קשרים האסורים והמותרים בשבת

מקורות
משנה:	שבת טו א-ב
בבלי:	שבת קיא ב-קיב א
ירושלמי:	שבת טו א-ב
רמב"ם:	שבת י א-ב
שולחן ערוך:	אורח חיים שיז א

אלו קשרים מותר לכתחילה לקשור ולהתיר בשבת ואלו קשרים אסור או אף חייב חטאת בקשירתם או התרתם.

מקורות חז"ל

המשנה (שבת טו א) אומרת שהקושר קשר גמלים וקשר ספנים בשבת חייב חטאת. עוד מבואר במשנה (טו ב) ובגמרא (שבת קיא ב-קיב א) שקשר גמלים שחייבים עליו הוא הזמם עצמו, כלומר טבעת של רצועה שקושרים באף הגמל, אבל הקשר שקושרים את הרצועות שמכניסים לאותה הטבעת שאת ראשן האחר קושר ביתד או בעמוד כדי שלא תלך, זהו קשר שאין חייבים עליו חטאת אך הוא אסור מדרבנן.
וכן קשר הספנים שחייבים עליו חטאת הוא בטבעת של חבל שקושרים בראש הספינה, אבל הרצועה שאותה מכניסים לטבעת זו כדי לקשור את הספינה לנמל, קשר זה אסור הוא רק מדרבנן.

עוד אומרת המשנה שיש קשרים שהם מותרים לכתחילה לקשרן, כגון פתח של חלוק או סבכה, או קשר של חגורה וכד'.
ובגמרא שם מבואר שבמנעל וסנדל ישנם קשרים שחייבים עליהם חטאת, ישנם קשרים שפטור עליהם אבל אסור לקשרם מדרבנן, וישנם קשרים שמותר לכתחילה.

נחלקו הראשונים בביאור גדר האיסור והחיוב של הקשרים.

סוגי הקשרים האסורים והמותרים

שיטת רש"י וסייעתו

בדברי רש"י (קיא ב ד"ה זממא וד"ה איסטרידא) מבואר שקשר שחייבים עליו הוא כאשר זהו קשר המתקיים לעולם, כדוגמת הקשרים שבאף הגמל ובראש הספינה, מה שאין כן החבלים שקושרים אל הטבעות (קיב א ד"ה קיטרא וד"ה בדחומרתא), כיון שקושרים אותם לשבוע או שבועיים או חודש אין חייבים עליהם. וכן במנעל וסנדל (קיב א ד"ה בדאושכפי וד"ה בדטייעי) קשרים קבועים חייבים עליהם חטאת, וקשרים שפותחים אותם לעתים אסורים מדרבנן.

ולענין קשרים המותרים לכתחילה משמע בדעת רש"י (ד"ה פשיטא וד"ה בדבני מחוזא וד"ה דנפקי בי תרי וד"ה א"ל משום) שאלו דווקא קשרים שמתירים אותם בכל יום.

כדברי רש"י כתב גם הרא"ש (שבת טו ט), והזכיר בקשר שפטור אבל אסור בכגון שעומד להתקיים שבוע או יותר. וכן העתיק הטור להלכה (אורח חיים שיז) שעל קשר הקיים לעולם חייב, קשר לשבעה ימים פטור אבל אסור, וקשר שעומד להתירו בכל יום מותר לכתחילה.

לשיטה זו הסכימו עוד ראשונים, הרי הם ספר התרומה (שבת רמג), שבלי הלקט (שבת קכד), הריטב"א (קיא ב ד"ה קושרת וד"ה מאי), הריבב"ן בשיטת הקדמונים (ד"ה אלו), פסקי רי"ד (ד"ה ורצועות), המיוחס לר"ן (ד"ה מהו דתימא), ר' ירוחם (יב יד פז ב), הרמ"ך המבוא בכסף משנה (י א), וכן משמע בסמ"ג (לאוין סה).

כשיטה זו הכריע הרמ"א (אורח חיים שיז א) שכל שהוא של קיימא אפילו קשר הדיוט, חייבים עליו.

כתב העולת שבת (ד) לדייק מדברי הרא"ש שאפילו אינו של קיימא, אם הוא מעשה אומן חייב. אבל באליה רבה (א) דחה דבריו, והוכיח כן מדברי שאר הפוסקים.

שיטת ר' חננאל, הרי"ף והרמב"ם

שיטה אחרת בראשונים היא שיטת הרי"ף (מא ב) והרמב"ם (שבת י א-ב), וכמותם מבואר גם ברבנו חננאל (קיב א ד"ה רצועות). שכל קשר שהוא של קיימא והוא מעשה אומן, אסור מדאורייתא וחייבים עליו חטאת. קשר שאינו מעשה אומן אבל הוא של קיימא, פטור אבל אסור מדרבנן, וקשר שאינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר לכתחילה. עוד מבואר ברמב"ם שם שאף קשר שאינו של קיימא אם קשרו קשר אומן ה"ז אסור.
כשיטה זו כתב גם המאירי (קיא ב ד"ה אמר המאירי והמשנה), ואף כתב (ד"ה ורצועות) שאין צורך להזכיר השיטה החולקת. ובביאור קשר של קיימא כתב שהוא קשר שאינו עשוי לינתק, והקשר האסור מדרבנן הוא קשר של קיימא או כעין של קיימא אבל אינו מעשה אומן, או מעשה אומן ואינו קיימא.
גם בפירוש קדמון מבית מדרשו של ר' םרחיה בשיטת הקדמונים (ד"ה ורצועות) סובר כשיטה זו, וכן מבואר בכלבו (לא) ובארחות חיים לוניל (שבת א קה).

השלחן ערוך (אורח חיים שיז א) פסק כשיטה זו שאינו חייב אלא בקשר שהוא מעשה אומן ושל קיימא. ואם הוא של קיימא ואינו אומן או של אומן ואינו של קיימא פטור אבל אסור, ושאינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר לכתחילה. ולזה הסכים גם מהר"י אבוהב בהגהות הטור (ד"ה כל קשר).
הגר"ז (שיז ב) כתב להחמיר כדעת השו"ע בזה, שאף אם אינו של קיימא אסור אם הוא מעשה אומן, אא"כ במקום צער שיש להתיר אם הוא בודאי אינו של קיימא.

גדר האיסור

הגדרת קשר של קיימא וכעין של קיימא

בשיטת רש"י וסייעתו

מדברי רש"י הנזכרים לעיל, מבואר שקשר של קיימא הוא קשר המתקיים לעולם. אמנם יש לדייק מדבריו שכתב שקשר שחייבים עליו מדרבנן הוא קשר העשוי לשבועיים או חודש, משמע שכל שהוא יותר מזה אפילו אינו לעולם, חייבים עליו מהתורה. ועוד משמע מזה שבפחות משבוע מותר לכתחילה, אבל במקום אחר (ד"ה פשיטא וד"ה בדבני מחוזא וד"ה דנפקי בי תרי וד"ה א"ל משום) משמע שהמותר הוא בקשר שעשוי ליומו בלבד.
גם הטור כתב שהעומד לעולם חייב, והעומד לשבעה ימים פטור אבל אסור, ואינו מותר אלא העשוי להתירו בכל יום. וקשה כנ"ל.

בבית יוסף (שיז ד"ה נמצינו למדין) כתב להסביר שקשר שעשוי לעמוד ימים רבים הוא קשר של קיימא, ואם עשוי להתקיים ימים מספר אינו של קיימא ואסור מדרבנן, וכתב (ד"ה ובמספר וד"ה ולענין) שמדברי רש"י נראה שכל שהוא מתקיים יותר מחודש חייב, וכל שהוא פחות משבוע מותר לכתחילה. ובשם רבנו ירוחם (יב יד פז ב) כתב הב"י שאף בפחות משבוע אסור, ואינו מותר אלא בעומד להתקיים פחות מג' ימים. ולענין קשר של קיימא, מבואר בר' ירוחם שאם הוא לימים רבים חצי שנה או שנה, אפילו אינו לעולם, חשיב של קיימא וחייב חטאת.
ומהר"י אבוהב בהגהותיו לטור (ד"ה כל קשר) כתב בדעת הטור שקשר של שמונה ימים הוי קשר של קיימא, וכתב שכן הוא בארחות חיים (שבת קו) בשם ר' פרץ, ומובא גם בכלבו (לא). ולענין קשר המותר הבין בתחילה מהרי"א בדעת הטור שכל שהוא פחות מז' ימים מותר, אבל מסיק לבסוף דדווקא אם עשוי להתירו בכל יום.
ובאמת שברבנו פרץ אין הכרח שכוונתו שקשר של שבוע חייב מהתורה, אלא שהוא קשר של קיימא לענין שיהא אסור מדרבנן, ולאפוקי הדעה שהביא שם קודם לכן, שמתירה לקשור מכנסיים כיון שסופן להתירן על מנת לכבסן. וכן משמע ברמ"א (א) עצמו שהביא שתי דעות לענין קשר שאינו של קיימא, שיש אומרים דווקא ליומו מותר, ויש אומרים שעד שבעה ימים לא מקרי של קיימא. ובבאור הגר"א שם העיר שאין כוונתו של קיימא שחייב, אלא רק לענין איסור, שבפחות מזה מותר לכתחילה, וכדברי המגן אברהם (ב), וכ"ה בעולת שבת (ה).
בבית חדש (א ד"ה ואיכא) כתב שאם קושרו לעולם אסור מהתורה, ואם קושרו לזמן אפילו ממושך כשנה ויותר, אסור מדרבנן. ואם קושרו לז' ימים או פחות מותר לכתחילה.
והטורי זהב (א) כתב שהחלוקה אינה לפי זמנים כלל, שהרי מנלן לחלק בהכי שבוע או חודש וכו', אלא אם זהו קשר שקושרו על מנת שיעמוד לעולם הוא איסור תורה, ואם הוא לזמן ממושך, שבוע או חודש או שנה וכו', הוא איסור דרבנן. ואם הוא קשר שקושרו ליומו בלבד, לא מקרי זמן ומותר לכתחילה. ובאמת שכדעתו משמע בריטב"א (קיב א ד"ה הא דקתני) שכתב שכל שהוא לימים אחדים אסור, ובמהר"ם מרוטנבורג המובא באורחות חיים ובכלבו שם, וכן מפורש בשבלי הלקט (ענין שבת קכד).
המשנה ברורה (שיז הקדמה) לענין קשר של קיימא הכריע שלא כהב"י ומהר"י אבוהב, וכתב שקשר של קיימא הוא העומד לעולם. ולענין קשר המותר, לא הכריע בין הדעות שהביא הרמ"א. אבל בספר קצות השלחן (קכג א) הכריע לחומרא שכל שאינו ליומו אסור.

בשיטת הרמב"ם וסייעתו

בדעת הרי"ף הרמב"ם כתב המגן אברהם (א) שקשר של קיימא הוא המתקיים לעולם או לזמן ארוך. וכן כתב הטורי זהב (א), והקשר המותר הוא דווקא אם נעשה להתיר בכל יום, וכן מבואר בבית יוסף (ד"ה נמצינו למדין).
אבל בפרי מגדים (משבצות זהב א, אשל אברהם ג) משמע שרק אם עומד לעולם הוא של קיימא, אבל אם הוא לזמן, אפילו לחצי שנה או שנה, הוי שאינו של קיימא. ומשמע שאם אינו של אומן מותר לכתחילה בכה"ג. גם במשנה ברורה (שיז הקדמה, ה) משמע שהגדרת קיימא לרמב"ם היא כפי שיטת רש"י שרק אם הוא לעולם הוא של קיימא, אבל אם הוא לזמן מותר ובתנאי שאינו של אומן.
ובגר"ז (שיז ב) משמע דלא כהמשנ"ב בזה, ובקצות השלחן (בדי שלחן ג) האריך להוכיח כמותו.

אם תלוי בדעת הקושר או בסוג הקשר

כתב הבית חדש (א ד"ה ואיכא למידק) בדעת הטור דהכל תלוי בדעת הקושר, שאם בדעתו לקשרו לעולם הוי קשר של קיימא, ואם דעתו לקשרו לזמן הוי קשר כעין של קיימא, ואם דעתו לקשרו לשבוע או פחות מותר. ומשמע שאינו תלוי כלל בסוג הקשר אלא רק בדעתו של הקושר. וגם הטורי זהב (א) הלך בדרך זו ותלה הכל בדעת הקושר לקבוע האם הוא של קיימא או לא, ואין זה משנה חוזק הקשר וסוגו. אמנם לדעת הרמב"ם תלוי גם במעשה אומן.
אבל בספר בית מאיר (שיז ד"ה סעיף א וד"ה והנה) כתב שאי אפשר לומר כן, שהרי א"כ בגמרא בקשר דאושכפי ג"כ יהיה מותר אם יתנה הקושר בדעתו שאינו אלא לבו ביום. ואף מה שקשרו את המקדה בגמי, אין צורך להתיר משום מצוה, אלא אפשר שהקושר יכוון בדעתו שאינו אלא ליומא ומותר. אלא ודאי שלא בדעתו תליא, אלא רק בסוג הקשר שאם לא יעמוד בעצמו או שיש הכרח להתירו מצד המלבוש וכד', מקרי אינו של קיימא, וכן הכריע גם בבאור הלכה (שיז ד"ה הקושר), שקשר שדרכו של עולם לעשותו בקביעות, כקשר הגמלים והספנים, אפילו אם דעתו לעשותו לזמן חייב מהתורה.

הגדרת מעשה אומן

הטורי זהב (א) כתב שמעשה אומן שלדעת הרי"ף והרמב"ם אסור, הוא גורם שהקשר יהיה חזק מאוד, ולכן אפילו אם אינו לקיימא, כלומר לעולם, אסור. ומעשה הדיוט הוא שהקשר אינו חזק כל כך.
ובבאור הלכה (ד"ה הקושר) הוכיח מהגמרא שמעשה אומן נקרא אפילו אינו מהודק כל כך, שהרי לרבנן אף קשר שיכול להתירו באחת מידיו חייב, וכתב שאפשר שכוונת הט"ז שמעשה אומן הוא קשר חזק מצד סוג הקשר, שהאומן יודע לעשותו באופן שאינו ניתר מעצמו, אבל על כל פנים יכול להתירו באחת מידיו.
אבל בספר קצות השלחן (בדי שלחן ד) כתב כהט"ז בזה, וכן כתב הרב מנוחת אהבה (ג יד א {2}).

שיעורים, מאמרים וכתבי עת

• כריכת חוט ברזל על שקית לחם בשבת - הרב מרדכי אליהו, 'המאיר לארץ' תשס"ה.
• בגדר מעשה אומן - הרב שמואל טל, 'טל חיים - שבת', תש"ע.
• דעת רבנו פרץ בקשר למספר ימים - הרב שלום קליין, 'אורות עציון' כ, תשנ"א.