ברוכים הבאים לתחרות כתיבת הסוגיות השנתית - תשפ"ב!
פרס ראשון - 3,000 ש"ח | פרס שני - 2,000 ש"ח | פרס שלישי - 1,000 ש"ח
להשתתפות בתחרות >>

קדימה בברכות

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב סוגיה זו. ייתכן שהסוגיה מכילה טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלה אינם מתאימים.
כמן כן, ייתכן שבדף הטיוטה של הסוגיה תמצאו מידע נוסף בנושא זה, שיש לערוך אותו ולהעבירו לדף הסוגיה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מקורות
משנה: ברכות ו ד
בבלי: ברכות מ ב - מא א
ירושלמי:
רמב"ם: ברכות ח יג
שלחן ערוך: אורח חיים ריא א-ו

מקורות התלמוד[עריכה | עריכת קוד מקור]

אומרת המשנה (ברכות ו ד) שאדם שיש לפניו כמה מינין, ורוצה לאכלן, לפי ר' יהודה צריך להקדים ולברך על מין משבעת המינים אם ישנו. ולדעת חכמים מברך על איזה מין שירצה.

ובגמרא (ברכות מא א) אומר עולא שמחלוקת התנאים היא דווקא באופן שברכותיהן שוות, כלומר שכל המינים שלפניו ברכתם 'בורא פרי העץ', ובברכה על האחד פוטר את השני, שאז ר' יהודה סובר שמין שבעה עדיף וחכמים סוברים שמין חביב עדיף. אבל אם אין ברכותיהן שוות, כגון שיש לפניו פרות העץ ופירות האדמה, לדברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה, ולא פוטר את השני בברכת הראשון.

בהמשך מביאה הגמרא שדבר זה נתון במחלוקת אמוראים בין רבי אמי לרבי יצחק נפחא. אחד מהם סובר כעולא שמחלוקת התנאים היא בשברכותיהן שוות, ואילו האחר סובר שמחלוקתם היא אף כשאין ברכותיהן שוות. ומבארת הגמרא שכוונתו שאף שאין אחד פוטר את חבירו, שהרי כל אחד טעון ברכה לעצמו, מ"מ נחלקו לענין קדימה בברכות, שלדעת ר' יהודה יש להקדים מין שבעה מפני חשיבותם של שבעת המינים, ואילו לדעת חכמים אין עדיפות על שבעת המינים כאשר יש לפניו מין שהוא חביב עליו יותר.

טיוטה[עריכה | עריכת קוד מקור]

משמע מדבריו שגם רבי יהודה מודה לחכמים שחביב עדיף כשאין הברכות של שני המינין המונחות לפניו שוות כגון צנון וזית ורש"י מסביר (ד"ה אבל בשאין ברכותיהן שוות) ...כשישנן שני מינים וברכה שונה לכל אחד ממילא אין האחד פוטר השני בברכתו (במידה ולא כיוון לפוטרו כגון שבירך על פרי אדמה ורצה לפטור בברכתו את פרי העץ המונח לפניו) ולכן יוכל להרוויח ברכת המין החשוב גם אם יקדים האחר, ודעת חכמים בכל ענין לברך על החביב.

ולענין דין הקדימה בתוך ז' המינין עצמן ראינו בהמשך(מא:) מעשה ברב חסדא ורב המנונא שהביאו לפניהם תמר ורימון ובירך רב המנונא על התמר ברישא אף על פי שהרימון קדם לו בפסוק וכדאמר רב חסדא " לא סבירא ליה למר הא דאמר רב יוסף..." וכאן מתשובתו של רב המנונא לרב חסדא שאמר זה שני לארץ וזה חמישי לארץ למדנו כי ישנה עוד מעלת קדימה בתוך ז' המינין עצמן שהקודם ל"ארץ" קודם לברכה אף אם המין הראשון מופיע ב"ארץ" קמא והשני ב"ארץ" בתרא.

והתוספות (מא. ד"ה אבל בשאין ברכותיהן שוות) גם הם מסכימים לפרוש רש"י שכשאין ברכותיהן שוות ממילא אין האחד פוטר חברו אפילו בדיעבד ומה שראינו במשנה "בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא" הני מילי כשהיה לפניו מין אחד וטעה. ולכן היוצא מדבריהם שהמחלוקת היא כשברכותיהן שוות אך כשאין הברכות שוות מודה רבי יהודה לחכמים שמברך על מה שירצה היינו החביב תחילה , ואפילו שהגמרא לא פירשה יש לנו לומר שמודה רבי יהודה לחכמים בזה ולא להיפך וזה כי מוטב לומר שהיחיד מודה לרבים.

ועוד בתוספות ישנו דעת בה"ג שאוחז בפירוש הסוגייא דידן שהמחלוקת היא גם כשאין ברכותיהן שוות וקיימא לן בזה שהלכה כרבי יהודה ולכן יש להקדים מין שבעה לשאר מינין וכן בורא פרי העץ לפרי האדמה שהיא ברכה מבוררת טפי.

והרי"ף (כח: בדפי הרי"ף) כתב "מחלוקת כשברכותיהן שוות כגון אתרוג וזית .... אבל כשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה ואיזה שירצה יקדים". היוצא מדבריו שכשאין ברכותיהן שוות מברך על החביב לו ואין ברכת האדמה פוטרת ברכת העץ (לפי מסקנת רבנו יונה מדובר כשלא כיוון לפוטרו) וראייה מדבריו שדייק לכתוב "מברך על זה וחוזר ומברך על זה, ואיזה שירצה יקדים" כי לכאורה ישנה כאן כפילות בדבריו אך מסביר הרב רבנו יונה שכוונתו בזה לומר כמו שכתבנו שאין ברכת האדמה פוטרת ברכת פרי העץ כששני מינים מונחים לפניו כדברי רש"י ועוד אמר שיברך על איזה שירצה ,רוצה לומר שמקדים החביב לו אף על פי שישנו עמו מין שבעה.

ושם ( כח: בדפי הרי"ף) מסבירים תלמידי רבנו יונה שכשאמרו חכמים חביב עדיף כוונתם הייתה אף אם רצונו לאכול החביב באחרונה.

ולעניין הלכה ראינו דברי הגאונים שכתבום תר"י(שם) שקיימא לן כרבי יהודה מין שבעה עדיף. ולעניות דעתי נראה שאין רצונם לומר שרבי יהודה וחכמים חולקים גם כשאין ברכותיהן שוות אלא מין שבעה עדיף כשברכותיהן שוות מאחר ויש עניין להקדים החשוב יותר כי שני המינים נפטרים בחדא ברכה, וכמו שהסבירו תר"י ורש"י וכן משמע מדברי הרי"ף .

עוד ראינו בדברי תר"י ( שם) שכשיש לפניו דבר שברכתו שהכל ודבר שברכתו אדמה יש לו להקדים ברכת בפ"א מאחר ומבוררת יותר כמו שמצינו בעובדא דבר קפרא (לט.) שנתן רשות לתלמידו לברך תחילה ובירך על הפרגיות ומוכח מכך שלגלג עליו חברו ועוד שכעס עליו רבו שהיה לו להקדים ברכת הכרוב או הדורמסקין ( בפ"א).

ובפרוש בה"ג כתב שאף בברכת בפ"ע ובפ"א יש לו להקדים פרי העץ מאחר ומצינו שהיא ברכה מבוררת יותר שהרי אם בירך על פרי העץ בפ"א יצא ועל פרי האדמה בפ"ע לא יצא.

והרב רבנו יונה משיג על פירוש זה של בה"ג ואומר שלשיטתו נצטרך להעמיד דברי הגמרא " מברך על זה וחוזר ומברך על זה" כששני מינים שברכותיהן שונות לפניו, במה דברים אמורים אך ורק לומר שאין האחד פוטר השני במקרה והיו לפניו אדמה ועץ וטעה והקדים לברך בפ"א , ולא לעניין קדימה. ובאמת אין זה הפרוש כי לשיטת בה"ג היה לגמרא לומר "וכשאין ברכותיהן שוות אין האחד פוטר השני" והיה מובן שלא מדובר בדין קדימה, ולכן מכריע הרב רבנו יונה שהנידון הוא גם(לפי פירוש הרי"ף) לעניין קדימה, לומר שכשיש לפניו פירות מז' המינין ופרי האדמה מקדים החביב.


ולסיכום ולעניין הלכה אומר רבנו יונה שבשני מינים שברכותיהן שוות כגון אתרוג וזית יש להקדים ברכת ז' מינין קודם דקיימא לן כרבי יהודה כמו שפסקו הגאונים ומובא בר"י עצמו. וכשמונחים לפניו דבר שברכתו שהכל ודבר אחר שברכתו אדמה יש להקדים ברכת פרי האדמה כמו שכתבנו לעיל בדברי רבנו יונה לגבי עובדא דבר קפרא ותלמידיו, שברכת בפ"א מבוררת טפי, אף שהאחר חביב לו יותר. אבל בפרי העץ ופרי האדמה יקדים החביב לו אפילו כשיש בינהם פרי מז' המינים. ובחיטה ושעורה שקודמים לשאר ז' מינים בפסוק גם כאן יקדים החביב דלא שנא משאר פרות האדמה והעץ שמברך על החביב לו אלא אם כן עשה מהן דייסא או כל מאכל שברכתו מזונות אז יש להקדימו אפילו לפירות ז' המינים( ועיין בזה בר"י כח: בדפי הרי"ף שמאריך בזה ).

ובדברי הרא"ש מובאת סוגיית הגמרא דידן באריכות (דף מ:-מא.) והיוצא מדבריו לעניין הלכה יש להקדים מין ז' לשאר מינין כדרבי יהודה, במה דברים אמורים כשברכותיהין שוות אבל כשאין ברכותיהן שוות מודה רבי יהודה שמברך על זה וחוזר ומברך על זה. ומסביר הרא"ש כי אין הכרח לומר שמקדים החביב אלא מברך באקראי על מה שיזדמן לו ממבחר המינין שלפניו מאחר ולא פירש בגמרא שמברך על החביב ועוד שכל מה שחכמים ורבי יהודה נחלקו, זה אומר מין ז' וזה אומר חביב עדיף הני מילי כשברכותיהן שוות ונפטרים בברכה אחת אך כשאין האחד פוטר האחר יכול להקדים מה שרוצה מכיוון שלא יפסיד ברכת המין השני. ועוד בדבריו שם נפסק להלכה שברכת פה"ע קודם לשהכל, וכן בפ"א קודם לשהכל מאחר ומבוררות יותר וראיה לדבר ממעשה דבר קפרא (לט.) . ובברכת פה"ע ופ"א איזה שירצה יקדים כמו שאמרנו לעיל. וברכת דייסא או שאר מיני מזונות קודם לכל, פרט להמוציא ולברכת הגפן שהמוציא קודם ואחריו הגפן שהם ברכות חשובות ומבוררות מכל שאר ברכות. ועל החילוק בז' המינין עצמן כותב הרא"ש כל הקודם בפסוק"לארץ" קודם לברכה (עיין בדבריו החילוק שכתב לגבי חיטה ושעורה לשאר ז' מינן) ומה שראשון לארץ קמא וראשון לארץ בתרא , יש להקדים את הראשון לארץ קמא וכן על זה הדרך.

וברמב"ם (פרק ח' הלכה יג' מהלכות ברכות) כתב שאם יש לפניו שני מינין שברכותיהן שוות לא ירבה בברכות ומברך על אחת מהן ופוטר את השאר. וכשאין ברכותיהן שוות מברך על כל אחד את ברכתו הראויה ואין האחד נפטר בברכת חברו. ולעניין סדר קדימה פוסק הרמב"ם כחכמים שיברך על החביב בין שברכותיהן שוות ובין שאינן שוות. ומה שכתב חביב בלשון "איזה מהן שירצה יקדים" מסביר הכסף משנה שכוונתו מה שחביב עליו כעת שלא כדעת הרא"ש ורבנו יונה שפירשו חביב-תדיר. ועוד בדבריו אם היו שני המינין חביבים עליו בשווה כאן לכ"ע מקדים מין ז' בין שברכותיהן שוות ובין שלא, וכל הקודם בפסוק קודם לברכה, וכן כל הקודם ל"ארץ" בין קמא בין בתרא עליו מברך אלא אם כן שווים ל"ארץ" שיברך על הקודם ב"ארץ" קמא.

והנה בטור ( סימן ריא' סעיף א' ) כתב הלכה כרבי יהודה. במה דברים אמורים בשני מינין שברכותיהן שוות מאחר ופוטר שניהם בברכה אחת יברך על מין ז'. ובשני מינין שאין ברכותיהן שוות כתב הטור כדברי חביב עליו יותר יכול לברך על האחר תחילה" לאפוקי מדברי הסמ"ק שהביא בהמשך שמברך על החביב דווקא. היוצא מכאן שאם היו לפניו שני מינין שאינן מין ז' שברכותיהן שוות מברך על החביב גם לרבי יהודה מאחר ואין מין שבעה למה להעמיד מחלוקת קיצונית ולומר שרבי יהודה לא מסכים כלל לדברי חכמים שאין חשיבות לחביב כלל. אך כאשר אחד מהן מין ז' מברך עליו ואפילו שהשני חביב לו יותר.

ובבית יוסף ( שם ד"ה היו לפניו וכו') מביא דברי הגמרא בברכות (מא.) ופירוש רש"י שהמחולקת היא בשני מינין שברכותיהן שוות. ובשני מינין שאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה ונימוקו עמו (עיין שם). וכתבו התוספות והרא"ש שמפירוש רש"י למדים שמברך על החביב וכן דעת התוספות והרי"ף וכתב הרא"ש שכך היא גם דעת רבנו שמעיה בשם רב האי. ועוד בהמשך ראינו שגם הרשב"א ורבינו יונה וכן הסמ"ק מכריעים להלכה שבאין ברכותיהן שוות מקדים החביב. ועוד בבית יוסף ראינו דברי הרא"ש כמו שהובא לעיל בטור ושמסביר שהכרעת האמוראים בגמרא לצדד כדברי רבי יהודה ובה"ג מכריע שהלכה כמותו אף באין ברכותיהן שוות ושכן כתב הרב רבינו יונה שהלכה כרבי יהודה. והמרדכי כתב דלרב האי ורש"י הלכה כרבנן. ( וחברי לכיתה הסבירו שהמרדכי הבין בדברי רש"י במעשה דרב המנונא ורב חסדא שמדובר ששני המינין היו חביבין על רב המנונא בשווה ושכן היתה כוונת רב יוסף ורבי יצחק שכל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה היינו כששני המינין חביבין עליו בשווה שאז ישנה עדיפות לכל הקודם בפסוק ולפי זה יוצא שגם האמוראים לא הכריעו כרבי יהודה אלא כחכמים ויחיד ורבים הלכה כרבים. ועיין עוד בתוספות ( ד"ה אמר רבי ירמיה להקדים וכו') שאפשר להסביר דברי רב יוסף ורבי יצחק כרבו שמעיה ) . וגם הרשב"א כתב שדעת רב האי כרבנן אף שהוא אינו סובר כך וכן המרדכי עצמו אינו סובר כרש"י. ובסוף דברי הבית יוסף מביא עוד מדבריו של הרא"ש וטעמו לברך על איזה שירצה ואפילו אינו חביב עליו יותר מהאחר (עיין שם שמסביר באריכות) .

ובשולחן ערוך (סימן ריא סעיפים א-ו) ראינו שמרן פוסק להלכה כרבי יהודה והוא כשישנן פירות שברכותיהן שוות. וכשאין ברכותיהן שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה, פירוש איזה שירצה יקדים. ויש אומרים שגם בזה מקדים החביב. והמשנה ברורה מסביר שדין קדימה שייך כשרוצה לאכול משני המינים והם נמצאים לפניו. וכשיש לפניו פרי משבעת המינים ופרי עץ אחר או משבעת המינים שמאוחר לו בפסוק וכל שכן מין אחר שאינו ממין שבעה והמין ז' הוא חצי לעומת האחר שהוא שלם ואומר שיש להקדים השלם. מה שאין כן בחביב מול שלם כאשר אין מין ז' לפניו שאז יקדים השלם.

ועוד ראינו בשולחנו הטהור שכותב מרן בהלכה ב' דברי הרמב"ם(עיין שם), אמנם מסבירים הפוסקים כי אין דעת מרן לקבוע הלכה כהרמב"ם מאחר ודעה ראשונה הביאה מרן בסתם וכלל בידינו סתם ויש הלכה כסתם.

ובהמשך דברי מרן כשיש פרי עץ או אדמה מול דבר שברכתו שהכל יש להקדים הברכה המבוררת יותר ומקורו בברכות (דף לט) בעובדא דבר קפרא וכמו רש"י והתוספות. וברכת פרי העץ מול אדמה מקדים איזה שירצה ויש אומרים שמקדים העץ. ומסביר המשנה ברורה "איזה שירצה" יכול להסתדר עם שני הדעות המובאות בסעיף ראשון(עיין שם ס"ק יז) ומה שהביא בשם יש אומרים זהו דעת בה"ג ושאר פוסקים שעימו וכן ראוי לנהוג כאשר שניהם חביבים.

ושם בסעיף ד' מובא דין הקדימה לשבעת המינים הכתובים בפסוק "ארץ חיטה ושעורה גפן תאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש" בינם לבין עצמם וכל שכן לשאר מינים שאינם מפירות שנשתבחה בהן א"י . ארץ בתרא הפסיק העניין וקבע סדר חדש והסדר דלהלן: חיטה,זית,שעורה,תמר,גפן,תאנה ורימון.

ובהגה מציין כי הגפן קודם לשאר מינים ואף לז' המינים חוץ ממעשה קדירה שקודם לגפן. ובמשנה ברורה מסביר שמעשה קדירה מחמשת המינים קודם לגפן מאחר ויש לו תרתי לטיבותא גם מבורר ועוד שקודם לגפן בפסוק. ובס"ק כה' מסביר דברי ההגה שלשיטתו זית קודם אף למעשה קדירה של שעורים מאחר וקדם לו בפסוק ויש לציין שאין זו דעת רוב הפוסקים ובניהם הלבוש אלא מעשה קדירה קודם.

וממשיך מרן בסעיף ה' לומר שמין חיטה ושעורה קודם לשאר מינין דווקא שעשה מהן תבשיל או פת אך בכוסס חיטה או שעורה שברכותיהן אדמה לא "יקדימם" לפרי העץ. ויש לדייק בדבריו שלא יקדים הכוונה שמברך על מה שרוצה ולא שיהיה דין קדימה לאחד כמו שראינו לעיל.

ומציין הרמ"א כי ברכת "מזונות" קודמת לשאר מינים לאחר "המוציא" גם כאשר המין האחר חביב יותר. ואם הקדים מין המאוחר לפי דיני קדימת הברכות למין שראוי להיות מוקדם לו יצא ואין צריך לברך שוב , וזה כשהמינים המונחים לפניו ברכותיהן שוות . וכשאינן שוות הרי לא פטר בברכתו את חבירו ופשוט שיצא ומברך לאחר מכן על המין האחר.


וסעיף ו' ואחרון לסימן זה כותב מרן שגם שאר מיני דגן שאינם מובאים בפסוק " ארץ חיטה וכו" שהם כוסמין , שיבולת שועל ושיפון דינם כדין החיטה והשעורה שקודמים לשאר מינים שהרי ראויים לעשות מהם פת וחשובים הם וכמו שכתב בסעיף ה'.

והנה עינינו הרואות כי לא לחינם אמרו רבותינו הקדושים שמי שרוצה להיות חסיד ילמד היטב הלכות ברכות. ובכדי להבין דברי רבותינו הראשונים יש לעיין בספרי האחרונים ולראות אם למדנו סוגיא לאשורה. על כן אביא בקצרה לעניין הלכה ומסקנה סופית מעט מדברי האחרונים ובזה נוכל בע"ה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.

ועל צבא האחרונים מי לנו כרבנו הגדול הרב עובדיה יוסף זצ"ל שכתב בספרו חזון עובדיה חלק ט"ו בשבט בדיני קדימת ברכות עמוד עדר הלכה א: אם הביאו לפניו פירות האילן וביניהם תמרים , התמרים קודמים לשאר פירות האילן וכו'. ויש לפרש שתמרים לאו דווקא מאחר וישנם זיתים שקודמים לתמרים ונקט תמרים לדוגמא. הלכה ב: אומר הרב שבכרת בורא פרי העץ קודם לברכת שהכל וכן אדמה קודמת לשהכל ,ועץ ואדמה איזה שירצה יקדים ואפילו המין האחר משבעת המינים וחביב לו. וכמו שכתב מרן בש"ע כדלעיל. הלכה ג: יש אומרים שמה שכתב הש"ע שתמרים קודמים לענבים זהו דווקא לענבים גופא . לאפוקי יין שנשתנה לעילוייא וקובע ברכה לעצמו ולכן חשוב משאר פירות ז' המינים. (פרט לפת ומזונות). אומנם כותב הרב שאין כן דעת מרן וזאת מאחר והשמיט דברי רבנו פרץ בשם הטור שהובאו שם להלכה שהוא מקור דין זה ואם היה לדין זה עיקר לא היה משמיטו משולחנו הטהור. ולכן אין ליין דין קדימה על פירות ז' ואיזה שירצה יקדים.

עד כאן דבריו. וכל הרוצה להרבות ידע ולהרחיב גבולו יוסיף ויעיין בעוד אחרונים שעסקו בסוגייא זו ובכללם הגאון משה לוי זצ"ל, ובאור הלכה להרב דוד יוסף , וכן ילקוט יוסף ועוד...

מקורות[עריכה | עריכת קוד מקור]

תרומת הדשן (לב)