סוכה שתחת האילן

פסול סוכה שתחת האילן ומקורו

אומרת המשנה (סוכה א ב) שהעושה סוכה תחת אילן הרי זה כאילו עשה אותה בתוך הבית, כלומר שהיא פסולה. ובברייתא בגמרא (סוכה ט ב) מובא מקור לכך מהפסוק שכתוב (ויקרא כג מב) "בסכת תשבו" וכיון שכתוב בכתיב חסר בלא וא"ו, משמע סוכה אחת, כלומר יש ללמוד מזה שיש לשבת תחת סכך אחד ולא תחת שני סככים, ולכן העושה סוכה תחת גג הבית, או תחת אילן, או סוכה שתחת סוכה הרי זה תחת שני סככים ופסול.

הראשונים נחלקו האם מדובר במשנה בסוכה שצילתה מרובה מחמתה אף בלא האילן, או שהפסול הוא דווקא בסוכה שבלא צל האילן חמתה מרובה, ורק בתוספת צל האילן נעשית צילתה מרובה מחמתה.
הריטב"א (ט ב מתניתין) כתב שמזה שהפסול הוא בסוכה שתחת האילן כלומר דהוו שני סככין, משמע שהסוכה מצד עצמה צילתה מרובה מחמתה, וגם לשון המשנה משמע 'העושה סוכתו' שמדובר בסוכה כשרה.
לעומת זאת דעת התוספות (ט ב ד"ה הא) שאם הסוכה בפני עצמה כשרה וצילתה מרובה, אין טעם לפסלה בגלל צל האילן.
להלן תתבאר מחלוקת ראשונים זו בהרחבה.

מהלך הגמרא

בגמרא (ט ב) אומר רבא שהפסול של סוכה תחת האילן הוא דווקא כאשר האילן צילתו מרובה מחמתו, אך אם האילן חמתו מרובה מצילתו, הסוכה שתחתיו כשרה. ובראשונים ביארו הטעם, שאין פה פסול של סוכה שתחת הסוכה, כיון שסכך האילן הוא כמאן דליתא ואין כאן אלא סכך הסוכה וכשרה. ומבואר בגמרא שלמד זאת רבא ממה שדימתה הגמרא סוכה שתחת האילן לסוכה שתחת הבית, מה בית צילתו מרובה מחמתו אף אילן כן.

אלא ששואלת הגמרא, שמכל מקום גם כשהאילן חמתו מרובה מצילתו, יצטרף הסכך הפסול של האילן לסכך הכשר של הסוכה ופוסלו? (להלן תתבאר שאלה זו בראשונים, מדוע פוסל האילן, גם כשחמתו מרובה, את הסכך הכשר).
מתרצת הגמרא 'בשחבטן', (גם זה יתבאר להלן במחלוקת הראשונים), וחידושו של רבא הוא, שאפילו שחבטן היה מקום לגזור אטו שלא חבטן, קמ"ל דלא גזרינן. ואף שכבר שמענו במקום אחר במשנה, שאם הדלה את הדלעת או הקיסום וסיכך על גבן כשר, ושם גם כן ודאי מדובר בשחבטן, מכל מקום השמיענו רבא שמותר אף לעשות כן לכתחילה, ודלא כהמשנה הנ"ל שמשמע בה שיש להכשיר רק בדיעבד.

מחלוקת הראשונים בביאור הסוגיה

נחלקו הראשונים בשאלה מדוע שהאילן שחמתו מרובה יפסול את הסוכה שצילתה מרובה, ומתוך כך התפצלו לכמה דרכים בפירוש הסוגיה, וממילא במסקנות העולות ממנה להלכה. כמו כן נחלקו גם בפירוש המושג 'שחבטן', חבטה זו מה טיבה.

שיטת בעל המאור

בעל המאור (ה א) כתב שהאילן פוסל לסכך הכשר, מכיוון שכאשר התחיל לסכך את סוכתו, כבר האילן נמצא שם ומצטרף וגורם לסוכה להיות צילתה מרובה בצירוף ענפי האילן. ואף שאחר כך מוסיף הוא סכך כשר, אינו מועיל, לפי שכבר נפסלה היא מחמת צל האילן. ולפי זה אם הסוכה קדמה לאילן, אין האילן יכול לפוסלו, וכיון שכבר נכשרה הסוכה בסכך כשר.
ולכן מעמידה הגמרא בשחבטן, כלומר שחבט עד שנשרו כל העלים ממנו, ובכך גילה דעתו שלא ניחא ליה בצל האילן כלל, והרי הוא עומד בפני עצמו ואינו מצטרף לצל הסוכה.
כל זה הוא באילן שחמתו מרובה מצילתו, ולענין צירוף, אך באילן שצילתו מרובה מחמתו פוסל בכל ענין, אפילו קדמה הסוכה ואפילו חבטן משום שני סככים

ההשגות על פירושו

הראב"ד (כתוב שם ה א) חלק מכל וכל על דברי בעל המאור, וכתב שלא ייתכן שההכשר תלוי בגלוי דעת ובכך שחבטן, וגם הוכיח מסוגית סוכה שתחת הסוכה שאין לומר שהאילן פוסל רק אם קדם לסוכה, אלא גם כאשר הסוכה קדמה לאילן, אפילו הכי האילן שמעליו פוסל.

הריטב"א (ט ב ד"ה ואקשינן) כתב על דברי בעל המאור שפירוש נכון הוא, אבל משמע בגמרא שהפסול הוא בכל ענין, גם כשקדמה הסוכה לאילן.

שיטת הראב"ד והרמב"ן וסייעתם

הרמב"ן (ט ב ד"ה הא) מבאר שכל סכך פסול שנמצא מעל סכך כשר, מבטל אותו, כיון שהוא מאהיל עליו, ונמצא התחתון אינו עשוי לצל. גם הריטב"א הסכים לשיטה זו, וכתב לבאר שהסכך העליון לעולם פוסל את מה שמתחתיו לפי שהוא חשוב יותר, ונעשה התחתון כמי שאינו, ולכן הסוכה פסולה עד שיהיה בה צל מרובה כל כך שאפילו ינטל כל מה שתחת האילן, עדיין תישאר צילתה מרובה מחמתה. וכתבו הם שכן פירש הראב"ד.