נחלקה התיומת

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב.
חלק מן התוכן מובא בצורה לא ערוכה בדף הטיוטה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
מקורות
משנה:
בבלי: סוכה לב א; בבא קמא צו א-ב
ירושלמי:
רמב"ם: לולב ח ד
שלחן ערוך: אורח חיים תרמה ג

לולב שנחלקה התיומת שלו מה דינו, ומחלוקת הראשונים בפירוש 'נחלקה התיומת'.

סוגית הגמרא[עריכה | עריכת קוד מקור]

בגמרא (סוכה לב א) שואל רב פפא מה דינו של לולב שנחלקה התיומת שלו.
כתשובה מביאה הגמרא את דברי רבי יהושע בן לוי בשתי גירסאות שונות. לפי הלשון הראשונה, אומר ריב"ל שלולב שניטלה התיומת שלו פסול, ומזה מנסה הגמרא ללמוד שהוא הדין לנחלקה, אך מיד דוחה שמזה אין ראיה לנחלקה התיומת, לפי שכאשר ניטלה התיומת לגמרי הרי הלולב חסר, מה שאין כן כשנחלקה.
בנוסח אחר אומרת הגמרא שר' יהושע בן לוי אומר שנחלקה התיומת נעשה כמי שניטלה התיומת ופסול.
סוגיה זו נשנית גם בבבא קמא (צו א), לענין הגוזל לולב ועשה בו שינוי מעשה.

הראשונים כולם פוסקים להלכה כלישנא בתרא שנחלקה התיומת פסול, אלא שנחלקו בפירוש המציאות של נחלקה תיומת הלולב וכדלהלן.

מחלוקת הראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

שיטת רש"י וסייעתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

רש"י (ד"ה תיומת) מסביר ש'תיומת' זה מלשון תאומים, ומבאר (ד"ה נחלקה התיומת) שהכוונה היא לשני העלים העליונים האמצעיים ששם נגמרת השדרה, וכאשר הם נחלקים זה מזה באופן שנסדקת השדרה עד העלים שלמטה מהן, זהו נחלקה התיומת.
גם תוספות (ד"ה נחלקה) הסכימו לפירוש רש"י, והרחיבו לבאר שאי אפשר לפרש שנסדקו העלין שבראש השדרה בלא השדרה עצמה, שהרי כל הלולבים כך הם שלמעלה נחלקים העלים לשנים. אלא נחלקה התיומת הכוונה שנחלקה השדרה עצמה עם שני העלים האמצעיים שלה.
אמנם במקום אחר כתבו התוספות (בבא קמא צו א ד"ה נחלקה) באופן מעט שונה מרש"י, שלדעתם בחילוק מועט שתחלק בשדרה כבר נפסל, מה שאין כן לרש"י שמצריך שתחלק השדרה כל כך עד שנראים העלים העליונים חלוקים ומופרדים זה מזה לגמרי. בבית יוסף (תרמה ד"ה נחלקה) הזכיר חילוק זה בין רש"י לתוספות.

לשיטה זו הסכים בעל השבלי הלקט (שנא), וכן כתב התרומת הדשן (צו) שכן יש לנהוג למעשה שלא לפסול עד שנחלק למטה מן העלים. וכתב שהאור זרוע מיקל בזה יותר שאינו פסול אלא כשנחלקה השדרה עד העלים למטה.

בספר יראים (תכב) מפרש גם כן שנחלקה התיומת הוא שני העלים האמצעיים של הלולב, והוסיף שאפילו נחלקו העלים בלא השדרה, קרי ליה נחלקה[1].

הרי"ד (סוכה לב א) הקשה על שיטה זו, מה שונה פסול זה מפסול נקטם ראשו?
ובשבלי הלקט (סדר חג סוכות שנא) יישב קושיה זו, בשם הר"ר אביגדור כהן צדק, שהתיומת היא מקום חיבור העלים עם הלולב, ואילו ראש הלולב הוא למעלה במקום שבו כלים העלים.

תשובת הגאונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

שיטה קרובה לזה מביאים התוספות (בבא קמא צו א ד"ה נחלקה) והרא"ש (סוכה ג ו) בשם תשובת הגאונים[דרוש מקור] שהתיומת הכוונה להוצא העליון שבראש הלולב, שהוא נראה כשני הוצין דבוקים זה לזה, ושנחלקה התיומת הכוונה שנפרדו שני עלין אלו זה מזה, עד שנראים כשנים. וכתבו התוספות והרא"ש שלפי דבריהם לא נמצא לנו לולב כשר, כי רק בטורח גדול ניתן למצוא תיומת שעשויה באופן זה. אך מיד הוסיפו שיש ליישב דבריהם שדווקא היכא שהיתה התיומת מחוברת ונפרדה פסול, אבל אם מתחילת בריית הלולב היתה התיומת מחולקת לשנים כשר.
עוד הוסיפו התוספות והרא"ש לומר שייתכן שזו גם כוונת בעל הלכות גדולות (מובא להלן).

הבית יוסף (אורח חיים תרמה ד"ה נחלקה) כותב שמה שכתבו שלא נמצאו אצלם לולבים כאלו הכוונה שיהיו שני העלים העליונים דבוקים זה לזה כגוף אחד, וזה אינו מצוי אצלם, אבל אצלנו יש הרבה לולבים שיש כמין דבר אדום בלולב מצד פניו שהוא מחבר בין שני ההוצין, ונראה כל ראש הלולב כאילו הוא עץ אחד בלי שום פירוד.

שיטת הרי"ף וסייעתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

פירוש אחר מצאנו בראשונים הוא שהתיומת היא החיבור בין כל שני עלים שמחוברים בגב שלהם, ונחלקה הכוונה שחיבור זה נחלק ונעשו כשני עלים נפרדים. אלא שיש הבדל בין הראשונים באילו עלים מדובר.

רבנו חננאל (לב א ד"ה אר' יהושע בן לוי) כותב שנחלקה הכוונה שגב ההוצא שמחבר את שני צידי העלה נחלק ונפרדו העלים עד שנעשה כל אחד מהם כשני עלים נפרדים, הרי זה פסול כאילו נפרצו עליו. אמנם אם רק נפרדו ההוצין זה מזה ונשארו העלים כל אחד כשהוא כפול לשנים, כשר. ובתחילת דבריו כתב שהתיומת היא בראש הלולב, ומשמע מזה שדווקא שם הוא הפסול, אבל בשאר עלי הלולב אין משמעות לנחלקה התיומת שלהם.

גם הרי"ף (טו א) מפרש שהתיומת היא גב ההוצא שמחבר את שני צידי העלה ועושה אותם לאחד, אמנם בשונה מרבנו חננאל, הרי"ף לא מפרט בדבריו על איזה עלים מדובר, אם זהו דווקא העלים האמצעיים שבראש הלולב, או אם מדובר על כל העלים או לפחות רובם.
וכן הרמב"ם כותב שהתיומת הוא הגב של כל שני העלים שמחברם זה לזה, ושאם נחלקה התיומת פסול, מבלי לפרט אילו עלים וכמה עלים צריכים להחלק כדי שיהיה פסול.
כשיטה זו כתב גם בעל הלכות גדולות (טו לולב רד), וגם הוא לא כתב שמדובר דווקא בראש הלולב, אלא דיבר באופן כללי על חיבור העלים זה לזה. וכן הביאו התוספות (ד"ה נחלקה) בשמו.
אמנם הרא"ש (סוכה ג ו) בתחילת דבריו נוטה לומר שדעת בה"ג היא כדעת רש"י שמדובר דווקא על ההוצא העליון, שהרי אם לא כן נצטרך לומר שמדבר על שאר ההוצין שבלולב, והיינו לפחות רובם, וזה לא ייתכן לומר כי הגמרא אומרת 'נחלקה התיומת' ביחיד. אמנם מיד דוחה הרא"ש דבר זה, וכותב שאפשר לומר שהכוונה נחלקה התיומת של כל אחד ואחד, ולכן יש לפרש דעת בה"ג כדעת הרי"ף, ומשמע ברא"ש גם שמסכים לשיטה זו להלכה.
אמנם בתוספות רא"ש (לב א ד"ה ונחלקה) נשאר עם מסקנה שדעת בה"ג כדעת תשובת הגאונים שנחלקה התיומת הוא דווקא בעלה העליון, והיינו שאם היתה מחוברת מתחילת ברייתה ונחלקה, פסול.

לשיטת הרי"ף הסכים גם הרי"ד בפסקים (סוכה לב א) והר"ן (בדפי הרי"ף טו א ד"ה נחלקה) והראב"ד (הלכות לולב).

לשיטה זו קצת לא מובן איך ניתן להסביר את הגמרא שמשווה בין נחלקה התיומת לבין ניטלה התיומת, שהרי אם נחלקה התיומת הכוונה שנפרדו ההוצין זה מזה, מה פירוש ניטלה?
את התשובה לשאלה זו נותן הר"ן (דפי הרי"ף טו א ד"ה נחלקה), שניטל החוט המחבר ביניהם, וזה הוי חיסרון שפוסל.

כמה עלים צריכים להחלק[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרי"ף והרמב"ם לא הזכירו להדיא כמה עלים צריכים להיחלק על מנת שיפסל הלולב.

הרא"ש (סוכה ג ו) כותב שכוונת הרי"ף והרמב"ם היא שנחלקו רוב העלים, וכן רוב כל עלה ועלה. ושכן היא גם כוונת תשובות הגאונים. וכן כתב המגיד משנה על הרמב"ם.
ובאמת שכן נמצא במפורש בתשובות הגאונים (אופק מז) שנחלקה התיומת הוא דווקא כשנחלקה רובה, וכן רוב העלים של כל הלולב. אבל אם רב העלים קיימים שלא נחלק רוב כל עלה ועלה, אלא רק המיעוט נחלקו אפילו מראשן עד סופן כשר, כי בתר רובא אזלינן בכל עלה ועלה, וכן בכל העלין.

במאירי (לב א ד"ה נחלקה התיומת) כתב שלשיטה זו הפסול הוא בכל העלים, אלא שאם נשאר מאותו עלה ולמעלה שיעור לולב כשר. משמע מדבריו שדי בכך שאפילו עלה אחד נחלקה תיומתו, אם אין בלעדיו שיעור לולב למעלה, פסול. ובהמשך דבריו (ד"ה ויש שואלין) כתב שהסוברים שבעינן נחלקה התיומת ברוב העלים זוהי קולא יתירה. אמנם גם הפוסלים בעלה אחד בלבד, זהו דווקא שנחלק רוב העלה.

שלחן ערוך ואחרונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

השלחן ערוך (אורח חיים תרמה ג) פסק להלכה כשיטת הרי"ף והרמב"ם שנחלקה התיומת שגב של כל שני עלים המחוברים ביניהם נחלק ונעשו כשנים, והיינו ברוב עלים וכפי שהעיר הרמ"א.

דעת הרמ"א שם לפסוק להלכה כתרומת הדשן שפסק כרש"י, שאם נחלק העלה האמצעי עד השדרה, זהו נחלקה התיומת ופסול. והוסיף עוד שלמצוה מן המובחר נוהגים ליטול לולב שלא נחלק בחלקו העליון כלל, לחשוש למחמירים בנחלק קצת.
עוד הוסיף הרמ"א, שאם אותו עלה אינו כפול מתחילת ברייתו פסול.

שיעורים, מאמרים וכתבי עת[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. בשבלי הלקט (שנא) כתב כן גם בדעת רש"י, וצ"ע. ואולי כוונתו שרש"י הוא כהרא"ם רק לענין שמפרש שהתיומת היא בראש הלולב ולאפוקי משיטת הרי"ף, אבל לענין נסדקה השדרה אינו סובר כמותו.