כחל

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב סוגיה זו. ייתכן שהסוגיה מכילה טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלה אינם מתאימים.
כמן כן, ייתכן שבדף הטיוטה של הסוגיה תמצאו מידע נוסף בנושא זה, שיש לערוך אותו ולהעבירו לדף הסוגיה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מקורות
משנה:
בבלי: חולין קט א, חולין צז ב, חולין צד ב, חולין קיא א
ירושלמי:
רמב"ם:
שלחן ערוך: יורה דעה צ


הכחל הינו עטין הבהמה אך אינו חלק שגרתי מבשר הבהמה מכיוון שבכחל ישנה בעיה טבעית הכחל הוא בעצם בשר הבהמה אך גם נוסע את חלב הבהמה ולכן טמון בבשרו של הכחל חלב. ומצינו בש"ס ובפוסקים שאלות רבות האם מותר לאוכלו, וכן מה היא צורת אכילתו וכו'.

דרך הכשרת הכחל[עריכה | עריכת קוד מקור]

מקור: משנה דף ק"ט. "הכחל, קורעו ומוציא את חלבו.

[מכיוון שבכל יש גומות שבהם כנוס חלב הבהמה וע"י הקריעה החלב משתחרר מהכחל, אך לא ביאר באיזה דרך של חימום מוציא את החלב] לא קרעו אינו עובר עליו [מה הדין כאשר החלב נשאר בכחל וכבר התחיל את פעולת החימום בכחל]...

גמרא אמר ר' זירא אמר רב "אינו עובר עליו ומותר. וא"ד אמר ר' זירא אמר רב "אינו עובר עליו ואסור.

הגמ' לבסוף מביא ברייתא שגם היא סוברת כלישנא קמא ומה הפרש יש בין זה לזה ? זה כנוס במעיו וזה אינו כנוס במעיו. כיצד קורעו ? אמר רב יהודה קורעו שתי וערב וטחו בכותל.

שאלה על איזה מציאות דיברה הגמ' ?

שיטת ר"ת (תוס' ד"ה ההוא) : הגמ' דיברה במקרה שנצלה הכחל לבדו או אם נתבשל לבדו. ולכתחילה - צריך קריעה, שתי או ערב ובלי טיחה, ובדיעבד - גם ללא קריעה כלל, מותר כי בשניהם החלב יוצא מהכחל ונבלע בו שוב (ואינו נשרף בניגוד לרש"י) אך אינו אוסרו כיוון שלא נשתנה טעמו שזה הוא טעם כחל ולא גזרו עליו משום בב"ח.

ובמקרה שבישלו עם בשר אחר : צריך לכתחילה קריעה שתי וערב וטיחה ובדיעבד ללא קריעה כלל אסור. כיוון שנכנס טעם החלב בבשר האחר ונותן בו טעם חלב. וכאשר עשה קצת קריעה (שתי או ערב) לכתחילה אסור ובדיעבד מותר אף ללא 60.

שיטת רש"י : הגמ' דיברה על מקרה רגיל של צלית הכחל.

ולכתחילה- בצליה צריך קריעה (התרומה סובר שצריך שתי וערב והתוס' סובר שמספיק שתי או ערב) וא"צ טיחה בכותל.

ובדיעבד- מותר גם ללא קריעה כלל. מכיוון שהחלב שנפלט נשרף והחלב שנשאר לא חל עליו שם חלב. ומ"מ הצריך קריעה לכתחילה כדי שלא ישאר חלב בעין בכחל ולכן אם לא קרעו מותר. (בניגוד לר"ת שהחלב כן נבלע בכחל אף בצליה).

מקרה שבישלו את הכחל: זה הוא המקרה בדף (צז:) שאסור אף בדיעבד שאין החלב נשרף וחוזר ונבלע בכחל. שיטת הרי"ף : הגמ' דיברה במקרה שנצלה הכחל לבדו.

הר"ן והרשב"א - הבינו ברי"ף שלא צריך קריעה כלל.

והב"י- מצדד לומר שאף לרי"ף צריך קריעה מועטת כמו שמביא הרמב"ם כי לולא זה החלב נראה בעין ונראה כמתבשל בו.

אם נתבשל לבדו: לכתחילה - צריך קריעה גמורה (דלא כר"ת שסגי בקריעה קצת).

ובדיעבד - מותר בשניהם כמו ההסבר בר"ת .

אם נתבשל עם עוד בשר: לכתחילה - מותר ע"י קריעה גמורה.

ובדיעבד - אסור אפילו אם רק קרעה קצת. מכיוון שנכנס החלב לבשר האחר ונאסר. אך הכחל לא יאסר כיוון שלגביו החלב איננו חלב אלא טעם כחל.

שו"ע סעיף א' - הכחל אסור מדברי סופרים שאין בשר שנתבשל בחלב שחוטה אסור מן התורה. לפיכך אם קרעו ומירק החלב שבו מותר לצלותו ולאוכלו ואם קרעו שתי וערב וטחו בכותל, עד שלא נשאר בו לחלוחית חלב מותר לבשלו עם הבשר. וכחל שלא שלא קרעו בין של קטנה שלא הניקה בין של גדולה אסור לבשלו. ואם בשלו עם בשר אחר משערין אותו בשישים...


נושא ב'. האם כחל מן המניין.[עריכה | עריכת קוד מקור]

חולין צ"ז: "כחל ב60 וכחל מן המנין... וכחל עצמו אסור ואם נפל לקדרה אחרת אוסר"
      

נחלקו הראשונים:

הרמב"ם - כיוון שכל האיסור כאן הוא איסור דרבנן (חלב שחוטה) הקלו חז"ל, ולפי דבריו נאמר כך בכל איסורי דרבנן.

רש"י וראב"ד - דוקא בכל הקלו כיוון שיש מקרים שהוא מותר לכתחילה (בצליה ולשיטות אחרות אף בבישול).

הרשב"א - הכחל עצמו מצטרף לביטול כדין כל היתר כיוון שכל הסיבה שהוא נשאר אסור הוא חשש שמא לא יצא כל החלב האסור ממנו ולכן הקלו חכמים.

הט"ז סק"ב - הביא נפק"מ בין השיטות : כאשר נבלע במאכל איסור דאורייתא והקשה על תורת חטאת (כלל כ"ט דין ב') שנקט שלכו"ע באיסור דאורייתא לא מצטרף גוף ההיתר לשישים.

המשך השו"ע סעיף א' - וכחל מן המניין כיצד אם היה הכל כמו שישים בכחל הכחל אסור והשאר מותר ואם היה פחות משישים הכל אסור.


נושא ג'. כאשר הכחל התבשל שנית.[עריכה | עריכת קוד מקור]

ט"ז סק"ג - הביא את קושיית הגמ' בדף צד: אם נתבשל הכחל עם בשר אחר והיה 60 כנגדו ואח"כ נפל לקדרה אחרת,

ותירצה הגמ' - כיוון שאמרו שהכחל עצמו נשאר אסור אף שהיה 60 כנגדו עשהו רבנן כחתיכת נבלה לאסור אחרים,

ולדברי הרשב"א דלעיל קשה שהרי הגמ' הייתה צריכה לומר מהסיבה שמא לא יצא כל החלב מהכחל בפעם הראשונה ?

צ"ל בדעת הרשב"א - שכוונת הגמ' במילים עשהו כנבלה היא התוצאה של החומרה והסיבה אינה כתובה והיא שמא לא יצא כל החלב בפעם הראשונה.

המשך השו"ע סעיף א' - בין כך ובין כך אם נפלה לקדרה אחרת אוסר אותה ומשערין בשישים כבראשונה שהכחל עצמו שנתבשל נעשה כחתיכה האסורה ואין משערין בו אלא כמו שהוא בעת שנתבשל לא כמו שהיה בשעה שנפל.

== נושא ד'. האם יש חנ"נ בבב"ח מדרבנן ? (ראיית הט"ז). ==


הט"ז סק"ד- סבר שלרמב"ם (פט"ו הט"ז) אין אומרים חנ"נ. והבין כך כיוון שכל איסור הכחל אינו אלא מדרבנן ולכן אפילו שלא היה בבישול הראשון 60 כנגד הכחל, הכחל מצטרף ל60 כיוון שהאיסור הוא מדרבנן והם הקלו שלעולם מצטרף ל60, השו"ע פסק כאן כרמב"ם ולכן משמע שאין לשו"ע חנ"נ באיסור בב"ח מדרבנן כרמב"ם.

אך הפרמ"ג ורע"א אינם מסכימים לט"ז.

והרשב"א סובר שכאשר הכחל בפעם הראשונה התבשל בפחות מ60 הוא נהיה חנ"נ מן הדין ובפעם השניה אינו מצטרף ל60 וכך פסק הרמ"א כאן. דברי הרמ"א - דאם נפל תחילה לקדרה שאין בה שישים ונאסר הכחל אם נפל אחר כך לקדרה אחרת אין הכחל מצטרף לשישים (טור בשם הרשב"א וד"ע לר"ן דלא כב"י לר"ן)


נושא ה'. מנהג העולם בבישול הכחל עם בשר.[עריכה | עריכת קוד מקור]

סמ"ק העולם נהגו שלא לבשל את הכחל עם בשר כלל וצ"ע מניין להם המנהג הזה ? ור' יחיאל רבו הסביר שסמכו על שיטת רש"י שהיתר הגמ' בכחל ע"י קריעה וכו' הוא אינו מועיל לבישול הכחל עם עוד בשר וזה מנהג העולם.

ומוסיף ר' יחיאל שגם לבדו אין לבשלו שמא יבשל באותה קדרה בשר והקדרה תאסור את הבשר.

שו"ע סעיף ב' - נהגו שלא לבשלו עם בשר כלל. ולבשלו בלא בשר בטיגון או בפשטידא מצריכין קריעה שתי וערב וטיחה בכותל ולצלי קריעה שתי וערב.

שו"ע סעיף ב' פסק כהר"ן ור' ירוחם שנהגו לבשל כחל בפני עצמו אך לא לבשלו עם בשר אחר.

רמ"א סעיף ב' - "ולקדירה בלא בשר נוהגין בו איסור לכתחילה (רש"י והפוסקים). וה"ה לטגן אפילו בלא בשר ואפילו נתייבש הכחל (או"ה).

ואם עבר ובישלו בקדירה לבדו בדיעבד מותר אם נקרע שתי וערב וטחו בכותל (רש"י וראב"ן וש"ד ומרדכי וע"פ).

מיהו אם נתייבש דהיינו אחר שלושים יום אם עבר ובישלו אפילו אם בשר מותר בדיעבד (ש"ד והג"ה והר' יחיאל).

הרמ"א (ע"פ הש"ד בתש' הגאונים)– פסק שנהגו כהבנת ר' יחיאל שנהגו שלא לבשל כלל את הכחל שמא יבשלו אותו עם בשר.

ובדיעבד: שבישלו בפני עצמו וקרעו שתי וערב וטיחה בכותל יש להתיר. הרש"ל- אוסר אפילו בדיעבד.


נושא ו' . עשיית פשטידת כחל.[עריכה | עריכת קוד מקור]

שו"ע (לעיל) - התיר לכתחילה ע"י קריעה וכו'. הש"ך סק"ז כתב אף ע"י מחבת. הסבר – השו"ע סבר שבפשטידא יש להחמיר כיוון שאין החלב נוטף ונשרף ולכן דינו כבישול.

הרמ"א - נהגו להתיר לאפות כחל בפשטיד"ה שאין בו בשר אך ע"י מחבת לא.

הסבר – קשה שהרי הרמ"א אוסר לכתחילה לבשל כחל אפי' בקריעה וכו'

ונראה שהחומרא הנ"ל איננה שייכת כיוון שכל טעמם הוא שמא יבשל בכלי בשר אחר, אבל בלי כלי היא לא דומה לבישול ואין לחשוש שמא יוסיף בשר בתוך הפשטידא.

ויש מחמירים- שמותר אא"כ נתייבש הכחל תחילה. יש מחמירים- שלא לאפות פשטידת כחל ופשטידת בשר בתנור קטן. (משום ריחא). וטוב לחוש אף שזו חומרא בעלמא .

רמ"א סעיף ב' - ולעשות פשטיד"א מן הכחל ללא בשר נהגו בו היתר, אם אין אופין הפשטיד"א במחבת אבל במחבת דינו כמו בישול בקדרה (מהרא"י בהג"ה וארוך כלל י"ח)

ויש פרושים המחמירים בכל פשטיד"א אם לא נתייבש הכחל תחילה. יש מחמירים שלא לאפות פשטידת כחל עם של בשר בתנור קטן, רק יש להניח אחד בפי התנור (ת"ה סי' קפ"ב). וטוב להזהר לכתחילה כי אינו אלא חומרא בעלמא. (ב"י וארוך) נושא ז' . מנהג צליית הכחל לבדו.

שו"ע (לעיל) : לכתחילה - קריעה מועטת (רק כדי להסיר את החלב המרובה כי אין האש שורפת אלא חלב מועט, ב"י ע"פ הרמב"ם).

בדיעבד שלא קרע - מותר אפילו שצלה ע"ג בשר אחר.

הרמ"א : לכתחילה - קריעה שתי וערב וטיחה בכותל.

ההסבר- הד"מ הביא את האו"ה שכך המנהג ועוד הביא גם את ההרשב"א בהסבר רש"י שרב יהודה דיבר על צליה והוא הצריך קריעה גמורה ולכן נהגו כך. ובדיעבד - אף ללא קריעה מותר. הסבר- מכיוון שבדיעבד אנו סומכים שהאש שרפה את החלב שיצא ממנה ומה שלא יצא הרי לא פירש ואינו אסור.

הרמ"א סעיף ב' - ולצלי נוהגין לכתחילה לקורעו שתי וערב וטיחה בכותל מיהו אם עבר וצלאו אפילו בלא קריעה שרי אם נצלה לחוד בלא בשר עמו,


נושא ח' מנהג צליית הכחל עם בשר אחר.[עריכה | עריכת קוד מקור]

חולין דף קיא. דרש מרימר הלכתא בין כבד בין כחל מתחת בשרא מותר בצליה, מעל בשר אסור לצלות. ואם הניח מעל הבשר בדיעבד הכחל מותר אך לכתחילה לא יעשה כך.

הרשב"א (בחידושים ד"ה ואסיקנא) והר"ן – פירשו את הגמ' בשלא קרעו וטחו ואע"פ כן מותר לצלותו עם בשר אחר, רק לכתחילה יניח את הכחל למטה. ובדיעבד גם אם הונח הכחל למעלה שניהם מותרים. וביאור הטעם משום שרוב החלב נוטף לאש ורק דבר מועט נוטף על הבשר ובדבר מועט לא אסרו בדיעבד. לכתחילה - אין לצלות כחל עם בשר אחר, כיוון שלפעמים הופכים את השיפוד כך שהכחל יהיה למעלה והחלב מטפטף על הבשר.

בדיעבד - כחל שלא קרעו כלל וצלאו עם בשר יש להתיר אם שניהם היו בגובה שווה ולא חוששים שהזיזו את השיפוד משום שלא מחזיקינן איסורא. תוס' ד"ה תותי והרא"ש – פירשו את הגמ' שמדובר אחרי קריעה וטיחה בכותל וביארו הטעם שאפילו אחרי קריעה וטיחה עדיין נוטף חלב מועט על הבשר וזה נראה כמבשל בשר וחלב. רמ"א סעיף ב'- ואם נצלה עם בשר עמו אם נקרע שתי וערב וטחו בכותל שניהם מותרים ואם לאו העליון מותר והתחתון אסור. ואין לאסור שניהם שמא נתהפך השיפוד דבדיעבד לא מחזיקינן איסורא אבל לכתחילה אין לצלותו עם בשר כלל."


נושא ט' לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר.[עריכה | עריכת קוד מקור]

רשב"א – "מכאן אתה למד שמותר לכתחילה לחתכו חם בסכין שחתכו בה בשר. וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתכו בה כחל וכן הדין לאכול זה בכלי זה שהרי התירו לצלותם יחד בשיפוד אחד " ודעת הרשב"א היא שהגמ' דיברה אפי' שלא עשו קריעה וכו'

תוס' דף קיא. ד"ה תותי – מה שנזהרים שלא לחתוך כחל רותח בסכין של בשר מנהג של הבל הוא, דאפילו בשיפוד אחד שרינן בגמרא לכתחילה לצלות בשר ע"ג כחל.

דעת התוס' היא שהגמ' דיברה אחרי שעשו קריעה וכו'.

שו"ע סעיף ג' - "מותר לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר. וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתכו בו כחל "

מסתימת השו"ע משמע שפוסק כרשב"א שמותר אפילו ללא קריעה וטיחה, משום שלדעת הרשב"א הכחל מקבל רק טעם בשר מועט כי רובו נשרף ולטעם מועט לא חששו.

רמ"א - "והיינו דוקא שנצלה כדינו דהיינו שקרעוהו תחילה שתי וערב וגם טחו בכותל, אבל אם עבר וצלאו בלא קריעה או קריעה מועטת כל הדברים האלו לכתחילה אסורים בדיעבד מותרים" הרמ"א פסק כהתוס'.

ש"ך (סקכ"א) - הרמ"א אסר לבשל כחל בפני עצמו שמא יבוא לבשל כחל עם בשר, וזה כולל קדרה בשרית בת יומא (עם בליעות בשר).

אם כך למה התיר לחתוך כחל ע"י סכין בשרית שהרי יש בה שמנונית בשר ? נ"ל שאין בסכין את החשש שמא יבשל בשר וכחל

מהרש"ל – אם נצלה כל צורכו אפילו ללא קריעה כלל מותר לכתחילה לחותכו עם סכין בשרית ואם לא נצלה כל צורכו אז צריך קריעה וכו' לכתחילה. נושא י' האם מותר לאכול את הכחל בכלי בשרי ?

המשך השו"ע סעיף ג' - וכן הדין לאכול זה בכלי שאכלו בו זה... רמ"א סעיף ג'- וה"ה דמותר להניחו בקערה עם בשר צלי אפילו שנייהם חמים, דלאחר צליית הכחל דינו כשאר בשר לכל דבר דוקא שנצלה כדינו, דהיינו שקרעוהו תחילה שתי וערב וגם טחו בכותל אבל אם עבר וצלאו בלא קריעה או קריעה מועטת כל הדברים אלו לכתחילה אסורים ובדיעבד הכל מותר. ישנו קושי על הרמ"א מסעיף ב': בסעיף ב' הרמ"א אוסר כחל שנצלה עם בשר ללא קריעה וטיחה (כשיטת התוס' והרא"ש) אפילו בדיעבד וא"כ גם לתיתו בכלי עם בשר אחר היה ראוי לאסור אף בדיעבד ? וצ"ל- שדווקא שבא לצלותו ולא עשה קריעה וכו' יש בו הרבה חלב ולכן אם צלאו עם בשר אחר יאסר הבשר מריבוי החלב שהיה בכחל אך אחרי הצליה רק לכתחילה אסור שמא עדיין נשאר חלב אך בדיעבד סמכינן שהצלייה עצמה שרפה את כל החלב שנשאר


נושא י"א שפוד.[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרמ"א - "והוא הדין לצלות בו זה בשיפוד שצלאו בו זה " ט"ז (סקי"א) – הכוונה שהכחל עבר מליחה כי אם לא צריך לעשות לשפוד ליבון כפסיקת הרמ"א בסי' ע"ו סעיף ד'. המהרש"ל אוסר שם אפילו בדיעבד והט"ז שם חושש לו שאין הפס"מ


נושא י"ב כחל שהניח יום שלם בחלבו.[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרמ"א - "וכן אם הניחו כך שלם קודם צלייתו בחלבו יום שלם, מותר ולא אמרינן כבוש כמבושל בכל הי גוונא. (שם)"

ט"ז (סקי"ב)- מחדש חידוש גדול שמותר לאכול בשר עם חלב שחוטה אם הם לא נתבשלו יחד אלא רק נכבשו כיוון שחלב שחוטה הוא מדרבנן וכן איסור כבישת בב"ח הוא מדרבנן ואין גוזרים גזירה לגזירה.

או"ה וכל האחרונים – חולקים על הט"ז ומביאים כמה סיבות ואחת מהן היא שהרי מצינו מק' בש"ס שגזרו גזירה לגזירה ולכן אין לדמות גזרות חכמים אלא במקום שהש"ס מדמה.


נושא י"ג צליית או מליחת כחל עם בשר .[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב הטור : וכן דינו [של כבד] בענין מליחה שאסור למולחו לכתחילה ע"ג בשר אבל תחת הבשר מותר. עבר ומלחו על גבי בשר מותר. הרשב"א – כשמולחו עם הכחל לכתחילה צריך שיהיה הכחל למטה והבשר למעלה, עבר ומלח הבשר מותר.


הרא"ש (סו"ס כ"ז) - מותר לכתחילה למלוח כחל עם בשר כיוון שהמלח אינו מפליט החלב שבו. שו"ע סעיף ד' - לצלות כחל או למולחו עם בשר דינו כדין צליית או מליחת הכבד עם בשר הסבר השו"ע - כיוון שבכבד הדין שאם מולחו עם בשר צריך שהכבד יהיה למטה כי המלח מפליט דם מהכבד ומבליע בבשר ואם הכבד היה למעלה התיר השו"ע רק בדיעבד.

כך גם לצלות כחל או למולחו מותר לכתחילה אם היה הכחל למטה. משום שיש לחשוש שהאש או המלח יפליטו ממנו חלב ויבלע בבשר שלמטה ובדיעבד אם צלה או מלח כחל עם בשר מותר משום שרוב החלב נוטף לאש ורק דבר מועט נוטף על הבשר ובדבר מועט לא אסרו בדיעבד.

המשך השו"ע - ויש מי שמתיר למלוח כחל עם בשר. הסבר הרא"ש – רק כוח האש מפליט חלב מהכחל ולכן אסור לצלות כחל מעל בשר אך במליחה אע"פ שגם לה יש כוח הפלטת דם וציר אך חלב לא.

האחרונים (היש"ש) הקשו על הרא"ש למה המליחה מפליטה ציר וחלב איננה יכולה ? הרמ"א סעיף ד' – ואין למולחו עם בשר ובדיעבד בכל עניין מותר...

הסבר – הרמ"א פוסק כרשב"א ובדיעבד אפילו הכחל היה מעל הבשר וכן לא קרעו כלל – מותר.

ע"פ ביאור הגר"א (סקל"ד) : קשה שהרי הרמ"א בסעיף ב' מחמיר בדיעבד בצליית כחל עם בשר שלא קרעו וטחו לאסור את התחתון אף בדיעבד ?

וי"ל שבמליחה יש להקל כיוון שמצרף את דעת הרא"ש שמליחה אינה מפליטה את החלב ובנוסף את דעת הרשב"א שכאשר צלו ללא קריעה כלל הכחל מקבל רק טעם בשר מועט כי רובו נשרף ולטעם מועט לא חששו.

ולכן בצירוף כל הדעות האלו סומך הרמ"א עור הקיבה : המשך הרמ"א - עור הקיבה, לאחר שהוסר חלבו מתוכו והודח, יש לו דין שאר בשר ומותר למלחו עם שאר בשר, ואין לו דין כחל כלל (שם).