הלימוד באתר מוקדש
לעילוי נשמת פרופ' חכם יעקב שוויקה זצ"ל

שבין שאר מפעליו הרבים לריבוי והפצת התורה דרך מיחשוב
עודד, תמך וסייע גם לאתר זה לגדול ולהתפתח.

פרסם כאן או הקדש את הלימוד באתר >>

קנין פירות

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.


מקורות
בבלי:גיטין מז, ב
בבא בתרא קלו, ב
שבת קלה, ב

קנין פירות פירושו שקונה קרקע או כל דבר אחר לעניין השימושים בלבד וכגון קרקע לפירות למשך זמן מסוים. ובקניין כזה ישנם כמה דינים ופרטים המסתעפים מזה אם נחשב כבעלים לעניין ביכורים, להאכיל בתרומה, דין יום או יומיים בעבדים וכדו'. שורש הנידון הוא במחלוקת ר"י ור"ל אם הקונה קנין פירות הרי הוא כבעלים על הגוף או לא.

אם קנין פירות כקניין הגוף

בגמ' בגיטין (מז, ב) פליגי רבי יוחנן ור"ל: "איתמר, המוכר שדהו לפירות, ר' יוחנן אמר מביא וקורא ריש לקיש אמר מביא ואינו קורא. ר' יוחנן אמר מביא וקורא, קנין פירות כקנין הגוף דמי ר"ל אמר מביא ואינו קורא, קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי" מחלוקת זו הובאה בככמה מקומות בגמרא.[1]

נפקא מיניה

  • לגבי ביכורים, לדעת רבי יוחנן מביא וקורא ולדעת ר"ל מביא ואינו קורא.[2]
  • הקונה שדה ביובל שקונה את זה רק עד לזמן היובל פליגי כהנ"ל אם מביא ביכורים.[2]
  • לגבי שדה אחוזה, וכגון הקונה שדה מאביו והקדישה ואח"כ מת אביו פליגי ר' יהודה ור"ש ור"מ אם חשיב כשדה אחזוה שיירשה מאביו או כשדה קנין שאם קנין פירות כקנין הגוף לא יירש כלום מאביו ואם אין זה כקנין הגוף השדה נפלה לו בירושה ונחשב כשדה אחוזה ככל קרקע שמקבל בירושה.[2]
  • בכותב נכסיו לבנו לאחר מותו ומכר הבן בחיי האב ומת בחיי האב, שלרבי יוחנן שקנין פירות כקנין הגוף לא קנה לוקח ולריש לקיש שקנין פירות לאו כקניין הגוף יש כח לבן למכור וקנה לוקח.[3]}
  • לגבי 'קנין כסף' במילת עבדים וכגון שקונה שפחה לעוברה אם הולד נימול לשמונה לרבי יוחנן או נימול באחד לריש לקיש שאינו נחשב קנין כסף.[4]
  • לגבי דין יום או יומיים וכגון באופן שמכר את עבדו ושייר לעצמו שלושים יום שאם קנין פירות כקנין הגוף מי שהעבד תחתיו ישנו בדין יום או יומיים ואם לאו כקנין הגוף מי שהעבד שלו ישנו בדין יום או יומים.[5]
  • לגבי להאכיל בתרומה, אם בעל הקנין פירות מאכיל את עבדיו בתרומה.[6]

אופנים נוספים

  • אב לגבי בריה: מבואר בגמ' בב"ב[3] בצריכותא שהיה מקום לומר שרבי יוחנן מודה לר"ל באב המוכר קנין גוף לבנו ומשייר לעצמו קנין פירות שבאופן כזה קנין הפירות שברשות האב אינו כקנין הגוף שאב לגבי בריה אחולי אחיל. וכן ר"ל יכול להודות לר"י באופן כזה שהיות ומשייר את הקנין פירות לעצמו משייר לעצמו גם קנין בגוף שכל לגבי נפשיה שיורי משייר.
  • יובל ראשון ויובל שני: מבואר בגמ' בגיטין[2] שכל מה שפליגי ר"י ור"ל אם מביא ביכורים בקונה שדה בזמן שהיובל נוהג היינו ביובל שני אבל ביובל ראשון דאכתי לא סמיך אדעתיהו גם ר"ל מודה לר"י.
  • שאלה בבעלים: מבואר בגמ' בב"מ (צו, א) באשה ששאלה ונשאל לבעלה שתלוי במחלוקת ר"י ור"ל אם חשיב כשאלה בבעלים שאם ק"פ כקה"ג חשיב כשאלה בבעלים ומבואר בראשונים שגם להצד שקנין פירות לאו כקנין הגוף מכל מקום פטור ממחצה מספק היות ואף שאין זה כקנין הגוף מכל מקום נחשב כבעלים לענין שאלה בבעלים.[7]
  • להאכיל בתרומה: מבואר בתוס' שאף לרבי יוחנן שקניין פירות כקניין הגוף מכל מקום אין זה מחייב שיכול להאכיל את עבדיו בתרומה היות ואין זה כקניין הגוף גמור

ביאור המחלוקת

יש לבאר את מחלוקתם האם המוכר קנין פירות לחברו נותן לו גם קנין גמור בגוף לעניין הפירות ועל כן ממילא הוא בעלי הממון כל זמן שהפירות ברשותו או שנותן לו רק שיעבוד או זכות בגוף לעניין הפירות אך לא קנין גמור וממילא אינו נחשב לבעלים שאין לו בגוף אלא רק זכות או שיעבוד לאכילת פירות. ולפי"ז נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש אם בעל הקנין פירות קונה גם קנין בגוף ועל כן הוא הבעלים לענין ביכורים וכדו' או שאינו קונה קנין גמור בגוף ועל כן אינו מביא ביכורים ואינו מאכיל בתרומה וכדו'.

וכן מבואר:
א. מדברי הגמ' בבבא בתרא[3] שאילו רבי יוחנן ור"ל לא היו חלוקים לגבי מכר הבן בחיי האב היינו אומרים שהיו מודים אחד לשני, שאף שלרבי יוחנן קנין פירות כקניין הגוף מכל מקום אבל לגבי בריה אחולי אחיל ואף לר"ל שקנין פירות לאו כקנין הגוף מכל מקום כל לגבי נפשיה שיורי משייר וחזינן מדברי הגמ' שיש מקומות שלרבי יוחנן יכול להיות קנין פירות שאינו קנין גוף וכן לר"ל איכפא ותלוי בדעת המוכר שבכל מקום הקונה קנין פירות קונה גם קנין הגוף רק לגבי בנו מוחל על הקנין הגוף ומשייר לעצמו רק פירות וכן בר"ל שאף שבכל מקום הקונה פירות לא קונה קנין בגוף באופן שהמוכר משייר לעצמו את הקנין פירות משייר לעצמו גם קנין בגוף.
ב. מדברי הראשונים בבא בתרא[3] שמבארים את מחלוקתם של ר"י ור"ל לגבי מכר הבן בחיי האב אם לאב יש קנין גמור בגוף ועל כן לבן אין לו אלא זכות לקבל את הגוף בסיום זמן הקנין פירות או שלאב אין לו אלא שיעבוד בגוף ועל כן לבן יש קנין גמור בגוף.

בגדר קנין פירות

קונה שדה לפירות

גדר קנין בעל הפירות

בכל קונה שדה לפירות יש לדון מה גדר הקנין שיש לו בקרקע לגבי הפירות אם יש לו רק שיעבוד וזכות לתבוע את הפירות שיצמחו בקרקע או שיש לו קנין בגוף הקרקע לגבי זה שכל הפירות שגדלים שם, גדלים בקרקע שלו. ולכא' זה תלוי במחלוקת ר"י ור"ל אם קנין פירות כקניין הגוף שלר"י שקנין פירות כקניין הגוף סובר שלבעל הפירות יש גם קנין בגוף הקרקע ולכן מביא ביכורים ודעת ריש לקיש שקנין פירות לאו כקניין הגוף סובר שלבעל הפירות אין לו אלא שיעבוד וזכות בלבד בקרקע.[8]

גדר קנין בעל הגוף

בגמרא בבבא בתרא[3] יש נידון באופן שבעל הגוף נתן את קנין הגוף לבנו לאחר מותו ועד מותו שייר לעצמו את קנין הפירות ודנו הראשונים מהו גדר קנין הגוף שקיבל הבן שבמשנה מבואר שמכר האב המכירה מועילה רק עד שימות וכשהבן מכר המכירה מועילה רק אחרי מיתת האב ופליגי ר"י ור"ל באופן שמכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב אם מהני המכירה או שזה חוזר ליורשים[9] שלר"ל שקנין פירות לאו כקנין הגוף ממילא יש כוח לבן למכור ועל כן גם במת בחיי האב הלוקח קונה את קנין הפירות אחרי מות האב מה שאין כן לר"י שס"ל שקנין פירות כקניין הגוף ממילא אין לבעל הגוף זכות למכור את הגוף והפירות של אחר המיתה ועל כן במת בחיי האב המכירה בטלה והלוקח אינו קונה כלום.
ובדברי הראשונים שם מצאנו ב' שיטות מרכזיות בגדר קנין הגוף שנתן האב לבן לר"י שקנין פירות כקנין הגוף ודעת הר"י מיגאש, הרשב"א, הראב"ד, היד רמה ועוד ראשונים שהגם שקנין פירות כקניין הגוף מכל מקום אין זה קניין גמור ועל כן יש לבעל הגוף היום קנין בשדה רק אין זה ברשותו אלא ברשות בעל הפירות. מאידך דעת הרמב"ן והר"ן והראב"ד בפי"ב

קנין פירות לעולם

דעת נתיבות המשפט שהקונה פירות לעולם הרי הוא כקונה קנין גוף גם לריש לקיש שעד כמה שהקנין הגוף לא מביא בסוף לפירות אין בו משמעות ונפקע מבעל הגוף וממילא זוכה בזה בעל הפירות. סברא זו מצאנו גם בדברי הראשונים בב"ב[3] ראה ביד רמה ובעוד ראשונים.

קנין לזמן

הרמב"ם (מכירה כג, ה) פוסק "המוכר גוף הקרקע לזמן קצוב הרי זו מכורה, ומשתמש הלוקח בגוף כחפצו ואוכל הפירות כל זמן המכירה ובסוף תחזור לבעליה" ובהלכה ו כותב "ומה הפרש יש בין המוכר קרקע לזמן קצוב ובין המקנה אותה לפירותיה. שהקונה לפירות אינו יכול לשנות צורת הקרקע ולא יבנה ולא יהרוס אבל הקונה לזמן קצוב הרי הוא בונה או הורס ועושה בכל זמנו הקצוב כמו שעושה הקונה קנין עולם לעולם".
דעת הרא"ה[10] שלא ניתן למכור גוף לזמן "הנותן קרקע לחבירו גוף ופירות יום אחד שזכה בקרקע לעולם דהא אסיקנא כיון דפסקא פסקא"
נחלקו האחרונים בדעת הרמב"ם אם דעתו שבזמן שזה ביד הקונה אם יכול למכור או לאבד את גוף הממון או שאין לו את זה אלא לזמן וכל דבר שיבוא על חשבון הזמן שיבוא אח"כ אסור לו. המחנה אפרים[11] למד בדעת הרמב"ם שיכול למכור לאחר מכירה גמורה וכן דעת הקצות החושן[12] אמנם דעת החזון איש[13] שאין לו את זה אלא לזמן ואינו יכול למכור או להרוס שלא לשם שימוש.

בגדר הקנין

בגדר קנין לזמן יש מקום לדון במה נחלקו הרמב"ם והרא"ה וכיצד הקנין נפקע לאחר זמן לדעת הרמב"ם. ובדעת הרמב"ם ביארו האחרונים שכשם שאפשר למכור גוף לענין תשמיש כל שהוא כפרה לחלבה או לוולדותיה כמו כן אפשר למכור גוף לענין התשמישים של זמנים מסוימים[14] אמנם לפי ביאור זה לא שייך למכור או להרוס היות ויש לו את זה רק לענין השימושים של הזמן הזה ולא לעולם. ולדעת הסוברים שיכול למכור יש לבאר[15] שיש כח למוכר ליצור קנין גמור שיפסיק בזמן מסויים ומלכתחילה מקנה לו את זה לחלוטין בסוג קנין שיפסיק לאחר זמן.

אחריך

הערות שוליים

  1. ^ בבא בתרא, שבת, יבמות, בבא קמא, בבא מציעא
  2. 2.0 2.1 2.2 2.3 גיטין מז, ב
  3. 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 בבא בתרא קלו, ב
  4. ^ שבת קלה, ב
  5. ^ בבא קמא פט, ב - צ, א, בבא בתרא נ, א
  6. ^ יבמות (סו, א בתוס' ד"ה אלמנה)
  7. ^ ראה שם בנמו"י ושיטמ"ק מביא את פלוגתת הראב"ד והריטב"א
  8. ^ ראה רשב"ם בבא בתרא שם
  9. ^ ופליגי הראשונים אם ליורשי האב או לירושי הבן שדעת הרשב"ם שהבן הסתלק מהגוף ועל כן זה חוזר ליורשי האב וראה גם ביד רמה שם
  10. ^ הובאו דבריו בגליון רעק"א על הרמב"ם בשם הר"ן בגיטין דף פד
  11. ^ זכיה ומתנה סי' יח
  12. ^ סימן רמא ס"ק ד ובעוד מקומות
  13. ^ אבן העזר סימן עד ס"ק יד
  14. ^ הגר"ש שקאפ במערכת הקניינים סימן ז-ט
  15. ^ ראה בשיעורי ר' שמואל בב"ב אות מח