סוף זמן קריאת שמע של שחרית

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב.
חלק מן התוכן מובא בצורה לא ערוכה בדף הטיוטה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
מקורות
משנה: ברכות א ב
בבלי: ברכות ט ב, י ב
ירושלמי: ברכות א ב
רמב"ם: קריאת שמע א יא-יג
שלחן ערוך: אורח חיים נח א, ו-ז


מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה (ברכות א ב) מביאה מחלוקת תנאים לענין סוף זמן קריאת שמע של שחרית. לדעת ר' אליעזר צריך לגמרה עד הנץ החמה, ואילו לר' יהושע עד שלוש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד משנתם בשעה שלישית.
בגמרא (ברכות י ב) פוסק רב יהודה בשם שמואל הלכה כר' יהושע, וכן פסקו כל הפוסקים.

ירושלמי[עריכה | עריכת קוד מקור]

בירושלמי (ברכות א ב) מובא שהלכה כר' יהושע בשוכח, ומבואר שם שאמרו כן כדי שיהיה אדם זריז לקרוא קריאת שמע בעונתה. בפני משה שם מבאר שאין הכוונה שהלכה כר' אליעזר ואם שכח קורא כר' יהושע, אלא הלכה לכתחילה כר' יהושע, ולא אמרו שוכח אלא כדי לזרז את האדם לקרוא את שמע בעונתה בנץ החמה.

ותיקין[עריכה | עריכת קוד מקור]

עוד מובא בגמרא (ברכות ט ב) שהיו אנשים הנקראים 'ותיקין', שהיו גומרים קריאת שמע עם הנץ החמה, כדי שיסמכו גאולה לתפילה, ונמצא שמתפללים ביום.
להלן מתבאר (כה ב) שיש רמז למנהג הותיקין כבר במשנה, שאומרת שבעל קרי שטובל לקריו, אם לא יכול לעלות ולהתכסות ולקרוא עד שתנץ החמה, יתכסה במים ויקרא. ואומרת הגמרא שם שזהו אפילו לר' יהושע, וכותיקין שהיו גומרים אותה עם הנץ החמה. הרי שסתמה המשנה וכתבה הלכה כמנהג הותיקין.
הראשונים נחלקו בגדר מנהג זה של ותיקין, מתי בדיוק היו קוראים קריאת שמע, וכן אם זהו חובה על כל אדם להשתדל לעשות כן ולהשתדל לסיים את הקריאה לפני הנץ.

לכתחילה ובדיעבד[עריכה | עריכת קוד מקור]

שיטת הרמב"ם ורבנו יונה[עריכה | עריכת קוד מקור]

רבנו יונה (ד ב ד"ה עד וד"ה ר' יהושע) כותב שהזמן שאמרה המשנה 'עד ג' שעות' הוא רק בדיעבד, אבל לכתחילה צריך לקרוא קודם שתנץ החמה. ומביא ראיה לזה מהמשנה הנ"ל לגבי טובל לקריו, ובודאי אם לא היה הדין כן לקרוא לכתחילה קודם הנץ, היתה המשנה אומרת לקרוא אחר שיעלה מן המים.
ויותר מזה לומד רבנו יונה, שיותר ראוי לחוש ולקרוא קודם הנץ החמה, מאשר שיסמוך גאולה לתפילה, שהרי העדיפו שיקרא במים ויפסיק בין קריאת שמע לתפילה, ולא שיאחר הקריאה אחר הנץ.
גם מלשון הרמב"ם (קריאת שמע א יא) מדוייק שקריאה אחר ההנץ אינו לכתחילה, שכותב שאם איחר וקרא קריאת שמע אחר שתעלה השמש, יצא ידי חובתו, שזמנה עד שלוש שעות ביום למי שעבר ואיחר, ויתכן שלמד כן מדברי הירושלמי הנ"ל שפסק כר' יהושע רק בשוכח. וכן כתב גם המאירי (ט ב ד"ה המשנה השניה).
עוד כתב רבנו יונה שם (ד"ה ומצינו) שגם מי שלא קורא קודם עמוד השחר, אלא מאחר לקרוא אחר הנץ, חייב להקדים זמן קריאת שמע ככל שיש באפשרותו, ולא להמתין עד ג' שעות. והוכיח זאת מן הגמרא ביומא לגבי הנברשת של זהב, שכל העם בירושלים היו קוראים את שמע מיד שהיו ניצוצות מנתזים ממנה, והיו צריכים לזה סימן, כדי לקרוא את שמע מוקדם ככל שניתן.

שיטת שאר ראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

אמנם התוספות (ברכות ט ב ד"ה לקריאת שמע, יומא לז ב ד"ה אמר אביי) חולקים על זה וסוברים שאף שהלכה כאביי שהוא בתרא, וצריך לקרוא את שמע כוותיקין, מ"מ אין הם חולקים על ר' יהושע שזמן הקריאה עד ג' שעות, אלא שהם היו מדקדקים לקרוא קודם לכן למצוה מן המובחר, וכן נראית דעת הרי"ף והרא"ש.

שלחן ערוך ואחרונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשלחן ערוך (אורח חיים נא א) כתב בפשיטות שזמנה נמשך עד סוף ג' שעות ביום, אלא שמצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין, והיינו כשיטת התוספות וסייעתו.

עד שלוש שעות[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה (ברכות א ב) אמרה שזמן קריאת שמע הוא עד שלוש שעות לפי ר' יהושע, וכן פסקה הגמרא (ברכות ט ב) הלכה.
בסידור רב עמרם גאון כתוב שקורא עד השעה השלישית, ומשמע עד ולא עד בכלל. וכן הוא במחזור ויטרי ובספר יראים.
הספר מצוות גדול (עשין יח ד"ה מסקינן הלכה) הביא לזה הוכחה מהגמרא (ג ב) שאמרה שלפי ר' נתן שאומר שהלילה מחולק לשלוש משמרות ולא לארבע, צריך ליישב מה שדוד המלך אומר 'קדמו עיני אשמורות' ומשמע שתי אשמורות אף שהיה קם בחצות? ואומרת הגמרא שהכוונה היא שמשמרה אחת היא שש שעות של הלילה, והשניה היא שתי שעות ביום שהמלכים מאחרים מלקום (והיינו כר' יהושע שאמר כן דרך מלכים לעמוד בשלוש שעות), הרי שתי משמרות. מוכח להדיא ששלוש שעות שאמר ר' יהושע הכוונה תחילת שלש שעות, שכן המלכים קמים אחר שתי שעות. אמנם הסמ"ג עצמו כבר דוחה ראיה זו, וכותב שייתכן שכוונת הגמרא שהיו קמים אחר שתי שעות וקוראים את שמע בשעה שלישית[1], וכתב שכן מוכח בירושלמי (ברכות א ה) שהיו קוראים אותה בסוף שעה שלישית.
דעה זו של עד שלוש שעות ולא עד בכלל, כתב גם בהגהות מיימוניות (א ט) בשם רבנו שמחה. וההג"מ עצמו כתב שלא נמצא כן בשאר מפרשים, ושאת הראיה מדוד המלך ניתן לדחות שהגמרא לא דקדקה לומר בדווקא שתי שעות, אלא העיקר שיש עוד משמרה מלבד שש שעות של הלילה.

אמנם הרמב"ם (קריאת שמע א יא) כתב להדיא עד סוף שלוש שעות, וכן בהגהות מיימוניות (א ט) למסקנה ושכן כתבו כל הפוסקים סתם 'שלוש שעות' ואם היתה כוונת המשנה והפוסקים שתחילת שעה שלישית היה להם לפרש.

כן פסק השלחן ערוך (נח א) שזמנה עד סוף ג' שעות.

אופן החישוב של שעה שלישית[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר שלוש שעות[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה מוסיפה שהקורא לאחר שלוש שעות, לא הפסיד, אלא הוא כאדם הקורא בתורה. כלומר, אין איסור לקרוא קריאת שמע לאחר הזמן, אלא שאין הוא אלא כקורא בתורה, אך אין לו שכר קריאת שמע בזמנה אלא שכר כעוסק בתורה.

בגמרא (ברכות י ב) מבואר שאף מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, וכדין כל קורא את שמע (ואמנם יש דעה שאינו מברך ברכת יוצר אור, אך דעה זו נדחית).

עד מתי יכול לברך[עריכה | עריכת קוד מקור]

הראשונים מסתפקים האם את ברכות קריאת שמע ניתן לברך כל היום, או דלמא רק עד חצות כזמן תפילה לרבנן, או אולי רק עד שעה רביעית כזמן תפילה לר' יהודה.

עד ארבע שעות[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרא"ש (א י) הביא שלושת צדדי הספק, וכתב שמדברי רב האי גאון[דרוש מקור] משמע שרק שעה רביעית יכול לברך, לפי שהוא זמן תפילה לר' יהודה, אבל לאחר מכן הפסיד הברכות, ואם מברך עובר על 'לא תשא'.
גם הרשב"א (י ב ד"ה הקורא) הביא דברי רב האי גאון, ותמה הרשב"א מה המקור לדבר זה, והעלה שזהו משום זמן תפילת שחרית לר' יהודה שהיא עד ד' שעות. והוסיף שכן כתב רי"ץ גיאת[דרוש מקור] שלדעת רב האי גאון אין לברך אחר ד' שעות, ואם בירך עבר אל לא תשא.

המאירי (ט ב ד"ה המשנה השניה) כותב שיכול לקרוא ואף לברך אפילו אחר שעה שישית, אלא שאין לו שכר כקורא בעונתה אלא כקורא בתורה. אמנם בהמשך דבריו (ד"ה לא קראה) הביא דברי הגאונים שאחר שעה רביעית אינו קורא הברכות, וכתב שכן הדברים נראים.

עד חצות[עריכה | עריכת קוד מקור]

אמנם התוספות[דרוש מקור] הסתפקו בדבר, האם לא הפסיד ברכות זהו רק עד חצות או אפילו כל היום. והריטב"א (ד"ה הקורא) והשיטה מקובצת (ד"ה אבל ר' יצחק) הביאו בשם ר"י שיכול לברך עד חצות, שהוא זמן תפילה לתנא קמא.

כל היום[עריכה | עריכת קוד מקור]

שיטה נוספת היא שיטת הרמב"ם (קריאת שמע א יג) שכותב שאף אם לא קרא עד ג' שעות, קורא והולך בברכה כל היום, אלא שלא יוצא ידי חובת קריאה בעונתה, ואינו אלא כקורא בתורה.
כן נראה גם מדברי הסמ"ג (עשין יח ד"ה מסקינן הלכה), שכתב שגם המאחר לא הפסיד הברכות שלפניה ולאחריה, ולא הזכיר הגבלת זמן לארבע שעות או חצות. וכן משמע דעת הארחות חיים (קריאת שמע ה) וכן כתב במפורש הכלבו (ט).

שלחן ערוך ואחרונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

השלחן ערוך (נח ו) כותב שאם עברה שעה שלישית ולא קרא, קורא בברכותיה כל שעה רביעית, ואם עברה גם שעה רביעית קורא בלא ברכות.
בשו"ת משכנות יעקב (כ) כותב שבדיעבד אפשר לקרוא גם עד חצות בברכה.
לעומת זאת דעת הרב פרי חדש לפסוק כהרמב"ם שקורא בברכה כל היום.

בפשיעה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אין לו ציצית ותפילין[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב הלבוש (אורח חיים נח ב) שראה אנשים טועים שכאשר אין להם ציצית ותפילין, הם ממתינים מלקרוא קריאת שמע כדי לא להיות כמעידים עדות שקר, ואפילו אם עובר הזמן, אינם קוראים בזמנה בלא ציצית ותפילין, אלא לאחר זמנה עם ציצית ותפילין. וכתב שזו טעות, אלא יש להם לקרוא קריאת שמע בזמנה בלא ציצית ותפילין, ולאחר מכן כשיזדמן לידם, יתעטפו ויניחו ויקראו קריאת שמע בלא ברכות.
לדבריו הסכים גם הפרי חדש (א) והביא לזה ראיה מן הגמרא (ברכות יד ב) 'רב משי ידיה וקרא קריאת שמע ואנח תפילין וצלי' וכו'.

תשלומין בקריאת שמע[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. צ"ע, שהרי הגמרא מדברת על מלכי אומות העולם, שדוד מתפאר שקם לפניהם כדי לעסוק בתורה.