קשרים האסורים והמותרים בשבת

מקורות
משנה:	שבת טו א-ב
בבלי:	שבת קיא ב-קיב א
ירושלמי:	שבת טו א-ב
רמב"ם:	שבת י א-ב
שולחן ערוך:	אורח חיים שיז א

אלו קשרים מותר לכתחילה לקשור ולהתיר בשבת ואלו קשרים אסור או אף חייב חטאת בקשירתם או התרתם.

מקורות חז"ל

המשנה (שבת טו א) אומרת שהקושר קשר גמלים וקשר ספנים בשבת חייב חטאת. עוד מבואר במשנה (טו ב) ובגמרא (שבת קיא ב-קיב א) שקשר גמלים שחייבים עליו הוא הזמם עצמו, כלומר טבעת של רצועה שקושרים באף הגמל, אבל הקשר שקושרים את הרצועות שמכניסים לאותה הטבעת שאת ראשן האחר קושר ביתד או בעמוד כדי שלא תלך, זהו קשר שאין חייבים עליו חטאת אך הוא אסור מדרבנן.
וכן קשר הספנים שחייבים עליו חטאת הוא בטבעת של חבל שקושרים בראש הספינה, אבל הרצועה שאותה מכניסים לטבעת זו כדי לקשור את הספינה לנמל, קשר זה אסור הוא רק מדרבנן.

עוד אומרת המשנה שיש קשרים שהם מותרים לכתחילה לקשרן, כגון פתח של חלוק או סבכה, או קשר של חגורה וכד'.
ובגמרא שם מבואר שבמנעל וסנדל ישנם קשרים שחייבים עליהם חטאת, ישנם קשרים שפטור עליהם אבל אסור לקשרם מדרבנן, וישנם קשרים שמותר לכתחילה.

נחלקו הראשונים בביאור גדר האיסור והחיוב של הקשרים.

סוגי הקשרים האסורים והמותרים

שיטת רש"י וסייעתו

בדברי רש"י (קיא ב ד"ה זממא וד"ה איסטרידא) מבואר שקשר שחייבים עליו הוא כאשר זהו קשר המתקיים לעולם, כדוגמת הקשרים שבאף הגמל ובראש הספינה, מה שאין כן החבלים שקושרים אל הטבעות (קיב א ד"ה קיטרא וד"ה בדחומרתא), כיון שקושרים אותם לשבוע או שבועיים או חודש אין חייבים עליהם. וכן במנעל וסנדל (קיב א ד"ה בדאושכפי וד"ה בדטייעי) קשרים קבועים חייבים עליהם חטאת, וקשרים שפותחים אותם לעתים אסורים מדרבנן.

ולענין קשרים המותרים לכתחילה משמע בדעת רש"י (ד"ה פשיטא וד"ה בדבני מחוזא וד"ה דנפקי בי תרי וד"ה א"ל משום) שאלו דווקא קשרים שמתירים אותם בכל יום.

כדברי רש"י כתב גם הרא"ש (שבת טו ט), והזכיר בקשר שפטור אבל אסור בכגון שעומד להתקיים שבוע או יותר. וכן העתיק הטור להלכה (אורח חיים שיז) שעל קשר הקיים לעולם חייב, קשר לשבעה ימים פטור אבל אסור, וקשר שעומד להתירו בכל יום מותר לכתחילה.

לשיטה זו הסכימו עוד ראשונים, הרי הם ספר התרומה (שבת רמג), שבלי הלקט (שבת קכד), הריטב"א (קיא ב ד"ה קושרת וד"ה מאי), הריבב"ן בשיטת הקדמונים (ד"ה אלו), פסקי רי"ד (ד"ה ורצועות), המיוחס לר"ן (ד"ה מהו דתימא), ר' ירוחם (יב יד פז ב), הרמ"ך המבוא בכסף משנה (י א), וכן משמע בסמ"ג (לאוין סה).

כשיטה זו הכריע הרמ"א (אורח חיים שיז א) שכל שהוא של קיימא אפילו קשר הדיוט, חייבים עליו.

שיטת ר' חננאל, הרי"ף והרמב"ם

שיטה אחרת בראשונים היא שיטת הרי"ף (מא ב) והרמב"ם (שבת י א-ב), וכמותם מבואר גם ברבנו חננאל (קיב א ד"ה רצועות). שכל קשר שהוא של קיימא והוא מעשה אומן, אסור מדאורייתא וחייבים עליו חטאת. קשר שאינו מעשה אומן אבל הוא של קיימא, פטור אבל אסור מדרבנן, וקשר שאינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר לכתחילה. עוד מבואר ברמב"ם שם שאף קשר שאינו של קיימא אם קשרו קשר אומן ה"ז אסור.
כשיטה זו כתב גם המאירי (קיא ב ד"ה אמר המאירי והמשנה), ואף כתב (ד"ה ורצועות) שאין צורך להזכיר השיטה החולקת. ובביאור קשר של קיימא כתב שהוא קשר שאינו עשוי לינתק, והקשר האסור מדרבנן הוא קשר של קיימא או כעין של קיימא אבל אינו מעשה אומן, או מעשה אומן ואינו קיימא.
גם בפירוש קדמון מבית מדרשו של ר' םרחיה בשיטת הקדמונים (ד"ה ורצועות) סובר כשיטה זו, וכן מבואר בכלבו (לא) ובארחות חיים לוניל (שבת א קה).

השלחן ערוך (אורח חיים שיז א) פסק כשיטה זו שאינו חייב אלא בקשר שהוא מעשה אומן ושל קיימא. ואם הוא של קיימא ואינו אומן או של אומן ואינו של קיימא פטור אבל אסור, ושאינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר לכתחילה. ולזה הסכים גם מהר"י אבוהב בהגהות הטור (ד"ה כל קשר).

הגדרת קשר של קיימא וכעין של קיימא בשיטת רש"י

מדברי רש"י הנזכרים לעיל, מבואר שקשר של קיימא הוא קשר המתקיים לעולם. אמנם יש לדייק מדבריו שכתב שקשר שחייבים עליו מדרבנן הוא קשר העשוי לשבועיים או חודש, משמע שכל שהוא יותר מזה אפילו אינו לעולם, חייבים עליו מהתורה. ועוד משמע מזה שבפחות משבוע מותר לכתחילה, אבל במקום אחר (ד"ה פשיטא וד"ה בדבני מחוזא וד"ה דנפקי בי תרי וד"ה א"ל משום) משמע שהמותר הוא בקשר שעשוי ליומו בלבד.

בבית יוסף (שיז ד"ה נמצינו למדין) כתב להסביר שקשר שעשוי לעמוד ימים רבים הוא קשר של קיימא, ואם עשוי להתקיים ימים מספר אינו של קיימא ואסור מדרבנן, וכתב (ד"ה ובמספר וד"ה ולענין) שמדברי רש"י נראה שכל שהוא מתקיים יותר מחודש חייב, וכל שהוא פחות משבוע מותר לכתחילה. ובשם רבנו ירוחם (יב יד פז ב) כתב הב"י שאף בפחות משבוע אסור, ואינו מותר אלא בעומד להתקיים פחות מג' ימים.
ומהר"י אבוהב בהגהותיו לטור (ד"ה כל קשר) כתב בדעת הטור שקשר של שמונה ימים הוי קשר של קיימא, וכתב שכן הוא בארחות חיים (שבת קו) בשם ר' פרץ. ולענין קשר המותר הבין בדעתו בתחילה שכל שהוא פחות מז' ימים מותר, אבל מסיק לבסוף דדווקא אם עשוי להתירו בכל יום.
ובבית חדש (א ד"ה ואיכא) הבין שאם קושרו לעולם אסור מהתורה, ואם קושרו לזמן אפילו ממושך כשנה ויותר, אסור מדרבנן. ואם קושרו לז' ימים או פחות מותר לכתחילה.
הטורי זהב (א) כתב שהחלוקה אינה לפי זמנים כלל, שהרי מנלן לחלק בהכי שבוע או חודש וכו', אלא אם זהו קשר שקושרו על מנת שיעמוד לעולם הוא איסור תורה, ואם הוא לזמן ממושך, שבוע או חודש או שנה וכו', הוא איסור דרבנן. ובזה הסכים להב"ח. ואם הוא קשר שקושרו ליומו בלבד, לא מקרי זמן ומותר לכתחילה. ובאמת שכדעתו משמע בריטב"א (קיב א ד"ה הא דקתני) שכתב שכל שהוא לימים אחדים אסור.

אם תלוי בדעת הקושר או בסוג הקשר

כתב הבית חדש (א ד"ה ואיכא למידק) דהכל תלוי בדעת הקושר, שאם בדעתו לקשרו לעולם הוי קשר של קיימא, ואם דעתו לקשרו לזמן הוי קשר כעין של קיימא, ואם דעתו לקשרו לשבוע או פחות מותר. ומשמע שאינו תלוי כלל בסוג הקשר אלא רק בדעתו של הקושר. וגם הטורי זהב (א) הלך בדרך זו ותלה הכל בדעת הקושר.
אבל בספר בית מאיר (א) כתב שאי אפשר לומר כן, שהרי א"כ בגמרא בקשר דאושכפי ג"כ יהיה מותר אם יתנה הקושר בדעתו שאינו אלא לבו ביום. ואף מה שקשרו את המקדה בגמי, אין צורך להתיר משום מצוה, אלא אפשר שהקושר יכוון בדעתו שאינו אלא ליומא ומותר. אלא ודאי שלא בדעתו תליא, אלא רק בסוג הקשר שלא יעמוד בעצמו או שיש הכרח להתירו מצד המלבוש וכד'. וכן הכריע גם בבאור הלכה (שיז ד"ה הקושר).

שיעורים, מאמרים וכתבי עת

כריכת חוט ברזל על שקית לחם בשבת - הרב מרדכי אליהו, 'המאיר לארץ' תשס"ה. קשר של קיימא ומעשה אומן - הרב שמואל טל, 'טל חיים - שבת', תש"ע. דעת ר' פרץ בקשר למספר ימים - הרב שלום קליין, 'אורות עציון' כ, תשנ"א.