מוקצה מחמת חסרון כיס

מקורות
משנה:	שבת יז ד
בבלי:	שבת קכג ב; קנז א
רמב"ם:	שבת כה ט
שולחן ערוך:	אורח חיים שח א

המקורות התנאיים והתלמודיים

דברי המשנה

המשנה (שבת יז ד) מביאה דברי ר' יוסי שמתיר לטלטל את כל הכלים מלבד מסר הגדול ויתד של מחרישה. ובטעם איסור הטלטול בשני כלים אלו, מבואר בגמרא (שבת קנז א) שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס, ובזה אפילו ר' שמעון שמתיר טלטול נר בשבת, מודה שאסור לטלטל.
ומתוך דברי הגמרא (שבת קכג ב) מבואר שכלים אלו שהם מוקצים מחמת חסרון כיס, אסורים בטלטול אפילו לצורך גופן ומקומן וכל שכן מחמה לצל, שדווקא שאר כלים התירו לצרכים אלו, בין אם הם כלים שמלאכתן לאיסור ובין אם הם כלים שמלאכתן להיתר, כל אחד לפי התירו, אבל שני כלים אלו אסורים בטלטול לכל צורך שהוא.

גמרות

הגמרא (קכג ב) מביאה דברי רב נחמן שמוסיף על כלים אלו גם 'אוכלא דקצרי', ופירש רש"י (ד"ה אוכלא) שזהו נפה של נחושת שהיו משתמשים בה הכובסים כדי לזלף מים על הבגדים, או שמניחים תחתיו מוגמר ובתוכו בגדים על מנת שיקבלו ריח. ואביי שם מוסיף עוד שלושה כלים - 'חרבא דאושכפי', 'סכינא דאשכבתא' ו'חצינא דנגרי', שגם הם מוקצים מחמת חסרון כיס.
בפירוש מהותם של שלושה כלים אלו נחלקו הראשונים. לדעת רש"י שם מדובר בסכין של רצענים, סכין של קצבים. אך תוספות (ד"ה וסכינא) הביא יש מפרשים שמדובר בסכין של שוחטים שמקפיד עליה שלא תיפגם, וכן כתב הרא"ש (יז ד) והוסיף גם סכין של מילה ואיזמל של ספרים וסכין של סופרים, שכיון שמקפידים מלעשות בהם תשמיש אחר אסור לטלטלם בשבת.

טעם האיסור

כתב רש"י (שבת קכג ב ד"ה ויתד) על משנה זו, שכלים אלו אדם מקפיד עליהם ומייחד להם מקום, לפי שאינם ראויים למלאכה אחרת.
אמנם ברא"ש (יז ד) כתב שההקפדה היא מלעשות בה תשמיש אחר, כסכין של מוהלים וכד'.
וברמב"ם (שבת כה ט) כתב שכל כלי שמקפיד עליו שמא יפחתו דמיו, כגון כלים המוקצים לסחורה או היקרים ביותר שמקפיד עליהם שמא יפסדו אסור לטלטלם.