הבדלים בין גרסאות בדף "נטילת שכר עבור לימוד תורה"

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(47 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|אבות ד ה|||תלמוד תורה ג י|יורה דעה רמו כא}}
 
האם מותר, ובאילו תנאים, להתפרס או ליטול שכר עבור לימוד תורה.
[[קטגוריה:תלמוד תורה]]
[[קטגוריה:פרנסה]]
{{מקורות|אבות ד ה|||תלמוד תורה ג י|רמ"א יורה דעה רמו כא}}
הסוגיה עוסקת בשאלה האם מותר לאדם להתפרנס או ליטול שכר על לימוד תורה
==פירוש המשניות לרמב"ם==
==פירוש המשניות לרמב"ם==
"רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם וכך היה הלל אומר ודישתמש בתגא חלף הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם" (אבות ד, ה)
{{ציטוט|תוכן=רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר: {{ש}}
הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד.{{ש}}
הרמב"ם כותב בפתח דבריו שהוא יודע שדבריו "לא ימצאו חן בעיני רוב גדולי התורה, ואולי אף כולם" אך בכל זאת הרמב"ם בוחר להגיד את דבריו
וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת.{{ש}}
וכותב: אסור לאדם ליהנות בעולם הזה מהתורה ומי שעושה כך הכרית את נפשו מהעולם הבא ,ולצערנו אנשים מתרשלים בדבר זה וקבעו שחובה על האדם לפרנס  
רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר:{{ש}}
תלמידי חכמים הנהגה זאת טעות מוחלטת ואין לה מקור בתורתנו.
אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם.{{ש}}
ובנוסף לא ראינו מקור בחז"ל לכך שהם קבצו נדבות לישיבה או למרביצי תורה אלא כל אחד חי על ידי מעשה ידיו אחד העשיר ואחד העני  
וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר: וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף.{{ש}}
ולא חס וחלילה שאנשי דורם לא היו מתנדבים אלא אותו תלמיד חכם העני ידע שאסור לא לקחת מהציבור אלא היה מתפרנס מכוחות עצמו.
הָא לָמַדְתָּ: כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם:|מקור={{ויקיטקסט|משנה אבות ד ה|אבות ד ה|סוגריים=לא}}}}
הרמב"ם מביא כמה וכמה ראיות לכך -
בפתיחתו לפירוש משנה זו כותב הרמב"ם כי הוא מודע לכך שדבריו "לא יאות (לא ימצאו חן) לרוב חכמי התורה הגדולים ואפשר לכולן." אך הרמב"ם כותב שבכל זאת הוא בחר להגיד את דבריו. בפירושו הוא כותב שאסור לאדם ליהנות בעולם הזה מהתורה, ומי שעושה כך - הכרית את נפשו מהעולם הבא. ושלצערנו, אנשים מתרשלים בדבר זה וקבעו שחובה על האדם לפרנס תלמידי חכמים. הנהגה זאת טעות מוחלטת ואין לה מקור בתורתנו, ובנוסף, לא ראינו מקור בחז"ל לכך שהם קבצו נדבות לישיבה או למרביצי תורה, אלא כל אחד חי על ידי מעשה ידיו, אחד העשיר ואחד העני, ולא שחס וחלילה אנשי דורם לא היו מתנדבים, אלא אותו תלמיד חכם העני ידע שאסור לו לקחת מהציבור, אלא היה מתפרנס מכוחות עצמו.


הרמב"ם מביא מספר ראיות לכך:


א.הלל הזקן היה חוטב עציים במקצועו וגם למד אצל שמעיה ואבטליון -(יומא לה ב)
א. הלל הזקן היה חוטב עצים במקצועו ובנוסף למד אצל שמעיה ואבטליון {{גמרא|יומא|לה|ב|יומא לה ב}}.


ב.חנניה בן דוסא שבת כל מעידה עליו שכל העולם ניזון בזכותו היה מסתפק בקב חרובים מערב שבת עד ערב שבת ולא ביקש מאף אחד -(ברכות יז ב')
ב. חנניה בן דוסא, שבת-קול מעידה עליו שכל העולם ניזון בזכותו, היה מסתפק בקב חרובים מערב שבת עד ערב שבת ולא ביקש מאף אחד שיפרנסו {{גמרא|ברכות|יז|ב|ברכות יז ב}}.


ג.קרנא היה דיין באר"י והיה דולה מים וכשהיו באים לפניו בעלי הדינים היה אומר להם או שתביאו מישהו שידלה במקומי
ג. קרנא היה דיין בא"י והיה דולה מים, וכשהיו באים לפניו בעלי הדינים היה אומר להם או שיביאו מישהו שידלה במקומו או שיתנו לו שכר בטלה על זה שהוא לא עובד {{גמרא|כתובות|קה|ב|כתובות קה א}}.
או שתתנו לי שכר בטלה על זה שאני לא עובד (כתובות קה א')


ד.לא מצינו מקור לתלמיד חכם עני שגער על אנשי דורו שלא מפרנסים אותו  
ד. לא מצינו מקור לתלמיד חכם עני שגער על אנשי דורו שלא מפרנסים אותו.


יש כאלו שיבוא ויטענו על ידי סיפורים או פסוקים ששם יראה שאולי יהיה מותר ליטול שכר על לימוד תורה
ה. מעשה בבעל כרם שתמיד היו גונבים לו ענבים מהכרם בתדירות והיה מצטער על כך כל עונת הבצירה,  ולאחר זמן הבצירה היו אנשים באים
אך ראיות אלו אינם ראיות הם מדברים על בעלי מומים או תלמידי מבוגרים שאין להם דרך אחרת לחיות אלא על ידי לקיחת ממון ומאחר שרצון התורה שיחיו ולא שימותו
ואוספים את הצימוקים שהיו נשארים שהם היו הפקר ומותרים לכל, יום אחד עבר ר' טרפון וליקט מאותם צימוקים בעל הכרם חשב שזהו הגנב שהיתנקל עליו כל השנה, התגבר עליו
לכן הותר להם להתפרנס מהציבור והן:
וקשר אותו בתוך שק , ר' טרפון הבין שהוא עומד להשליך אותו לנהר וישר צעק "אוי לך טרפון שזה הורגך" וכאשר בעל הכרם הבין שזה ר' טרפון שחרר אותו,ולאחר מעשה זה ר' טרפון היה מצטער
כל חיו על כך שהציל את עצמו על ידי כיתרה של תורה למרות שהיה עשיר ויכל להציל את עצמו על ידי עשירותו. {{גמרא|נדרים|סב|א|נדרים ס"ב א'}}


ה. הפסוק "הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה"(משלי לא יד')-התורה נמשלה לאונית סוחר וכבר היא תדאג לפרנסה" פסוק זה חל רק על תלמידי חכמים זקנים ובעלי מומים
ו. בשנת בצורת רבי היה פותח את אוצרותיו, והיה אומר שרק תלמידי חכמים שלמדו (גמרא,הגדה ,הלכה) שיגיעו עליו והוא יפרנס אותם. יום אחד רבי יונתן בן עמרם
אך לא על תלמידי חכמים שיכולים להתפרנס בכוחות עצמם ,גם בעלי מומים אם הם יכולים להתפרנס בכוחות עצמם חייבים להתפרנס בכוחות עצמם
נכנס ואמר לרבי: "פרנסני ככלב וכעורב" ומכאן אנו רואים כמה תלמידי חכמים היו נזהרים ולא היו משתמשים בכיתרה של תורה בשביל להנות בעולם הזה  (בבא בתרא ח א').
ואת זה למדנו


ו.מרב יוסף שהיה עיוור ולמרות זאת היה סבל של קורות והיה אומר "גדולה מלאכה שמחממת את בעליה"  
אמנם יש שיבואו ויטענו שישנם מקורות המעידים בבירור שאפשר להתפרנס מלימוד תורה, שכן מהפסוק "הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה"(משלי לא יד') אפשר להבין שהתורה נמשלה לאונית סוחר, ושהיא תדאג לפרנס ולכלכל את העוסק בה. כמו כן, ממה שדרש אביי " הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושאינו רוצה להנות - אל יהנה כשמואל הרמתי" (ברכות י ב'). ידוע כי אלישע התארח אצל האישה השונמית אשר כילכלה אותו ואף עשתה לו "עליית קיר קטנה" בה הוא ישן. מכאן ברור כי מותר ליטול שכר על לימוד תורה. ראיות אלו הן ראיות חזקות, אבל הרמב"ם מפריך אותן.
זאת אומרת רב יוסף היה שמח בעבודתו ומסתפק בה ולא פשט יד לעזרה מן הציבור (גיטין סז ב')
 
ז. יש אנשים שאומרים "הרוצה ליהנות ייהנה  כאלישע ושלא ליהנות אל ייהנה כשמואל הרמתי" דבר זה לא דומה בכלל ומי שאומר זאת מטעה את הציבור ,לא שמענו שאלישע
היה מקבל כסף מהציבור קל וחומר גובה כסף בשביל שיפרנסו אותו אלא היה אוכל ויושן אצל אנשים שיהיו מארחים אותו ולאחר מכן חוזר לעיסוקו.
לעומת זאת שמואל לא היה מתכבד אצל אנשים שהיו מארחים אותו ובשביל כך ציינו חז"ל את מידתו של שמואל ,ששמואל אפילו שהיה בדרך היה יכול
בשעת הדחק להתארח בחר בכל זאת שלא להתארח .
 
ח. מעשה בבעל כרם שתמיד היו גונבים לו ענבים מהכרם בתדירות והיה מצטער על כך כל עונת הבצירה  ולאחר זמן הבצירה היו אנשים באים
ואוספים את הצימוקים שהיו נשארים שהם היו הפקר ומותרים לכל ,יום אחד עבר ר' טרפון וישב וליקט מאותם צימוקים בעל הכרם חשב שזהו הגנב שהיתנקל עליו כל השנה התגבר עליו
וקשר אותו בתוך שק , ר' טרפון הבין שהוא עומד להשליך אותו לנהר וישר צעק "אוי לך טרפון שזה הורגך" וכאשר בעל הכרם הבין שזה ר' טרפון שחרר אותו,ולאחר מעשה זה ר' טרפון היה מצטער
כל חיו על כך שהציל את עצמו על ידי כיתרה של תורה למרות שהיה עשיר ויכל להציל את עצמו על ידי עשירותו.   (נדרים סב א')
 
ט. בשנת בצורת רבי היה פותח את אוצרותיו והיה אומר שרק תלמידי חכמים שלמדו (גמרא,הגדה ,הלכה) שיגיעו עליו והוא יפרנס אותם יום אחד רבי יונתן בן עמרם
נכנס ואמר לו פרנסני ככלב וכעורב ומכאן אנו רואים כמה תלמידי חכמים היו נזהרים ולא היו משתמשים בכיתרה של תורה בשביל להנות בעלום הזה  (בבא בתרא ח א')


הרמב"ם מפרש שהפסוק במשלי מדבר על תלמידי חכמים זקנים או בעלי מומים שאין להם מקור פרנסה אחר. מכיוון שרצון התורה "וחי בהם" ולא שימות בהם, התירה להם התורה ליטול שכר על לימוד התורה, אך לאחרים התורה לא התירה. חשוב לציין שלמרות שתלמיד חכם הוא בעל מום, אם הוא יכול להתפרנס בכוחות עצמו - אסור לו ליטול שכר מהציבור. רעיון זה נלמד מרב יוסף, שהיה עיוור,היה אומר<span> </span>:"גדולה מלאכה שמחממת את בעליה" (גיטין סז ב') ולכן עבד למחייתו כסבל של קורות עץ.
ובנוסף לא ראינו שאלישע היה מקבל כסף מהציבור אלא היה אוכל ויושן אצל אנשים שיהיו מארחים אותו ולאחר מכן חוזר לעיסוקו. יתר על כן חז"ל ציינו לשבח את מידתו של שמואל, ששמואל אפילו כשהיה בדרך והיה יכול בשעת הדחק להתארח, בכל זאת בחר שלא לעשות כן.
===רבנו יונה ור' ברטנורא===
===רבנו יונה ור' ברטנורא===
גם ר' יונה ור' ברטנורא בפירושם למשנה מודים לדברי הרמב"ם ומזכירם חלק מראיותיו אך ר' ברטנורא מחדש ומתיר לראשי ישיבות ותלמידי חכמים שממונים על הציבור ליטול לשכר
גם ר' יונה ור' ברטנורא בפירושם למשנה מודים לדברי הרמב"ם, ומזכירם חלק מראיותיו. אך ר' ברטנורא מחדש ומתיר לראשי ישיבות ותלמידי חכמים שממונים על הציבור ליטול שכר,
ולא רק זאת אלא מותר להם ליטול שכר כדי להתעשר.(לומד זאת מכהן גדול שהתורה כתבה בו "גדלהו מאחיו"(ויקרא כא י')
ולא רק זאת אלא מותר להם ליטול שכר כדי להתעשר.(הוא לומד זאת מהגמרא במסכת יומא (דף יח עמוד א) שדורשת את הפסוק "וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו" - "שיהא גדול מאחיו בכח, בנוי, בחכמה, ובעושר. ואחרים אומרים: מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו - תלמוד לומר והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו". הרי שחובה מוטלת על הציבור להעשיר את הכהן הגדול.
וחכמים למדו שיש חובה על הכוהנים להעשיר אותו (יומא יח א') כך גם הציבור חייב להעשיר תלמידי חכמים)


==פסיקת הרמב"ם==
==פסיקת הרמב"ם==


הרמב"ם  בספר המדע לא חסך במילים קשות ופסק
הרמב"ם  בספר המדע לא חסך במילים קשות ופסק:
'''"כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא.'''  
'''"כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא.'''  
לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה .אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם. ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן.  
לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם. ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן.  
ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון. וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות" (הלכות תלמוד תורה ג י')
ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון. וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות" (הלכות תלמוד תורה ג י').


 
הלכה לאחר מכן הרמב"ם מדגיש את הערך הגדול במתפרנס במעשה ידיו:
הלכה לאחר מכן הרמב"ם מדגיש את הערך הגדול במתפרנס במעשה ידיו  
"'''מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומדת חסידים הראשונים היא''', ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך  
"'''מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומדת חסידים הראשונים היא''', ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך  
וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא שכולו טוב".  (הלכות תלמוד תורה ג יא')
וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא שכולו טוב".  (הלכות תלמוד תורה ג יא')


 
('''הטור''' ציטט את דברי הרמב"ם ופסקם להלכה ללא סיוג{ערעור}. (יו"ד הלכות תלמוד תורה רמו כא'))
'''הטור''' ציטט את דברי הרמב"ם ופסקם להלכה ללא סיוג. (יו"ד הלכות תלמוד תורה רמו כא')


==פירוש הכסף משנה על הרמב"ם==
==פירוש הכסף משנה על הרמב"ם==
הכסף משנה בפירושו מתייחס לטענות הרמב"ם ומתרץ אותם וגם מביא ראיות לדבריו
הכסף משנה בפירושו מתייחס לטענות הרמב"ם ומפריך את ראיותיו:
   
   
א. ראיה שלך על הלל הזקן שהיה חוטב עצים לא נכונה ,מדובר שעבד בתחילת דרכו שעוד למד תורה אצל שמעיה ואבטליון  
א. הראיה על הלל הזקן שהיה חוטב עצים אינה נכונה, מדובר שם שעבד בתחילת דרכו כשעוד לא למד תורה אצל שמעיה ואבטליון.
וכשעלה לגדלותו היתכן להגיד שהוא היה עדין חוטב עצים!? אלא פורנס על ידי הציבור.
וכשעלה לגדלותו היתכן להגיד שהוא היה עדין חוטב עצים!? אלא מוכרחים לומר שפורנס על ידי הציבור.


ב. ר' חנניה בן דוסא אם היה רוצה להתעשר לא היה צריך לבקש מבני אדם אלא היה מבקש מהשמים אלא הוא לא רצה להנות מהעולם הזה אך מעיקר הדין היה לו מותר
ב. ר' חנניה בן דוסא אם היה רוצה להתעשר לא היה צריך לבקש מבני אדם אלא היה מבקש מהשמים, אלא הוא לא רצה להנות מהעולם הזה אך מעיקר הדין היה לו מותר להתפרנס מהציבור.


את הראיה השלישית של הרמב"ם הכסף משנה עונה עלה בשני אופנים מכיוון שהיה לרמב"ם גרסה אחרת  
(על הראיה השלישית של הרמב"ם הכסף משנה עונה בשני אופנים מכיוון שהיה לרמב"ם גרסה אחרת  
(לפי הרמב"ם קרנא היה דולה מים (והוא לא הזכיר את רב הונא)אך לפי הכסף משנה רב הונא היה דולה מים וקרנא היה עובד בבדיקת יינות )
(פי הרמב"ם דולה המים היה קרנא ואילו לפי הכסף משנה דולה המים היה רב הונא ואילו קרנא היה עובד בבדיקת יין)*צריך תיקון*).


ג.א .קרנא היה בודק את היין ועבודה זו הייתה ללא טורח וברור שמי שהיה מתפרנס ממלאכתו אסור לו ליטול מן הציבור.
ג.א. קרנא היה בודק את היין ועבודה זו הייתה ללא טורח וברור שמי שהיה מתפרנס ממלאכתו אסור לו ליטול מן הציבור.


ג.ב. רב הונא היה דולה מים אך הוא היה דולה מים לשדותיו והיה מתפרנס מהם .
ג.ב. רב הונא היה דולה מים אך הוא היה דולה מים לשדותיו והיה מתפרנס מהם .


ה. רב יוסף שהיה נושא קורות לא היה עושה זאת לפרנסה אלא היה עושה זאת להתחמם בימים של שלג(הכסף משנה מפרש אליבא דרש"י)
'''מה עם ד?'''


ו. הרמב"ם שפירש את הפסוק "הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה" התיר רק לתלמידי חכמים בעלי מומים וזקנים ליטול שכר כדי שיחיו פירוש זה לא נכון
ה. רב יוסף שהיה נושא קורות לא היה עושה זאת לפרנסה אלא היה עושה זאת להתחמם בעצמו בימים של שלג(הכסף משנה מפרש אליבא דרש"י).
הרי גם לסתם עמי ארצות בעלי מומים וזקנים אנו מצווים לתת להם צדקה , וגם יוצא מכאן שלתלמיד חכם אסור לקחת מתנות אך שאנו קוראים את התנ"ך אנו רואים שהיו מגעים לנביא עם שי (שמואל א' פרק ח פסוק ז').


וכן ראינו גם :
ו. הרמב"ם שפירש את הפסוק "הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה" התיר רק לתלמידי חכמים בעלי מומים וזקנים ליטול שכר כדי שיחיו פירוש זה לא נכון,
הרי גם לסתם עמי ארצות בעלי מומים וזקנים אנו מצווים לתת להם צדקה, וגם יוצא מכאן שלתלמיד חכם אסור לקחת מתנות אך שאנו קוראים את התנ"ך אנו רואים שהיו מגעים לנביא עם שי (שמואל א' פרק ח פסוק ז').


1.הנשיא היה מפרנס את רבי יוחנן (סוטה כא א')
וכן ראינו גם<span> </span>:


2. הפסוק "כי ליושבים לפני ה' יהיה לאכול לשובעה" זאת אומרת שלומדי תורה צרכים לחיות בשובעה (ישיעה פרק כג פסוק יח')
1.הנשיא היה מפרנס את רבי יוחנן (סוטה כא א').


3. רב אמי נטל את הצדקה הגמרא שואלת למה נטל? ועונה אדם גדול שאני ומותר לו להתפרנס מהציבור .
2. הפסוק "כי ליושבים לפני ה' יהיה לאכול לשובעה" זאת אומרת שלומדי תורה צרכים לחיות בשובעה (ישיעה פרק כג פסוק יח').


ולומדים זאת מהכהן הגדול "והכהן הגדול מאחיו" גדול בחכמה ובעושר ואם אין לו (עושר) אחיו נותנים לו גדול "-גדלהו משל אחיו" (חולין קלד ב')
3. רב אמי נטל את כספי הצדקה והגמרא שואלת למה נטל? ועונה אדם גדול שאני ומותר לו להתפרנס מהציבור (חולין קלד ב').
ורב אמי לא היה חולה אלא בריא ולא הקשו על תרוץ זה מפירוש הרמב"ם שרק לחולים ובעלי מומים מותר לקחת
מכאן אנו ראוים שמותר גם לתלמידי חכמים שלא היו בעלי מומים ליטול שכר מן הציבור.


ז. הראיה של הרמב"ם עם רבי יונתן בן עמרם היא קושיא עליו! הרי איך אפשר לומר שרבי היה מפרנס תלמידי חכמים למרות שאסור להם לקחת ואף אחד לא גער עליו!  
ז. הראיה של הרמב"ם עם רבי יונתן בן עמרם היא קושיא עליו! הרי איך אפשר לומר שרבי היה מפרנס תלמידי חכמים למרות שאסור להם לקחת ואף אחד לא גער עליו!  
אלא אנו מוצרכים להגיד שרבי יונתן בן עמרם נהג לפנים משורת הדין ולא רצה להנות מכבוד תורתו .
אלא אנו מוכרחים להגיד שרבי יונתן בן עמרם נהג לפנים משורת הדין ולא רצה להנות מכבוד תורתו .
 
הכסף משנה חולק על הרמב"ם בפירוש המשנה באבות ומפרש'''''///תביא את המשנה///'''''
ר' ישמעאל התכוון לאנשים שלומדים תורה בשביל שיהיו ראשי ישיבות ויכבדו אותם, או שהם לומדים תורה כמו שאר המקצועות בשביל לקבל כסף כשהם ילמדו אחרים.
ראיה לדבריו  "לאהבה את ה' אלהיך" -מלמד שלא אקרא בשביל שיקראוני חכם  או בשביל כבוד או כסף וכו' אלא תלמד תורה כדי לעשות ויספקו בידך ללמוד וללמד לשמור ולעשות (נדרים סב א')'''לא הבנתי טוב את הלימוד תנסה לכתוב אותו יותר ברור'''
 
'''והמכוון לימודו לשם שמים ואין לו דרך אחר להתפרנס אלא לימודו מותר לו להתפרנס על ידי לימודו''' אך דבר זה מותר לאחד משלושת התנאים הבאים<span> </span>:
 
א. יטול שכר מאבות ללימוד בנים או ללימוד האב.  ב. יקרב את עמי ארצות לתורה ומצוות.  ג. דיין הדן דין אמת .'''''///תנסה למצוא דרך להפריד יותר ברור בין 3 התנאים///'''''


הכסף משנה חולק על הרמב"ם בפירוש המשנה באבות ומפרש(להביא את המשנה)
וכל זה למדנו מכך שתלמידי חכמים היו נוטלים שכרם מהלשכה על כך שהיו מלמדים את הכהנים הלכות שחיטה וקמיצה (כתובות קו א' ) -למדנו מכאן שהסיבה שת"ח שהיו מלמדים הלכות שחיטה וקמיצה היו נוטלים על בך שכר מכיוון שהיה לכהנים ולעם ישראל הנאה מכך לכן היה מותר להם ליטול כסף מלשכה (ראייה לתנאי הראשון של הכס"מ תרומות ישראל "האבות" והכהנים הם "הבנים")
ר' ישמעאל יתכוון לאנשים שלומדים תורה בשביל שיהו ראשי ישיבות ויכבדו אותם או שהם לומדים תורה כמו שאר המקצעות בשביל לקבל כסף כשהוא ילמד אחרים
 
ראיה לדבריו  "לאהבה את ה' אלהיך" -מלמד שלא אקרא בשביל שיקראוני חכם  או בשביל כבוד או כסף וכו'  אלא תילמד תורה כדי לעשות ויספקו בידך ללמוד וללמד לשמור ולעשות (נדרים סב א')
התוספות העיר על המקום למרות שלמדנו שאסור ליטול שכר על לימוד תורה (פרק 'אין בין המודר') והוא עונה שכאן זה שונה כי הם היו יושבים ולומדים כל היום,
והמכוון לימודו לשם שמים ואין לו דרך אחר להתפרנס אלא לימודו מותר לו להתפרנס על ידי לימודו אך דבר זה מותר לאחד משלושת התנאים הבאים :
ולציבור היה מחויבות לפרנס אותם מכאן למדנו שלאדם מותר לאדם ליטול כסף מהציבור אך ורק בתנאי שאין לו מקור פרנסה אחר. (ראייה לתנאי השני של הכס"מ אדם שלומד תורה וע"י כך מקרב את עם ישראל לתורה ומצוות ואין לו מקור פרנסה אחר מותר לו ליטול שכר מהציבור).
א. יטול שכר מאבות ללימוד בנים או ללימוד האב. ב.יקרב את עמי ארצות לתורה ומצוות. ג. דין הדן דין אמת .
 
וכל זה למדנו מתלמידי חכמים היו נוטלים שכרם מהלשכה על כך שהיו מלמדים את הכהנים הלכות שחיטה וקמיצה (כתובות קו א' ) -אנו רואים שת"ח שהיו מלמדים הלכות שחיטה וקמיצה היו נוטלים  
הדיינים היו נוטלים תשעים ותשע מנה מהלשכה. גם שם פירשו התוספות בתנאי שאין לו דרך אחרת להתפרנס(ראייה לתנאי השלישי של הכס"מ גם לדיינים מותר להתפרנס מהציבור)  
שכר על כך מכיוון שהיה לכהנים ולעם ישראל הנאה מכך לכן היה מותר להם ליטול כסף מלשכה (א.תרומות עם ישראל "האבות"והכהנים הם "הבנים")  
לא רק שמותר לתת להם שכר על כך אלא הגמרא אומרת שאפילו חובה להוסיף להם למרות שהם לא ירצו בכך. (כתובות קה א')
והתוספות העיר על המקום למרות שלמדנו שאסור ליטול שכר על לימוד תורה (פרק המדיר הנאה מחביר צריך לבדוק)והוא עונה :כאן זה שונה כי הם היו יושבים ולומדים כל היום  
 
ולציבור היה מחוייבות לפרנס אותם מכאן למדנו שלאדם מותר לאדם ליטול כסף מהציבור אך ורק בתנאי שאין לו מקור פרנסה אחר (ב. אדם שלומד תורה וע"י כך מקרב את עם ישראל לתורה ומצוות ואין לו מקור פרנסה  
הכלל שעולה לנו על פי הכס"מ אדם שלומד תורה ואין לו מלאכה להתפרנס בא מותר לו ליטול שכר ע"י לימוד תלמידים או אנשים אחרים  
אחר מותר לו ליטולשכר מהציבור)
 
הדיינים נוטלים 99 מנה מהלשכה גם שם פירשו התוספות בתנאי שאין לו דרך אחרת להתפרנס(ג. גם לדיינים מותר להתפרנס מהציבור) לא רק שמותר לתת להם שכר על כך  
הכסף משנה בסוף דבריו מנסה לתרץ בניסיונות אחרים את  דברי הרמב"ם  
אלא הגמרא אומרת שאפילו חובה להוסיף להם למרות שהם לא ירצו בכך (כתובות קה א')
 
הכלל שעולה לנו על פי הכס"מ שאדם שלומד תורה ואין לו מלאכה להתפרנס בא מותר לו ליטול שכר ע"י לימוד תלמידים או אנשים אחרים  
א. הרמב"ם דיבר כאן על אנשים שלומדים תורה ופורקים עול מהמלאכה בשביל להתפרנס מן הציבור לכתחילה .
הכסף משנה בסוף דבריו מנסה לתרץ בנסיונות אחרים את  דברי הרמב"ם  
 
א. הרמב"ם דיבר כאן רק לאנשיים שלומדים תורה ופורקיים עול מהמלאכה בשביל להתפרנס מן הציבור.
ב.אפשר להגיד שהרמב"ם חזר בו ואנו רואים(וגם הוא מודה) שכל חכמי ישראל לא נהגו כך ונטלו כסף מן הציבור.
ב.אפשר להגיד שהרמב"ם חזר בו ואנו רואים (וגם הוא מודה)שכל חכמי ישראל לא נהגו כך ונטלו כסף מן הציבור.
 
הכסף משנה מסיים את דבריו בטענה שגם אם הרמב"ם לא יסכים לדברי עדיין יהיה מותר ליטול שכר על לימוד תורה כי "את לעשות לה' הפרו תורתך"  
''הכסף משנה מסיים את דבריו'' בטענה שגם אם הרמב"ם לא יסכים לדבריו, עדיין יהיה מותר ליטול שכר על לימוד תורה מכיוון שאנו נמצאים במצב של ''' "עת לעשות לה' הפרו תורתך"'''
אם לא נקיים את הלומדי תורה לא יהיו עוד לומדי תורה בעם ישראל שזהו היתר לכתחילה גם בשביל בחורי ישיבה הרוצים להתמסר לתורה .
ואם לא נקיים את לומדי תורה לא יהיו עוד לומדי תורה בעם ישראל, שזהו היתר לכתחילה גם בשביל בחורי ישיבה הרוצים ללמוד וללמד את תורה .
 
[[קטגוריה:תלמוד תורה]]
[[קטגוריה:פרנסה]]

גרסה אחרונה מ־17:59, 2 בפברואר 2022


מקורות
משנה:אבות ד ה
רמב"ם:תלמוד תורה ג י
שולחן ערוך:יורה דעה רמו כא

האם מותר, ובאילו תנאים, להתפרס או ליטול שכר עבור לימוד תורה.

פירוש המשניות לרמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר:
הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד.
וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת.
רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר:
אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם.
וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר: וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף.
הָא לָמַדְתָּ: כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם:

בפתיחתו לפירוש משנה זו כותב הרמב"ם כי הוא מודע לכך שדבריו "לא יאות (לא ימצאו חן) לרוב חכמי התורה הגדולים ואפשר לכולן." אך הרמב"ם כותב שבכל זאת הוא בחר להגיד את דבריו. בפירושו הוא כותב שאסור לאדם ליהנות בעולם הזה מהתורה, ומי שעושה כך - הכרית את נפשו מהעולם הבא. ושלצערנו, אנשים מתרשלים בדבר זה וקבעו שחובה על האדם לפרנס תלמידי חכמים. הנהגה זאת טעות מוחלטת ואין לה מקור בתורתנו, ובנוסף, לא ראינו מקור בחז"ל לכך שהם קבצו נדבות לישיבה או למרביצי תורה, אלא כל אחד חי על ידי מעשה ידיו, אחד העשיר ואחד העני, ולא שחס וחלילה אנשי דורם לא היו מתנדבים, אלא אותו תלמיד חכם העני ידע שאסור לו לקחת מהציבור, אלא היה מתפרנס מכוחות עצמו.

הרמב"ם מביא מספר ראיות לכך:

א. הלל הזקן היה חוטב עצים במקצועו ובנוסף למד אצל שמעיה ואבטליון (יומא לה ב).

ב. חנניה בן דוסא, שבת-קול מעידה עליו שכל העולם ניזון בזכותו, היה מסתפק בקב חרובים מערב שבת עד ערב שבת ולא ביקש מאף אחד שיפרנסו (ברכות יז ב).

ג. קרנא היה דיין בא"י והיה דולה מים, וכשהיו באים לפניו בעלי הדינים היה אומר להם או שיביאו מישהו שידלה במקומו או שיתנו לו שכר בטלה על זה שהוא לא עובד (כתובות קה א).

ד. לא מצינו מקור לתלמיד חכם עני שגער על אנשי דורו שלא מפרנסים אותו.

ה. מעשה בבעל כרם שתמיד היו גונבים לו ענבים מהכרם בתדירות והיה מצטער על כך כל עונת הבצירה, ולאחר זמן הבצירה היו אנשים באים ואוספים את הצימוקים שהיו נשארים שהם היו הפקר ומותרים לכל, יום אחד עבר ר' טרפון וליקט מאותם צימוקים בעל הכרם חשב שזהו הגנב שהיתנקל עליו כל השנה, התגבר עליו וקשר אותו בתוך שק , ר' טרפון הבין שהוא עומד להשליך אותו לנהר וישר צעק "אוי לך טרפון שזה הורגך" וכאשר בעל הכרם הבין שזה ר' טרפון שחרר אותו,ולאחר מעשה זה ר' טרפון היה מצטער כל חיו על כך שהציל את עצמו על ידי כיתרה של תורה למרות שהיה עשיר ויכל להציל את עצמו על ידי עשירותו. (נדרים ס"ב א')

ו. בשנת בצורת רבי היה פותח את אוצרותיו, והיה אומר שרק תלמידי חכמים שלמדו (גמרא,הגדה ,הלכה) שיגיעו עליו והוא יפרנס אותם. יום אחד רבי יונתן בן עמרם נכנס ואמר לרבי: "פרנסני ככלב וכעורב" ומכאן אנו רואים כמה תלמידי חכמים היו נזהרים ולא היו משתמשים בכיתרה של תורה בשביל להנות בעולם הזה (בבא בתרא ח א').

אמנם יש שיבואו ויטענו שישנם מקורות המעידים בבירור שאפשר להתפרנס מלימוד תורה, שכן מהפסוק "הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה"(משלי לא יד') אפשר להבין שהתורה נמשלה לאונית סוחר, ושהיא תדאג לפרנס ולכלכל את העוסק בה. כמו כן, ממה שדרש אביי " הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושאינו רוצה להנות - אל יהנה כשמואל הרמתי" (ברכות י ב'). ידוע כי אלישע התארח אצל האישה השונמית אשר כילכלה אותו ואף עשתה לו "עליית קיר קטנה" בה הוא ישן. מכאן ברור כי מותר ליטול שכר על לימוד תורה. ראיות אלו הן ראיות חזקות, אבל הרמב"ם מפריך אותן.

הרמב"ם מפרש שהפסוק במשלי מדבר על תלמידי חכמים זקנים או בעלי מומים שאין להם מקור פרנסה אחר. מכיוון שרצון התורה "וחי בהם" ולא שימות בהם, התירה להם התורה ליטול שכר על לימוד התורה, אך לאחרים התורה לא התירה. חשוב לציין שלמרות שתלמיד חכם הוא בעל מום, אם הוא יכול להתפרנס בכוחות עצמו - אסור לו ליטול שכר מהציבור. רעיון זה נלמד מרב יוסף, שהיה עיוור,היה אומר :"גדולה מלאכה שמחממת את בעליה" (גיטין סז ב') ולכן עבד למחייתו כסבל של קורות עץ. ובנוסף לא ראינו שאלישע היה מקבל כסף מהציבור אלא היה אוכל ויושן אצל אנשים שיהיו מארחים אותו ולאחר מכן חוזר לעיסוקו. יתר על כן חז"ל ציינו לשבח את מידתו של שמואל, ששמואל אפילו כשהיה בדרך והיה יכול בשעת הדחק להתארח, בכל זאת בחר שלא לעשות כן.

רבנו יונה ור' ברטנורא[עריכה | עריכת קוד מקור]

גם ר' יונה ור' ברטנורא בפירושם למשנה מודים לדברי הרמב"ם, ומזכירם חלק מראיותיו. אך ר' ברטנורא מחדש ומתיר לראשי ישיבות ותלמידי חכמים שממונים על הציבור ליטול שכר, ולא רק זאת אלא מותר להם ליטול שכר כדי להתעשר.(הוא לומד זאת מהגמרא במסכת יומא (דף יח עמוד א) שדורשת את הפסוק "וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו" - "שיהא גדול מאחיו בכח, בנוי, בחכמה, ובעושר. ואחרים אומרים: מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו - תלמוד לומר והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו". הרי שחובה מוטלת על הציבור להעשיר את הכהן הגדול.

פסיקת הרמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרמב"ם בספר המדע לא חסך במילים קשות ופסק: "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא. לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם. ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן. ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון. וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות" (הלכות תלמוד תורה ג י').

הלכה לאחר מכן הרמב"ם מדגיש את הערך הגדול במתפרנס במעשה ידיו: "מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומדת חסידים הראשונים היא, ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא שכולו טוב". (הלכות תלמוד תורה ג יא')

(הטור ציטט את דברי הרמב"ם ופסקם להלכה ללא סיוג{ערעור}. (יו"ד הלכות תלמוד תורה רמו כא'))

פירוש הכסף משנה על הרמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הכסף משנה בפירושו מתייחס לטענות הרמב"ם ומפריך את ראיותיו:

א. הראיה על הלל הזקן שהיה חוטב עצים אינה נכונה, מדובר שם שעבד בתחילת דרכו כשעוד לא למד תורה אצל שמעיה ואבטליון. וכשעלה לגדלותו היתכן להגיד שהוא היה עדין חוטב עצים!? אלא מוכרחים לומר שפורנס על ידי הציבור.

ב. ר' חנניה בן דוסא אם היה רוצה להתעשר לא היה צריך לבקש מבני אדם אלא היה מבקש מהשמים, אלא הוא לא רצה להנות מהעולם הזה אך מעיקר הדין היה לו מותר להתפרנס מהציבור.

(על הראיה השלישית של הרמב"ם הכסף משנה עונה בשני אופנים מכיוון שהיה לרמב"ם גרסה אחרת (פי הרמב"ם דולה המים היה קרנא ואילו לפי הכסף משנה דולה המים היה רב הונא ואילו קרנא היה עובד בבדיקת יין)*צריך תיקון*).

ג.א. קרנא היה בודק את היין ועבודה זו הייתה ללא טורח וברור שמי שהיה מתפרנס ממלאכתו אסור לו ליטול מן הציבור.

ג.ב. רב הונא היה דולה מים אך הוא היה דולה מים לשדותיו והיה מתפרנס מהם .

מה עם ד?

ה. רב יוסף שהיה נושא קורות לא היה עושה זאת לפרנסה אלא היה עושה זאת להתחמם בעצמו בימים של שלג(הכסף משנה מפרש אליבא דרש"י).

ו. הרמב"ם שפירש את הפסוק "הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה" התיר רק לתלמידי חכמים בעלי מומים וזקנים ליטול שכר כדי שיחיו פירוש זה לא נכון, הרי גם לסתם עמי ארצות בעלי מומים וזקנים אנו מצווים לתת להם צדקה, וגם יוצא מכאן שלתלמיד חכם אסור לקחת מתנות אך שאנו קוראים את התנ"ך אנו רואים שהיו מגעים לנביא עם שי (שמואל א' פרק ח פסוק ז').

וכן ראינו גם :

1.הנשיא היה מפרנס את רבי יוחנן (סוטה כא א').

2. הפסוק "כי ליושבים לפני ה' יהיה לאכול לשובעה" זאת אומרת שלומדי תורה צרכים לחיות בשובעה (ישיעה פרק כג פסוק יח').

3. רב אמי נטל את כספי הצדקה והגמרא שואלת למה נטל? ועונה אדם גדול שאני ומותר לו להתפרנס מהציבור (חולין קלד ב'). מכאן אנו ראוים שמותר גם לתלמידי חכמים שלא היו בעלי מומים ליטול שכר מן הציבור.

ז. הראיה של הרמב"ם עם רבי יונתן בן עמרם היא קושיא עליו! הרי איך אפשר לומר שרבי היה מפרנס תלמידי חכמים למרות שאסור להם לקחת ואף אחד לא גער עליו! אלא אנו מוכרחים להגיד שרבי יונתן בן עמרם נהג לפנים משורת הדין ולא רצה להנות מכבוד תורתו .

הכסף משנה חולק על הרמב"ם בפירוש המשנה באבות ומפרש///תביא את המשנה/// ר' ישמעאל התכוון לאנשים שלומדים תורה בשביל שיהיו ראשי ישיבות ויכבדו אותם, או שהם לומדים תורה כמו שאר המקצועות בשביל לקבל כסף כשהם ילמדו אחרים. ראיה לדבריו "לאהבה את ה' אלהיך" -מלמד שלא אקרא בשביל שיקראוני חכם או בשביל כבוד או כסף וכו' אלא תלמד תורה כדי לעשות ויספקו בידך ללמוד וללמד לשמור ולעשות (נדרים סב א')לא הבנתי טוב את הלימוד תנסה לכתוב אותו יותר ברור

והמכוון לימודו לשם שמים ואין לו דרך אחר להתפרנס אלא לימודו מותר לו להתפרנס על ידי לימודו אך דבר זה מותר לאחד משלושת התנאים הבאים :

א. יטול שכר מאבות ללימוד בנים או ללימוד האב. ב. יקרב את עמי ארצות לתורה ומצוות. ג. דיין הדן דין אמת .///תנסה למצוא דרך להפריד יותר ברור בין 3 התנאים///

וכל זה למדנו מכך שתלמידי חכמים היו נוטלים שכרם מהלשכה על כך שהיו מלמדים את הכהנים הלכות שחיטה וקמיצה (כתובות קו א' ) -למדנו מכאן שהסיבה שת"ח שהיו מלמדים הלכות שחיטה וקמיצה היו נוטלים על בך שכר מכיוון שהיה לכהנים ולעם ישראל הנאה מכך לכן היה מותר להם ליטול כסף מלשכה (ראייה לתנאי הראשון של הכס"מ תרומות ישראל "האבות" והכהנים הם "הבנים")

התוספות העיר על המקום למרות שלמדנו שאסור ליטול שכר על לימוד תורה (פרק 'אין בין המודר') והוא עונה שכאן זה שונה כי הם היו יושבים ולומדים כל היום, ולציבור היה מחויבות לפרנס אותם מכאן למדנו שלאדם מותר לאדם ליטול כסף מהציבור אך ורק בתנאי שאין לו מקור פרנסה אחר. (ראייה לתנאי השני של הכס"מ אדם שלומד תורה וע"י כך מקרב את עם ישראל לתורה ומצוות ואין לו מקור פרנסה אחר מותר לו ליטול שכר מהציבור).

הדיינים היו נוטלים תשעים ותשע מנה מהלשכה. גם שם פירשו התוספות בתנאי שאין לו דרך אחרת להתפרנס(ראייה לתנאי השלישי של הכס"מ גם לדיינים מותר להתפרנס מהציבור) לא רק שמותר לתת להם שכר על כך אלא הגמרא אומרת שאפילו חובה להוסיף להם למרות שהם לא ירצו בכך. (כתובות קה א')

הכלל שעולה לנו על פי הכס"מ אדם שלומד תורה ואין לו מלאכה להתפרנס בא מותר לו ליטול שכר ע"י לימוד תלמידים או אנשים אחרים

הכסף משנה בסוף דבריו מנסה לתרץ בניסיונות אחרים את דברי הרמב"ם

א. הרמב"ם דיבר כאן על אנשים שלומדים תורה ופורקים עול מהמלאכה בשביל להתפרנס מן הציבור לכתחילה .

ב.אפשר להגיד שהרמב"ם חזר בו ואנו רואים(וגם הוא מודה) שכל חכמי ישראל לא נהגו כך ונטלו כסף מן הציבור.

הכסף משנה מסיים את דבריו בטענה שגם אם הרמב"ם לא יסכים לדבריו, עדיין יהיה מותר ליטול שכר על לימוד תורה מכיוון שאנו נמצאים במצב של "עת לעשות לה' הפרו תורתך" ואם לא נקיים את לומדי תורה לא יהיו עוד לומדי תורה בעם ישראל, שזהו היתר לכתחילה גם בשביל בחורי ישיבה הרוצים ללמוד וללמד את תורה .