תחרות כתיבת הסוגיות השנתית - תשפ"ב!
פרס ראשון - 10,000 ש"ח | פרס שני - 7,500 ש"ח | פרס שלישי - 5,000 ש"ח
להשתתפות בתחרות >>

נטילת שכר עבור לימוד תורה

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקורות
משנה:אבות ד ה
רמב"ם:תלמוד תורה ג י
שולחן ערוך:יורה דעה רמו כא

האם מותר, ובאילו תנאים, להתפרס או ליטול שכר עבור לימוד תורה.

פירוש המשניות לרמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]

"רבי ישמעאל בנו אומר: הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד, והלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. רבי צדוק אומר: אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם. וכך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא חלף, הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם." (אבות ד, ה).

בפתיחתו לפירוש משנה זו כותב הרמב"ם כי הוא מודע לכך שדבריו "לא ימצאו חן בעיני רוב גדולי התורה, ואולי אף כולם." אולם בכל זאת הרמב"ם בוחר להגיד את דבריו. בפירושו הוא כותב: "אסור לאדם ליהנות בעולם הזה מהתורה, ומי שעושה כך - הכרית את נפשו מהעולם הבא. ולצערנו, אנשים מתרשלים בדבר זה וקבעו שחובה על האדם לפרנס תלמידי חכמים. הנהגה זאת טעות מוחלטת ואין לה מקור בתורתנו, ובנוסף, לא ראינו מקור בחז"ל לכך שהם קבצו נדבות לישיבה או למרביצי תורה, אלא כל אחד חי על ידי מעשה ידיו, אחד העשיר ואחד העני, ולא שחס וחלילה אנשי דורם לא היו מתנדבים, אלא אותו תלמיד חכם העני ידע שאסור לו לקחת מהציבור, אלא היה מתפרנס מכוחות עצמו.

הרמב"ם מביא מספר ראיות לכך:

א. הלל הזקן היה חוטב עצים במקצועו ובנוסף למד אצל שמעיה ואבטליון (יומא לה ב).

ב. חנניה בן דוסא, שבת-קול מעידה עליו שכל העולם ניזון בזכותו, היה מסתפק בקב חרובים מערב שבת עד ערב שבת ולא ביקש מאף אחד שיפרנסו (ברכות יז ב').

ג. קרנא היה דיין בא"י והיה דולה מים, וכשהיו באים לפניו בעלי הדינים היה אומר להם או שיביאו מישהו שידלה במקומו או שיתנו לו שכר בטלה על זה שהוא לא עובד (כתובות קה א').

ד. לא מצינו מקור לתלמיד חכם עני שגער על אנשי דורו שלא מפרנסים אותו.

ה. מעשה בבעל כרם שתמיד היו גונבים לו ענבים מהכרם בתדירות והיה מצטער על כך כל עונת הבצירה, ולאחר זמן הבצירה היו אנשים באים ואוספים את הצימוקים שהיו נשארים שהם היו הפקר ומותרים לכל, יום אחד עבר ר' טרפון וליקט מאותם צימוקים בעל הכרם חשב שזהו הגנב שהיתנקל עליו כל השנה, התגבר עליו וקשר אותו בתוך שק , ר' טרפון הבין שהוא עומד להשליך אותו לנהר וישר צעק "אוי לך טרפון שזה הורגך" וכאשר בעל הכרם הבין שזה ר' טרפון שחרר אותו,ולאחר מעשה זה ר' טרפון היה מצטער כל חיו על כך שהציל את עצמו על ידי כיתרה של תורה למרות שהיה עשיר ויכל להציל את עצמו על ידי עשירותו. (נדרים סב א')

ו. בשנת בצורת רבי היה פותח את אוצרותיו, והיה אומר שרק תלמידי חכמים שלמדו (גמרא,הגדה ,הלכה) שיגיעו עליו והוא יפרנס אותם. יום אחד רבי יונתן בן עמרם נכנס ואמר לרבי: "פרנסני ככלב וכעורב" ומכאן אנו רואים כמה תלמידי חכמים היו נזהרים ולא היו משתמשים בכיתרה של תורה בשביל להנות בעולם הזה (בבא בתרא ח א').

אמנם יש שיבואו ויטענו שישנם מקורות המעידים בבירור שאפשר להתפרנס מלימוד תורה, שכן מהפסוק "הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה"(משלי לא יד') אפשר להבין שהתורה נמשלה לאונית סוחר, ושהיא תדאג לפרנס ולכלכל את העוסק בה. כמו כן, ממה שדרש אביי " הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושאינו רוצה להנות - אל יהנה כשמואל הרמתי" (ברכות י ב'). ידוע כי אלישע התארח אצל האישה השונמית אשר כילכלה אותו ואף עשתה לו "עליית קיר קטנה" בה הוא ישן. מכאן ברור כי מותר ליטול שכר על לימוד תורה. ראיות אלו הן ראיות חזקות, אבל הרמב"ם מפריך אותן.

הרמב"ם מפרש שהפסוק במשלי מדבר על תלמידי חכמים זקנים או בעלי מומים שאין להם מקור פרנסה אחר. מכיוון שרצון התורה "וחי בהם" ולא שימות בהם, התירה להם התורה ליטול שכר על לימוד התורה, אך לאחרים התורה לא התירה. חשוב לציין שלמרות שתלמיד חכם הוא בעל מום, אם הוא יכול להתפרנס בכוחות עצמו - אסור לו ליטול שכר מהציבור. רעיון זה נלמד מרב יוסף, שהיה עיוור,היה אומר :"גדולה מלאכה שמחממת את בעליה" (גיטין סז ב') ולכן עבד למחייתו כסבל של קורות עץ. ובנוסף לא ראינו שאלישע היה מקבל כסף מהציבור אלא היה אוכל ויושן אצל אנשים שיהיו מארחים אותו ולאחר מכן חוזר לעיסוקו. יתר על כן חז"ל ציינו לשבח את מידתו של שמואל, ששמואל אפילו כשהיה בדרך והיה יכול בשעת הדחק להתארח, בכל זאת בחר שלא לעשות כן.

רבנו יונה ור' ברטנורא[עריכה | עריכת קוד מקור]

גם ר' יונה ור' ברטנורא בפירושם למשנה מודים לדברי הרמב"ם, ומזכירם חלק מראיותיו. אך ר' ברטנורא מחדש ומתיר לראשי ישיבות ותלמידי חכמים שממונים על הציבור ליטול שכר, ולא רק זאת אלא מותר להם ליטול שכר כדי להתעשר.(הוא לומד זאת מהגמרא במסכת יומא (דף יח עמוד א) שדורשת את הפסוק "וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו" - "שיהא גדול מאחיו בכח, בנוי, בחכמה, ובעושר. ואחרים אומרים: מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו - תלמוד לומר והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו". הרי שחובה מוטלת על הציבור להעשיר את הכהן הגדול.

פסיקת הרמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרמב"ם בספר המדע לא חסך במילים קשות ופסק: "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא. לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם. ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן. ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון. וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות" (הלכות תלמוד תורה ג י').

הלכה לאחר מכן הרמב"ם מדגיש את הערך הגדול במתפרנס במעשה ידיו: "מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומדת חסידים הראשונים היא, ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא שכולו טוב". (הלכות תלמוד תורה ג יא')

(הטור ציטט את דברי הרמב"ם ופסקם להלכה ללא סיוג{ערעור}. (יו"ד הלכות תלמוד תורה רמו כא'))

פירוש הכסף משנה על הרמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הכסף משנה בפירושו מתייחס לטענות הרמב"ם ומפריך את ראיותיו:

א. הראיה על הלל הזקן שהיה חוטב עצים אינה נכונה, מדובר שם שעבד בתחילת דרכו כשעוד לא למד תורה אצל שמעיה ואבטליון. וכשעלה לגדלותו היתכן להגיד שהוא היה עדין חוטב עצים!? אלא מוכרחים לומר שפורנס על ידי הציבור.

ב. ר' חנניה בן דוסא אם היה רוצה להתעשר לא היה צריך לבקש מבני אדם אלא היה מבקש מהשמים, אלא הוא לא רצה להנות מהעולם הזה אך מעיקר הדין היה לו מותר להתפרנס מהציבור.

(על הראיה השלישית של הרמב"ם הכסף משנה עונה בשני אופנים מכיוון שהיה לרמב"ם גרסה אחרת (פי הרמב"ם דולה המים היה קרנא ואילו לפי הכסף משנה דולה המים היה רב הונא ואילו קרנא היה עובד בבדיקת יין)*צריך תיקון*).

ג.א. קרנא היה בודק את היין ועבודה זו הייתה ללא טורח וברור שמי שהיה מתפרנס ממלאכתו אסור לו ליטול מן הציבור.

ג.ב. רב הונא היה דולה מים אך הוא היה דולה מים לשדותיו והיה מתפרנס מהם .

מה עם ד?

ה. רב יוסף שהיה נושא קורות לא היה עושה זאת לפרנסה אלא היה עושה זאת להתחמם בעצמו בימים של שלג(הכסף משנה מפרש אליבא דרש"י).

ו. הרמב"ם שפירש את הפסוק "הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה" התיר רק לתלמידי חכמים בעלי מומים וזקנים ליטול שכר כדי שיחיו פירוש זה לא נכון, הרי גם לסתם עמי ארצות בעלי מומים וזקנים אנו מצווים לתת להם צדקה, וגם יוצא מכאן שלתלמיד חכם אסור לקחת מתנות אך שאנו קוראים את התנ"ך אנו רואים שהיו מגעים לנביא עם שי (שמואל א' פרק ח פסוק ז').

וכן ראינו גם :

1.הנשיא היה מפרנס את רבי יוחנן (סוטה כא א').

2. הפסוק "כי ליושבים לפני ה' יהיה לאכול לשובעה" זאת אומרת שלומדי תורה צרכים לחיות בשובעה (ישיעה פרק כג פסוק יח').

3. רב אמי נטל את כספי הצדקה והגמרא שואלת למה נטל? ועונה אדם גדול שאני ומותר לו להתפרנס מהציבור (חולין קלד ב'). מכאן אנו ראוים שמותר גם לתלמידי חכמים שלא היו בעלי מומים ליטול שכר מן הציבור.

ז. הראיה של הרמב"ם עם רבי יונתן בן עמרם היא קושיא עליו! הרי איך אפשר לומר שרבי היה מפרנס תלמידי חכמים למרות שאסור להם לקחת ואף אחד לא גער עליו! אלא אנו מוכרחים להגיד שרבי יונתן בן עמרם נהג לפנים משורת הדין ולא רצה להנות מכבוד תורתו .

הכסף משנה חולק על הרמב"ם בפירוש המשנה באבות ומפרש///תביא את המשנה/// ר' ישמעאל התכוון לאנשים שלומדים תורה בשביל שיהיו ראשי ישיבות ויכבדו אותם, או שהם לומדים תורה כמו שאר המקצועות בשביל לקבל כסף כשהם ילמדו אחרים. ראיה לדבריו "לאהבה את ה' אלהיך" -מלמד שלא אקרא בשביל שיקראוני חכם או בשביל כבוד או כסף וכו' אלא תלמד תורה כדי לעשות ויספקו בידך ללמוד וללמד לשמור ולעשות (נדרים סב א')לא הבנתי טוב את הלימוד תנסה לכתוב אותו יותר ברור

והמכוון לימודו לשם שמים ואין לו דרך אחר להתפרנס אלא לימודו מותר לו להתפרנס על ידי לימודו אך דבר זה מותר לאחד משלושת התנאים הבאים :

א. יטול שכר מאבות ללימוד בנים או ללימוד האב. ב. יקרב את עמי ארצות לתורה ומצוות. ג. דיין הדן דין אמת .///תנסה למצוא דרך להפריד יותר ברור בין 3 התנאים///

וכל זה למדנו מכך שתלמידי חכמים היו נוטלים שכרם מהלשכה על כך שהיו מלמדים את הכהנים הלכות שחיטה וקמיצה (כתובות קו א' ) -למדנו מכאן שהסיבה שת"ח שהיו מלמדים הלכות שחיטה וקמיצה היו נוטלים על בך שכר מכיוון שהיה לכהנים ולעם ישראל הנאה מכך לכן היה מותר להם ליטול כסף מלשכה (ראייה לתנאי הראשון של הכס"מ תרומות ישראל "האבות" והכהנים הם "הבנים")

התוספות העיר על המקום למרות שלמדנו שאסור ליטול שכר על לימוד תורה (פרק 'אין בין המודר') והוא עונה שכאן זה שונה כי הם היו יושבים ולומדים כל היום, ולציבור היה מחויבות לפרנס אותם מכאן למדנו שלאדם מותר לאדם ליטול כסף מהציבור אך ורק בתנאי שאין לו מקור פרנסה אחר. (ראייה לתנאי השני של הכס"מ אדם שלומד תורה וע"י כך מקרב את עם ישראל לתורה ומצוות ואין לו מקור פרנסה אחר מותר לו ליטול שכר מהציבור).

הדיינים היו נוטלים תשעים ותשע מנה מהלשכה. גם שם פירשו התוספות בתנאי שאין לו דרך אחרת להתפרנס(ראייה לתנאי השלישי של הכס"מ גם לדיינים מותר להתפרנס מהציבור) לא רק שמותר לתת להם שכר על כך אלא הגמרא אומרת שאפילו חובה להוסיף להם למרות שהם לא ירצו בכך. (כתובות קה א')

הכלל שעולה לנו על פי הכס"מ אדם שלומד תורה ואין לו מלאכה להתפרנס בא מותר לו ליטול שכר ע"י לימוד תלמידים או אנשים אחרים

הכסף משנה בסוף דבריו מנסה לתרץ בניסיונות אחרים את דברי הרמב"ם

א. הרמב"ם דיבר כאן על אנשים שלומדים תורה ופורקים עול מהמלאכה בשביל להתפרנס מן הציבור לכתחילה .

ב.אפשר להגיד שהרמב"ם חזר בו ואנו רואים(וגם הוא מודה) שכל חכמי ישראל לא נהגו כך ונטלו כסף מן הציבור.

הכסף משנה מסיים את דבריו בטענה שגם אם הרמב"ם לא יסכים לדבריו, עדיין יהיה מותר ליטול שכר על לימוד תורה מכיוון שאנו נמצאים במצב של "עת לעשות לה' הפרו תורתך" ואם לא נקיים את לומדי תורה לא יהיו עוד לומדי תורה בעם ישראל, שזהו היתר לכתחילה גם בשביל בחורי ישיבה הרוצים ללמוד וללמד את תורה .