משתמש:איתן ברוך/איסור הלבנת פנים

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקורות
משנה:אבות ג יא
בבלי:ברכות מג:
רמב"ם:הלכות דעות ו' ח', הלכות תשובה ג' י"ד

מה תוקף איסור הלבנת פנים, ופרטים נוספים על האיסור.

מקור האיסור וחומרתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

משנה וגמרא[עריכה | עריכת קוד מקור]

חכמים בגמרא (ברכות מג:) מביאים שנוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים:

אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. מְנָלַן? — מִתָּמָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִיא מוּצֵאת וְגוֹ׳״

מסביר רש"י (מג: ד"ה היא מוצאת והיא שלחה וגו') שמקור הלימוד הוא לגבי תמר, שלאחר שיהודה שכב עימה היא בעצמה לא אמרה שאלו הסימנים של יהודה. אלא אמרה "לאיש אשר אלה הסימנים אנכי הרה", אם יודה - יודה, ואם לא אשרף ולא אלבין פניו.,

וכן בגמרא

המשנה במסכת אבות (אבות ג יא) מביאה בשם רבי אלעזר המודעי - שהמלבין פנים אין לו חלק לעולם הבא.

רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר, הַמְחַלֵּל אֶת הַקָּדָשִׁים, וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָרַבִּים, וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהַמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:

בדומה למדה הגמרא בבבא מציעא (נח:) שמי שמלבין פנים הוא כשופך דמים ויורד לגיהנם ולא עולה:

תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים
א"ל - שפיר קא אמרת (יפה אמרת) דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא (שאנו רואים שלאחר המתבייש, שאחר הבושה בא החיוורון, והרי הוא כשופך את דמו) אמר ליה אביי לרב דימי: במערבא במאי זהירי? (בארץ ישראל, במה זהירים?) א"ל באחוורי אפי (בהלבנת פנים) (..) כל היורדין לגיהנם עולים, חוץ משלשה שיורדין ואין עולין, ואלו הן: הבא על אשת איש והמלבין פני חבירו ברבים והמכנה שם רע לחבירו

וכן מביאה הגמרא בסנהדרין (קז.)

הבא על אשת איש מיתתו במה? אמרתי להם הבא על אשת איש מיתתו בחנק, ויש לו חלק לעולם הבא. אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא.

ראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

איסור הלבנת פנים בתוכחה[עריכה | עריכת קוד מקור]

למדו חכמים מהפסוק "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא." (ויקרא יט יז) שחובה להוכיח את חברו שעבר עבירה. אבל אסור להוכיח עד שפניו משתנות. כך נאמר בגמרא (ערכין טז:)

מנין לרואה בחבירו דבר מגונה שחייב להוכיחו? שנאמר "הוכח תוכיח" הוכיחו ולא קבל - מנין שיחזור ויוכיחנו? תלמוד לומר: "תוכיח" מכל מקום,
יכול אפי' משתנים פניו? ת"ל לא תשא עליו חטא

וכן פוסק הרמב"ם (הלכות דעות, פ"ו ה"ח):

הַמּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ תְּחִלָּה לֹא יְדַבֵּר לוֹ קָשׁוֹת עַד שֶׁיַּכְלִימֶנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא". כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים יָכוֹל אַתָּה מוֹכִיחוֹ וּפָנָיו מִשְׁתַּנּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. מִכָּאן שֶׁאָסוּר לָאָדָם לְהַכְלִים אֶת יִשְׂרָאֵל וְכָל שֶׁכֵּן בָּרַבִּים.

האם לוקים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ב

האם יהרג ובל יעבור[עריכה | עריכת קוד מקור]

עד כמה באמת הלבנת פנים היא כשפיכות דמים? אם היא כשפיכות דמים, האם יש בזה יהרג ובל יעבור?

התוספות (סוטה י: ד"ה נוח לו) מביא שהסיבה שלא מביאים את איסור הלבנת פנים יחד עם שלושת העבירות שבהם יהרג ובל יעבור (שהרי "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים") היא "משום דעבירת הלבנת פנים אינה מפורשת בתורה, ולא נקט אלא עבירות המפורשות". כלומר, מדבריו מובן שלכאורה יש יהרג ובל יעבור על איסור הלבנת פנים. אלא שהתורה לא ציינה את זה משום שזו אינה עבירה מפורשת בתורה.

האיסור כשאינו ברבים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ב

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • ואהבת לרעך כמוך

שיעורים, מאמרים וכתבי עת[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]