מצות אכילת מצה

מצוות אכילת מצה בליל הסדר ובחול המועד אכילת מצה בזמן הזה- מהתורה או מדברי חכמים הגמ' בפסחים (קכ.) מביאה מחלוקת אמוראים האם מצה בזמן הזה מהתורה או מדברי חכמים . רבא סובר שמהתורה ורב אחא סובר שמדברי חכמים. הגמרא מביא ראיה לדברי רבא מברייתא. לשון הברייתא היא: "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלה-יך" מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות... יכול אף לילה הראשון רשות? תלמוד לומר "על מצות ומרורים יאכלוהו", אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מנין? תלמוד לומר "בערב תאכלו מצות" הכתוב קבעו חובה. מהסוגיה עולה, שלשיטת רבא, בזמן הזה שאין בית המקדש קיים, ששת ימי חול המועד הם רשות באכילת מצה, ואילו באכילת לילה הראשון זו חובה גמורה. וכן פסק הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה א): "מצות עשה מן התורה לאכול מצה בליל חמישה עשר שנאמר: "בערב תאכלו מצות" בכל מקום ובכל זמן. ולא תלה אכילה זו בקרבן הפסח אלא זו מצוה בפני עצמה ומצותה כל הלילה. אבל בשאר הרגל אכילת מצה רשות רצה אוכל מצה, רצה אוכל אורז או דוחן או קליות או פירות. אבל בליל חמשה עשר בלבד חובה , ומשאכל כזית יצא ידי חובתו. וכן כתב ההגהות מיימוניות שם אות א בדעת הרמב"ם, וכך דעת הרא"ש (פסחים פרק י סימן לז), הרי"ף (פסחים כז: מדפיו) והטור (אור"ח תעה) וכן פסק בשו"ע (תעה, ז). ראה גם מקראי קודש (של הרב משה הררי פרק ז הערה עא) מה שהביא בשם הפוסקים. מצה בחול המועד- מצווה או רשות מדיוק לשון הרמב"ם כאן עולה שיש חיוב אכילה בחול המועד, אלא שאינו חייב לאכול דווקא מצה. ואילו רש"י בסוגיא כתב שיכול להתענות. והקשה המרדכי הרי בשביעי של פסח אסור להתענות כמו שבראש השנה אסור להתענות, וכיוון שלומדים משביעי של פסח לחול המועד, לכאורה אף בחול המועד יהיה אסור להתענות? מכח הקושיא הזאת חלק המרדכי על רש"י וסובר שיש לאכול אלא שאין חובה לאכול מצה אלא ניתן לאכול מצה עשירה כפת, וכן פסק המג"א (אור"ח תעה, ס"ק טז) אך ראשונים אחרים הוכיחו מכאן שאין חיוב אכילת פת ביו"ט אלא בליל סוכות ובליל יו"ט ראשון של פסח בלבד (ראה חק יעקב שם ס"ק נג). בעניין זה כתב בספר מקראי קודש (של הרב משה הררי פרק ז הערה עג) בשם הרבה אחרונים שיש מצווה לאכול מצה אף בשאר ימי הפסח ולא רק בליל הסדר. והביא שם מדברי הרמב"ם במורה נבוכים שיש מצוה לאכול מצה בכל שבעת הימים. והטעם הוא שע"י אכילת שבעת ימים אז יש משמעות לאכילה, שאם היתה רק יום אחד לא היינו מרגישים בשינוי, יע"ש. והרב צבי פסח פרנק בספרו (מקראי קודש פסח ח"ב סי' מח סעי' ב) הביא בשם הגר"ד רוזנטל שביאר שאריכות דברי הרמב"ם הנ"ל והכפילות היא כדי לומר שאע"פ שאין חובה בחול המועד, כבליל הסדר, מ"מ יש בזה מצווה. והרב פרנק כתב שם שאפילו נאמר שיש מצווה הרי זו מצווה כמצוות השחיטה, כלומר בדווקא אם רוצה לאכול, אך אם אינו רוצה לאכול, אין בזה מצווה.

לעומתם הביא המקראי קודש (הנ"ל של הרב הררי שם בהערה) שהיה מנהג לאכול מצות רק בליל הסדר, ולהמנע מלאכול מצות אח"כ במשך כל ימי הפסח, משום חשש לחימוץ והביא שרוב ככל האחרונים דחו מנהג זה, ומסיים שמי שנוהג בו הוא מן המתמיהים. אך מ"מ רואים שיש שיטות שאחזו שאין מצווה בשאר הימים, או שאף שיש מצווה מ"מ החשש חימוץ דוחה מצווה זו, שאינה חמורה כבליל הסדר. וכן בחק יעקב (אור"ח תעה ס"ק כד) כתב שבשאר הימים אין מצווה כלל לאכול מצות ואינו מברך על אכילת מצה, ומדוע? "שאותו אכילה אינו אלא לצורך גופו להשביע רעבונו ולא מצוה" .