פרוץ ועומד במחיצת רשות היחיד
| משנה: | עירובין א ח |
| בבלי: | עירובין טו ב - טז ב |
| רמב"ם: | שבת טז טז |
| שולחן ערוך: | אורח חיים שסב ט |
סוגית הגמרא
המשנה (עירובין א ח) כותבת שהרוצים לעשות מחיצה כדי שיוכלו לטלטל בתוכה בשבת, אפשר לעשותה מכלי בהמה וכד', שיניחום אחד ליד השני, ובלבד שתהיה מחיצה זו גבוהה מעשרה טפחים, ושלא יהיו פרצות יתרות על הבנין.
עוד מגדירה שם המשנה ואומרת שכל פירצה שהיא עד עשר אמות, אינה חשובה פירצה אלא פתח ומותר, אך אם הפירצה גדולה מעשר אמות, אסור.
נמצא שישנם ג' תנאים להגדרת המחיצה כרשות היחיד: א. שתהיה גבוהה מעשרה טפחים. ב. שלא תהיה פירצה גדולה מעשר אמות. ג. גם בפרצות פחותות מעשר, שלא יהיו כולן יחד יתרות על העומד.
רש"י (ד"ה יתר מכאן) כותב שכאשר יש פירצה יתרה מעשר אמות, הרי זה פוסל את כל המחיצה, ואפילו אם זוהי הפרצה היחידה ורב העומד על הפרוץ.
פרוץ כעומד
הגמרא (עירובין טו ב) מביאה מחלוקת אמוראים מה הדין כאשר הפרוץ והעומד שווים באותה מידה, האם המקום מוגדר כרשות היחיד ומותר לטלטל בו, או לא.
לדעת רב פפא מותר לטלטל בתוכו, ואילו לדעת רב הונא בריה דרב יהושע אסור לטלטל בתוכו.
בהמשך מביאה הגמרא קושיה על רב הונא בריה דרב יהושע וסיוע לרב פפא ממשנתינו, שכתוב במשנה 'ובלבד שלא יהיו פרצות יתרות על הבנין', משמע שדדוקא כשהפרצות יתרות, אבל אם הם שווים מותר, שאל"כ היה לה למשנה לכתוב 'ובלבד שלא יהיו פרצות כבנין'.