קידושין בעד אחד

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הסוגיה נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך סוגיה זו בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הסוגיה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותה, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
מקורות
בבלי:קידושין סה א - סה ב
רמב"ם:אישות ד ו
שולחן ערוך:אבן העזר מב ב

המקדש אישה בפני עד אחד או שלא בפני עדים כלל, האם יש לחשוש לחלות הקידושין, ואם יש הבדל בין כאשר מכחישים את העד לבין כאשר מודים לדבריו.

המקדש בפני עד אחד

מחלוקת האמוראים

הגמרא (קידושין סה א) מביאה דברי רב יהודה שהמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו, אך הסתפק מה הדין כאשר האיש והאשה מודים. ולדעת רב נחמן בשם שמואל, אף בזה אין חוששין לקידושין, אפילו שניהם מודים, וכן בהמשך הגמרא אומר כן רב שמואל בר מרתא משמיה דרב, וכן מובא שם בשם רבי.
ואף שישנה משנה האומרת שאדם האומר לאשה 'קידשתיך', והיא טוענת 'לא קידשתני', שכל קרובתיה אסורות לו, זה מדובר כאשר הוא אומר להדיא 'קידשתיך בפני שני עדים והלכו להם למדינת הים', שכן לפי טענתו חלו קידושין. אך אם אומר 'קידשתיך בפני עד אחד' אינו אוסר עצמו בקרובתיה, וכל שכן אם אומר שקידשה בלא עדים שאינו אוסר עצמו.

להלן בסוף הסוגיה (סה ב) מביאה הגמרא דעת רב פפא שחוששין לקידושין בעד אחד, ולעומת זאת דעת רב כהנא שאין חוששין כדעת האמוראים לעיל.

קושית רב אשי ותירוץ רב כהנא

רב אשי תמה על רב כהנא מדוע לא יחששו, הרי אם לומדים בגזירה שווה מממון על פי המילים 'דבר' 'דבר', שבעינן שניים, אם כן הרי בממון מועילה הודאת בעל דין לחייב עצמו, אז למה שגם כאן לא נאמר שהודאתו תחייב עצמו.
מתרצת הגמרא שיש לחלק בין היכא שחב לאחריני לבין היכא שאינו חייב לאחרינא. שכן בהודאת ממון אינו מחייב אחרים אלא את עצמו בלבד לשלם ממון. לעומת זאת לגבי קידושין הוא מחייב אחרים בהודאתו, שהרי אם כנים דבריו שקידשה, הרי הוא אוסר את קרובותיה בו ואת קרובותיו בה.

הכרעת הראשונים

בספר הלכות גדולות (מ קידושין תלג) הביא רק דעת האמוראים האומרים שאין חוששין לקידושין, ומשמע שס"ל כוותייהו לדינא, וכן הוא בתשובות הגאונים (שערי צדק ג ג ו), וכן הרי"ף (כח א) פסק הלכה כדעת שמואל שאין חוששין לקידושי בפני עד אחד, וכן פסק הרא"ש (ד יג). והרמב"ם (אישות ד ו) הוסיף קל וחומר למקדש בלא עדים.
כן היא גם דעת רוב הראשונים, סמ"ק (קפג), מהרי"ק (קא ב), וכן הביא בהגהות מיימוניות (אישות ד ד) בשם רבנו שמחה בשם רבנו תם, וכן ראבי"ה, ושכן היא דעת מורו בתשובה. שו"ת תשב"ץ (א ע; א קל), פסקי הרי"ד (סה ב), מאירי (סה א ד"ה המקדש), רבנו ירוחם (אדם וחוה כב ב קפד ג). הרשב"א בתשובה (א תתנו) גם הוסיף בשם מהר"ם בר ברוך שאין להחמיר ולהצריכה גט, שנמצאת פוסלה מן הכהונה.

לעומת זאת בספר יראים (ז) כתב שהלכה כרב פפא, ושכן שמע מפי אדם גדול. וכן בספר מצוות גדול (עשין מח ד"ה גרסינן בפרק האומר) כתב שכיון שבסוף הסוגיה לא נפסק הלכה כמי, ראוי להחמיר. וכן דעת המרדכי (קידושין ג תקלד), וכן כתב רבנו ירוחם (אדם וחוה כב ב קפד ג) בשם הרמ"ה והתוספות, אבל לא הסכים לדבריהם. גם בתרומת הדשן (ריב) כתב כדעת המחמירים שהיכא שאין העד מוכחש, אין להתיר. ובדרכי משה (א) כתב שכן דעת מהר"ם, אבל אם אחד מהם מכחיש את העד, אין הקידושין כלום.

הרי"ד בתשובה (מ) כתב שהיה ראוי להחמיר כרב פפא שהוא בתרא, וגם שזהו דין דאורייתא והיה לנו למעבד לחומרא, וגם משמע שרב אשי סובר כן, מ"מ כיון שר"ח ורי"ף ובה"ג פסקו שאין חוששין ולא נמצא מי שחולק עליהם, גם הוא נוטה לדבריהם.

הטור (אבן העזר מב) הביא בסתם דעת רוב הראשונים שאין חוששין לקידושין, והזכיר גם דעת סמ"ג שחוששין להצריכה גט.
ובספר כנסת הגדולה (מב יז) כתב בשם ר"י הלוי בכת"י, שטועים האומרים שדעת הסמ"ג שחוששין לקידושין, אלא הוא רק הביא דעת הר"א מממיץ בספר יראים וליה לא סבירה ליה. אבל הכנה"ג עצמו שם חלק על דבריו והוכיח מתוך לשון הסמ"ג שסבירא ליה כהיראים.

מדוע פסקו הפוסקים כרב כהנא

בהגהות מיימוניות (ד ד) כתב שהסיבה שפסק רבנו חננאל כרב כהנא, היא מפני שרב אשי שקיל וטרי אליביה להעמיד שיטתו. והמגיד משנה (ד ו) כתב שכן היא מסקנת הגמרא שם (וכן הוא במשנה למלך). אך הלחם משנה העיר עליו שאין שם בגמרא מסקנה ברורה, אלא מדשקלו וטרו אליבא דמ"ד אין חוששין ש"מ שהכי הלכתא.

הנודע ביהודה (תניינא עה) כתב טעם נוסף על פי הגמרא בדף מג. לגבי האומר לשלושה צאו וקדשו לי אשה, שלדעת בית שמאי, אחד נעשה שליח ושנים עדים ומקודשת, ואילו לדעת בית הלל כולם שלוחים ואינה מקודשת, דאין שליח נעשה עד. ואומרת שם הגמרא שכל המחלוקת היא דווקא בשלושה, אבל בשניים לכו"ע אין שליח נעשה עד. ואומר הנוב"י שאם איתא דחוששין לקידושין בעד אחד, אם כן הוא הדין דגם באמר לשנים פליגי, שלב"ש אחד נעשה שליח ואחד נעשה עד.
באור שמח (אישות ד ו) כתב על דברי הנוב"י, שאינו מוכרח, לפי שלא אמרו ב"ש שאחד נעשה שליח והשנים עדים אלא כאשר כל די בהם לכל עניין הקידושין, אבל בשנים אין אחד נעשה שליח, לפי שעד אחד אפשר להכחישו, ולכן מסתמא לא כיוון שיהיה אחד מהם עד אלא שיהיו שניהם שלוחים.

שלחן ערוך ואחרונים

בשלחן ערוך (אבן העזר מב ב) פסק כדעת המקלים שאין חוששין לקידושי עד אחד.
והרמ"א במקום הוסיף שיש מחמירים בששניהם מודים, אבל אם אחד מהם מכחיש העד אין לחוש. אך הוסיף שבמקום עיגון ודוחק יש לסמוך על המקלים.

כשהעד מוכחש

בשו"ת התשבץ (א ע) כתב שאף הסוברים שחוששין לקידושי עד אחד, זהו דווקא כששניהם מודים, אבל אם אחד מהם מכחיש, אין חוששים כלל. וכתב שכן כתב גם הרשב"א.
כן כתב גם הדרכי משה. ובבית חדש (מב ג) הראה שכן מוכח בגמרא (סה.) שאף למ"ד חוששין זהו דווקא כששניהם מודים.

כתב הבית חדש (מב ג) שמכחישים הוא לאו דווקא כשאומרים לא היו דברים מעולם, אלא אפילו אומר שנתן קידושין אלא שמתכוונו לשטות או לשחוק והיתול, גם זה חשיב שאינו מודה לדברי העד ואין כאן חשש קידושין. ואף שבקידושין בפני שנים אין שומעים לטענת 'משטה הייתי', זהו מפני ששם אינו יכול לטעון להד"ם להכחיש העדים, אבל הכא יכול לטעון להד"ם להכחיש עד אחד וה"ה לטענה השטאה. וכן כתב בתשובות הב"ח (ישנות צז ד"ה וא"כ הא דכתב הסמ"ג). וכן הסכים לדברים אלו חתנו הטורי זהב (ד).
אבל החלקת מחוקק (מב ב) כתב שאין הדברים מוכרחים להקל לכתחילה, שכשם שאין חוששים להשטאה בשנים, כן אין לחשוש בהשטאהם בעד אחד. ומה שהיו נאמנים במיגו דלהד"ם להכחיש את העד, אין זה ענין לכאן, שהרי אין הטעם מפני שאין מאמינים להם נגד העד, אלא מפני שדברים שבלב אינם דברים, וכיון שפירשו בפה לשם קידושין, יש לחשוש לקידושין כדברי העד.

כתב החלקת מחוקק (מב ד) שדווקא כאשר שניהם מכחישים את העד הוא דאמרינן שאין חשש, אבל אם הבעל מודה הוא נאסר בקרובותיה, או אם האשה מודה נאסרת בקרוביו, למ"ד דחוששין לקידושי עד אחד.

למאן דאמר שחוששים האם הוא מדאורייתא או מדרבנן

בספר יראים (ז) משמע שלומד שלפי רב פפא חוששין לקידושין מדאורייתא. אבל בשו"ת תשב"ץ (א קל) כתב שגם לרב פפא חוששין רק מדרבנן.

עד אחד המעיד שנתקדשה בפניו ובפני חבירו

כתב התרומת הדשן (ריב) שאף לדעת הגאונים הסוברים שאין חוששין לקידושין בעד אחד, אם עד אחד מעיד שהיו קידושין בפניו ובפני חבירו, חוששין לדבריו לכולי עלמא.
הבית יוסף (אבן העזר מב ד"ה וכתב עוד תרומת הדשן) חלק על דבריו וכתב שאינם נראים כלל.
גם בשו"ת מהרי"ל (עד) כתוב כעין דברי התרומת הדשן, שאם העד אומר נתקדשה האישה בפני שנים והלכו להם למדינת הים, נאמן. אמנם אם העד השני מכחיש אותו אין דברי הראשון כלום.

במאירי (סה א ד"ה המקדש) נמצא כתוב שאם עד אחד מעיד שנתקדשה בפני שנים, והאשה מכחישה, אינו נאמן, שכל עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא.

מדוע צריך עדים לקיום הקידושין

הקשה הקצות החושן (רמא א) מדוע בקידושין צריך עדים לעצם הקיום, מה שאין כן בממון שאין צריך עדים לחלות המעשה, אלא רק למקרה של הכחשה, כמו שאומרת הגמרא 'לא איברו סהדי אלא לשקרי'. ושוב הקשה כן גם באבני מילואים (מב א).