הבדלים בין גרסאות בדף "כל האומנין שומרי שכר הן"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(עריכה) |
|||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
המשנה מלך (הלכות שכירות, פ"י, ג) חילק בדברי רש"י וכתב, שדברי רש"י הם שהאומן זה קבלן, זה לפני הווה אמינא הראשונה של הסוגיה, אולם למעשה הדין תקף גם אצל פועל. | המשנה מלך (הלכות שכירות, פ"י, ג) חילק בדברי רש"י וכתב, שדברי רש"י הם שהאומן זה קבלן, זה לפני הווה אמינא הראשונה של הסוגיה, אולם למעשה הדין תקף גם אצל פועל. | ||
==הערות שוליים== | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:בבא מציעא פ:]] | [[קטגוריה:בבא מציעא פ:]] | ||
גרסה מ־15:59, 29 ביוני 2021
"כל האומנין שומרי שכר הן" הוא כלל תלמודי (בבא מציעא פ ב) הקובע שכל האומנים נחשבים שומרי שכר.
רש"י ביאר שהאומנים הנזכרים בגמרא הם קבלנים[1] (ולא שכירי יום) שעושים את העבודה בבתיהם, והם נחשבים שומר שכר על חפץ אותו הם מתקנים. הב"ח (סימן ש"ו) הוסיף שבמקרה שהאומן עשה את המלאכה בבית הבעלים אזי הוא לא מתחייב (אלא אם כן עשיה קנין על ידי משיכה) בגניבה ואבידה מכיוון שחל אצלו הדין ש"בעליו עמו".
המחנה אפרים (הלכות שומרים, סימן מ"א) הקשה על דברי רש"י וכתב שלכאורה מהפשט של המשנה נראה שמדובר בין אם מדובר בקבלנים ובין אם מדובר בשכירי יום.
המשנה מלך (הלכות שכירות, פ"י, ג) חילק בדברי רש"י וכתב, שדברי רש"י הם שהאומן זה קבלן, זה לפני הווה אמינא הראשונה של הסוגיה, אולם למעשה הדין תקף גם אצל פועל.