הבדלים בין גרסאות בדף "סוכה שתחת האילן"

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 38: שורה 38:


כשיטה זו הביא גם הרא"ש (א יד) בשם ה'''ריב"א''', וכן דעת ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ד ב).
כשיטה זו הביא גם הרא"ש (א יד) בשם ה'''ריב"א''', וכן דעת ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ד ב).
והקשו על שיטה זו, שלהלן מובא במשנה ש[[המקרה סוכתו בשיפודין או בארוכות המטה]] ויש רווח ביניהן כמותן ומילאן בסכך כשר, הרי זו סוכה כשרה, ואם כן מוכח דלא בעינן רוב אלא בפלגו ופלגא סגי. <BR/>
תירץ על זה ה'''ר"ן''' שם שאף שבאמת בחצי סכך כשר סגי, זהו דווקט כאשר הכשר עומד בפני עצמו ואינו מעורב, אך כשהוא מעורב עם הפסול מתמעט חשיבותו ובעינן רוב. וה'''ריטב"א''' (ט ב ד"ה וקשיא לן) תירץ שהיכא שהסכך עומד בפני עצמו אין חשש שיהיה יותר מד' אמות סכך פסול במקום אחד, אלא בכל מקום יש חצי כשר וחצי פסול, אך כאשר הם מעורבים יחד ייתכן שיהיה מקום בסוכה שיהיה כל הצל שעל האדם או רובו מן הסכך הפסול, לכן צריך שיהיה בכשר רוב ויבטלו.
נמצא לפי שיטתם ג' דינים בתערובת סכך כשר ופסול:
* כשהאילן מעל הסוכה, אם צילתו מרובה מחמתו פסולה משום שני סככין, ואם חמתו מרובה מצילתו פסולה משום שהאילן פוסל מה שתחתיו, אלא אם כן יהיה בצל הסוכה שיעור שאפילו ינטל מה שתחת האילן ועדיין יהיה צילתה מרובה מחמתה.
* כשחבטן ועירב סכך הכשר בפסול, אם יש רוב מסכך הכשר כשרה.
* כאשר סכך הכשר ניכר בפני עצמו והפסול ניכר בפני עצמו, אם הם שווים ואין במקום אחד סכך בפסול כשיעור הפוסל כשרה.


== שיטת התוספות והרא"ש ==
== שיטת התוספות והרא"ש ==

גרסה מ־15:17, 8 באוקטובר 2017

מקורות
משנה:סוכה ב א
בבלי:סוכה ט ב
רמב"ם:סוכה ה יב
שולחן ערוך:אורח חיים תרכו א

דין סוכה שעשאוה תחת אילן, כשחמתה מרובה מצילתה וכשצילתה מרובה מחמתה, ודין סכך פסול וסכך כשר המעורבים זה בזה.

פסול סוכה שתחת האילן ומקורו

אומרת המשנה (סוכה א ב) שהעושה סוכה תחת אילן הרי זה כאילו עשה אותה בתוך הבית, כלומר שהיא פסולה. ובברייתא בגמרא (סוכה ט ב) מובא מקור לכך מהפסוק שכתוב (ויקרא כג מב) "בסכת תשבו" וכיון שכתוב בכתיב חסר בלא וא"ו, משמע סוכה אחת, כלומר יש ללמוד מזה שיש לשבת תחת סכך אחד ולא תחת שני סככים, ולכן העושה סוכה תחת גג הבית, או תחת אילן, או סוכה שתחת סוכה הרי זה תחת שני סככים ופסול.

הראשונים נחלקו האם מדובר במשנה בסוכה שצילתה מרובה מחמתה אף בלא האילן, או שהפסול הוא דווקא בסוכה שבלא צל האילן חמתה מרובה, ורק בתוספת צל האילן נעשית צילתה מרובה מחמתה.
הריטב"א (ט ב מתניתין) כתב שמזה שהפסול הוא בסוכה שתחת האילן כלומר דהוו שני סככין, משמע שהסוכה מצד עצמה צילתה מרובה מחמתה, וגם לשון המשנה משמע 'העושה סוכתו' שמדובר בסוכה כשרה. וכן כתב הר"ן (בדפי הרי"ף ד ב).
לעומת זאת דעת התוספות (ט ב ד"ה הא) שאם הסוכה בפני עצמה כשרה וצילתה מרובה, אין טעם לפסלה בגלל צל האילן.
להלן תתבאר מחלוקת ראשונים זו בהרחבה.

מהלך הגמרא

בגמרא (ט ב) אומר רבא שהפסול של סוכה תחת האילן הוא דווקא כאשר האילן צילתו מרובה מחמתו, אך אם האילן חמתו מרובה מצילתו, הסוכה שתחתיו כשרה[1]. ובראשונים ביארו הטעם, שאין פה פסול של סוכה שתחת הסוכה, כיון שסכך האילן הוא כמאן דליתא ואין כאן אלא סכך הסוכה וכשרה. ומבואר בגמרא שלמד זאת רבא ממה שדימתה הגמרא סוכה שתחת האילן לסוכה שתחת הבית, מה בית צילתו מרובה מחמתו אף אילן כן.

אלא ששואלת הגמרא, שמכל מקום גם כשהאילן חמתו מרובה מצילתו, יצטרף הסכך הפסול של האילן לסכך הכשר של הסוכה ופוסלו? (להלן תתבאר שאלה זו בראשונים, מדוע פוסל האילן, גם כשחמתו מרובה, את הסכך הכשר).
מתרצת הגמרא 'בשחבטן', (גם זה יתבאר להלן במחלוקת הראשונים), וחידושו של רבא הוא, שאפילו שחבטן היה מקום לגזור אטו שלא חבטן, קמ"ל דלא גזרינן. ואף שכבר שמענו במקום אחר במשנה, שאם הדלה את הדלעת או הקיסום וסיכך על גבן כשר, ושם גם כן ודאי מדובר בשחבטן, מכל מקום השמיענו רבא שמותר אף לעשות כן לכתחילה, ודלא כהמשנה הנ"ל שמשמע בה שיש להכשיר רק בדיעבד.

מחלוקת הראשונים בביאור הסוגיה

נחלקו הראשונים בשאלה מדוע כאשר האילן חמתו מרובה, יפסול הוא את הסוכה והרי לכאורה צילו כמאן דליתא. ומתוך כך התפצלו לכמה דרכים בפירוש הסוגיה, וממילא במסקנות העולות ממנה להלכה כפי שיתבאר להלן.

שיטת בעל המאור

בעל המאור (ה א) כתב שהאילן פוסל את סכך הכשר, מכיוון שכאשר התחיל לסכך את סוכתו, כבר האילן נמצא שם ומצטרף וגורם לסוכה להיות צילתה מרובה בצירוף ענפי האילן. ואף שאחר כך מוסיף הוא סכך כשר, אינו מועיל, לפי שכבר נפסלה היא מחמת צל האילן. ולפי זה אם הסוכה קדמה לאילן, אין האילן יכול לפוסלו, וכיון שכבר נכשרה הסוכה בסכך כשר.
ולכן מעמידה הגמרא בשחבטן, כלומר שחבט עד שנשרו כל העלים ממנו, ובכך גילה דעתו שלא ניחא ליה בצל האילן כלל, והרי הוא עומד בפני עצמו ואינו מצטרף לצל הסוכה.
כל זה הוא באילן שחמתו מרובה מצילתו, ולענין צירוף, אך באילן שצילתו מרובה מחמתו פוסל בכל ענין, אפילו קדמה הסוכה ואפילו חבטן משום שני סככים

ההשגות על פירושו

הראב"ד (כתוב שם ה א) חלק מכל וכל על דברי בעל המאור, וכתב שלא ייתכן שההכשר תלוי בגלוי דעת ובכך שחבטן, וגם הוכיח מסוגית סוכה שתחת הסוכה שאין לומר שהאילן פוסל רק אם קדם לסוכה, אלא גם כאשר הסוכה קדמה לאילן, אפילו הכי האילן שמעליו פוסל.

הריטב"א (ט ב ד"ה ואקשינן) כתב על דברי בעל המאור שפירוש נכון הוא, אבל משמע בגמרא שהפסול הוא בכל ענין, גם כשקדמה הסוכה לאילן.

שיטת הראב"ד והרמב"ן וסייעתם

הרמב"ן (ט ב ד"ה הא) מבאר שכל סכך פסול שנמצא מעל סכך כשר מבטל אותו, כיון שהוא מאהיל עליו, ונמצא התחתון אינו עשוי לצל. גם הריטב"א (ט ב ד"ה ואקשינן) הסכים לשיטה זו, וכתב לבאר שהסכך העליון לעולם פוסל את מה שמתחתיו לפי שהוא חשוב יותר, ונעשה התחתון כמי שאינו, ולכן הסוכה פסולה עד שיהיה בה צל מרובה כל כך שאפילו ינטל כל מה שתחת האילן, עדיין תישאר צילתה מרובה מחמתה. וכתבו הם שכן פירש הראב"ד.

ועל זה מתרצת הגמרא 'בשחבטן', כלומר, שהשפיל הענפים למטה ועירב את הפסול עם הכשר (מלשון חבוט רמי), ואין הסכך הפסול מבטל את הכשר, אלא להיפך הכשר מבטל את הפסול, ובתנאי שיהיה הכשר מרובה על הפסול. והוסיף הר"ן (דפי הרי"ף ד ב) שאמנם אם צל האילן מרובה מחמתו לא יועיל חבטה עירוב, ולא יבטל הכשר את הפסול אפילו שהוא רוב, לפי שבזה אין הסכך הכשר מועיל כלום..

כשיטה זו הביא גם הרא"ש (א יד) בשם הריב"א, וכן דעת הר"ן (בדפי הרי"ף ד ב).

והקשו על שיטה זו, שלהלן מובא במשנה שהמקרה סוכתו בשיפודין או בארוכות המטה ויש רווח ביניהן כמותן ומילאן בסכך כשר, הרי זו סוכה כשרה, ואם כן מוכח דלא בעינן רוב אלא בפלגו ופלגא סגי.
תירץ על זה הר"ן שם שאף שבאמת בחצי סכך כשר סגי, זהו דווקט כאשר הכשר עומד בפני עצמו ואינו מעורב, אך כשהוא מעורב עם הפסול מתמעט חשיבותו ובעינן רוב. והריטב"א (ט ב ד"ה וקשיא לן) תירץ שהיכא שהסכך עומד בפני עצמו אין חשש שיהיה יותר מד' אמות סכך פסול במקום אחד, אלא בכל מקום יש חצי כשר וחצי פסול, אך כאשר הם מעורבים יחד ייתכן שיהיה מקום בסוכה שיהיה כל הצל שעל האדם או רובו מן הסכך הפסול, לכן צריך שיהיה בכשר רוב ויבטלו.

נמצא לפי שיטתם ג' דינים בתערובת סכך כשר ופסול:

  • כשהאילן מעל הסוכה, אם צילתו מרובה מחמתו פסולה משום שני סככין, ואם חמתו מרובה מצילתו פסולה משום שהאילן פוסל מה שתחתיו, אלא אם כן יהיה בצל הסוכה שיעור שאפילו ינטל מה שתחת האילן ועדיין יהיה צילתה מרובה מחמתה.
  • כשחבטן ועירב סכך הכשר בפסול, אם יש רוב מסכך הכשר כשרה.
  • כאשר סכך הכשר ניכר בפני עצמו והפסול ניכר בפני עצמו, אם הם שווים ואין במקום אחד סכך בפסול כשיעור הפוסל כשרה.

שיטת התוספות והרא"ש

התוספות (ט ב ד"ה הא) סוברים שאם הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא צל האילן, לא מסתבר לפסלה בגלל האילן, ולכן מעמידים את הסוגיה שאין צילתה של הסוכה מרובה אלא מחמת צל האילן, ולכן הסוכה פסולה אף שהאילן גם הוא חמתו מרובה מצילתו וליכא פסול דשני סככים.
גם הרא"ש (א יד) הסכים לשיטה זו ודייק כן מלשון הגמרא 'הא קמצטרף סכך פסול', שלשון צירוף משמע שמשלים הוא לצל ובלעדיו ליכא בסוכה די צל.

ומתרצת הגמרא בשחבטן, וזהו כפרש"י שהשפיל ענפי האילן מטה ועירבן עם הסכך, שבכך בטלים הם לפי שהן מיעוט ביחס לסכך.

הערות שוליים

  1. ^ כל מקום בסוגיה שמוזכר לגבי האילן - חמתו מרובה מצילתו או צילתו מרובה מחמתו, הכוונה בחלק שמעל הסוכה ולא ביחס לכל האילן, שכל החלק באילן שחוץ לסוכה אינו מעלה ואינו מוריד ביחס לסוכה.