ברוכים הבאים לתחרות כתיבת הסוגיות השנתית - תשפ"ב!
פרס ראשון - 3,000 ש"ח | פרס שני - 2,000 ש"ח | פרס שלישי - 1,000 ש"ח
להשתתפות בתחרות >>

שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כוונה בתקיעת שופר

הוסרו 569 בתים, 10:10, 24 ביוני 2020
אין תקציר עריכה
=== היחס בין רבא לר' זירא ===
יש צורך לברר האם לכאורה דברי רבא ורר' זירא אינם מתייחסים אחד לשני, באופן ישיר לדברי רבא שמצוות אינן צריכות כוונה. שהרי מחלוקת התנאים היא האם הם חולקיםהמשמיע צריך לכוון להוציא אחרים, או שהם שני דברים שוניםיוצאים ידי חובתו אף אם לא כיוון להוציאם.לכאורה דברי גם רבא האם מצוות שסובר שמצוות אינן צריכות כוונה מתייחסות לאדם עצמו שעושה מעשה המצווה, שבעשייתו את המצווה אינו יכול לכאורה להודות שהמוציא אחרים צריך לכוון להוציאם. אך מהברייתא האומרת 'עד שיכוון דווקא לצאת ידי חובת המצוה, אלא שיכוון לעשות את המעשה עצמו. עומת זאת רשומע ומשמיע' זירא מדבר על אדם שעושה מדוייק שיש להם את המצווה לצורך אדם אחראותו גדר, ובזה אומר הוא שצריך כשם שהשומע די שיכוון לשם מצווה. לכאורה היה מקום לחלק ולומר שרבא אינו חולק על זה, וגם הוא סובר שאם אדם אחר עושה את פעולת המצווה צריך הוא לכוון להוציא, ורק כאשר האדם עצמו עושה אינו צריך כוונה. <BR/>אך מלבד שאין סברה לומר כןלשמיעת שופר ולא למצווה, כך גם מוכח מהגמרא לעיל שרבא אומר דבריו גם על אדם אחר המכוון להוציאו, שגם בזה אין צריך המשמיע די שיכוון לשם מצווה אלא כעושה מעשה בעלמא, שכן לגבי הברייתא משומע ומשמיע הקשתה הגמרא על רבא שאם המשמיע מכוון לשיר והשומע מכוון לצאת אמרה הברייתא שלא יצא ידי חובה, ולכאורה מאי קושיא, הרי רבא לא דיבר אלא על העושה המצווה בעצמו לשמיעת שופר ולא על העושה להוציא אחריםלמצווה, ובמוציא אחרים מודה וכן הוא שצריך שיכוון? אלא על כרחך שרבא דיבר בין על העושה בעצמו ובין על העושה להוציא אחריםמדוייק בגמרא לעיל וב'''תוספות''' (כח ב ד"ה אבל).
בעל המאור מעלה אפשרות לפרש בדברי ר' זירא שאין הוא אומר למשמשו לכוון להוציאו ידי חובה, אלא לכוון להשמיע לו קול שופר, ולפי זה דברי ר' זירא אינם סותרים את דברי רבא, כיון שגם ר' זירא מודה שמצוות אינן צריכות כוונה, ו. אך מלבד דוחה זאת מפני שרש"י פירש לא כך, אלא פירש שר' זירא ביקש שיכוון להוציאו ידי חובה, גם יש וגם מפני שיש קושי לומר כן מפני שאם ר' זירא אינו מחמיר בכוונת השומע, למה שיחמיר בכוונת המשמיע. יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא? הרי מסתבר יותר שכוונת השומע חמורה יותר מכוונת המשמיע.
מגמרא זו יוצא יש להעיר שאין להוכיח מהגמרא לכאורה שהמחלוקת האם מצוות צריכות כוונה, היא מחלוקת אמוראים ותנאיםתנאים. לדעת רבא מצוות אינן צריכות כוונה, ולכן התוקע לשיר יצא, וכן היא דעת תנא קמא, הואמר שהתוקע להוציא אחרים לא צריך לכוון להוציאם ידי חובה. לעומת זאת דעת ר' זירא שמצוות צריכות כוונה, שהרי לדעתו צריך התוקע לאחרים לכוון להוציאם ידי חובה, והוא הדין התוקע לעצמו צריך לכוון לצאת ידי חובה<ref>לכאורה היה מקום לחלק בין תוקע לעצמו לתוקע לאחרים. שגם אם התוקע לאחרים צריך לכוון להוציאם, עדיין ניתן לומר שמצוות אינן צריכות כוונה כאשר אדם עושה את המצווה בעצמו. אך בעל המאור דחה חילוק זה וקרא על כך 'יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא', כלומר שאם האדם עצמו כשעושה את המצוה אינו צריך לכוון לצאת ידי חובה, קל וחומר כששומע מאחר שאין האחר צריך לכוון להוציאו ידי חובה. גם שאר הראשונים לא חילקו בזה, ונראה מדבריהם שהבינו בפשיטות שדברי רבא ורבי זירא עומדים אחד כנגד השני, אף שרבא דיבר על כוונת עושה המצווה בעצמו, ואילו ר' זירא דיבר על כוונת המוציא אחרים.</ref>. וכן היא דעת התנא ר' יוסי.
== מחלוקת הראשונים ==

תפריט ניווט