פסל היוצא מן הסוכה

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקורות
בבלי:סוכה יד ב
רמב"ם:שופר סוכה ולולב ד ג
שולחן ערוך:אורח חיים תרלא ו-ז

המקורות התנאיים והתלמודיים

הברייתא ופירושי האמוראים

הגמרא (סוכה יט א) מביאה ברייתא שקובעת בפשטות ש'פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה', ומקורו בתוספתא (ב ב).
ארעה פירושים יש באמוראים לברייתא זו:

  • עולא אומר שפסל היוצא מן הסוכה הן קנים מן הסכך היוצאים לאחורי הסוכה, ומדובר בשיש ג' דפנות גם סביב הפסל ויש בהם שיעור סוכה וצילתה מרובה מחמתה, וקמ"ל שאף שהדפנות נעשו לשם הסוכה שבפנים ולא לסוכה שבחוץ, אפילו הכי גם מה שתחת הפסל היא סוכה כשירה.
  • רבה ורב יוסף מבארים בברייתא שפסל היוצא מן הסוכה הם קנים היוצאים לפנים מן הסוכה, כלומר שהסכך ממשיך ויוצא מפתח הסוכה מן הצד שאין בו דופן, ועם הסכך לא נמשכות שתי דפנות אלא רק דופן אחת בלבד, והו"א שכיון שאין בה הכשר סוכה, אי אפשר לשבת תחת הסכך שנמשך עימה, קמ"ל דשרי (ולהלן יתבאר).
  • רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן מסביר שמדובר בסוכה שצילתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצילתה, והו"א שייפסל אותו החלק שבו החמה מרובה על הצל, קמ"ל דגם שם מותר והוי סוכה כשרה. ומסבירה הגמרא שלפי פירוש זה יש לבאר את לשון הברייתא 'היוצא מן הסוכה' שהכוונה שיוצא מהכשר סוכה, כלומר שאינו מסוכך כהלכה.
  • רבי אושעיא מפרש שמדובר בסכך פסול פחות משלושה טפחים בסוכה שכל גדלה ז' על ז' טפחים, והו"א שלא יהיה אפשר לישון תחת הסכך הפסול, וקמ"ל דנידון כסוכה ואף מותר לישון תחתיו. ולפי זה הכוונה שיוצא מתורת סוכה, כלומר שאין פה כלל סכך ואעפ"כ נידון כסוכה.

הרי"ף לא הזכיר כלל את הברייתא הזו ולא את פירושי האמוראים, אך העיר על זה בעל המאור (ט א) וכתב שאעפ"כ נכונה היא להלכה על כל ארבעת הפירושים שלה, לפי שלא פליגי אהדדי. וכן כתבו עוד ראשונים שכל הפירושים נכונים להלכה (כן הוא בבעל המאור (ט א), ברא"ש (א לה), בריטב"א ועוד), וכן עולה מדברי הפוסקים וכלדהלן.

פירוש רבה ורב יוסף

רבה ורב יוסף ביארו שפסל היוצא מן הסוכה הם קנים היוצאים לפנים מן הסוכה כאשר רק דופן אחת נמשכת עמהם, והסבירו שחידוש הברייתא הוא שאף על פי שאין בה הכשר סוכה, אפילו הכי כשרה. אמנם לא מובן מתוך הגמרא מה כוונתם 'שאין בה הכשר סוכה', וביותר קשה שהרי סוף סוף יש כאן ג' דפנות וסכך כשר וקיימא לן שבדפנות די שיהיו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ולכתחילה סגי בהכי, ואם כן מה חידשה הברייתא אליבא דרבה ורב יוסף.

דברי רש"י וביאורי המפרשים

רש"י (ד"ה מהו דתימא) הרגיש בדבר וכתב לבאר שההו"א של הגמרא היא שכיון שדופן אחת לא נמשכת עם הסכך, מוכח שמילתא בפני עצמה היא והרי אין בה ז' טפחים להכשר סוכה, קמ"ל שעל כל פנים נחשבת היא לחלק מן הסוכה והוי כשנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, שאפילו שהדופן טפח לא נמשכת לאורך כל הסוכה אפילו הכי כשרה.

המהרש"א התקשה בדברי רש"י, שאם מדובר שבפסל עצמו אין ז' טפחים, לא מובן למה ייפסל והרי סוף סוף בסוכה יש ז' טפחים ואם כן יתכשר הפסל מכח הסוכה, ואם כוונתו לומר שבסוכה עצמה אין ז' טפחים ללא הפסל, לא משמע כן בדברי הרא"ש, שביאר שכל ההו"א של הגמרא היא רק בסוכה שהמשיך את דפנותיה מעבר לז' טפחים, כלומר שעשה סוכה גדולה ובזה וגילה דעתו שלא ניחא לו בסוכה קטנה ולכן הו"א דפסול, וכדלהלן בדברי הרא"ש.
לכן כתב המהרש"א לבאר שבאמת כוונת רש"י על הפסל עצמו שאין לו הכשר סוכה, אך לא שאין בסכך ז' טפחים אלא שאין לפסל ג' דפנות וזו כוונת הגמרא שאין בה הכשר סוכה, ולכן הוה אמינא דפסול וקמ"ל דעל כל פנים נכשר הוא מכח הסוכה עצמה שהיא כשרה. וראה להלן בשיטת הרא"ש.

בדברי המהרש"א מבואר שלמד ברש"י כפירוש הרא"ש שמדובר בסוכה גדולה, אמנם יש שלמדו שרש"י הוא פירוש נפרד מהרא"ש. כן מתבאר מתוך דברי הבית חדש (אורח חיים תרלא ז) שרש"י מפרש שכוונת הגמרא לומר שמדובר בסוכה קטנה ובסוכה עצמה אין הכשר סוכה ולא בפסל, וסד"א דהפסל בפני עצמו הוא עומד ואינו מועיל להצטרף לשיעור על מנת להכשיר סוכה, קמ"ל שמועיל להצטרף.
כדברי הב"ח כתב מעצמו גם הגר"י עטלינגר בערוך לנר (סוכה ד א) שמדובר שאין בסוכה עצמה ז' טפחים והו"א דלא יצטרף הפסל עימה להכשירה, קמ"ל דמצטרף ומכשיר את הסוכה כולה. לפירוש זה מדוייק לשון הגמרא 'שאין בה הכשר סוכה' משמע בסוכה ולא בפסל.

במרומי שדה כתב (יט א בד"ה רש"י) שחידושו של רש"י הוא לומר שאפילו אם אין דפנות כלל סביב הפסל, מועיל מדין פסל היוצא מן הסוכה.

שיטת הרא"ש והטור

הרא"ש (א לה) ציטט את הגמרא באופן שונה קצת מהלשון שלפנינו בגמרא, שכתב "מהו דתימא האי לחודיה קיימא והאי לחודיה קיימא, קמ"ל".
וביאר את דברי הגמרא, שמודבר שעשה מחיצות ארוכות ואם כן גילה דעתו שלא ניחא לו בסוכה קטנה של שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, ואם כן הדופן שהמשיך עם הפסל אינה מן הסוכה היא, שהרי אם מחשיבה כחלק מן הסוכה, היה לו להמשיך גם את הדופן השניה, אלא ודאי דופן זו עומדת בפני עצמה ונמצא שלפסל אין אלא דופן אחת, וקמ"ל דאפילו הכי נידון כסוכה. בדברים אלו יישב הרא"ש את הקושיה מאי שנא סוכה זו מכל סוכה שהיא שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח.
כדברי הרא"ש העתיק גם הטור (אורח חיים תרלא), ולדעת המהרש"א, כפי שנתבאר לעיל, גם רש"י כוונתו כהרא"ש, שמפרש את דברי הגמרא 'שאין בה הכשר סוכה' שאין סביב הפסל ג' דפנות, ודחק בזה את לשון רש"י שכתב 'הא לית בה ז' טפחים בהכשר סוכה'.

גם מרן השלחן ערוך (אורח חיים תרלא ז) העתיק כדברי הרא"ש והטור, וכפי שביארו בדבריו המגן אברהם (ד) ושאר אחרונים.

אם צריך דופן יחד עם הסכך היוצא או לא

הנחת נסר בפתח הסוכה

הגמרא (סוכה יד ב) מביאה מחלוקת אמוראים בענין סיכוך בנסרים רחבים ד' טפחים, שאם מניחו על צידו הרחב, לכולי עלמא אסור לישון תחתיו, אלא שנחלקו כאשר הניח את הנסר על צידו הצר, לדעת רב הונא פסולה ולדעת רב חסדא ורבה בר רב הונא כשרה. ובהמשך הגמרא מבואר שגם דעת רב נחמן כרב הונא לפסול, וטעם הדבר שאף שהניחו על צדו הצר, מ"מ כיון שהוא נסר שיש ברחבו ארבעה טפחים, נעשה הוא כשיפוד של מתכת.
כעין ראיה לדעת הפוסלים מביאה הגמרא ברייתא האומרת שאם נתן על הסוכה נסר רחב ארבעה טפחים, אף על פי שלא הכניס לתוכה אלא שלושה פסולה, ולכאורה מדובר באופן שסיכך בנסרים על צידם הצר, שיש בו רק ג' טפחים. אך הגמרא דוחה ראיה זו ואומרת שכוונת הברייתא היא שהניח את הנסר בפתח הסוכה ולא באופן שטפח אחד נשאר בחוץ, וכיון שקיימא לן ש'פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה' הרי שגם הטפח שיוצא החוצה נחשב הוא לחלק מן הסוכה, ואם כן יש בנסר ד' טפחים ופסול.