הבדלים בין גרסאות בדף "נחלקה התיומת"
| שורה 14: | שורה 14: | ||
<BR/>גם '''תוספות''' (ד"ה נחלקה) הסכימו לפירוש רש"י, והרחיבו לבאר שאי אפשר לפרש שנסדק העלין שבראש השדרה, שהרי כל הלולבים כך הם שלמעלה נחלקים העלים לשנים. אלא נחלקה התיומת הכוונה שנחלקה השדרה עצמה עם שני העלים האמצעיים שלה. | <BR/>גם '''תוספות''' (ד"ה נחלקה) הסכימו לפירוש רש"י, והרחיבו לבאר שאי אפשר לפרש שנסדק העלין שבראש השדרה, שהרי כל הלולבים כך הם שלמעלה נחלקים העלים לשנים. אלא נחלקה התיומת הכוונה שנחלקה השדרה עצמה עם שני העלים האמצעיים שלה. | ||
=== שיטת הגאונים === | === שיטת הגאונים והרי"ף === | ||
'''רבנו חננאל''' (לב א ד"ה אר' יהושע בן לוי) סובר שהתיומת היא בראש הלולב, ומפרש הכוונה לגב ההוצא שמחבר את שני צידי העלה, אם הם נפרדו ונעשה כל אחד מהם כשני עלים נפרדים, הרי זה פסול כאילו נפרצו עליו, אך אם רק נפרדו ההוצין זה מזה ונשארו העלים כל אחד כשהוא כפול לשנים, כשר. | '''רבנו חננאל''' (לב א ד"ה אר' יהושע בן לוי) סובר שהתיומת היא בראש הלולב, ומפרש הכוונה לגב ההוצא שמחבר את שני צידי העלה, אם הם נפרדו ונעשה כל אחד מהם כשני עלים נפרדים, הרי זה פסול כאילו נפרצו עליו, אך אם רק נפרדו ההוצין זה מזה ונשארו העלים כל אחד כשהוא כפול לשנים, כשר. | ||
גם ה'''רי"ף''' (טו א) מפרש שהתיומת היא גב ההוצא שמחבר את שני צידי העלה ועושה אותם לאחד, שכל עלה בלולב כפול הוא לשנים. וכותב הרי"ף שאם רק נפרדו ההוצין זה מזה ועמד כל אחד ואחד כשהוא כפול לשנים, כלומר התיומת שלהן קיימת, כשר. אך אם נחלקה התיומת ונעשה כל עלה כשני עלים נפרדים, הרי הוא כאילו נפרצו העלין ופסול. | |||
<BR/>אמנם בשונה מרבנו חננאל, הרי"ף לא מפרט בדבריו על איזה עלים מדובר, אם זהו דווקא העלים האמצעיים שבראש הלולב, או אם מדובר על כל העלים או לפחות רובם. | |||
כשיטה זו כתבו גם התוספות (ד"ה נחלקה) בשם '''בעל הלכות גדולות''', וגם הם לא הדגישו שמדובר דווקא בראש הלולב, אלא כתבו בסתם שהתיומת היא החיבור שמדביק את שני עלי ההוצא זה לזה. | |||
[[קטגוריה: ארבעת המינים]] | [[קטגוריה: ארבעת המינים]] | ||
גרסה מ־18:13, 3 באוקטובר 2018
|
יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב. חלק מן התוכן מובא בצורה לא ערוכה בדף הטיוטה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
| בבלי: | סוכה לב א |
| רמב"ם: | לולב ח ד |
| שולחן ערוך: | אורח חיים תרמה ג |
לולב שנחלקה התיומת שלו מה דינו, ומחלוקת הראשונים בפירוש 'נחלקה התיומת'.
סוגית הגמרא
בגמרא (סוכה לב א) שואל רב פפא מה דינו של לולב שנחלקה התיומת שלו.
הגמרא מביאה דברי רבי יהושע בן לוי שלולב שניטלה התיומת שלו פסול, אך הגמרא אומרת שמזה אין ראיה לנחלקה התיומת, לפי שכאשר ניטלה התיומת לגמרי הרי הלולב חסר, מה שאין כן כשנחלקה.
בנוסח שונה אומרת הגמרא שר' יהושע בן לוי אומר שנחלקה התיומת נעשה כמי שניטלה התיומת ופסול.
הראשונים כולם פוסקים להלכה כלישנא בתרא שנחלקה התיומת פסול, אלא שנחלקו בפירוש הדבר, מה הכוונה שנחלקה תיומת הלולב וכדלהלן.
מחלוקת הראשונים
שיטת רש"י וסייעתו
רש"י (ד"ה תיומת) מסביר ש'תיומת' זה מלשון תאומים, ומבאר (ד"ה נחלקה התיומת) שהכוונה היא לשני העלים העליונים האמצעיים ששם נגמרת השדרה, וכאשר הם נחלקים זה מזה באופן שנסדקת השדרה עד העלים שלמטה מהן, זהו נחלקה התיומת.
גם תוספות (ד"ה נחלקה) הסכימו לפירוש רש"י, והרחיבו לבאר שאי אפשר לפרש שנסדק העלין שבראש השדרה, שהרי כל הלולבים כך הם שלמעלה נחלקים העלים לשנים. אלא נחלקה התיומת הכוונה שנחלקה השדרה עצמה עם שני העלים האמצעיים שלה.
שיטת הגאונים והרי"ף
רבנו חננאל (לב א ד"ה אר' יהושע בן לוי) סובר שהתיומת היא בראש הלולב, ומפרש הכוונה לגב ההוצא שמחבר את שני צידי העלה, אם הם נפרדו ונעשה כל אחד מהם כשני עלים נפרדים, הרי זה פסול כאילו נפרצו עליו, אך אם רק נפרדו ההוצין זה מזה ונשארו העלים כל אחד כשהוא כפול לשנים, כשר.
גם הרי"ף (טו א) מפרש שהתיומת היא גב ההוצא שמחבר את שני צידי העלה ועושה אותם לאחד, שכל עלה בלולב כפול הוא לשנים. וכותב הרי"ף שאם רק נפרדו ההוצין זה מזה ועמד כל אחד ואחד כשהוא כפול לשנים, כלומר התיומת שלהן קיימת, כשר. אך אם נחלקה התיומת ונעשה כל עלה כשני עלים נפרדים, הרי הוא כאילו נפרצו העלין ופסול.
אמנם בשונה מרבנו חננאל, הרי"ף לא מפרט בדבריו על איזה עלים מדובר, אם זהו דווקא העלים האמצעיים שבראש הלולב, או אם מדובר על כל העלים או לפחות רובם.
כשיטה זו כתבו גם התוספות (ד"ה נחלקה) בשם בעל הלכות גדולות, וגם הם לא הדגישו שמדובר דווקא בראש הלולב, אלא כתבו בסתם שהתיומת היא החיבור שמדביק את שני עלי ההוצא זה לזה.