הבדלים בין גרסאות בדף "שותפות ישראל וגוי בנטיעות ערלה"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{להשלים|כל הסוגיה | {{להשלים|כל הסוגיה=כן}} | ||
{{מקורות||עבודה זרה כב א||מאכלות אסורות י יד|יורה דעה רצד יג-יד}} | {{מקורות||עבודה זרה כב א||מאכלות אסורות י יד|יורה דעה רצד יג-יד}} | ||
== סוגית הגמרא == | == סוגית הגמרא == | ||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
בהמשך הגמרא אומר רב גביהה מבי כתיל, שאותו מעשה בזורעי גנות לא היה מדובר בחלוקה בין שבת לחול, אלא היו אלו שתילי ערלה וההסכם ביניהם היה שהגוי יאכל את הפירות של שלוש שנים ראשונות, וישראל יאכל כנגדן שלוש שנים אחר כך. ועל זה באו לפני רבא והתיר להם. ואומרת הגמרא שלפי גירסה זו רבינא לא הקשה על רבא אלא סייע לו מן הברייתא לגבי שבת, ואף רבא לא נתבייש מדבריו. | בהמשך הגמרא אומר רב גביהה מבי כתיל, שאותו מעשה בזורעי גנות לא היה מדובר בחלוקה בין שבת לחול, אלא היו אלו שתילי ערלה וההסכם ביניהם היה שהגוי יאכל את הפירות של שלוש שנים ראשונות, וישראל יאכל כנגדן שלוש שנים אחר כך. ועל זה באו לפני רבא והתיר להם. ואומרת הגמרא שלפי גירסה זו רבינא לא הקשה על רבא אלא סייע לו מן הברייתא לגבי שבת, ואף רבא לא נתבייש מדבריו. | ||
===הראיה משבת לערלה === | |||
לפי הגירסה של רב גביהה מבי כתיל שהמעשה היה מדובר בשתילי ערלה, אינו מובן לכאורה מה הראייה שהביא רבינא משותפות לגבי שבת, שהרי אדרבה שם הדין הוא לאיסורא, מפני שחילוק גדול יש בין שבת לערלה, שבשבת העבודה עצמה אסורה ואילו בערלה העבודה מותרת ורק ההנאה מהפירות אסורה.<BR/> | |||
'''רש"י''' (ד"ה סיועי סייעיה) הרגיש בקושיה זו וכתב שהסיוע מהברייתא הוא מהסיפא, שאם התנו מלכתחילה מותר, כלומר במקום שאין איסור שליחות, שאין הגוי נעשה שליח של ישראל בשבת מפני שהתנו כן בתחילה שכל אחד עובד ביומו, מותר, ואפילו שלבסוף מגיעה לישראל הנאה מכך. וכן הדין בערלה שהעבודה אינה אסורה (ואין צורך להתנות כדי לבטל השליחות) ולכן ההנאה מהפירות מותרת. כדברים אלו כתב גם ה'''רא"ש''' (עבודה זרה א כה). | |||
ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ז א) הקשה על פירוש זה, שלכאורה דבר זה פשוט הוא ואינו צריך סיוע מברייתא, כי כל מקום שאין איסור מלאכה, כגון בערלה, אין שום סיבה שלא יהיה מותר להינות מן הפירות. ומה שישראל נהנה מפירות שלאחר הערלה, אין זה נחשב הנאה מפירות ערלה, ואם נאמר שזה נחשב הנאה מפירות ערלה, הברייתא לא מביאה סיוע כנגד זה. | |||
[[קטגוריה: ערלה]] | [[קטגוריה: ערלה]] | ||
גרסה מ־11:52, 16 בינואר 2019
|
יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
| בבלי: | עבודה זרה כב א |
| רמב"ם: | מאכלות אסורות י יד |
| שולחן ערוך: | יורה דעה רצד יג-יד |
סוגית הגמרא
הגמרא (עבודה זרה כב א) מביאה מעשה בזורעי גנות ישראל וגוי שהיו שותפים בשדה אחת, והיו מחלקים את העבודה שלהם כך שהגוי חורש וזורע וקוצר בשבת והישראל עושה כנגדו ביום ראשון. באו לרבא ושאלו אם הם עושים כדין, והוא התיר להם.
על הוראה זו הקשה רבינא לרבא מברייתא, בה כתוב שישראל וגוי שקיבלו שדה בשותפות, אסור לישראל לומר לגוי טול אתה אתה הרווחים של שבת ואני אטול את של יום ראשון כנגדן, אלא אם כן התנו בשעת השותפות לחלוק כן.
אחרי שרבא שמע ברייתא זו התבייש בהוראתו, אבל לבסוף נתברר שגם באותו מקרה של זורעי גנות, הם התנו כך בתחילה.
בהמשך הגמרא אומר רב גביהה מבי כתיל, שאותו מעשה בזורעי גנות לא היה מדובר בחלוקה בין שבת לחול, אלא היו אלו שתילי ערלה וההסכם ביניהם היה שהגוי יאכל את הפירות של שלוש שנים ראשונות, וישראל יאכל כנגדן שלוש שנים אחר כך. ועל זה באו לפני רבא והתיר להם. ואומרת הגמרא שלפי גירסה זו רבינא לא הקשה על רבא אלא סייע לו מן הברייתא לגבי שבת, ואף רבא לא נתבייש מדבריו.
הראיה משבת לערלה
לפי הגירסה של רב גביהה מבי כתיל שהמעשה היה מדובר בשתילי ערלה, אינו מובן לכאורה מה הראייה שהביא רבינא משותפות לגבי שבת, שהרי אדרבה שם הדין הוא לאיסורא, מפני שחילוק גדול יש בין שבת לערלה, שבשבת העבודה עצמה אסורה ואילו בערלה העבודה מותרת ורק ההנאה מהפירות אסורה.
רש"י (ד"ה סיועי סייעיה) הרגיש בקושיה זו וכתב שהסיוע מהברייתא הוא מהסיפא, שאם התנו מלכתחילה מותר, כלומר במקום שאין איסור שליחות, שאין הגוי נעשה שליח של ישראל בשבת מפני שהתנו כן בתחילה שכל אחד עובד ביומו, מותר, ואפילו שלבסוף מגיעה לישראל הנאה מכך. וכן הדין בערלה שהעבודה אינה אסורה (ואין צורך להתנות כדי לבטל השליחות) ולכן ההנאה מהפירות מותרת. כדברים אלו כתב גם הרא"ש (עבודה זרה א כה).
הר"ן (בדפי הרי"ף ז א) הקשה על פירוש זה, שלכאורה דבר זה פשוט הוא ואינו צריך סיוע מברייתא, כי כל מקום שאין איסור מלאכה, כגון בערלה, אין שום סיבה שלא יהיה מותר להינות מן הפירות. ומה שישראל נהנה מפירות שלאחר הערלה, אין זה נחשב הנאה מפירות ערלה, ואם נאמר שזה נחשב הנאה מפירות ערלה, הברייתא לא מביאה סיוע כנגד זה.