ערלה בספינה ובעציצים

		יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב. חלק מן התוכן מובא בצורה לא ערוכה בדף הטיוטה.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

האם חל דין ערלה בעציץ לאסור הפירות הצומחים בו, וכן להתיר אחרי שלוש שנים אף אם נוטעו אחר כך בארץ, ואם יש חילוק בין סוגי העציצים.

מקורות
ירושלמי:	ערלה א ב
רמב"ם:	מעשר שני ונטע רבעי י ח
שולחן ערוך:	יורה דעה רצד כו

תוספתא וירושלמי

איתא בתוספתא (ערלה א ג) שהנוטע בספינה ובעציץ ובראש הגג חייב בערלה.
עוד מובא שם בהמשך, שאם נזרעו בעציץ שאינו נקוב ונשבר העציץ, וחזר וזרען בעציץ נקוב, אם יכול לחיות חייב ואם לאו פטור.

בירושלמי (ערלה א ב) כתוב בשם ר' חזקיה שהנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה. ומסביר שם רבי יוסי מפני שהשרשין מפעפעין אותו. ומוסיף שם ר' יונה שכלי חרש עומד בפני שרשין.
בהמשך הירושלמי שואל ר' ירמיה מה הדין בנוטע דלעת בעציץ שאינו נקוב? האם מאחר שלענין אילנות דין עציץ שאינו נקוב כנקוב נאמר כן גם בזרעים או לא.
עוד שם אומר ר' יוחנן בשם ר' ינאי, שאילן שניטע בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשרות.

הפני משה מסביר שאין כאן מחלוקת, שגם ר' יונה כוונתו לחייב עציץ שאינו נקוב בערלה, ומה שאמר שכלי חרש עומד בפני שורשים, הוא בלשון תמיה, כלומר שדווקא בזרעים של ירקות קיימא לן שעציץ נקוב אינו כארץ לפי שכלי חרש עומד בפני שורשיו, אבל בפני שרשי האילנות אין כלי חרס עומד, ולכן שרשיו מפעפעין אותו וחייב.
עוד מסביר הפני משה שהירושלמי משיב לאיבעיא של ר' ירמיה לגבי דלעת, שבאמת דינה כירקות שאם נזרעה בעציץ שאינו נקוב אין דינה כארץ, שרק באילנות אמרינן ששרשיהן מפעפעין ולא בדלעת.

פסיקת הראשונים

הפוסקים פסקו כדברי הירושלמי לחייב בערלה גם בעציץ שאינו נקוב, אלא שיש שכתבו שהוא מדרבנן בלבד, ויש שחילקו בין עציץ של חרס לשל עץ וכד' וכפי שיתבאר להלן.

הרמב"ם כתב (מעשר שני ונטע רבעי י ח) שהנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה, אף על פי שאינו כארץ לזרעים הרי הוא כארץ לאילנות. כלומר למרות שבהלכות אחרות, כגון תרומות ומעשרות, שבת וכד', קיימא לן שהנוטע בעציץ שאינו נקוב אינו נחשב כמחובר לקרקע, מ"מ זהו דווקא לענין זרעים, אבל אילן שניטע בעציץ שאינו נקוב הרי הוא כנטוע בקרקע לכל דבר וענין. וכתב הרדב"ז שם שהרמב"ם למד זאת מדברי הירושלמי שאומר שהשרשין מפעפעין אותו, כלומר שבאילנות שיש להם שורשים הם חודרים גם מעבר לחציצה של העציץ.
הרמב"ם לא מחלק בין סוגי עציצים, אלא סותם וכותב שגם עציץ שאינו נקוב חייב בערלה. וכן למד הרדב"ז בדעתו שאין לחלק בין סוגי עציצים.
גם בכלבו (צב) שפסק כדברי הירושלמי לא חילק בזה.

אמנם הרא"ש בהלכות ערלה שלו (ג) הבין בדברי הירושלמי שמדבר דווקא על כלי חרס, ומה שאמרו שהשרשין מפעפעין הוא מפני שדרך החרס הם יונקים מן הקרקע, אבל עציץ (או ספינה) של עץ צריכה נקיבה, ואם אינו מנוקב אינו חייב בערלה. וכן פסק להלכה הטור (יורה דעה רצד) שאם הספינה או העציץ של עץ אינם נקובים, פטור מן הערלה.