר שגם באותו מקרה של זורעי גנות, הם התנו כך בתחילה.

בהמשך הגמרא אומר רב גביהה מבי כתיל, שאותו מעשה בזורעי גנות לא היה מדובר בחלוקה בין שבת לחול, אלא היו אלו שתילי ערלה וההסכם ביניהם היה שהגוי יאכל את הפירות של שלוש שנים ראשונות, וישראל יאכל כנגדן שלוש שנים אחר כך. ועל זה באו לפני רבא והתיר להם. ואומרת הגמרא שלפי גירסה זו רבינא לא הקשה על רבא אלא סייע לו מן הברייתא לגבי שבת, ואף רבא לא נתבייש מדבריו.