הבדלים בין גרסאות בדף "שותפות ישראל וגוי בנטיעות ערלה"
| שורה 11: | שורה 11: | ||
לפי הגירסה של רב גביהה מבי כתיל שהמעשה היה מדובר בשתילי ערלה, אינו מובן לכאורה מה הראייה שהביא רבינא משותפות לגבי שבת, שהרי אדרבה שם הדין הוא לאיסורא, מפני שחילוק גדול יש בין שבת לערלה, שבשבת העבודה עצמה אסורה ואילו בערלה העבודה מותרת ורק ההנאה מהפירות אסורה.<BR/> | לפי הגירסה של רב גביהה מבי כתיל שהמעשה היה מדובר בשתילי ערלה, אינו מובן לכאורה מה הראייה שהביא רבינא משותפות לגבי שבת, שהרי אדרבה שם הדין הוא לאיסורא, מפני שחילוק גדול יש בין שבת לערלה, שבשבת העבודה עצמה אסורה ואילו בערלה העבודה מותרת ורק ההנאה מהפירות אסורה.<BR/> | ||
'''רש"י''' (ד"ה סיועי סייעיה) הרגיש בקושיה זו וכתב שהסיוע מהברייתא הוא מהסיפא, שאם התנו מלכתחילה מותר, כלומר במקום שאין איסור שליחות, שאין הגוי נעשה שליח של ישראל בשבת מפני שהתנו כן בתחילה שכל אחד עובד ביומו, מותר, ואפילו שלבסוף מגיעה לישראל הנאה מכך. וכן הדין בערלה שהעבודה אינה אסורה (ואין צורך להתנות כדי לבטל השליחות) ולכן ההנאה מהפירות מותרת. ולעיל כתב רש"י (ד"ה שרא להו) שאין לומר שכיון שהישראל אוכל כנגד פירות ערלה, נמצא הוא נהנה מפירות ערלה, מפני שכך הוא הדין שבשנה שהוא עובד הוא אוכל, כך שכל אחד נהנה מפירות עבודתו. <BR/> | '''רש"י''' (ד"ה סיועי סייעיה) הרגיש בקושיה זו וכתב שהסיוע מהברייתא הוא מהסיפא, שאם התנו מלכתחילה מותר, כלומר במקום שאין איסור שליחות, שאין הגוי נעשה שליח של ישראל בשבת מפני שהתנו כן בתחילה שכל אחד עובד ביומו, מותר, ואפילו שלבסוף מגיעה לישראל הנאה מכך. וכן הדין בערלה שהעבודה אינה אסורה (ואין צורך להתנות כדי לבטל השליחות) ולכן ההנאה מהפירות מותרת. ולעיל כתב רש"י (ד"ה שרא להו) שאין לומר שכיון שהישראל אוכל כנגד פירות ערלה, נמצא הוא נהנה מפירות ערלה, מפני שכך הוא הדין שבשנה שהוא עובד הוא אוכל, כך שכל אחד נהנה מפירות עבודתו. <BR/> | ||
כדברים אלו | כדברים אלו כתבו גם ה'''רא"ש''' (עבודה זרה א כה), וה'''נימוקי יוסף''' (כב א ד"ה שתילי ערלה), וה'''אור זרוע''' (עבודה זרה קמא). | ||
ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ז א) הקשה על פירוש זה, שלכאורה דבר זה פשוט הוא ואינו צריך סיוע מברייתא, כי כל מקום שאין איסור מלאכה, כגון בערלה, אין שום סיבה שלא יהיה מותר להינות מן הפירות. ומה שישראל נהנה מפירות שלאחר הערלה, פשוט שאין זה נחשב הנאה מפירות ערלה, והברייתא לא מוסיפה לדבר זה שום סיוע. | ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ז א) הקשה על פירוש זה, שלכאורה דבר זה פשוט הוא ואינו צריך סיוע מברייתא, כי כל מקום שאין איסור מלאכה, כגון בערלה, אין שום סיבה שלא יהיה מותר להינות מן הפירות. ומה שישראל נהנה מפירות שלאחר הערלה, פשוט שאין זה נחשב הנאה מפירות ערלה, והברייתא לא מוסיפה לדבר זה שום סיוע. | ||
<BR/>מחמת קושיה זו מביא הר"ן את פסק הרמב"ם, ומבאר על פי דבריו את הסוגיה באופן אחר, וכפי שיובא להלן. | <BR/>מחמת קושיה זו מביא הר"ן את פסק הרמב"ם, ומבאר על פי דבריו את הסוגיה באופן אחר, וכפי שיובא להלן. | ||
ה'''ריטב"א''' (כב א ד"ה הנהו) סובר דווקא שאם לא התנו מתחילה אסור, כיון שהוא כמחליף פירות ערלה, ואף מה שכתב רש"י שכן דרך מקבלי הקרקע שהעובד אוכל את פירותיו, אין זה מספיק, מפני שכשהניח ישראל לגוי לאכול שנות ערלה, הרי הוא כמחליף.<BR/> | |||
לכן כתב הריטב"א להסביר, שכיוון שפירות ערלה אסורים בהנאה, ממילא כל עצם השותפות ביניהם היתה על דעת כן שישראל לא ייקח חלק בפירות הערלה כלל ולא בהנאתם, ומה שנוטל פירות כנגדם זהו מתנה בעלמא. וכתב שכעין זה פירש גם ה'''רמ"ה'''. | |||
=== שיטת הרמב"ם === | === שיטת הרמב"ם === | ||
| שורה 21: | שורה 24: | ||
==== הסבר הר"ן בדעת הרמב"ם ==== | ==== הסבר הר"ן בדעת הרמב"ם ==== | ||
ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ז א) מסביר שלפי רב גביהה מבי כתיל שאומר שהמעשה היה בשתילי ערלה ולא בשבת, בהכרח היה שהם התנו מתחילה כן שיהיה הגוי אוכל פירות ערלה, ולכן אמרה הגמרא שרבינא לא הקשה על רבא אלא סייע לו מהברייתא שמפורש בה שצריך להתנות. ודווקא בערלה רבא לא היה מורה להיתר אם לא שהתנו כן מתחילה, שהרי פירות ערלה אסורים הם בהנאה ואי אפשר להחליפם לכתחילה, מה שאין כן בשבת שאין הפירות אסורים בהנאה, וסבר רבא בתחילה להתיר אפילו בלא התנו, שהגוי אדעתא דנפשיה קעביד. | ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ז א) מסביר שלפי רב גביהה מבי כתיל שאומר שהמעשה היה בשתילי ערלה ולא בשבת, בהכרח היה שהם התנו מתחילה כן שיהיה הגוי אוכל פירות ערלה, ולכן אמרה הגמרא שרבינא לא הקשה על רבא אלא סייע לו מהברייתא שמפורש בה שצריך להתנות. ודווקא בערלה רבא לא היה מורה להיתר אם לא שהתנו כן מתחילה, שהרי פירות ערלה אסורים הם בהנאה ואי אפשר להחליפם לכתחילה, מה שאין כן בשבת שאין הפירות אסורים בהנאה, וסבר רבא בתחילה להתיר אפילו בלא התנו, שהגוי אדעתא דנפשיה קעביד. | ||
=== סיכום מחלוקת הראשונים === | |||
מדברי רש"י יוצא שמותר לישראל לאכול פירות כנגד פירות ערלה, אפילו אם לא התנו בתחילת השותפות כן. וכן דעת הראשונים הנ"ל שהסכימו לשיטתו. וכן כתב ה'''מאירי''' (כב א ד"ה ישראל וגוי).<BR/> | |||
לעומת זאת דעת הרמב"ם נתבארה שכל שלא התנו כן בתחילת השותפות, אסור לישראל לאכול כנגד פירות הערלה, לפי שהוא כנהנה מפירות ערלה. וכן הסכים ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ז א). | |||
[[קטגוריה: ערלה]] | [[קטגוריה: ערלה]] | ||
גרסה מ־13:39, 16 בינואר 2019
|
יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
| בבלי: | עבודה זרה כב א |
| רמב"ם: | מאכלות אסורות י יד |
| שולחן ערוך: | יורה דעה רצד יג-יד |
סוגית הגמרא
הגמרא (עבודה זרה כב א) מביאה מעשה בזורעי גנות ישראל וגוי שהיו שותפים בשדה אחת, והיו מחלקים את העבודה שלהם כך שהגוי חורש וזורע וקוצר בשבת והישראל עושה כנגדו ביום ראשון. באו לרבא ושאלו אם הם עושים כדין, והוא התיר להם.
על הוראה זו הקשה רבינא לרבא מברייתא, בה כתוב שישראל וגוי שקיבלו שדה בשותפות, אסור לישראל לומר לגוי טול אתה אתה הרווחים של שבת ואני אטול את של יום ראשון כנגדן, אלא אם כן התנו בשעת השותפות לחלוק כן.
אחרי שרבא שמע ברייתא זו התבייש בהוראתו, אבל לבסוף נתברר שגם באותו מקרה של זורעי גנות, הם התנו כך בתחילה.
בהמשך הגמרא אומר רב גביהה מבי כתיל, שאותו מעשה בזורעי גנות לא היה מדובר בחלוקה בין שבת לחול, אלא היו אלו שתילי ערלה וההסכם ביניהם היה שהגוי יאכל את הפירות של שלוש שנים ראשונות, וישראל יאכל כנגדן שלוש שנים אחר כך. ועל זה באו לפני רבא והתיר להם. ואומרת הגמרא שלפי גירסה זו רבינא לא הקשה על רבא אלא סייע לו מן הברייתא לגבי שבת, ואף רבא לא נתבייש מדבריו.
הראיה משבת לערלה
לפי הגירסה של רב גביהה מבי כתיל שהמעשה היה מדובר בשתילי ערלה, אינו מובן לכאורה מה הראייה שהביא רבינא משותפות לגבי שבת, שהרי אדרבה שם הדין הוא לאיסורא, מפני שחילוק גדול יש בין שבת לערלה, שבשבת העבודה עצמה אסורה ואילו בערלה העבודה מותרת ורק ההנאה מהפירות אסורה.
רש"י (ד"ה סיועי סייעיה) הרגיש בקושיה זו וכתב שהסיוע מהברייתא הוא מהסיפא, שאם התנו מלכתחילה מותר, כלומר במקום שאין איסור שליחות, שאין הגוי נעשה שליח של ישראל בשבת מפני שהתנו כן בתחילה שכל אחד עובד ביומו, מותר, ואפילו שלבסוף מגיעה לישראל הנאה מכך. וכן הדין בערלה שהעבודה אינה אסורה (ואין צורך להתנות כדי לבטל השליחות) ולכן ההנאה מהפירות מותרת. ולעיל כתב רש"י (ד"ה שרא להו) שאין לומר שכיון שהישראל אוכל כנגד פירות ערלה, נמצא הוא נהנה מפירות ערלה, מפני שכך הוא הדין שבשנה שהוא עובד הוא אוכל, כך שכל אחד נהנה מפירות עבודתו.
כדברים אלו כתבו גם הרא"ש (עבודה זרה א כה), והנימוקי יוסף (כב א ד"ה שתילי ערלה), והאור זרוע (עבודה זרה קמא).
הר"ן (בדפי הרי"ף ז א) הקשה על פירוש זה, שלכאורה דבר זה פשוט הוא ואינו צריך סיוע מברייתא, כי כל מקום שאין איסור מלאכה, כגון בערלה, אין שום סיבה שלא יהיה מותר להינות מן הפירות. ומה שישראל נהנה מפירות שלאחר הערלה, פשוט שאין זה נחשב הנאה מפירות ערלה, והברייתא לא מוסיפה לדבר זה שום סיוע.
מחמת קושיה זו מביא הר"ן את פסק הרמב"ם, ומבאר על פי דבריו את הסוגיה באופן אחר, וכפי שיובא להלן.
הריטב"א (כב א ד"ה הנהו) סובר דווקא שאם לא התנו מתחילה אסור, כיון שהוא כמחליף פירות ערלה, ואף מה שכתב רש"י שכן דרך מקבלי הקרקע שהעובד אוכל את פירותיו, אין זה מספיק, מפני שכשהניח ישראל לגוי לאכול שנות ערלה, הרי הוא כמחליף.
לכן כתב הריטב"א להסביר, שכיוון שפירות ערלה אסורים בהנאה, ממילא כל עצם השותפות ביניהם היתה על דעת כן שישראל לא ייקח חלק בפירות הערלה כלל ולא בהנאתם, ומה שנוטל פירות כנגדם זהו מתנה בעלמא. וכתב שכעין זה פירש גם הרמ"ה.
שיטת הרמב"ם
הרמב"ם (מאכלות אסורות י יד) פסק להלכה שגוי וישראל שהיו שותפים יחד בנטיעה, אם התנו בתחילת השותפות שיהיה הגוי אוכל שנות ערלה, וישראל אוכל כנגדן שלוש שנות היתר, מותר. אך אם לא התנו כן מתחילה אסור. ומוסיף הרמב"ם שגם באופן המותר, כלומר שהתנו, אסור להם לעשות חשבון כמה פירות אכל הגוי שישראל יאכל כנגדן, לפי שאז הוא כמחליף פירות ערלה. אלא הגוי אוכל כל פירות שלוש שנים ראשונות מבלי לחשבם, והישראל אוכל שלוש שנים של היתר כמה שיהיו.
הסבר הר"ן בדעת הרמב"ם
הר"ן (בדפי הרי"ף ז א) מסביר שלפי רב גביהה מבי כתיל שאומר שהמעשה היה בשתילי ערלה ולא בשבת, בהכרח היה שהם התנו מתחילה כן שיהיה הגוי אוכל פירות ערלה, ולכן אמרה הגמרא שרבינא לא הקשה על רבא אלא סייע לו מהברייתא שמפורש בה שצריך להתנות. ודווקא בערלה רבא לא היה מורה להיתר אם לא שהתנו כן מתחילה, שהרי פירות ערלה אסורים הם בהנאה ואי אפשר להחליפם לכתחילה, מה שאין כן בשבת שאין הפירות אסורים בהנאה, וסבר רבא בתחילה להתיר אפילו בלא התנו, שהגוי אדעתא דנפשיה קעביד.
סיכום מחלוקת הראשונים
מדברי רש"י יוצא שמותר לישראל לאכול פירות כנגד פירות ערלה, אפילו אם לא התנו בתחילת השותפות כן. וכן דעת הראשונים הנ"ל שהסכימו לשיטתו. וכן כתב המאירי (כב א ד"ה ישראל וגוי).
לעומת זאת דעת הרמב"ם נתבארה שכל שלא התנו כן בתחילת השותפות, אסור לישראל לאכול כנגד פירות הערלה, לפי שהוא כנהנה מפירות ערלה. וכן הסכים הר"ן (בדפי הרי"ף ז א).