הבדלים בין גרסאות בדף "כחל"

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (ביטל את ההגנה על כחל)
(←‏ביטול כחל שנאסר בבישול: תיקון והרחבה חנ"נ בדרבנן)
 
(11 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|חולין {{ויקיטקסט|חולין קט ב|קט.}}|חולין {{ויקיטקסט|חולין קט ב|קט:}}|||יורה דעה {{ויקיטקסט|שולחן ערוך יורה דעה צ|צ}}}}
"כחל" הוא עטין הבהמה. בהמה שנשחטה כדין, אף שבשרה מותר באכילה, הכחל שלה מכיל בתוכו חלב שנשאר מחייה, מה שלכאורה גורם לאיסור [[:קטגוריה:בשר בחלב|בשר בחלב]] כשמבשלים את הכחל לאכילה.


{{קטגוריה איסור והיתר}}
בפרקים הבאים נדון מהגמ' והפוסקים לגבי '''בישול''' הכחל לבדו, '''בישולו עם בשר''' אחר נוסף, ו'''צליית''' הכחל, ולהלן יבוארו פרטים נוספים בדיני מליחת וצליית הכחל, חיתוכו בסכין וביטולו ברוב.


{{מקורות חולין ק"ט א, חולין צ"ז ב, חולין צד ב, חולין קיא, יו"ד טור ב"י סימן צ'.}}
==סוגיית הגמרא==
הסוגיה העיקרית{{הערה|סוגיות נוספות כמו בדף קיא. ועוד, יובאו להלן במקומם.}} בדין הכחל נמצאת במסכת חולין {{ויקיטקסט|חולין קט ב|דף קט:}}. להלן עיקרה של סוגייה זו:
::במשנה: '''הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו'''.
#גמ': '''אמר רבי זירא אמר רב אינו עובר עליו ומותר'''.
#ו'''איכא דאמרי א"ר זירא אמר רב אינו עובר עליו ואסור'''. ובהמשך הגמ': '''תניא כלישנא קמא דרב כחל שבשלו בחלבו מותר''' קבה שבשלה בחלבה אסור ומה הפרש בין זה לזה זה כנוס במעיו וזה אין כנוס במעיו.
::<big>כיצד קורעו:</big>
#אמר '''רב יהודה קורעו שתי וערב וטחו בכותל'''.
#א"ל '''ר' אלעזר לשמעיה קרע לי ואנא איכול''' מאי קמ"ל מתניתין היא הא קמ"ל דלא בעינן שתי וערב וטחו בכותל.
#אמרה ליה ילתא לרב נחמן מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה... בעינן למיכל בשרא בחלבא '''אמר להו רב נחמן לטבחי זויקו לה כחלי''' והאנן תנן קורעו, ההוא לקדרה. והא קתני שבשלו, דיעבד אין לכתחלה לא - ה"ה דאפי' לכתחלה ואיידי דקא בעי למיתנא סיפא קבה שבשלה בחלבה אסורה דאפילו דיעבד נמי לא תנא נמי רישא שבשלה.


{{ תוכן עניינים :
==שיטות הראשונים בביאור הסוגיה==
נושא א'. דרך הכשרת הכחל.
בדומה לאיסור אכילת דם מבעשנשחט כדין, שכל איסור אכילת הדם מתחיל רק כשהדם יוצא מהבשר, גם חלב הכחל, אין בו איסור בשר בחלב אם הוא לא יצא מהכחל. אולם אם הוא יצא מהכחל וחזר ונבלע בו, יש בזה איסור - בדומה לאיסור דם שיצא ונבלע. ובפרטי הדינים וביאור הסוגיה נחלקו הראשונים:
נושא ב'. האם כחל מן המניין.
נושא ג'. כאשר הכחל התבשל שנית.
נושא ד'. האם יש חנ"נ בבבמדרבנן ? (ראיית הט"ז).
נושא ה'. מנהג העולם בבישול הכחל עם בשר.
נושא ו' . עשיית פשטידת כחל.
נושא ז' . מנהג צליית הכחל לבדו.
נושא ח' מנהג צליית הכחל עם בשר אחר.
נושא ט' לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר.
נושא י' האם מותר לאכול את הכחל בכלי בשרי ?
נושא י"א שפוד.
נושא י"ב כחל שהניח יום שלם בחלבו.
נושא י"ג צליית או מליחת כחל עם בשר .}}


'''כחל :'''
===שיטת רש"י===
הכחל הינו עטין הבהמה אך אינו חלק שגרתי מבשר הבהמה מכיוון שבכחל ישנה בעיה טבעית הכחל הוא בעצם בשר הבהמה אך גם נוסע את חלב הבהמה ולכן טמון בבשרו של הכחל חלב.  
לשיטת '''רש"י''', המשנה, וכל הדעות בסוגיה הנ"ל שהתירו בלי קריעה שתי וערב וטיחה, לכתחילה או בדיעבד, מדברים רק <U>בצלייה</U> אך לא בבישול.   
ומצינו בש"ס ובפוסקים שאלות רבות האם מותר לאוכלו
וכן מה היא צורת אכילתו וכו' ובס"ד ננסה לבאר כמה דיונים.
   


== נושא א'. דרך הכשרת הכחל. ==
לשיטתו, '''כחל שהתבשל תמיד אסור, אף בדיעבד, אם לא קרע וטח''' אותו כדינו קודם הבישול. ואף שחלב הכחל שלא יצא ממנו אינו אוסר את הבשר של הכחל, אם בישל של הכחל עם חלבו הכחל נאסר, אף בדיעבד, כי החלב יוצא מהכחל בשעת הבישול, ונכנס שוב לבשר הכחל - ואוסר אותו מדין בשר בחלב. ולכן צריך לקרוע את הכחל לפני הבישול, כדי להוציא ממנו את החלב שכנוס בתוכו.  


לשיטתו '''רק בצליה יתכן שמותר''' אם צלה כחל גם בלי שקרע אותו לפני כן.


מקור: משנה דף ק"ט. "הכחל, קורעו ומוציא את חלבו.
וכך היא סוגיית הגמרא לשיטת רש"י:


[מכיוון שבכל יש גומות שבהם כנוס חלב הבהמה וע"י הקריעה החלב משתחרר מהכחל, אך לא ביאר באיזה דרך של חימום מוציא את החלב] 
'''לישנא קמא''' של רב שהתיר בלי קריעה - מדבר רק בצליה (ולא בבישול), וגם בזה - לכתחילה אסור ורק דיעבד שרי.  
לא קרעו אינו עובר עליו [מה הדין כאשר החלב נשאר בכחל וכבר התחיל את פעולת החימום בכחל]...


גמרא אמר ר' זירא אמר רב "אינו עובר עליו ומותר. וא"ד אמר ר' זירא אמר רב "אינו עובר עליו ואסור.
'''רב נחמן''', שהתיר לכתחילה, דיבר דווקא בצליה, והוא הסביר את המשנה כ'''לישנא בתרא''' של רב, שהסביר שהמשנה אסרה, ושהמשנה מדברת בבישול, ולכן הוא שרי אף לכתחילה בצליה.  


הגמ' לבסוף מביא ברייתא שגם היא סוברת כלישנא קמא ומה הפרש יש בין זה לזה ?
ו'''ר' אלעזר''' דיבר בצליה, והצריך בזה קריעה קצת
זה כנוס במעיו וזה אינו כנוס במעיו. כיצד קורעו ? אמר רב יהודה קורעו שתי וערב וטחו בכותל.


'''שאלה על איזה מציאות דיברה הגמ' ?'''
ולשיטתו, '''ר' יהודה''' לא דיבר על המשנה (שהמשנה מיירי בצליה), אלא אמר מימרא חדשה בדיני בישול כחל לבדו.
'''שיטת ר''' (תוס' ד"ה ההוא) : הגמ' דיברה במקרה שנצלה הכחל לבדו או אם נתבשל לבדו. '''ולכתחילה''' - צריך קריעה, שתי או ערב ובלי טיחה,
'''ובדיעבד''' - גם ללא קריעה כלל, מותר כי בשניהם החלב יוצא מהכחל ונבלע בו שוב (ואינו נשרף בניגוד לרש"י) אך אינו אוסרו כיוון שלא נשתנה טעמו שזה הוא טעם כחל ולא גזרו עליו משום בב"ח.
'''ובמקרה שבישלו עם בשר אחר :''' צריך לכתחילה קריעה שתי וערב וטיחה ובדיעבד ללא קריעה כלל אסור. כיוון שנכנס טעם החלב בבשר האחר ונותן בו טעם חלב. וכאשר עשה קצת קריעה (שתי או ערב) לכתחילה אסור ובדיעבד מותר אף ללא 60.
'''שיטת רש"י :''' הגמ' דיברה על מקרה רגיל של צלית הכחל.
'''ולכתחילה-''' בצליה צריך קריעה (התרומה סובר שצריך שתי וערב והתוס' סובר שמספיק שתי או ערב) וא"צ טיחה בכותל.
'''ובדיעבד'''- מותר גם ללא קריעה כלל. מכיוון שהחלב שנפלט נשרף והחלב שנשאר לא חל עליו שם חלב. ומ"מ הצריך  קריעה לכתחילה כדי שלא ישאר חלב בעין  בכחל ולכן אם לא קרעו מותר.
(בניגוד לר"ת שהחלב כן נבלע בכחל אף בצליה).
'''מקרה שבישלו את הכחל:''' זה הוא המקרה בדף (צז:) שאסור אף בדיעבד שאין החלב נשרף וחוזר ונבלע בכחל.
'''שיטת הרי"ף :''' הגמ' דיברה במקרה שנצלה הכחל לבדו.
הר"ן והרשב"א - הבינו ברי"ף שלא צריך קריעה כלל.
והב"י- מצדד לומר שאף לרי"ף צריך קריעה מועטת כמו שמביא הרמב"ם כי לולא זה החלב נראה בעין ונראה כמתבשל בו.  


'''אם נתבשל לבדו:''' '''לכתחילה''' - צריך קריעה גמורה (דלא כרשסגי בקריעה קצת).
===שיטת ר===
'''רבינו תם''' חולק על רש"י, ופירש את המשנה והסוגיה שמדובר ב<U>בישול כחל עם בשר אחר</U>. ולדעתו, בישול של הכחל לבדו בלי בשר אחר נוסף, זה כמו צליה של כחל שגם רש"י התיר.
'''ובדיעבד''' - מותר בשניהם כמו ההסבר בר"ת .


'''אם נתבשל עם עוד בשר:''' לכתחילה - מותר ע"י קריעה גמורה.
וכך היא סוגיית הגמרא לשיטת ר"ת:


'''ובדיעבד''' - אסור אפילו אם רק קרעה קצת. מכיוון שנכנס החלב לבשר האחר ונאסר.
'''המשנה''' מדברת בבישול של כחל עם בשר נוסף.  
אך הכחל לא יאסר כיוון שלגביו החלב איננו חלב אלא טעם כחל.


'''שו"ע סעיף א'''' - הכחל אסור מדברי סופרים שאין בשר שנתבשל בחלב שחוטה אסור מן התורה.
'''ר' יהודה''' שרי אם קרע שתי וערב וטח בכותל.  
לפיכך אם קרעו ומירק החלב שבו מותר לצלותו ולאוכלו ואם קרעו שתי וערב וטחו בכותל,
עד שלא נשאר בו לחלוחית חלב מותר לבשלו עם הבשר.
וכחל שלא שלא קרעו בין של קטנה שלא הניקה בין של גדולה אסור לבשלו.
ואם בשלו עם בשר אחר משערין אותו בשישים...  


מחלוקת '''לישנא קמא ולישנא בתרא''' בביאור המשנה זה במקרה שקרע קצת, שבזה לכתחילה אסור, ובדיעבד שרי ללישנא קמא. 


== נושא ב'. האם כחל מן המניין. ==
ו'''ר' אלעזר''' התיר לכתחילה בקריעה קצת כי הוא דיבר על בישול כחל לבדו - בלי בשר אחר. וכן '''ר' נחמן''' שהתיר לבשל כחל אף לכתחילה בלי שום קריעה, מיירי בבישול של כחל בפני עצמו בלי בשר אחר נוסף.


===שיטת הרי"ף===
'''הרי"ף''' היא דעה שלישית בביאור הסוגיה, ולשיטתו המשנה והסוגיה מדברים על מקרה של <U>בישול כחל בפני עצמו</U>, (בניגוד לרש"י שמדובר בצליה, ולר"ת שמדובר בבישול עם בשר אחר).


חולין צ"ז: "כחל ב60 וכחל מן המנין... וכחל עצמו אסור ואם נפל לקדרה אחרת אוסר"
וכך היא סוגיית הגמרא לשיטת הרי"ף:
     
'''נחלקו הראשונים:'''


'''הרמב"ם''' - כיוון שכל האיסור כאן הוא איסור דרבנן (חלב שחוטה) הקלו חז"ל, ולפי דבריו נאמר כך בכל איסורי דרבנן.
'''המשנה''' וכן '''ר' יהודה''', '''לישנא קמא ובתרא''', מיירו בבישול כחל בפני עצמו.  
'''רש"י וראב"ד''' - דוקא בכל הקלו כיוון שיש מקרים שהוא מותר לכתחילה
(בצליה ולשיטות אחרות אף בבישול).
'''הרשב"א''' - הכחל עצמו מצטרף לביטול כדין כל היתר כיוון שכל הסיבה שהוא נשאר אסור הוא חשש שמא לא יצא כל החלב האסור ממנו ולכן הקלו חכמים.  


'''הט"ז סק"ב''' - הביא נפק"מ בין השיטות : כאשר נבלע במאכל איסור דאורייתא והקשה על תורת חטאת (כלל כ"ט דין ב') שנקט שלכו"ע באיסור דאורייתא לא מצטרף גוף ההיתר לשישים.
ובדברי '''ר אלעזר''' גרס הרי"ף "הא קמ"ל, דלא בעינן שתי וערב, '''אי נמי''' לקדירה". ולתירוץ ראשון מיירי ר' אלעזר בבישול כחל לבדו, ובא לחלוק על ר' יהודה ומתיר בישול כחל לבדו גם בלי קריעה שתי וערב.  ולתירוץ השני, מיירי ר' אלעזר בבישול כחל יחד עם בשר אחר, ור' אלעזר לא חולק על ר' יהודה שהצריך קריעה שתי וערב בבישול כחל לבדו, אלא ר' אלעזר מוסיף שקריעה וטיחה כזו מועילה גם כשמבשל את הכחל עם בשר אחר.


המשך השו"ע סעיף א' - וכחל מן המניין כיצד אם היה הכל כמו שישים בכחל הכחל אסור והשאר מותר ואם היה פחות משישים הכל אסור.
==שיטות הראשונים להלכה==


== נושא ג'. כאשר הכחל התבשל שנית. ==
===שיטת רש"י===
ל'''רש"י''' בישול כחל מותר רק אם לפני הבישול קורע את הכחל שתי וערב וטח אותו בכותל כדי להוציא את החלב שכנוס בתוכו.  


ואם '''בישל בלי לקרוע - אסור אף בדיעבד''', לכו"ע.


'''ט"ז סק"ג''' - הביא את קושיית הגמ' בדף צד: אם נתבשל הכחל עם בשר אחר והיה 60 כנגדו ואח"כ נפל לקדרה אחרת,
ובצליה, אם צלה בלי לקרוע שתו"ע ולטוח, זו מחלוקת הלישנות בדברי רב, ובזה רש"י פוסק להלכה כלישנא קמא, ש'''בדיעבד כשצלה בלי לקרוע זה מותר''', אך לכתחילה כן הצריך לקרוע שתו"ע גם בצליית כחל, כמ"ש במשנה לפי ל"ק של רב, וכדעת ר' אלעזר שהצריך לקרוע קצת, ולא כר' נחמן שהקל בצליה שגם לכתחילה לא צריך לקרוע כלל. 
ותירצה הגמ' - כיוון שאמרו  שהכחל עצמו נשאר אסור אף שהיה 60 כנגדו עשהו רבנן כחתיכת נבלה לאסור אחרים,
ולדברי הרשב"א דלעיל קשה שהרי הגמ' הייתה צריכה לומר מהסיבה שמא לא יצא כל החלב מהכחל בפעם הראשונה ?


צ"ל בדעת הרשב"א - שכוונת הגמ' במילים עשהו כנבלה היא התוצאה של החומרה והסיבה אינה כתובה והיא שמא לא יצא כל החלב בפעם הראשונה.
אמנם, יש הבדל בין המשנה לפי ל"ק של רב, לבין דברי ר' אלעזר. למשנה, צריך לקרוע שתי וערב ולטוח בכותל (כמו שר' יהודה ביאר את המשנה), אך לר' אלעזר גם לכתחילה מספיק לקרוע "קצת".  


'''המשך השו"ע סעיף א'''' - בין כך ובין כך אם נפלה לקדרה אחרת אוסר אותה ומשערין בשישים כבראשונה שהכחל עצמו שנתבשל נעשה כחתיכה האסורה ואין משערין בו אלא כמו שהוא בעת שנתבשל לא כמו שהיה בשעה שנפל.
ואכן, יש '''מחלוקת ראשונים בדעת רש"י''', האם הצריך לכתחילה לפני צליית הכחל לקרוע אותו שתי וערב, או דסגי בקריעה קצת כדברי ר' אלעזר. '''רשב"א ''' כתב שלרש"י צריך לקרוע לפני צליה שתי וערב ולטוח בכותל - וכמו שביאר ר' יהודה בגמ' את המשנה. אך '''טור''' כתב שלרש"י צריך לקרוע שתי וערב ולא צריך לטוח בכותל, ו'''הר"ן''' כתב בדעת רש"י שמספיק לקרוע או שתי או ערב, כי כך רש"י בגמ' פירש את דברי ר' אלעזר.  


==
כלומר: לשיטת רשב"א יש מחלוקת נוספת בגמ' בין ר' יהודה לבין ר' אלעזר, ורש"י פסק ככר' יהודה - שגם בצליה צריך לקרוע שתו"ע ולטוח בכותל. אך לטור והר"ן רש"י פסק כר' אלעזר, כשהטור מפרש שלר"א צריך שתו"ע בלי טיחה, והר"ן כתב דסגי בשתי או ערב, וכנ"ל מרש"י בגמ' בביאור דברי ר' אלעזר.  
נושא ד'. האם יש חנ"נ בבב"ח מדרבנן ? (ראיית הט"ז). ==


כזכור, ר"ת חולק על רש"י וסובר שכל הבעיה בבישול כחל הוא רק כשמבשל את הכחל עם בשר אחר. ישנה '''מחלוקת נוספת בדעת רש"י, האם לשיטת רש"י יש חומרא נוספת כשמבשל כחל עם בשר אחר'''. כלומר: לשיטת רש"י בישול כחל אוסר את הכחל אף בדיעבד, גם אם אין איתו עוד בשר אחר. אבל אם קרע את הכחל שתו"ע וטח בכותל לפני הבישול - זה מותר כשבישלו לבדו. ונחלקו הדעות האם כשקרע וטח כדין ובישל את הכחל '''עם בשר נוסף''', האם לרש"י זה יהיה חמור יותר מבישול כחל לבדו - והאם רש"י יאסור במקרה כזה גם אם טח וקרע את הכחל כדין לפני הבישול.


'''הט"ז סק"ד'''- סבר שלרמב"ם (פט"ו הט"ז) אין אומרים חנ"נ.  
'''הבית יוסף''' מביא מ'''תוס'''' ועוד שרש"י לא מחמיר בזה, ולשיטתו אם קרע וטח כדין זה מותר גם כשבישל עם בשר נוסף. אך '''טור''' וכן '''ספר התרומה''' סוברים בדעת רש"י שהוא מחמיר במקרה כזה, שגם טיחה וקריעה כדין לא יתירו לבשל את הכחל עם בשר אחר. כשיטה שניה כך כתב '''רבינו ירוחם''' שנהגו שלא לבשל את הכחל עם בשר נוסף - גם אם קרע וטח כדינו קודם הבישול. וב'''אור זרוע''' כתב שכשבישל עם בשר אחר זה נאסר אף בדיעבד - גם אם קרע וטח קודם כדין.
והבין כך כיוון שכל איסור הכחל אינו אלא מדרבנן ולכן אפילו שלא היה בבישול הראשון 60 כנגד הכחל, הכחל מצטרף ל60 כיוון שהאיסור הוא מדרבנן והם הקלו שלעולם מצטרף ל60,
השו"ע פסק כאן כרמב"ם ולכן משמע שאין לשו"ע חנ"נ באיסור בב"ח מדרבנן כרמב"ם.
 
'''אך הפרמ"ג ורע"א אינם מסכימים לט"ז.'''
והרשב"א סובר שכאשר הכחל בפעם הראשונה התבשל בפחות מ60 הוא נהיה חנ"נ מן הדין ובפעם השניה אינו מצטרף ל60 וכך פסק הרמ"א כאן.
דברי הרמ"א - דאם נפל תחילה לקדרה שאין בה שישים ונאסר הכחל אם נפל אחר כך לקדרה אחרת אין הכחל מצטרף לשישים (טור בשם הרשב"א וד"ע לר"ן דלא כב"י לר"ן)


===שיטת ר"ת===
'''ר"ת''' פוסק להלכה כל"ק ברב, כר' אלעזר וכר' נחמן. ולכן אם רוצה לבשל כחל עם בשר אחר חייב לקרוע שתו"ע ולטוח, ולבישול כחל לבדו מספיק לקרוע 'קצת'.


== נושא ה'. מנהג העולם בבישול הכחל עם בשר. ==
ובדיעבד מותר גם אם קרע קצת ובישל עם בשר אחר (-כל"ק דרב), ואם בישל את הכחל לבדו מותר בדיעבד גם אם לא קרעו כלל.  


'''סמ"ק''' העולם נהגו שלא לבשל את הכחל עם בשר כלל וצ"ע מניין להם המנהג הזה ? 
ובביאור "קריעה קצת" של ר"ת, '''סמ"ק''' כתב שלכחילה יקרע שתי או ערב, אך בדיעבד שרי גם בקריעה פחות מכך, ואפילו אם בישל עם בשר אחר.
ור' יחיאל רבו הסביר שסמכו על שיטת רש"י שהיתר הגמ' בכחל ע"י קריעה וכו' הוא אינו מועיל לבישול הכחל עם עוד בשר וזה מנהג העולם.  


ומוסיף ר' יחיאל שגם לבדו אין לבשלו שמא יבשל באותה קדרה בשר  והקדרה תאסור את הבשר.
===שיטת רי"ף ורמב"ם===


'''שו"ע סעיף ב'''' - נהגו שלא לבשלו עם בשר כלל. ולבשלו בלא בשר בטיגון או בפשטידא מצריכין קריעה שתי וערב וטיחה בכותל ולצלי קריעה שתי וערב.
בדומה לשיטת ר"ת, גם '''רי"ף ורמב"ם''' סוברים שבישול ללא בשר דינו כצליה. אולם הם מחמירים לגבי דין לכתחילה:


שו"ע סעיף ב' פסק כהרור' ירוחם שנהגו לבשל כחל בפני עצמו אך לא לבשלו עם בשר אחר.
'''רמב"ם''' כתב שבבישול צריך לכתחילה לקרוע כדינו גם אם מבשל את הכחל לבדו, ובצליה צריך לכתחילה לקרוע "כלשהו" לפני הצליה{{הערה|המקור לזה הוא פירוש רש"י לדברי ר' אלעזר דבעי קריעה קצת, דקאי על צליה.}}. '''ב"י''' כתב שמסתבר שכך גם דעת ה'''רי"ף''', ולא כ'''רשב"א ור"ן''' שכתבו שלרי"ף אין צריך כלל קריעה בצליה.


'''רמ"א סעיף ב'''' - "ולקדירה בלא בשר נוהגין בו איסור לכתחילה (רש"י והפוסקים).  
===המנהג בראשונים===
וה"ה לטגן אפילו בלא בשר ואפילו נתייבש הכחל (או"ה).
'''טור''' מביא בשם '''ספר המצוות''' נהג שלא לבשל כלל כחל יחד עם בשר אחר, אלא לבשל אותו לבדו, ורק בכלי המיוחד לבישולי כחל.   
   
ואם עבר ובישלו בקדירה לבדו
בדיעבד מותר אם נקרע שתי וערב וטחו בכותל (רש"י וראב"ן וש"ד ומרדכי וע"פ).


מיהו אם נתייבש דהיינו אחר שלושים יום אם עבר ובישלו אפילו אם בשר מותר בדיעבד
וב'''דרכי משה''' מביא מנהג בשם '''רבינו יחיאל''' שלא לבשל כלל בשר כחל, גם לא לבדו, אלא רק לצלותו.
(ש"ד והג"ה  והר' יחיאל).
'''הרמ"א''' (ע"פ הש"ד בתש' הגאונים)– פסק שנהגו כהבנת ר' יחיאל שנהגו שלא לבשל כלל את הכחל שמא יבשלו אותו עם בשר.
'''ובדיעבד:''' שבישלו בפני עצמו וקרעו שתי וערב וטיחה בכותל יש להתיר.
'''הרש"ל'''- אוסר אפילו בדיעבד.


==ההלכה בשולחן ערוך==
===שיטת המחבר===
ב'''שולחן ערוך''' {{ויקיטקסט|יורה דעה סימן צ|יורה דעה צ}} פוסק מדינא כשיטת הרמב"ם, ומביא מנהג להחמיר כרש"י:
*מדינא:
**לכתחילה: קורע שתי וערב וטח בכותל עד שאין לחלוחית חלב בכחל, ואז שרי לבשל את הכחל גם עם בשר אחר. ואם קרע ומירק החלב, מותר לצלותו.
**ובדיעבד: אם לא קרע כלל, אסור רק אם בישל את הכחל עם בשר אחר. אך בצליה או בישול כחל לבדו, מותר דיעבד.
*וממנהגא:
**לכתחילה קריעה שתי וערב וטיחה בכותל מועילה רק לבישול בלי בשר אחר. וגם לצליה צריך לקרוע שתי וערב{{הערה|כנ"ל, זה כהבנת הטור ברש"י שלצליה צריך שתי וערב בלי טיחה בכותל. (ולא כרשב"א ולא כר"ן).}}.
**ובדיעבד אם קרע כדין שרי גם אם בישל עם בשר אחר.


== נושא ו' . עשיית פשטידת כחל. ==
===שיטת הרמ"א===
ה'''רמ"א''' מדינא מחמיר יותר מהמחבר, וממנהגא מביא שלא לבשל כלל כחל אלא רק לצלותו{{הערה|לשיטת הרמ"א הבסיס למנהג זה הוא החשש שמא יבוא לבשל עם בשר אחר, ולכן בדיעבד הקל אם קרע וטח כדין ובישל את הכחל לבדו. אמנם ב'''ט"ז''' כתב בשם '''מהרש"ל''' שכיון שהגאונים אסרו לבשל כחל בפני עצמו, זה כבר דין שאוסר אף דיעבד תמיד. ולשיטתו, גם כחל שהתבשל לבדו אסור דיעבד אפילו קרע וטח כדין. אולם ב'''ש"ך''' (סקי"ח) כתב שמהרש"ל לא חולק בשום דין כאן על הרמ"א, ורק כחל יבש בפשטידה במחבת, לפרושים, בזה לרמ"א משמע דשרי ומהרש"ל אסר, וראו להלן.}}:


שו"ע (לעיל) - התיר לכתחילה ע"י קריעה וכו'.
*לכתחילה כתב הרמ"א שנהגו שלא לבשל כלל כחל, אפילו קרעו טחו כדין ומבשל לבדו. וגם בצליה, מחמיר דבעי קריעה שתי וערב וגם טיחה בכותל{{הערה|דהיינו: פסק כרשב"א בדעת רש"י, ולא כטור ולא כר"ן.}},
הש"ך סק"ז כתב אף ע"י מחבת. הסבר – השו"ע סבר שבפשטידא יש להחמיר כיוון שאין החלב נוטף ונשרף ולכן דינו כבישול.
*ובדיעבד מקל הרמ"א בצליה כמחבר, דשרי גם אם לא קרע כלל, אך בבישול מקל בדיעבד רק כשקרע וטח כדין ובישל את הכחל לבדו, ורק בהפסד מרובה אז מיקל כשקרע וטח כדין גם כשבישל עם בשר אחר.


'''הרמ"א''' - נהגו להתיר לאפות כחל בפשטיד"ה שאין בו בשר אך ע"י מחבת לא.
===סיכום ההלכה בשו===
יש ג' אפשרויות להכין כחל לאכילה: (1) בישול עם בשר אחר (הכי חמור), (2) בישול כחל לבדו, (3) צליית כחל (הכי קל).  
'''הסבר''' – קשה שהרי הרמ"א אוסר לכתחילה לבשל כחל אפי' בקריעה וכו'
ונראה שהחומרא הנ"ל איננה שייכת כיוון שכל טעמם הוא שמא יבשל בכלי בשר אחר,  
אבל בלי כלי היא לא דומה לבישול ואין לחשוש שמא יוסיף בשר בתוך הפשטידא.
'''ויש מחמירים'''- שמותר אא"כ נתייבש הכחל תחילה.
'''יש מחמירים'''- שלא לאפות פשטידת כחל ופשטידת בשר בתנור קטן. (משום ריחא).
וטוב לחוש אף שזו חומרא בעלמא .


'''רמ"א סעיף ב'''' - ולעשות פשטיד"א מן הכחל ללא בשר נהגו בו היתר,  
למחבר: '''לכתחילה''' קורע שתי וערב וטח ומבשל לבדו (2), או קורע שתי וערב וצולה (3).  ו'''בדיעבד''' שרי קרע שתו"ע וטח גם כשבישל עם בשר אחר (1), ובבישול לבדו (2) או צליה (3) שרי גם כשלא קרע כלל.
אם אין אופין הפשטיד"א במחבת אבל במחבת דינו כמו בישול בקדרה
(מהרא"י בהג"ה וארוך כלל י"ח)


'''ויש פרושים המחמירים''' בכל פשטיד"א אם לא נתייבש הכחל תחילה.  
לרמ"א: '''לכתחילה''' שרי רק בצליה (3) ורק עם קריעה שתי וערב וטיחה. ו'''בדיעבד''' כשבישל עם בשר אחר (1) שרי כשקרע וטח כדין רק בהפסד מרובה, וכשבישל לבדו (2) שרי כשקרע וטח כדין, ובצליה (3) שרי גם בלי קריעה.
יש מחמירים שלא לאפות פשטידת כחל עם של בשר בתנור קטן, רק יש להניח אחד בפי התנור
(ת"ה סי' קפ"ב). וטוב להזהר לכתחילה כי אינו אלא חומרא בעלמא. (ב"י וארוך)
נושא ז' . מנהג צליית הכחל לבדו.


שו"ע (לעיל) : לכתחילה - קריעה מועטת (רק כדי להסיר את החלב המרובה כי אין האש שורפת אלא חלב מועט, ב"י ע"פ הרמב"ם).  
===הרחבה בגדרי המנהג ברמ"א===
הרמ"א כתב שנהגו שלא לבשל כחל כלל, ומפרט הרמ"א את גדרי מנהג זה:
*'''טיגון:''' אסור כבישול.
*'''כחל יבש:''' כחל שהתייבש ל' יום, בכל זאת נהגו לכתחילה שלא לבשלו, אולם בדיעבד שרי בבמקרה כזה אפילו אם בושל עם בשר.
*'''פשטידה:''' פשטידה זה בצק ממולא בבשר. וכתב הרמ"א שגם למנהג שלא לבשל כחל כלל, התירו לשים כחל במילוי של פשטידה{{הערה|כי בבישול סתם אסרו אטו שיבשל עם בשר אחר. אך במילוי של פשטידה לא חששו שישים שם עוד בשר.}}.
:אמנם פשטידה במחבת כן אסור למנהג, וה"פרושים" מחמירים גם בפשטידה סתם, ורק כשזה כחל יבש בתוך פשטידה גם הפרושים הקלו{{הערה|'''ש"ך''' כתב שרמ"א הקל בכחל יבש לפרושים גם כשהפשטידה במחבת, וכתב שמהרש"ל מחמיר בזה. ו'''רעק"א''' מביא '''מנחת יעקב''' דס"ל שגם רמ"א אוסר בזה כמהרש"ל.}}.
:עוד כתב רמ"א שנהגו להחמיר בפשטידה שלא לאפותה באותו תנור עם פשטידת בשר, וכתב על זה רמ"א שזו חומרא בעלמא ואסור רק בתנור קטן ורק כששניהם בתוך התנור, אך בתנור גדול או כשאחד בפי התנור, שרי גם למנהג זה.


'''בדיעבד שלא קרע''' - מותר אפילו שצלה ע"ג בשר אחר.
==נידונים הלכתיים נוספים==
===ביטול כחל שנאסר בבישול===
בגמ' "כחל בטל בשישים - והכחל מן המנין, והכחל עצמו אסור". ואם כן, בשונה מאיסור סתם שבטל בשישים של היתר מלבד האיסור, כחל בטל ב-59 היתר מלבדו. כך גם נפסק להלכה בשולחן ערוך {{ויקיטקסט|שולחן ערוך יורה דעה צ א|יו"ד צ א}}.


'''הרמ"א : לכתחילה''' - קריעה שתי וערב וטיחה בכותל.
'''הסיבה שכחל בטל ב-59''': לשיטת ה'''רמב"ם''' כי כל איסור דרבנן בטל ב-59. ולשיטת '''רש"י''' כל איסור דרבנן בעי ס' מלבד האיסור, ורק כחל שונה "כי הוא מין היתר", ו'''תוס'''' מסביר, וכך כתבו גם '''הרשב''' ו'''הר"ן''', שכשבישל כחל עם 59 בשר אחר, הרי בשר הכחל לא אסר אלא רק החלב שבכחל אסר, וכנגד החלב ודאי יש ס' גם אם יש רק 59 כנגד הכחל כולו.{{הערה|'''הט"ז''' (סק"ב) הביא נפק"מ בין השיטות: כאשר נבלע במאכל איסור דאורייתא. והקשה על '''תורת חטאת''' (כט ב) שכתב את טעם הראשונים אבל הוסיף שזה דוקא באיסור דרבנן שנבלע בחתיכה אך באיסור דאורייתא לא מצטרף גוף ההיתר לשישים.}}
'''ההסבר'''- הד"מ הביא את האו"ה שכך המנהג ועוד הביא גם את ההרשבבהסבר רש"י שרב יהודה דיבר על צליה והוא הצריך קריעה גמורה ולכן נהגו כך.  
ובדיעבד - אף ללא קריעה מותר. הסבר- מכיוון שבדיעבד אנו סומכים שהאש שרפה את החלב שיצא ממנה ומה שלא יצא הרי לא פירש ואינו אסור.


'''הרמסעיף ב'''' - ולצלי נוהגין לכתחילה לקורעו שתי וערב וטיחה בכותל מיהו אם עבר וצלאו אפילו בלא קריעה שרי אם נצלה לחוד בלא בשר עמו,
'''הסיבה שכחל עצמו אסור''': '''רש"י''' כתב כי אף שהכחל מועט ולא הצליח לתת טעם באחרים, אך הוא עצמו כן קיבל טעם מאחרים. '''רשב"א''' מסביר כוונתו שחוששים שנשאר בכחל הרבה חלב ולא יצא ממנו בבישול, ואם כן טעם הבשר האחר שנכנס לכחל אוסר אותו.  '''תוס'''' כתב דאליבא דאמת כל החלב כן יוצא מהכחל בגמר בישולו, אך הכחל אסור גזירה אטו שיבשל קצת ולא ימתין עד גמר הבישול. ו'''הר"ן''' כתב שבבישול ודאי שכל החלב יוצא, אלא שאסרו כאן משום מראית עין, שמא יתירו חתיכת נבילה.


'''"חתיכה נעשית נבילה"''': כנ"ל, כחל שהתבשל עם בשר אחר והיה ביטול ברוב והתערובת לא נאסרה, הכחל עצמו אסור, ולכן אם לאחר מכן נפל הכחל לתבשיל אחר, הרי הוא אוסר את התבשיל האחר וצריך שוב 59 כנגדו. כחל שהתבשל עם בשר אחר ולא היה 59 כנגדו, אסר את הבשר האחר, ואם הבשר שנאסר יפול לתבשיל אחר יצטרכו 60 כנדו, וכמו כל איסור דבעי ס' היתר כנגד האיסור.  
== נושא ח' מנהג צליית הכחל עם בשר אחר. ==


חולין דף קיא. דרש מרימר הלכתא בין כבד בין כחל מתחת בשרא מותר בצליה, מעל בשר אסור לצלות. ואם הניח מעל הבשר בדיעבד הכחל מותר אך לכתחילה לא יעשה כך.
ונחלקו הראשונים - וכן המחבר והרמ"א במקרה של כחל שהתערב בפחות מ-59, ולאחר מכן הכחל עצמו נפל לתבשיל אחר. '''המחבר''' פסק כ'''רמב"ם''' שצריך ביטול "כבראשונה" - דהיינו 59 היתר כנגדו, אולם '''רמ"א''' מביא את שיטת ה'''רשב"א''' שבזה צריך 60 כנגדו, כמו שאר איסורים, כי בבישול הראשון הכחל "נאסר" כמו שאר הבשר שנאסר ממנו{{הערה|ורק כחל 'טבעי', או כחל שהתבשל עם רוב היתר אלא שדינו ש'הכחל עצמו אסור', רק בכחל כזה יש את  הדין דשרי ב-59 היתר כנגדו.}}.
'''הרשב"א''' (בחידושים ד"ה ואסיקנא) והר"ן – פירשו את הגמ' בשלא קרעו וטחו ואע"פ כן מותר לצלותו עם בשר אחר, רק לכתחילה יניח את הכחל למטה.
ובדיעבד גם אם הונח הכחל למעלה שניהם מותרים.
וביאור הטעם משום שרוב החלב נוטף לאש ורק דבר מועט נוטף על הבשר ובדבר מועט לא אסרו בדיעבד.
'''לכתחילה''' - אין לצלות כחל עם בשר אחר, כיוון שלפעמים הופכים את השיפוד כך שהכחל יהיה למעלה והחלב מטפטף על הבשר.
'''בדיעבד''' - כחל שלא קרעו כלל וצלאו עם בשר יש להתיר אם שניהם היו בגובה שווה ולא חוששים שהזיזו את השיפוד משום שלא מחזיקינן איסורא.
תוס' ד"ה תותי והרא"ש – פירשו את הגמ' שמדובר אחרי קריעה וטיחה בכותל
וביארו הטעם שאפילו אחרי קריעה וטיחה עדיין נוטף חלב מועט על הבשר וזה נראה כמבשל בשר וחלב.
'''רמסעיף ב''''- ואם נצלה עם בשר עמו אם נקרע שתי וערב וטחו בכותל שניהם מותרים ואם לאו העליון מותר והתחתון אסור. ואין לאסור שניהם שמא נתהפך השיפוד דבדיעבד לא מחזיקינן איסורא אבל לכתחילה אין לצלותו עם בשר כלל."


יסוד מחלוקתם בגדרי "[[חתיכה נעשית נבילה]]". לדעת הרמ"א הכחל שהתבשל צריך ס' כנגדו, כי אף שבשר הכחל עצמו לא נאסר מהחלב שבתוכו, וכנ"ל, ולכן סגי ב-59 היתר כנגדו, אבל אם הכחל התבשל בקצת היתר כל התערובת שמתבשלת נאסרה, ונבלע בכחל תערובת אסורה של בשר בחלב. ואף שבתערובת זו יש "בשר" ו"חלב", אם זה התערב בבשר כשר אחר, צריך שיהיה בבשר הכשר ס' כנגד התערובת האסורה, כי "חתיכה נעשית נבילה". כלומר: תערובת הבשר והחלב נאסרו וכעת זה נחשב כנבילה, ולא כ"בשר" ו"חלב", ולכן תערובת זו אוסרת בשר היתר כנגד כולה, ולא אומרים שרק החלב שבה יאסור את הבשר הכשר.


== נושא ט' לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר. ==
להנ"ל, מובנת שיטת הרמ"א שהצריך ס' היתר כנגד כחל שהתבשל במעט בשר. אולם שיטת המחבר צריכה ביאור, כי באיסור בשר בחלב מוסכם שיש את דין "חתיכה נעשית נבילה" (ורק בשאר איסורים ישנה מחלוקת גדולה בראשונים האם אומרים בהם חנ"נ). '''הט"ז''' כתב שלמחבר אין כאן דין חנ"נ כי כחל איסורו רק מדרבנן, וכתב שלרמ"א הוא הדין גם באיסורים אחרים דרבנן יש את דין חנ"נ (במחלוקת האם יש חנ"נ רק בבשר בחלב או גם בשאר איסורים, רמ"א פוסק שיש חנ"נ). להלכה '''פר"ח''' (יו"ד צ סק"ה, וצב סקי"ז) מקל כמחבר שאין חנ"נ באיסור דרבנן, אולם ה'''פרי מגדים''' (צ מ"ז סק"ד, וצב מ"ז סקי"א) מחמיר כרמ"א ("חלילה להקל"), וכתב שגם בשאר איסורים חנ"נ אף באיסור דרבנן ואפילו בהפסד מרובה.


'''רשב"א''' – "מכאן אתה למד שמותר לכתחילה לחתכו חם בסכין שחתכו בה בשר.  
יש לציין שלגבי חתיכה שלא נמלחה, שאסורה אם התבשלה כי הדם שבה יצא ונבלע חזרה, הדין הוא שצריך 60 כנגדה כבר בפעם הראשונה שהתערבה, ולא כמו כחל דסגי ב-59. ואף שכחל בעקרון לא נאסר מהחלב שבו עד שיוצר וחוזר, וכן חתיכה שלא נמלחה לא נאסרת מהדם שבה אא"כ הדם יוצא וחוזר, ואם כן לכאורה גם בחתיכה שלא נמלחה היה אמור להתבטל ב-59 כמו כחל, '''דרכי משה''' מסביר שזה חמור מכחל, כי כחל הוא איסור דרבנן, ולא כדם בחתיכה שזה דאורייתא. ''"ז''' מעיר שגם בחתיכה שלא נמלחה, הדיון הוא שאוסרת על ידי בישול, והדין הוא שדם שהתבשל אסור באכילה רק מדרבנן. אולם הש"ך ב'''נקודות הכסף''' מסביר את  כוונת הד"מ, שכחל עיקר איסורו הוא מדרבנן, משא"כ איסור דם עיקרו מדאוריתא.
וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתכו בה כחל וכן הדין לאכול זה בכלי זה שהרי התירו לצלותם יחד בשיפוד אחד "
ודעת הרשב"א היא שהגמ' דיברה אפי' שלא עשו קריעה וכו'


'''תוס'''' דף קיא. ד"ה תותי – מה שנזהרים שלא לחתוך כחל רותח בסכין של בשר מנהג של הבל הוא, דאפילו בשיפוד אחד שרינן בגמרא לכתחילה לצלות בשר ע"ג כחל.
'''"בריה"''': ה'''ב"ח''' כתב שכחל יש לו דין "[[בריה]]", וכשהוא שלם אינו בטל ברוב כלל. אך ה'''ש"ך''' חולק ואומר שזה כן בטל כי אין איסורו מתחילת בריאתו (אלא נאסר רק כשהחלב יוצא).


דעת התוס' היא שהגמ' דיברה אחרי  שעשו קריעה וכו'.
===צליית כחל עם בשר אחר===
ב'''גמ'''' חולין {{ויקיטקסט|חולין קיא א|קיא.}} איתא: {{ציטוטון|בין כבדא בין כחלא, תותי בישרא שרי, עילויא בישרא דיעבד אין לכתחילה לא}}. כלומר: מותר לצלות כחל או כבד יחד עם בשר אחר, ואפילו שהם נוגעים זה בזה, דווקא כשהכחל או הכבד נמצאים למטה. אבל כשהם למעלה מותר רק בדיעבד.  


'''שו"ע סעיף ג'''' - "מותר לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר.  
הסיבה שאסור לכתחילה, כי בשעת הצליה נוטף מהכחל חלב, ומהכבד נוטף דם, וחוששים שזה יבלע בבשר האחר שנצלה איתם. ונחלקו ראשונים, באיזה כחל מדובר כאן: דעת ה'''תוס'''' ו'''הרא"ש''' שמדובר בכחל שקרע וטח אותו כדינו, ובכל זאת אסור לכתחילה לצלות בשר מתחתיו כי יש קצת חלב ניכר שנוטף בשעת הצליה. ולשיטתם, כחל שלא נקרע כדינו, יאסור גם בדיעבד את הבשר שנצלה מתחתיו. אך דעת ה'''רשב''', שמדובר גם בכחל שלא נקרע, ובכל זאת בדיעבד שרי הבשר שנצלה תחתיו, כי האש של הצליה שורפת את רוב החלב הנוטף והוא לא מספיק להיבלע בבשר שתחת הכחל.  
וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתכו בו כחל "
מסתימת השו"ע משמע שפוסק כרשבשמותר אפילו ללא קריעה וטיחה, משום שלדעת הרשב"א הכחל מקבל רק טעם בשר מועט כי רובו נשרף ולטעם מועט לא חששו.


'''רמ"א''' - "והיינו דוקא שנצלה כדינו דהיינו שקרעוהו תחילה שתי וערב וגם טחו בכותל, אבל אם עבר וצלאו בלא קריעה או קריעה מועטת כל הדברים האלו לכתחילה אסורים בדיעבד מותרים"
'''רש"י''' כתב שכיון שאסור לכתחילה לצלות כחל מעל בשר אחר, אסור לצלות בשר וכחל בשיפוד אחד גם אם השיפוד שוכב, כי חוששים שבשלב מסוים יטה את השפוד שהכחל יהיה מעל הבשר.
הרמ"א פסק כהתוס'.


''' ש"ך''' (סקכ) - הרמ"א אסר לבשל כחל בפני עצמו שמא יבוא לבשל כחל עם בשר,  
להלכה: '''המחבר''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך יורה דעה צ ד|סעיף ד}} כתב ש"צליית כחל עם בשר דינו כצליית כבד עם בשר", ('''ש"ך''': עילויא בישרא או בשיפוד שלנו אסור לכתחילה, ותחתיו שרי). ה'''גר"א''' מדייק מלשונו שכך הדין גם אם הכחל אינו קרוע, וכשיטת הרשב. אולם '''הרמ"א''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך יורה דעה צ ב|סעיף ב}} פסק כשיטת התוס' והרא"ש, שגם אם קרע וטח כדינו אסור לצלות בשר תחת הכחל, וכן אסור לצלות כחל ובשר בשיפוד שוכב, ורק בדיעבד מותר כשקרע וטח אם הכחל מעל הבשר, ואם לא קרע וטח כדין רק העליון מותר (ולא חוששים שהתהפכו באמצע הצליה).
וזה כולל קדרה בשרית בת יומא (עם בליעות בשר).  


אם כך למה התיר לחתוך כחל ע"י סכין בשרית שהרי יש בה שמנונית בשר ?
===חיתוך הכחל בסכין בשרי===
נ"ל שאין בסכין את החשש שמא יבשל בשר וכחל
הראשונים כתבו, שכמו שמותר לצלות כחל ובשר על אותו שיפוד{{הערה|'''ט"ז''' מעיר שמדובר שהכחל נמלח מדמו, וכמבואר בהלכות מליחה {{ויקיטקסט|שולחן ערוך יורה דעה עו ד|עו ד}}.}}, כך גם מותר לחתוך אותם באותו סכין. וכמו בשיפוד: ל'''תוס'''' ו'''רא"ש''' שרי דוקא כשקרע וטח את הכחל כדין, ול'''רשב"א''' שרי גם כשלא קרע.
'''מהרש"ל''' – אם נצלה כל צורכו אפילו ללא קריעה כלל מותר לכתחילה לחותכו עם סכין בשרית ואם לא נצלה כל צורכו אז צריך קריעה וכו' לכתחילה.
נושא י' האם מותר לאכול את הכחל בכלי בשרי ?


'''המשך השו"ע סעיף ג'''' - וכן הדין לאכול זה בכלי שאכלו בו זה...
כך גם נפסק בשולחן ערוך, '''המחבר''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך יורה דעה צ ג|סעיף ג}} כתב שמותר לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר, וכן להיפך, וכן מותר לאכול אחד בכלי שאכלו בו את השני. וגם כאן משמע מלשונו שכך הדין גם אם הכחל אינו קרוע, וכשיטת הרשב. אולם '''הרמ"א''' פסק כשיטת התוס' והרא"ש שלכתחילה זה מותר רק אם קרע וטח כדינו{{הערה|'''ש"ך''' (סקכ"א) כתב שזה גם למנהג ברמ"א שלא מבשלים כחל כלל בכלי בשרי אפילו קרע וטח כדין, כי בסכין אין חשש שיבוא לבשל עם בשר.}}, אמנם בדיעבד גם הרמ"א שרי אפילו לא קרע כלל, (וכמו דשרי לעיל את העליון כשצלה בשיפוד אחד - ולא אומרים שנבלע דרך השיפוד או הסכין).  ה'''ש"ך''' מביא ש'''מהרש"ל''' כתב שאם נצלה כל צרכו מותר לחתוך בסכין בשרי אפילו קרע ולא טח כלל.
רמ"א סעיף ג'- וה"ה דמותר להניחו בקערה עם בשר צלי אפילו שנייהם חמים,
דלאחר צליית הכחל דינו כשאר בשר לכל דבר דוקא שנצלה כדינו,  
דהיינו שקרעוהו תחילה שתי וערב וגם טחו בכותל אבל אם עבר וצלאו בלא קריעה או קריעה מועטת כל הדברים אלו לכתחילה אסורים ובדיעבד הכל מותר.
ישנו קושי על הרממסעיף ב':
בסעיף ב' הרמ"א אוסר כחל שנצלה עם בשר ללא קריעה וטיחה (כשיטת התוס' והרא"ש) אפילו בדיעבד וא"כ גם לתיתו בכלי עם בשר אחר היה ראוי לאסור אף בדיעבד ?
וצ"ל- שדווקא שבא לצלותו ולא עשה קריעה וכו' יש בו הרבה חלב ולכן אם צלאו עם בשר אחר יאסר הבשר מריבוי החלב שהיה בכחל אך אחרי הצליה רק לכתחילה אסור שמא עדיין נשאר חלב אך בדיעבד סמכינן שהצלייה עצמה שרפה את כל החלב שנשאר


גם לגבי נתינת כחל בצלחת בשרית ולהיפך, כתב הרמ"א דשרי כחיתוך בסכין, ולשיטת הרמ"א לכתחילה שרי רק כשקרע וטח כדין קודם הצליה, ובדיעבד שרי תמיד וכנ"ל.


== נושא ישפוד. ==
===מליחת כחל עם בשר===
נחלקו הראשונים האם מותר למלוח כחל עם בשר. '''רמב"ן''' ו'''רשב"א''' אסרו כי "[[מליח כרותח]]", אך ה'''רא"ש''' שרי כי פעולת המליחה לא מוציאה את חלב הכנוס בכחל{{הערה|רעקמעיר דמיירי שנמלח מהדם שבו, והנידון רק מצד איסור בשר בחלב.}}. 


'''הרמ"א''' - "והוא הדין לצלות בו זה בשיפוד שצלאו בו זה "
ב'''שולחן ערוך''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך יורה דעה צ ד|סעיף ד}} הביא המחבר את מחלוקתם: "מליחת כחל עם בשר דינו כמליחת כבד ובשר, ויש מי שמתיר למלוח כחל על הבשר". ודעת ה'''רמ"א''' שלכחילה אסור למלוח כחל עם הבשר, אך בדיעבד שרי בכל ענין{{הערה|'''ש"ך''' מביא ש'''מהרש"ל''' התיר בדיעבד רק אם קרע שתי וערב, והקל רק שהטיחה לא מעכבת בדיעבד. אך למעשה ש"ך מקל כרמ"א, ומביא שגם מהרש,ל עצמו הקל כרמ"א במק"א.}}. וטעמו, כי הרא"ש שרי לכחילה למלוח עם בשר, והרשבשאסר - הרי מליח הוא כרותח דצלי (ולא כרותח דבישול), והרשבשרי בדיעבד גם בצליה ממש של כחל שלא נקרע ע"ג בשר. ורק התוס' אוסר בצליה בדיעבד כשלא נקרע וגם אוסר למלוח יחד, והוא שיטת יחיד{{הערה|כך ביארו '''ש"ך''' ו'''גר"א'''.}}.
'''ט"ז''' (סקי"א) – הכוונה שהכחל עבר מליחה כי אם לא צריך לעשות לשפוד ליבון כפסיקת הרמבסי' ע"ו סעיף ד'. המהרש"ל אוסר שם אפילו בדיעבד והט"ז שם חושש לו שאין הפס"מ


===מצא גומות חלב בכחל===
כתב ה'''רמ"א''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך יורה דעה צ ג|סעיף ג}} ומקורו מ'''איסור והיתר''', שאם מצא גומות חלב אחרי שקרע וצלה כדין, אין לחוש. וטעמו כי חלב שלא פירש מהכחל אינו נחשב כחלב, וזה כמו דם האיברים שמותר אם לא פירש. אך אם לא קרע קודם הצליה, גומות החלב הם חלב כנוס - ואסור{{הערה|'''ש"ך''' בשם '''איסור והיתר'''. ויש לדון אם המחבר יחלוק ויתיר כשלא קרע.}}.


== נושא י"ב כחל שהניח יום שלם בחלבו. ==
עוד כתב ה'''רמ"א''', שגם אם הכחל נשאר שלם עם גומות החלב יום שלם קודם צלייתו, אין זה נחשב "[[כבוש]] כמבושל". ה'''ט"ז''' מסביר דשרי כי זה תרי דרבנן: איסור בשר בחלב בכחל הוא דרבנן, וכבוש כמבושל בבשר בחלב הוא גם כן דרבנן. ולכן לא גזרו בכה"ג. הט"ז כתב דעפי"ז גם אם החלב פירש מהכחל שרי אם נכבש בתוכו בשר, וכנ"ל דהוי תרי דרבנן, ותמה על האיסור והיתר ורמ"א בתורת חטאת שכתבו שבשר רגיל שנכבש בחלב שחוטה כן נאסר, וכתב שאולי לכן הרמ"א השמיט בשו"ע וכתב רק דשרי כשנכבש שלם, כי ס"ל שכל כבוש בחלב שחוטה שרי. '''רעק"א''' מוסיף שזה דרבנן גם במהות איסור ה"בשר בחלב" וגם בצורה הבליעה, ולכן זה מותר. אך על עצם דין הרמ"א מקשה רעק"א מה זה שונה מהאיסור לאכול בשר עוף וגבינה צוננים{{הערה|וכתב שלא מסתבר לחלק בין איסור בשר עוף לאיסור חלב שחוטה.}}.


'''הרמ"א''' - "וכן אם הניחו כך שלם קודם צלייתו בחלבו יום שלם, מותר ולא אמרינן כבוש כמבושל בכל הי גוונא. (שם)"
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}


'''ט"ז''' (סקי"ב)- מחדש חידוש גדול שמותר לאכול בשר עם חלב שחוטה אם הם לא נתבשלו יחד אלא רק נכבשו כיוון שחלב שחוטה הוא מדרבנן וכן איסור כבישת בב"ח הוא מדרבנן ואין גוזרים גזירה לגזירה.
[[קטגוריה:בשר בחלב]]
 
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צ]]
'''או"ה וכל האחרונים''' – חולקים על הט"ז ומביאים כמה סיבות ואחת מהן היא שהרי מצינו מק' בש"ס שגזרו גזירה לגזירה ולכן אין לדמות גזרות חכמים אלא במקום שהש"ס מדמה.
[[קטגוריה:חולין קט.]]
 
[[קטגוריה:חולין קט:]]
 
[[קטגוריה:חולין קי.]]
== נושא י"ג צליית או מליחת כחל עם בשר . ==
 
'''כתב הטור :''' וכן דינו [של כבד] בענין מליחה שאסור למולחו לכתחילה ע"ג בשר אבל תחת הבשר מותר. עבר ומלחו על גבי בשר מותר. הרשב"א – כשמולחו עם הכחל לכתחילה צריך שיהיה הכחל למטה והבשר למעלה, עבר ומלח הבשר מותר.
 
 
 
'''הרא"ש''' (סו"ס כ"ז) - מותר לכתחילה למלוח כחל עם בשר
כיוון שהמלח אינו מפליט החלב שבו.
'''שו"ע סעיף ד'''' - לצלות כחל או למולחו עם בשר דינו כדין צליית או מליחת הכבד עם בשר
'''הסבר השו"ע''' - כיוון שבכבד הדין שאם מולחו עם בשר צריך שהכבד יהיה למטה כי המלח מפליט דם מהכבד ומבליע בבשר ואם הכבד היה למעלה התיר השו"ע רק בדיעבד.
 
כך גם לצלות כחל או למולחו מותר לכתחילה אם היה הכחל למטה.
משום שיש לחשוש שהאש או המלח יפליטו ממנו חלב ויבלע בבשר שלמטה
ובדיעבד אם צלה או מלח  כחל עם בשר מותר משום שרוב החלב נוטף לאש ורק דבר מועט נוטף על הבשר ובדבר מועט לא אסרו בדיעבד.
 
'''המשך השו"ע''' - ויש מי שמתיר למלוח כחל עם בשר.
הסבר הרא"ש – רק כוח האש מפליט חלב מהכחל ולכן אסור לצלות כחל מעל בשר אך במליחה אע"פ שגם לה יש כוח הפלטת דם וציר אך חלב לא.
האחרונים (היש"ש) הקשו על הרא"ש למה המליחה מפליטה ציר וחלב איננה יכולה ?
'''הרמ"א סעיף ד'''' – ואין למולחו עם בשר ובדיעבד בכל עניין מותר...
 
'''הסבר''' – הרמ"א פוסק כרשב"א ובדיעבד אפילו הכחל היה מעל הבשר וכן לא קרעו כלל – מותר.
 
ע"פ '''ביאור הגר"א''' (סקל"ד) : קשה שהרי הרמ"א בסעיף ב' מחמיר בדיעבד בצליית כחל עם בשר שלא קרעו וטחו לאסור את התחתון אף בדיעבד ?
 
וי"ל שבמליחה יש להקל כיוון שמצרף את דעת הרא"ש שמליחה אינה מפליטה את החלב
ובנוסף את דעת הרשב"א שכאשר צלו ללא קריעה כלל הכחל מקבל רק טעם בשר מועט כי רובו נשרף ולטעם מועט לא חששו.
 
ולכן בצירוף כל הדעות האלו סומך הרמ"א 
''עור הקיבה :'' המשך הרמ"א - עור הקיבה, לאחר שהוסר חלבו מתוכו והודח, יש לו דין שאר בשר ומותר למלחו עם שאר בשר, ואין לו דין כחל כלל (שם).

גרסה אחרונה מ־13:05, 3 באוקטובר 2022


מקורות
משנה:חולין (קט.)
בבלי:חולין (קט:)
שולחן ערוך:יורה דעה (צ)

"כחל" הוא עטין הבהמה. בהמה שנשחטה כדין, אף שבשרה מותר באכילה, הכחל שלה מכיל בתוכו חלב שנשאר מחייה, מה שלכאורה גורם לאיסור בשר בחלב כשמבשלים את הכחל לאכילה.

בפרקים הבאים נדון מהגמ' והפוסקים לגבי בישול הכחל לבדו, בישולו עם בשר אחר נוסף, וצליית הכחל, ולהלן יבוארו פרטים נוספים בדיני מליחת וצליית הכחל, חיתוכו בסכין וביטולו ברוב.

סוגיית הגמרא[עריכה | עריכת קוד מקור]

הסוגיה העיקרית[1] בדין הכחל נמצאת במסכת חולין (דף קט:). להלן עיקרה של סוגייה זו:

במשנה: הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו.
  1. גמ': אמר רבי זירא אמר רב אינו עובר עליו ומותר.
  2. ואיכא דאמרי א"ר זירא אמר רב אינו עובר עליו ואסור. ובהמשך הגמ': תניא כלישנא קמא דרב כחל שבשלו בחלבו מותר קבה שבשלה בחלבה אסור ומה הפרש בין זה לזה זה כנוס במעיו וזה אין כנוס במעיו.
כיצד קורעו:
  1. אמר רב יהודה קורעו שתי וערב וטחו בכותל.
  2. א"ל ר' אלעזר לשמעיה קרע לי ואנא איכול מאי קמ"ל מתניתין היא הא קמ"ל דלא בעינן שתי וערב וטחו בכותל.
  3. אמרה ליה ילתא לרב נחמן מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה... בעינן למיכל בשרא בחלבא אמר להו רב נחמן לטבחי זויקו לה כחלי והאנן תנן קורעו, ההוא לקדרה. והא קתני שבשלו, דיעבד אין לכתחלה לא - ה"ה דאפי' לכתחלה ואיידי דקא בעי למיתנא סיפא קבה שבשלה בחלבה אסורה דאפילו דיעבד נמי לא תנא נמי רישא שבשלה.

שיטות הראשונים בביאור הסוגיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בדומה לאיסור אכילת דם מבע"ח שנשחט כדין, שכל איסור אכילת הדם מתחיל רק כשהדם יוצא מהבשר, גם חלב הכחל, אין בו איסור בשר בחלב אם הוא לא יצא מהכחל. אולם אם הוא יצא מהכחל וחזר ונבלע בו, יש בזה איסור - בדומה לאיסור דם שיצא ונבלע. ובפרטי הדינים וביאור הסוגיה נחלקו הראשונים:

שיטת רש"י[עריכה | עריכת קוד מקור]

לשיטת רש"י, המשנה, וכל הדעות בסוגיה הנ"ל שהתירו בלי קריעה שתי וערב וטיחה, לכתחילה או בדיעבד, מדברים רק בצלייה אך לא בבישול.

לשיטתו, כחל שהתבשל תמיד אסור, אף בדיעבד, אם לא קרע וטח אותו כדינו קודם הבישול. ואף שחלב הכחל שלא יצא ממנו אינו אוסר את הבשר של הכחל, אם בישל של הכחל עם חלבו הכחל נאסר, אף בדיעבד, כי החלב יוצא מהכחל בשעת הבישול, ונכנס שוב לבשר הכחל - ואוסר אותו מדין בשר בחלב. ולכן צריך לקרוע את הכחל לפני הבישול, כדי להוציא ממנו את החלב שכנוס בתוכו.

לשיטתו רק בצליה יתכן שמותר אם צלה כחל גם בלי שקרע אותו לפני כן.

וכך היא סוגיית הגמרא לשיטת רש"י:

לישנא קמא של רב שהתיר בלי קריעה - מדבר רק בצליה (ולא בבישול), וגם בזה - לכתחילה אסור ורק דיעבד שרי.

רב נחמן, שהתיר לכתחילה, דיבר דווקא בצליה, והוא הסביר את המשנה כלישנא בתרא של רב, שהסביר שהמשנה אסרה, ושהמשנה מדברת בבישול, ולכן הוא שרי אף לכתחילה בצליה.

ור' אלעזר דיבר בצליה, והצריך בזה קריעה קצת

ולשיטתו, ר' יהודה לא דיבר על המשנה (שהמשנה מיירי בצליה), אלא אמר מימרא חדשה בדיני בישול כחל לבדו.

שיטת ר"ת[עריכה | עריכת קוד מקור]

רבינו תם חולק על רש"י, ופירש את המשנה והסוגיה שמדובר בבישול כחל עם בשר אחר. ולדעתו, בישול של הכחל לבדו בלי בשר אחר נוסף, זה כמו צליה של כחל שגם רש"י התיר.

וכך היא סוגיית הגמרא לשיטת ר"ת:

המשנה מדברת בבישול של כחל עם בשר נוסף.

ר' יהודה שרי אם קרע שתי וערב וטח בכותל.

מחלוקת לישנא קמא ולישנא בתרא בביאור המשנה זה במקרה שקרע קצת, שבזה לכתחילה אסור, ובדיעבד שרי ללישנא קמא.

ור' אלעזר התיר לכתחילה בקריעה קצת כי הוא דיבר על בישול כחל לבדו - בלי בשר אחר. וכן ר' נחמן שהתיר לבשל כחל אף לכתחילה בלי שום קריעה, מיירי בבישול של כחל בפני עצמו בלי בשר אחר נוסף.

שיטת הרי"ף[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרי"ף היא דעה שלישית בביאור הסוגיה, ולשיטתו המשנה והסוגיה מדברים על מקרה של בישול כחל בפני עצמו, (בניגוד לרש"י שמדובר בצליה, ולר"ת שמדובר בבישול עם בשר אחר).

וכך היא סוגיית הגמרא לשיטת הרי"ף:

המשנה וכן ר' יהודה, לישנא קמא ובתרא, מיירו בבישול כחל בפני עצמו.

ובדברי ר אלעזר גרס הרי"ף "הא קמ"ל, דלא בעינן שתי וערב, אי נמי לקדירה". ולתירוץ ראשון מיירי ר' אלעזר בבישול כחל לבדו, ובא לחלוק על ר' יהודה ומתיר בישול כחל לבדו גם בלי קריעה שתי וערב. ולתירוץ השני, מיירי ר' אלעזר בבישול כחל יחד עם בשר אחר, ור' אלעזר לא חולק על ר' יהודה שהצריך קריעה שתי וערב בבישול כחל לבדו, אלא ר' אלעזר מוסיף שקריעה וטיחה כזו מועילה גם כשמבשל את הכחל עם בשר אחר.

שיטות הראשונים להלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

שיטת רש"י[עריכה | עריכת קוד מקור]

לרש"י בישול כחל מותר רק אם לפני הבישול קורע את הכחל שתי וערב וטח אותו בכותל כדי להוציא את החלב שכנוס בתוכו.

ואם בישל בלי לקרוע - אסור אף בדיעבד, לכו"ע.

ובצליה, אם צלה בלי לקרוע שתו"ע ולטוח, זו מחלוקת הלישנות בדברי רב, ובזה רש"י פוסק להלכה כלישנא קמא, שבדיעבד כשצלה בלי לקרוע זה מותר, אך לכתחילה כן הצריך לקרוע שתו"ע גם בצליית כחל, כמ"ש במשנה לפי ל"ק של רב, וכדעת ר' אלעזר שהצריך לקרוע קצת, ולא כר' נחמן שהקל בצליה שגם לכתחילה לא צריך לקרוע כלל.

אמנם, יש הבדל בין המשנה לפי ל"ק של רב, לבין דברי ר' אלעזר. למשנה, צריך לקרוע שתי וערב ולטוח בכותל (כמו שר' יהודה ביאר את המשנה), אך לר' אלעזר גם לכתחילה מספיק לקרוע "קצת".

ואכן, יש מחלוקת ראשונים בדעת רש"י, האם הצריך לכתחילה לפני צליית הכחל לקרוע אותו שתי וערב, או דסגי בקריעה קצת כדברי ר' אלעזר. רשב"א כתב שלרש"י צריך לקרוע לפני צליה שתי וערב ולטוח בכותל - וכמו שביאר ר' יהודה בגמ' את המשנה. אך טור כתב שלרש"י צריך לקרוע שתי וערב ולא צריך לטוח בכותל, והר"ן כתב בדעת רש"י שמספיק לקרוע או שתי או ערב, כי כך רש"י בגמ' פירש את דברי ר' אלעזר.

כלומר: לשיטת רשב"א יש מחלוקת נוספת בגמ' בין ר' יהודה לבין ר' אלעזר, ורש"י פסק ככר' יהודה - שגם בצליה צריך לקרוע שתו"ע ולטוח בכותל. אך לטור והר"ן רש"י פסק כר' אלעזר, כשהטור מפרש שלר"א צריך שתו"ע בלי טיחה, והר"ן כתב דסגי בשתי או ערב, וכנ"ל מרש"י בגמ' בביאור דברי ר' אלעזר.

כזכור, ר"ת חולק על רש"י וסובר שכל הבעיה בבישול כחל הוא רק כשמבשל את הכחל עם בשר אחר. ישנה מחלוקת נוספת בדעת רש"י, האם לשיטת רש"י יש חומרא נוספת כשמבשל כחל עם בשר אחר. כלומר: לשיטת רש"י בישול כחל אוסר את הכחל אף בדיעבד, גם אם אין איתו עוד בשר אחר. אבל אם קרע את הכחל שתו"ע וטח בכותל לפני הבישול - זה מותר כשבישלו לבדו. ונחלקו הדעות האם כשקרע וטח כדין ובישל את הכחל עם בשר נוסף, האם לרש"י זה יהיה חמור יותר מבישול כחל לבדו - והאם רש"י יאסור במקרה כזה גם אם טח וקרע את הכחל כדין לפני הבישול.

הבית יוסף מביא מתוס' ועוד שרש"י לא מחמיר בזה, ולשיטתו אם קרע וטח כדין זה מותר גם כשבישל עם בשר נוסף. אך טור וכן ספר התרומה סוברים בדעת רש"י שהוא מחמיר במקרה כזה, שגם טיחה וקריעה כדין לא יתירו לבשל את הכחל עם בשר אחר. כשיטה שניה כך כתב רבינו ירוחם שנהגו שלא לבשל את הכחל עם בשר נוסף - גם אם קרע וטח כדינו קודם הבישול. ובאור זרוע כתב שכשבישל עם בשר אחר זה נאסר אף בדיעבד - גם אם קרע וטח קודם כדין.

שיטת ר"ת[עריכה | עריכת קוד מקור]

ר"ת פוסק להלכה כל"ק ברב, כר' אלעזר וכר' נחמן. ולכן אם רוצה לבשל כחל עם בשר אחר חייב לקרוע שתו"ע ולטוח, ולבישול כחל לבדו מספיק לקרוע 'קצת'.

ובדיעבד מותר גם אם קרע קצת ובישל עם בשר אחר (-כל"ק דרב), ואם בישל את הכחל לבדו מותר בדיעבד גם אם לא קרעו כלל.

ובביאור "קריעה קצת" של ר"ת, סמ"ק כתב שלכחילה יקרע שתי או ערב, אך בדיעבד שרי גם בקריעה פחות מכך, ואפילו אם בישל עם בשר אחר.

שיטת רי"ף ורמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]

בדומה לשיטת ר"ת, גם רי"ף ורמב"ם סוברים שבישול ללא בשר דינו כצליה. אולם הם מחמירים לגבי דין לכתחילה:

רמב"ם כתב שבבישול צריך לכתחילה לקרוע כדינו גם אם מבשל את הכחל לבדו, ובצליה צריך לכתחילה לקרוע "כלשהו" לפני הצליה[2]. ב"י כתב שמסתבר שכך גם דעת הרי"ף, ולא כרשב"א ור"ן שכתבו שלרי"ף אין צריך כלל קריעה בצליה.

המנהג בראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

טור מביא בשם ספר המצוות נהג שלא לבשל כלל כחל יחד עם בשר אחר, אלא לבשל אותו לבדו, ורק בכלי המיוחד לבישולי כחל.

ובדרכי משה מביא מנהג בשם רבינו יחיאל שלא לבשל כלל בשר כחל, גם לא לבדו, אלא רק לצלותו.

ההלכה בשולחן ערוך[עריכה | עריכת קוד מקור]

שיטת המחבר[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשולחן ערוך (יורה דעה צ) פוסק מדינא כשיטת הרמב"ם, ומביא מנהג להחמיר כרש"י:

  • מדינא:
    • לכתחילה: קורע שתי וערב וטח בכותל עד שאין לחלוחית חלב בכחל, ואז שרי לבשל את הכחל גם עם בשר אחר. ואם קרע ומירק החלב, מותר לצלותו.
    • ובדיעבד: אם לא קרע כלל, אסור רק אם בישל את הכחל עם בשר אחר. אך בצליה או בישול כחל לבדו, מותר דיעבד.
  • וממנהגא:
    • לכתחילה קריעה שתי וערב וטיחה בכותל מועילה רק לבישול בלי בשר אחר. וגם לצליה צריך לקרוע שתי וערב[3].
    • ובדיעבד אם קרע כדין שרי גם אם בישל עם בשר אחר.

שיטת הרמ"א[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרמ"א מדינא מחמיר יותר מהמחבר, וממנהגא מביא שלא לבשל כלל כחל אלא רק לצלותו[4]:

  • לכתחילה כתב הרמ"א שנהגו שלא לבשל כלל כחל, אפילו קרעו טחו כדין ומבשל לבדו. וגם בצליה, מחמיר דבעי קריעה שתי וערב וגם טיחה בכותל[5],
  • ובדיעבד מקל הרמ"א בצליה כמחבר, דשרי גם אם לא קרע כלל, אך בבישול מקל בדיעבד רק כשקרע וטח כדין ובישל את הכחל לבדו, ורק בהפסד מרובה אז מיקל כשקרע וטח כדין גם כשבישל עם בשר אחר.

סיכום ההלכה בשו"ע[עריכה | עריכת קוד מקור]

יש ג' אפשרויות להכין כחל לאכילה: (1) בישול עם בשר אחר (הכי חמור), (2) בישול כחל לבדו, (3) צליית כחל (הכי קל).

למחבר: לכתחילה קורע שתי וערב וטח ומבשל לבדו (2), או קורע שתי וערב וצולה (3). ובדיעבד שרי קרע שתו"ע וטח גם כשבישל עם בשר אחר (1), ובבישול לבדו (2) או צליה (3) שרי גם כשלא קרע כלל.

לרמ"א: לכתחילה שרי רק בצליה (3) ורק עם קריעה שתי וערב וטיחה. ובדיעבד כשבישל עם בשר אחר (1) שרי כשקרע וטח כדין רק בהפסד מרובה, וכשבישל לבדו (2) שרי כשקרע וטח כדין, ובצליה (3) שרי גם בלי קריעה.

הרחבה בגדרי המנהג ברמ"א[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרמ"א כתב שנהגו שלא לבשל כחל כלל, ומפרט הרמ"א את גדרי מנהג זה:

  • טיגון: אסור כבישול.
  • כחל יבש: כחל שהתייבש ל' יום, בכל זאת נהגו לכתחילה שלא לבשלו, אולם בדיעבד שרי בבמקרה כזה אפילו אם בושל עם בשר.
  • פשטידה: פשטידה זה בצק ממולא בבשר. וכתב הרמ"א שגם למנהג שלא לבשל כחל כלל, התירו לשים כחל במילוי של פשטידה[6].
אמנם פשטידה במחבת כן אסור למנהג, וה"פרושים" מחמירים גם בפשטידה סתם, ורק כשזה כחל יבש בתוך פשטידה גם הפרושים הקלו[7].
עוד כתב רמ"א שנהגו להחמיר בפשטידה שלא לאפותה באותו תנור עם פשטידת בשר, וכתב על זה רמ"א שזו חומרא בעלמא ואסור רק בתנור קטן ורק כששניהם בתוך התנור, אך בתנור גדול או כשאחד בפי התנור, שרי גם למנהג זה.

נידונים הלכתיים נוספים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ביטול כחל שנאסר בבישול[עריכה | עריכת קוד מקור]

בגמ' "כחל בטל בשישים - והכחל מן המנין, והכחל עצמו אסור". ואם כן, בשונה מאיסור סתם שבטל בשישים של היתר מלבד האיסור, כחל בטל ב-59 היתר מלבדו. כך גם נפסק להלכה בשולחן ערוך (יו"ד צ א).

הסיבה שכחל בטל ב-59: לשיטת הרמב"ם כי כל איסור דרבנן בטל ב-59. ולשיטת רש"י כל איסור דרבנן בעי ס' מלבד האיסור, ורק כחל שונה "כי הוא מין היתר", ותוס' מסביר, וכך כתבו גם הרשב"א והר"ן, שכשבישל כחל עם 59 בשר אחר, הרי בשר הכחל לא אסר אלא רק החלב שבכחל אסר, וכנגד החלב ודאי יש ס' גם אם יש רק 59 כנגד הכחל כולו.[8]

הסיבה שכחל עצמו אסור: רש"י כתב כי אף שהכחל מועט ולא הצליח לתת טעם באחרים, אך הוא עצמו כן קיבל טעם מאחרים. רשב"א מסביר כוונתו שחוששים שנשאר בכחל הרבה חלב ולא יצא ממנו בבישול, ואם כן טעם הבשר האחר שנכנס לכחל אוסר אותו. תוס' כתב דאליבא דאמת כל החלב כן יוצא מהכחל בגמר בישולו, אך הכחל אסור גזירה אטו שיבשל קצת ולא ימתין עד גמר הבישול. והר"ן כתב שבבישול ודאי שכל החלב יוצא, אלא שאסרו כאן משום מראית עין, שמא יתירו חתיכת נבילה.

"חתיכה נעשית נבילה": כנ"ל, כחל שהתבשל עם בשר אחר והיה ביטול ברוב והתערובת לא נאסרה, הכחל עצמו אסור, ולכן אם לאחר מכן נפל הכחל לתבשיל אחר, הרי הוא אוסר את התבשיל האחר וצריך שוב 59 כנגדו. כחל שהתבשל עם בשר אחר ולא היה 59 כנגדו, אסר את הבשר האחר, ואם הבשר שנאסר יפול לתבשיל אחר יצטרכו 60 כנדו, וכמו כל איסור דבעי ס' היתר כנגד האיסור.

ונחלקו הראשונים - וכן המחבר והרמ"א במקרה של כחל שהתערב בפחות מ-59, ולאחר מכן הכחל עצמו נפל לתבשיל אחר. המחבר פסק כרמב"ם שצריך ביטול "כבראשונה" - דהיינו 59 היתר כנגדו, אולם רמ"א מביא את שיטת הרשב"א שבזה צריך 60 כנגדו, כמו שאר איסורים, כי בבישול הראשון הכחל "נאסר" כמו שאר הבשר שנאסר ממנו[9].

יסוד מחלוקתם בגדרי "חתיכה נעשית נבילה". לדעת הרמ"א הכחל שהתבשל צריך ס' כנגדו, כי אף שבשר הכחל עצמו לא נאסר מהחלב שבתוכו, וכנ"ל, ולכן סגי ב-59 היתר כנגדו, אבל אם הכחל התבשל בקצת היתר כל התערובת שמתבשלת נאסרה, ונבלע בכחל תערובת אסורה של בשר בחלב. ואף שבתערובת זו יש "בשר" ו"חלב", אם זה התערב בבשר כשר אחר, צריך שיהיה בבשר הכשר ס' כנגד התערובת האסורה, כי "חתיכה נעשית נבילה". כלומר: תערובת הבשר והחלב נאסרו וכעת זה נחשב כנבילה, ולא כ"בשר" ו"חלב", ולכן תערובת זו אוסרת בשר היתר כנגד כולה, ולא אומרים שרק החלב שבה יאסור את הבשר הכשר.

להנ"ל, מובנת שיטת הרמ"א שהצריך ס' היתר כנגד כחל שהתבשל במעט בשר. אולם שיטת המחבר צריכה ביאור, כי באיסור בשר בחלב מוסכם שיש את דין "חתיכה נעשית נבילה" (ורק בשאר איסורים ישנה מחלוקת גדולה בראשונים האם אומרים בהם חנ"נ). הט"ז כתב שלמחבר אין כאן דין חנ"נ כי כחל איסורו רק מדרבנן, וכתב שלרמ"א הוא הדין גם באיסורים אחרים דרבנן יש את דין חנ"נ (במחלוקת האם יש חנ"נ רק בבשר בחלב או גם בשאר איסורים, רמ"א פוסק שיש חנ"נ). להלכה פר"ח (יו"ד צ סק"ה, וצב סקי"ז) מקל כמחבר שאין חנ"נ באיסור דרבנן, אולם הפרי מגדים (צ מ"ז סק"ד, וצב מ"ז סקי"א) מחמיר כרמ"א ("חלילה להקל"), וכתב שגם בשאר איסורים חנ"נ אף באיסור דרבנן ואפילו בהפסד מרובה.

יש לציין שלגבי חתיכה שלא נמלחה, שאסורה אם התבשלה כי הדם שבה יצא ונבלע חזרה, הדין הוא שצריך 60 כנגדה כבר בפעם הראשונה שהתערבה, ולא כמו כחל דסגי ב-59. ואף שכחל בעקרון לא נאסר מהחלב שבו עד שיוצר וחוזר, וכן חתיכה שלא נמלחה לא נאסרת מהדם שבה אא"כ הדם יוצא וחוזר, ואם כן לכאורה גם בחתיכה שלא נמלחה היה אמור להתבטל ב-59 כמו כחל, דרכי משה מסביר שזה חמור מכחל, כי כחל הוא איסור דרבנן, ולא כדם בחתיכה שזה דאורייתא. ט"ז מעיר שגם בחתיכה שלא נמלחה, הדיון הוא שאוסרת על ידי בישול, והדין הוא שדם שהתבשל אסור באכילה רק מדרבנן. אולם הש"ך בנקודות הכסף מסביר את כוונת הד"מ, שכחל עיקר איסורו הוא מדרבנן, משא"כ איסור דם עיקרו מדאוריתא.

"בריה": הב"ח כתב שכחל יש לו דין "בריה", וכשהוא שלם אינו בטל ברוב כלל. אך הש"ך חולק ואומר שזה כן בטל כי אין איסורו מתחילת בריאתו (אלא נאסר רק כשהחלב יוצא).

צליית כחל עם בשר אחר[עריכה | עריכת קוד מקור]

בגמ' חולין (קיא.) איתא: "בין כבדא בין כחלא, תותי בישרא שרי, עילויא בישרא דיעבד אין לכתחילה לא". כלומר: מותר לצלות כחל או כבד יחד עם בשר אחר, ואפילו שהם נוגעים זה בזה, דווקא כשהכחל או הכבד נמצאים למטה. אבל כשהם למעלה מותר רק בדיעבד.

הסיבה שאסור לכתחילה, כי בשעת הצליה נוטף מהכחל חלב, ומהכבד נוטף דם, וחוששים שזה יבלע בבשר האחר שנצלה איתם. ונחלקו ראשונים, באיזה כחל מדובר כאן: דעת התוס' והרא"ש שמדובר בכחל שקרע וטח אותו כדינו, ובכל זאת אסור לכתחילה לצלות בשר מתחתיו כי יש קצת חלב ניכר שנוטף בשעת הצליה. ולשיטתם, כחל שלא נקרע כדינו, יאסור גם בדיעבד את הבשר שנצלה מתחתיו. אך דעת הרשב"א, שמדובר גם בכחל שלא נקרע, ובכל זאת בדיעבד שרי הבשר שנצלה תחתיו, כי האש של הצליה שורפת את רוב החלב הנוטף והוא לא מספיק להיבלע בבשר שתחת הכחל.

רש"י כתב שכיון שאסור לכתחילה לצלות כחל מעל בשר אחר, אסור לצלות בשר וכחל בשיפוד אחד גם אם השיפוד שוכב, כי חוששים שבשלב מסוים יטה את השפוד שהכחל יהיה מעל הבשר.

להלכה: המחבר (סעיף ד) כתב ש"צליית כחל עם בשר דינו כצליית כבד עם בשר", (ש"ך: עילויא בישרא או בשיפוד שלנו אסור לכתחילה, ותחתיו שרי). הגר"א מדייק מלשונו שכך הדין גם אם הכחל אינו קרוע, וכשיטת הרשב"א. אולם הרמ"א (סעיף ב) פסק כשיטת התוס' והרא"ש, שגם אם קרע וטח כדינו אסור לצלות בשר תחת הכחל, וכן אסור לצלות כחל ובשר בשיפוד שוכב, ורק בדיעבד מותר כשקרע וטח אם הכחל מעל הבשר, ואם לא קרע וטח כדין רק העליון מותר (ולא חוששים שהתהפכו באמצע הצליה).

חיתוך הכחל בסכין בשרי[עריכה | עריכת קוד מקור]

הראשונים כתבו, שכמו שמותר לצלות כחל ובשר על אותו שיפוד[10], כך גם מותר לחתוך אותם באותו סכין. וכמו בשיפוד: לתוס' ורא"ש שרי דוקא כשקרע וטח את הכחל כדין, ולרשב"א שרי גם כשלא קרע.

כך גם נפסק בשולחן ערוך, המחבר (סעיף ג) כתב שמותר לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר, וכן להיפך, וכן מותר לאכול אחד בכלי שאכלו בו את השני. וגם כאן משמע מלשונו שכך הדין גם אם הכחל אינו קרוע, וכשיטת הרשב"א. אולם הרמ"א פסק כשיטת התוס' והרא"ש שלכתחילה זה מותר רק אם קרע וטח כדינו[11], אמנם בדיעבד גם הרמ"א שרי אפילו לא קרע כלל, (וכמו דשרי לעיל את העליון כשצלה בשיפוד אחד - ולא אומרים שנבלע דרך השיפוד או הסכין). הש"ך מביא שמהרש"ל כתב שאם נצלה כל צרכו מותר לחתוך בסכין בשרי אפילו קרע ולא טח כלל.

גם לגבי נתינת כחל בצלחת בשרית ולהיפך, כתב הרמ"א דשרי כחיתוך בסכין, ולשיטת הרמ"א לכתחילה שרי רק כשקרע וטח כדין קודם הצליה, ובדיעבד שרי תמיד וכנ"ל.

מליחת כחל עם בשר[עריכה | עריכת קוד מקור]

נחלקו הראשונים האם מותר למלוח כחל עם בשר. רמב"ן ורשב"א אסרו כי "מליח כרותח", אך הרא"ש שרי כי פעולת המליחה לא מוציאה את חלב הכנוס בכחל[12].

בשולחן ערוך (סעיף ד) הביא המחבר את מחלוקתם: "מליחת כחל עם בשר דינו כמליחת כבד ובשר, ויש מי שמתיר למלוח כחל על הבשר". ודעת הרמ"א שלכחילה אסור למלוח כחל עם הבשר, אך בדיעבד שרי בכל ענין[13]. וטעמו, כי הרא"ש שרי לכחילה למלוח עם בשר, והרשב"א שאסר - הרי מליח הוא כרותח דצלי (ולא כרותח דבישול), והרשב"א שרי בדיעבד גם בצליה ממש של כחל שלא נקרע ע"ג בשר. ורק התוס' אוסר בצליה בדיעבד כשלא נקרע וגם אוסר למלוח יחד, והוא שיטת יחיד[14].

מצא גומות חלב בכחל[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב הרמ"א (סעיף ג) ומקורו מאיסור והיתר, שאם מצא גומות חלב אחרי שקרע וצלה כדין, אין לחוש. וטעמו כי חלב שלא פירש מהכחל אינו נחשב כחלב, וזה כמו דם האיברים שמותר אם לא פירש. אך אם לא קרע קודם הצליה, גומות החלב הם חלב כנוס - ואסור[15].

עוד כתב הרמ"א, שגם אם הכחל נשאר שלם עם גומות החלב יום שלם קודם צלייתו, אין זה נחשב "כבוש כמבושל". הט"ז מסביר דשרי כי זה תרי דרבנן: איסור בשר בחלב בכחל הוא דרבנן, וכבוש כמבושל בבשר בחלב הוא גם כן דרבנן. ולכן לא גזרו בכה"ג. הט"ז כתב דעפי"ז גם אם החלב פירש מהכחל שרי אם נכבש בתוכו בשר, וכנ"ל דהוי תרי דרבנן, ותמה על האיסור והיתר ורמ"א בתורת חטאת שכתבו שבשר רגיל שנכבש בחלב שחוטה כן נאסר, וכתב שאולי לכן הרמ"א השמיט בשו"ע וכתב רק דשרי כשנכבש שלם, כי ס"ל שכל כבוש בחלב שחוטה שרי. רעק"א מוסיף שזה דרבנן גם במהות איסור ה"בשר בחלב" וגם בצורה הבליעה, ולכן זה מותר. אך על עצם דין הרמ"א מקשה רעק"א מה זה שונה מהאיסור לאכול בשר עוף וגבינה צוננים[16].

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. ^ סוגיות נוספות כמו בדף קיא. ועוד, יובאו להלן במקומם.
  2. ^ המקור לזה הוא פירוש רש"י לדברי ר' אלעזר דבעי קריעה קצת, דקאי על צליה.
  3. ^ כנ"ל, זה כהבנת הטור ברש"י שלצליה צריך שתי וערב בלי טיחה בכותל. (ולא כרשב"א ולא כר"ן).
  4. ^ לשיטת הרמ"א הבסיס למנהג זה הוא החשש שמא יבוא לבשל עם בשר אחר, ולכן בדיעבד הקל אם קרע וטח כדין ובישל את הכחל לבדו. אמנם בט"ז כתב בשם מהרש"ל שכיון שהגאונים אסרו לבשל כחל בפני עצמו, זה כבר דין שאוסר אף דיעבד תמיד. ולשיטתו, גם כחל שהתבשל לבדו אסור דיעבד אפילו קרע וטח כדין. אולם בש"ך (סקי"ח) כתב שמהרש"ל לא חולק בשום דין כאן על הרמ"א, ורק כחל יבש בפשטידה במחבת, לפרושים, בזה לרמ"א משמע דשרי ומהרש"ל אסר, וראו להלן.
  5. ^ דהיינו: פסק כרשב"א בדעת רש"י, ולא כטור ולא כר"ן.
  6. ^ כי בבישול סתם אסרו אטו שיבשל עם בשר אחר. אך במילוי של פשטידה לא חששו שישים שם עוד בשר.
  7. ^ ש"ך כתב שרמ"א הקל בכחל יבש לפרושים גם כשהפשטידה במחבת, וכתב שמהרש"ל מחמיר בזה. ורעק"א מביא מנחת יעקב דס"ל שגם רמ"א אוסר בזה כמהרש"ל.
  8. ^ הט"ז (סק"ב) הביא נפק"מ בין השיטות: כאשר נבלע במאכל איסור דאורייתא. והקשה על תורת חטאת (כט ב) שכתב את טעם הראשונים אבל הוסיף שזה דוקא באיסור דרבנן שנבלע בחתיכה אך באיסור דאורייתא לא מצטרף גוף ההיתר לשישים.
  9. ^ ורק כחל 'טבעי', או כחל שהתבשל עם רוב היתר אלא שדינו ש'הכחל עצמו אסור', רק בכחל כזה יש את הדין דשרי ב-59 היתר כנגדו.
  10. ^ ט"ז מעיר שמדובר שהכחל נמלח מדמו, וכמבואר בהלכות מליחה (עו ד).
  11. ^ ש"ך (סקכ"א) כתב שזה גם למנהג ברמ"א שלא מבשלים כחל כלל בכלי בשרי אפילו קרע וטח כדין, כי בסכין אין חשש שיבוא לבשל עם בשר.
  12. ^ רעק"א מעיר דמיירי שנמלח מהדם שבו, והנידון רק מצד איסור בשר בחלב.
  13. ^ ש"ך מביא שמהרש"ל התיר בדיעבד רק אם קרע שתי וערב, והקל רק שהטיחה לא מעכבת בדיעבד. אך למעשה ש"ך מקל כרמ"א, ומביא שגם מהרש,ל עצמו הקל כרמ"א במק"א.
  14. ^ כך ביארו ש"ך וגר"א.
  15. ^ ש"ך בשם איסור והיתר. ויש לדון אם המחבר יחלוק ויתיר כשלא קרע.
  16. ^ וכתב שלא מסתבר לחלק בין איסור בשר עוף לאיסור חלב שחוטה.