הבדלים בין גרסאות בדף "כוונה בתקיעת שופר"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 1,316 בתים ,  20:06, 22 ביוני 2020
שורה 22: שורה 22:
=== היחס בין רבא לר' זירא ===
=== היחס בין רבא לר' זירא ===
יש צורך לברר האם דברי רבא ור' זירא מתייחסים אחד לשני, האם הם חולקים, או שהם שני דברים שונים.
יש צורך לברר האם דברי רבא ור' זירא מתייחסים אחד לשני, האם הם חולקים, או שהם שני דברים שונים.
לכאורה דברי רבא האם מצוות צריכות כוונה מתייחסות לאדם עצמו שעושה מעשה המצווה, וכן לאדם אחר המוציא אחר ידי חובה, שבעשייתו את המצווה אינו צריך שיכוון דווקא לצאת ידי חובת המצוה, אלא שיכוון לעשות את המעשה עצמו.
לכאורה דברי רבא האם מצוות צריכות כוונה מתייחסות לאדם עצמו שעושה מעשה המצווה, שבעשייתו את המצווה אינו צריך שיכוון דווקא לצאת ידי חובת המצוה, אלא שיכוון לעשות את המעשה עצמו. עומת זאת ר' זירא מדבר על אדם שעושה את המצווה לצורך אדם אחר, ובזה אומר הוא שצריך שיכוון לשם מצווה. לכאורה היה מקום לחלק ולומר שרבא אינו חולק על זה, וגם הוא סובר שאם אדם אחר עושה את פעולת המצווה צריך הוא לכוון להוציא, ורק כאשר האדם עצמו עושה אינו צריך כוונה.  
<BR/>בעל המאור מעלה אפשרות לפרש בדברי ר' זירא שאין הוא אומר למשמשו לכוון להוציאו ידי חובה, אלא לכוון להשמיע לו קול שופר, ולפי זה דברי ר' זירא אינם סותרים את דברי רבא. אך מלבד שרש"י פירש לא כך, אלא שר' זירא ביקש שיכוון להוציאו ידי חובה, גם יש קושי לומר כן מפני  
<BR/>אך מלבד שאין סברה לומר כן, גם מוכח מהגמרא לעיל שרבא אומר דבריו גם על אדם אחר המכוון להוציאו, שגם בזה אין צריך שיכוון לשם מצווה אלא כעושה מעשה בעלמא, שכן לגבי הברייתא משומע ומשמיע הקשתה הגמרא על רבא שאם המשמיע מכוון לשיר והשומע מכוון לצאת אמרה הברייתא שלא יצא ידי חובה, ולכאורה מאי קושיא, הרי רבא לא דיבר אלא על העושה המצווה בעצמו ולא על העושה להוציא אחרים, ובמוציא אחרים מודה הוא שצריך שיכוון? אלא על כרחך שרבא דיבר בין על העושה בעצמו ובין על העושה להוציא אחרים.
 
בעל המאור מעלה אפשרות לפרש בדברי ר' זירא שאין הוא אומר למשמשו לכוון להוציאו ידי חובה, אלא לכוון להשמיע לו קול שופר, ולפי זה דברי ר' זירא אינם סותרים את דברי רבא, כיון שגם ר' זירא מודה שמצוות אינן צריכות כוונה, ו. אך מלבד שרש"י פירש לא כך, אלא שר' זירא ביקש שיכוון להוציאו ידי חובה, גם יש קושי לומר כן מפני  


מגמרא זו יוצא לכאורה שהמחלוקת האם מצוות צריכות כוונה, היא מחלוקת אמוראים ותנאים. לדעת רבא מצוות אינן צריכות כוונה, ולכן התוקע לשיר יצא, וכן היא דעת תנא קמא, הואמר שהתוקע להוציא אחרים לא צריך לכוון להוציאם ידי חובה. לעומת זאת דעת ר' זירא שמצוות צריכות כוונה, שהרי לדעתו צריך התוקע לאחרים לכוון להוציאם ידי חובה, והוא הדין התוקע לעצמו צריך לכוון לצאת ידי חובה<ref>לכאורה היה מקום לחלק בין תוקע לעצמו לתוקע לאחרים. שגם אם התוקע לאחרים צריך לכוון להוציאם, עדיין ניתן לומר שמצוות אינן צריכות כוונה כאשר אדם עושה את המצווה בעצמו. אך בעל המאור דחה חילוק זה וקרא על כך 'יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא', כלומר שאם האדם עצמו כשעושה את המצוה אינו צריך לכוון לצאת ידי חובה, קל וחומר כששומע מאחר שאין האחר צריך לכוון להוציאו ידי חובה. גם שאר הראשונים לא חילקו בזה, ונראה מדבריהם שהבינו בפשיטות שדברי רבא ורבי זירא עומדים אחד כנגד השני, אף שרבא דיבר על כוונת עושה המצווה בעצמו, ואילו ר' זירא דיבר על כוונת המוציא אחרים.</ref>. וכן היא דעת התנא ר' יוסי.
מגמרא זו יוצא לכאורה שהמחלוקת האם מצוות צריכות כוונה, היא מחלוקת אמוראים ותנאים. לדעת רבא מצוות אינן צריכות כוונה, ולכן התוקע לשיר יצא, וכן היא דעת תנא קמא, הואמר שהתוקע להוציא אחרים לא צריך לכוון להוציאם ידי חובה. לעומת זאת דעת ר' זירא שמצוות צריכות כוונה, שהרי לדעתו צריך התוקע לאחרים לכוון להוציאם ידי חובה, והוא הדין התוקע לעצמו צריך לכוון לצאת ידי חובה<ref>לכאורה היה מקום לחלק בין תוקע לעצמו לתוקע לאחרים. שגם אם התוקע לאחרים צריך לכוון להוציאם, עדיין ניתן לומר שמצוות אינן צריכות כוונה כאשר אדם עושה את המצווה בעצמו. אך בעל המאור דחה חילוק זה וקרא על כך 'יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא', כלומר שאם האדם עצמו כשעושה את המצוה אינו צריך לכוון לצאת ידי חובה, קל וחומר כששומע מאחר שאין האחר צריך לכוון להוציאו ידי חובה. גם שאר הראשונים לא חילקו בזה, ונראה מדבריהם שהבינו בפשיטות שדברי רבא ורבי זירא עומדים אחד כנגד השני, אף שרבא דיבר על כוונת עושה המצווה בעצמו, ואילו ר' זירא דיבר על כוונת המוציא אחרים.</ref>. וכן היא דעת התנא ר' יוסי.

תפריט ניווט