תחרות כתיבת הסוגיות השנתית - תשפ"ב!
פרס ראשון - 10,000 ש"ח | פרס שני - 7,500 ש"ח | פרס שלישי - 5,000 ש"ח
להשתתפות בתחרות >>

מלאכת צידה

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הסוגיה נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך סוגיה זו בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הסוגיה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותה, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

מְלֶאכֶת הַצָּד (במקורות "מלאכת צידה") היא אחת מהמלאכות שהיו נעשות במשכן (שהיו צדים תחשים כדי לפשוט את עורם לצורך יריעות המשכן), ולכן היא נחשבת לאחת מל"ט אבות מלאכה בשבת.

הגדרת המלאכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כפי שנראה בגמרא, בשביל להתחייב במלאכת צד מדאורייתא יש צורך לקיים כמה תנאים בסיסים:

  1. "מחוסר צידה" - שלא היה לפני כן בתוך כלוב, וכן שלא היה מסוגל לברוח לפני כן.
  2. "יש במינו ניצוד" - שאותו המין ניצוד גם לתועלת האדם לפעמים.
  3. להכניס למקום שבתוכו ייחשב כ"ניצוד"
  4. נתכוון לצוד לצורך
  5. חיה לא מבוייתת (שלא חוזרת לכלוב - "אין באין לכלובן לערב" ולא מאכיל אותה "אין מזונותן עליך")
  6. צד כדרכו (שלא יהיה מקרה כמו לדוגמה שניים שצדים במלאכה שיכול אחד)

גמרות[עריכה | עריכת קוד מקור]

מסכת שבת ק"ו, א, "משנה" - קו, ב, משנה "צבי שנכנס" לא כולל[עריכה | עריכת קוד מקור]

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל, וּצְבִי לַבַּיִת — חַיָּיב.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַגִּינָּה וְלֶחָצֵר וְלַבֵּיבָרִין — [חַיָּיב]

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כָּל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל: מְחוּסָּר צִידָה — פָּטוּר, שֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר צִידָה — חַיָּיב

הגמרא דנה בדעת רשב"ג - שאומר שהכלל הוא שאם מחוסר צידה - פטור. לא מחוסר צידה - חייב.

הגמרא מוסיפה שאם מדובר בצבי סומא וישן - חייב. (כי מסוגל היה לברוח) ואם מדובר בחיגר, זקן וחולה - פטור. (כי אינו יכול לברוח)


בנוסף הגמרא מוסיפה ש"וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כׇּל שֶׁבְּמִינוֹ נִיצּוֹד — חַיָּיב, וְכֹל שֶׁאֵין בְּמִינוֹ נִיצּוֹד — פָּטוּר."

מסכת שבת ק"ו, ב, "משנה צבי שנכנס" - קז, א, סוף הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה מבארת שבשביל להתחייב המלאכה צריכה להתבצע כדרכה, ולכן שניים שצדים שלא כדרכם, כמו לדוגמה שעמדו שניהם במלאכה שיכל לעשות אחד מהם - פטורים.

הגמרא מבארת שיש חיות (הגמרא מביאה לדוגמה אריה) שבשביל להתחייב צריך להכניס למקום שתהיה צידה מושלמת (במקרה של אריה - לגּוּרְזָקִי שלו) - אחרת הוא לא מתחייב מהתורה.

המשנה מתארת מקרה שאחד עמד לשמור - הצטרף אליו אדם שני, ואז הלך האדם הראשון - האדם השני פטור - והמשנה מסבירה שזה דומה לאדם שסגר דלת כדי לשמור על הבית, ונמצא צבי שמור בתוכו (נדון בזה בראשונים) הגמרא גם מוסיפה שאדם שנעל את הדלת ונמצא צבי בתוכו זה אחד משלושת הדברים שכתוב בו פטור - והוא פטור ומותר.

ביצה כ"ג, ב "משנה אין צדין" - כד, א, "משנה מצודות" לא כולל.[עריכה | עריכת קוד מקור]

נתמקד בדיון על אווזין תרנגולין ויוני הרדיסאות,

הגמרא דנה בדברי רב יוסף אמר רב יהודה שאומר שהכלל של צידה הוא מה שאומרים עליו "הבא מצודה ונצודנו", ותוהה אם כן מדוע פטור על אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות, הרי גם הם אומרים את זה?

עונה רבה בר רב הונא שההבדל הוא שאלו מגיעים לכלובן בערב (כלומר, מבוייתין) ולכן גם עליהם פטור.

הגמרא מקשה והרי הצד יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקננו בטפיחין בבירות חייב - וגם הם חוזרים לכלובן בערב? מתרץ רבה בר רב הונא שבשביל שיחשבו "מבוייתין" צריך גם שיחזרו לכלובן בערב וגם שיהיו מזונתן עליך (שאתה אחראי להביא להם אוכל) - ורק במקרה כזה אם יצוד אותם יהיה חייב.

רב מרי מתרץ תירוץ אחר - שהם יכולים לברוח - ולכן חייב (כי הוא צד) והם לא יכולים לברוח - ולכן פטור. (כי זה לא נחשב צד)

שבת ע"ה, א, "הצד צבי" - "כי היכי דליציל ציבעיה"[עריכה | עריכת קוד מקור]

בגמרא יש מחלוקת האם איסור פציעה היא חלק מצידה:

רבי יהודה סובר שזה חלק מדישה ולא מצידה.

ורבנן סוברים שחלק מצידה.

שבת מ"ג, א, "ת"ש פורשין" - מג, ב, "ואיכא דבש"[עריכה | עריכת קוד מקור]

תחילת המשנה דנה בדין מתעסק בשבת, והעניין לסוגייה שלנו הוא שאם לא התכוון לצוד אלא רק להגן על משהו (כגון כוורת דבורים) - לא יהיה נחשב כצד.

שבת י"ז, ב, משנה "ב"ש אומרים אין פורסין מצודות" - "וב"ה מתירין"[עריכה | עריכת קוד מקור]

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין פּוֹרְסִין מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.

ירושלמי שבת יד, א[עריכה | עריכת קוד מקור]

הגמרא מדברת על אדם שצד חיה ועוף שברשותו - ומפרטת שאם צד - פטור. ואם חבל - חייב.

רבי יוסי אומר - שור שמרד - הצד אותו חייב.

ירושלמי שבת יג,[עריכה | עריכת קוד מקור]

הגמרא דנה במקרים של מיוחדים של צידה שמותרים:

1. היה צבי רץ כדרכו ונתכוון לנעול בעדו ונעל בעדו ובעד הצבי מותר.

2. ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוון להעלותו ולהעלות נחיל של דגים עמו מותר.

ראשונים - על הגמרא בפרק האורג (דף ק"ו)[עריכה | עריכת קוד מקור]

ר"ח על הגמ' קו, ב - סוף הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • מסביר כי גם אם גורם לו להיכנס לביתו אז יהיה חייב על צידה.
  • ההבדל בין ציפור לחיה הוא שחיה כאשר היא בביבר נחשבת שכבר ניצודה וציפור לא נחשבת ניצודה בביבר.
  • מסביר את הגמרא- שציפור דרור לא מקבלת מרות בבית, אבל ציפור אחרת כן.
  • מה שחייב בשבת על הכנסת חיה לשם - יהיה מותר ביו"ט לתפוס את החיה מתוכו (כיוון שנחשב ניצוד). ומקום שבשבת פטור על הכנסת חיה אליו (כיון שאינו ניצוד בו), יהיה חייב על צידתו מתוך אותו מקום (ביו"ט וכן בשבת).
  • כל מה שאמרנו שנחשב ביבר קטן- נכון
  • הכלל לרשב"ג- ביבר שהחיה לא נחשבת שם בתור ניצודה, אם ניצודה שם - פטור עליו בשבת ואסור לצוד אותו ביו"ט. והלכתא כרשב"ג.
  • משום רבויי- זה בגלל שאורב לה וצד אותה, ולכן מי שצד חיגר וחולה וכד' פטור עליהם כי לא צריך לארוב להם. לעומת ישן שחייב, כי עדיין צריך לארוב לו.

רב ניסים גאון, קו, ב, ד"ה רבן גמליאל - סוף הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

מסביר כי הסיבה שביבר שמחוסר צידה מותר כי לא הסתיימה בו מלאכת צידה ומשמע כי אסור לקחת ממנו ביו"ט כי אז ישלים מלאכת צידה ובביבר שאינו מחוסר צידה יהיה חייב בשבת ומותר להוציא ממנו ביו"ט. ומוסיף כי בתוספתא לא חולק על זה.

רי"ף לח, א, בדפה"ר (עמ' קו - קח בדעו"ה) - סוף הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

לא ברור לפי מי פוסק הלכה בעניין ביבר ובעניין נעלו שניים ואחד לא יכול לנעול. פוסק בעניין ציפור שנכנסה תחת כנפיו כרבי חייא.