מכה בפטיש

מתוך ויקיסוגיה
גרסה מ־20:49, 19 במאי 2016 מאת בן ציון (שיחה | תרומות) (דף חדש: {{תחרות כתיבה}} מכה בפטיש-דף קב: א.בהגדרת מלאכת מכה בפטיש מצאנו 3 שיטות מרכזיות: 1. תוס'- התוס' מביא מקרה של...)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מכה בפטיש-דף קב: א.בהגדרת מלאכת מכה בפטיש מצאנו 3 שיטות מרכזיות: 1. תוס'- התוס' מביא מקרה של מכה בפטיש כלומר מכוש אחרון שמכה על הכלי בשעת גמר מלאכה. דהיינו ההגדרה לפי תוס' היא המכה האחרונה של המלאכה. ואע"פ שאין הבדל בין מכה זו לשאר. כיוון שמכה זו משמישה את החפץ ומוציאה אותו לשוק מתחייב עליה משום מכה בפטיש. 2.רש"י- נראה מהמקרים שרש"י הביא שהבין שלא כתוס'. אלא הבין שההגדרה היא- לא מכה רגילה כתוס', אלא מכה מיוחדת שאופיה הוא סיום הפעולה של הפועל. וכך נראה במקרה של חציבת אבן מההר, שהמכה של הוצאת האבן מההר הוא השלב שבו הפועל מסיים את מלאכתו. (ובמקרה של הכאה אחרונה במכוש, לא יתחייב לרש"י כיוון שזה לא פעולה שמאפיינת סיום). וכך נראה ברש"י בעג. שאמר- הכאת פטיש על הסדן. וצריך להסביר אותו (כפי שאומר הרש"ש- ע"מ שלא יקשה שהרי זו דעת רשב"ג?) שחלקו רשב"ג וחכמים בשעת מלאכה האם מתחייב בהכאת הפטיש על הסדן (וצ"ע מה סברת רשב"ג), אך לכו"ע- אומר רש"י- בשעת גמר מלאכה מתחייב על הכאת הפטיש על הסדן. ומוכח מכאן שמזה שלא מתחייב על המכה האחרונה על הטס אלא על הסדן, רואים שהמכה האחרונה המיוחדת הזו שמבטאת שהפועל סיים את מלאכתו זה המחייב. וכן רש"י לגבי מסתת שאומר שבמקום שחרץ חריץ זה לא יחרוץ עוד, צ"ל שרש"י מחדש שהפועל העושה מס' חריצים, סיים כרגע את מלאכת החריץ המסוים הזה וע"כ הוא מתחייב. (ונראה לומר שבלשים אבנים בכותל, כל עוד לא שם את האבן האחרונה, כיוון שממשיך לשים אבנים זה לא פעולת סיום, לעומת חריץ שזה כן פעולת סיום. אך למשל לעשות חריץ חצי חריץ אינו פעולת סיום כי ממשיך אותו). אמנם נראה שצריך להוסיף ברש"י שיש אופן נוסף של מכה בפטיש, מלבד מה שאמרנו שעשה פעולה מיוחדת שמראה שסיים את פעולתו. יש מקרים שבהם סיום המלאכה עצמה היא דבר הניכר וברור כי אין עוד מה להמשיך את המלאכה- למשל: מנפח כלי זכוכית (ע"ה:) מרכיב מטה של טרסיים (מ"ז.) שכאשר אדם סיים להרכיב אין עוד מה לעשות, וכיון שזה כ"כ ברור גם לרש"י יש מכב"פ. (משא"כ במכוש אחרון בכלי שזה משהו שרירותי שהוא החליט שזו המכה האחרונה וכיוון שזה לא משהו חשוב אין זה מכב"פ. כך נראה לומר). 3. רמב"ם (פריהמ"ש) מאירי ויראים- הולכים בדרכו של תוס' שהעיקר אינו האדם המסיים את הפעולה אלא סיום מלאכת החפץ. אלא שבניגוד לתוס' שאמר שזה סיום הבניין של החפץ, הם מבינים שהחפץ כבר גמור ובנוי וכעת הוא בא לעשות רק את פעולת הגימור של החפץ- על זה מתחייב במכב"פ. ובנוסף לא צריך שתהיה המלאכה האחרונה אלא אף אם יעצור באמצע הגימור יתחייב. וכך כתב הרמב"ם- שאמר שזה משייף ומחליק- כלומר השלב של גימור החפץ. וכן כתב שבסוף נותנים הכאות קטנות של יישור הכלי. (וכן כתב המנ"ח- שאם עוסק בציור אף אם לא סיים חייב במכב"פ). וכן כתב המאירי- שמכב"פ זה רק בחפצים שכבר גמורים וכעת בא לעשות פעולה של שיפור. נפק"מ בין רש"י ותוס' למאירי תהיה במטה של טרסיים- שכיוון שזה פעולת הבנייה למאירי לא יהיה מכב"פ. אולם לתוס' שזה פעולה אחרונה בחפץ, ולרש"י שההתחלה והסוף הם כאחד וממילא זה פעולה חשובה של המסיים ע"כ יהיה מכב"פ. וכן בשורה העליונה של הבניין שתוס' אומר שיש מכב"פ (מוכח מכך שאומר שבתחתונה אין מכב"פ) כיוון שזה סיום הכלי, אולם למאירי אין מכב"פ כי זה עדיין חלק מהבניין . וכן נראה שאם לאחר זמן יעשה גימור נוסף- לרמב"ם יתחייב ולתוס' לא.  שתי הערות לכו"ע- 1. מובא במשנה שני תנאים לחיוב. הראשון שנכון בבונה ובמכה בפטיש- שיעור חיוב של כלשהוא. והשני שנכון בכל המלאכות (וכך מוכח מהרמב"ם)- שצריך שתהיה מלאכתו מתקיימת- כיוצא בו, כלומר שאנשים בעולם עושים מלאכה כזו, ולא דבר שאף אחד לא עושה. 2. מלאכת היתר- כלומר האם מכב"פ זה רק כאשר המלאכה אותה הוא מסיים היא מלאכת איסור או גם מלאכת היתר? מובא בבה"ל לגבי קולייס האספנין- שאמר שאין מכב"פ באוכלין, מוכח שבשאר מלאכת היתר (מכך שלא דיבר הבה"ל על כך) יש מכב"פ.


ב. מח' רב ושמואל- רב ושמואל חלקו ב3 מקרים- מסתת, עושה נקב בלול, עייל שופתא בקופינא דמרא. רב אמר משום בונה, ושמואל אמר משום מכה בפטיש. במה חלקו בדיוק רב ושמואל? מצאנו בראשונים 5 דרכים לביאור מח'- 1. הלח"מ והמנ"ח ברמב"ם- הרמב"ם פסק בעושה נקב בלול ובקופינא דמרא כרב שחייב משום בונה . ומקשים עליו- הרי במקומות אחרים באותם דברים פסק כשמואל? ומסבירים- שלגבי מלאכת מכה בפטיש גם רב וגם שמואל מודים שחייב בכל 3 המקרים, וחלקו הם רק לגבי בונה, האם יש מלאכת בונה או לא. לסיכום- לדרך זו לכו"ע יש חיוב מכב"פ גם בפועל וחלקו במלאכת בונה . 2. אבן האזל ברמב"ם- אכן כפי שאמרו הלח"מ והמנ"ח יש לרב גם מכב"פ וגם בונה (וחלקו לגבי בונה). אולם מחדש האבן האזל בגדרי מלאכת מכב"פ- שענינה של מלאכת מכה בפטיש היא מלאכת אומן, שמלאכה כזו היא מלאכת מכב"פ, ואפי' באמצע מלאכה (כגון מפיס מורסא שזה מלאכה של רופא). וגמר מלאכה שמתחייבים במכב"פ זה תולדה של מלאכת אומן. כיוון שאומנים בד"כ עושים את הגימורים של המלאכה, ולכן על גמר מלאכה מתחייבים משום מכב"פ. אולם אם אדם עושה מלאכה שכבר חייב עליה משום אב אחר, לא יתחייב הוא משום מלאכת אומן כיוון שזה רק נותן חשיבות למלאכה, ולמלאכה הזו שכבר חייב עליה יש חשיבות. וא"כ מלאכת בונה למשל- תבלע את המכב"פ. וכתב הרמב"ם בכ"ז שיש מכב"פ כדי שנדע שבעיקרון יש מכב"פ, נפק"מ למקום שלא יהיה חיוב בונה כגון: בבנין בכלים וכשאין התראה לבנין, שיהיה חייב משום מכב"פ. לסיכום: כולם מודים שיש מכב"פ בעיקרון וחלקו לגבי מלאכת בונה. אמנם אם יש בונה אז כבר אין מכב"פ כיוון שהוא בולע אותו. 3. פנ"י- בכל 3 המקרים אם יש התחלה של המלאכה ויש סוף, לכו"ע מתחייבים על ההתחלה משום בונה ועל הסוף משום מכב"פ. וחלקו רב ושמואל רק במקום שההתחלה והסוף הם כאחד, שאז נשאלת השאלה איזו מהמלאכות עדיפה. לרב- בונה ולשמואל- מכה בפטיש. לסיכום: מדובר כאן במקום שההתחלה והסוף כאחד, ואז יש או בונה לחוד (רב) או מכב"פ לחוד (שמואל).שהשאלה היא מה גובר.

4. יראים- היראים כותב לגבי המקרה של עייל שופתא בקופינא דמרא, שלפי שמואל יש מכב"פ, ולפי רב אין מכב"פ וגם אין בונה כיוון שאין בנין בכלים. וכל מה שאמר רב משום בונה, הכוונה שזהו שלב הבנייה ולא שמתחייב משום מלאכת בונה. היראים לשיטתיה כרמב"ם והמאירי שמכב"פ זה בגימור של החפץ, ובונה זה עדיין בשלב הבניין, וע"כ כשאומר רב בונה- הכוונה לא מכב"פ כי זה בנייה ולא גימור. אמנם חייבים לומר שבשני המקרים האחרים, בהם כן אומר רב שחייב משום בונה שהרי מפורש במשנה שמסתת חייב, ולכן א"א לומר שרב סובר שפטור לגמרי. אלא שבמקרים אלו בונה הכוונה כפשוטו- מלאכת בונה. וא"כ יש להסביר את מח' רב ושמואל בשאלה של היכן עובר הגבול שבין שלב הבנייה של החפץ לבין שלב הגימור שלו. כשבשלב הבנייה מתחייב רק משום בונה, ובשלב הגימור חייב רק משום מכב"פ. ולא שייך מלאכה זו בזמנה של זו. וא"כ רב הסובר שזה בונה מתכוון שזה של בנייה. ושמואל- מכב"פ כי זהו שלב הגימורים. לסיכום: רב ושמואל חולקים בצורה קיצונית באיזה זמן נמצאת המלאכה, אם בשלב הבנייה ואז זה בונה. או בשלב הגימור ואז זה מכב"פ. וזה כמובן ע"פ דרכו של היראים המאירי והרמב"ם .

ר"ח- כותב שהמח' היא קיצונית כלומר רק בונה או רק מכב"פ (שכותב שמתחייב רק חטאת אחת). וא"כ לבד מהמח' על בונה יש גם מח' במכב"פ. וניתן היה לומר שאלו שני מח' שאינם תלויות כלל זב"ז. אך יותר נראה לומר- שזו מח' קשורה שבאמת המח' היא לגבי בונה אם יש או אין. אלא שאם אין מלאכת בונה, במקום הריק נכנסת מלאכת מכה בפטיש. וכולם מודים לכך שאכן נכנסת מכב"פ כשאין בונה ורק חלקו לגבי בונה. (וכך נראה בלשון הר"ח שמסביר את המח' בדיני בונה). ונ"ל שמכה בפטיש זו מלאכה שנכנסת בפועל בכל מקום שלא מצאנו חיוב מסוים. וא"כ לעומת היראים שדיבר על כך שמעשית יש או בונה או מכב"פ. הר"ח מבין שיתכן תאורטית גם מכב"פ וגם בונה, אלא שמעשית כשמחייבים משום בונה לא מחייבים משום מכב"פ, וכשלא- אז יש מכב"פ. וא"כ דרך זו מסתדרת יפה לרש"י לעיל שאמר שיש פעולה מיוחדת של סיום שהיא מכב"פ, שכיוון שאין שם בונה ממילא יש חיוב של מכב"פ. אמנם יש מקרים כמו 3 המקרים שלנו, שאמנם יש מכב"פ אך אינו יוצא לפועל כיון שיש בונה (רב). לסיכום: לכו"ע יש בעיקרון מכב"פ, וחלקו רב ושמואל האם יש כאן בונה או אין בונה. ואם יש בונה אז המכב"פ לא מתגלה, ואם אין בונה אז מתגלה המכב"פ. וזה מסתדר להגדרה של רש"י במכב"פ. ההבדל שבין דרך זו של ר"ח, לבין הדרך של אבן האזל. שלאבן האזל הגדרת מלאכת מכב"פ אינה נכנסת במקום שיש בונה כיוון שכבר יש חשיבות למלאכה. לעומת ר"ח שמצד הגדרת המלאכה יש מכב"פ בכ"מ כיוון שעושה את הפעולה הזו.  א"כ יוצא בדעת רב כך: לפי הלח"מ- יהיה חייב מלבד בונה גם במכה בפטיש. ולפי 4 הדרכים האחרות לא יתחייב משום מכב"פ. מדוע לא שייך מכב"פ? 1. הפנ"י- מקרה נקודתי כאן שההתחלה והסוף יחד ולכן בונה גובר. 2. יראים- לא שייך בשלב הזה של הבנייה מכב"פ. 3. אבן האזל- שייך מכב"פ, אך אינו מצליח להשפיע כיוון שיש כבר חשיבות של בונה למלאכה. 4. ר"ח- כן שייך מכב"פ והוא אף מתקיים פה, אך אינו יוצא לפועל כי מטרתו רק לסתום חור.