יציאה דיבור ולימוד בשעת קריאת התורה

		יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

מקורות
בבלי:	ברכות ח א; סוטה לט א
רמב"ם:	תפילה יב ט
שולחן ערוך:	אורח חיים קמו א-ב

יציאה מבית הכנסת בשעת קריאת התורה

על הפסוק (ישעיה א כח): "וְעֹזְבֵ֥י יְקֹוָ֖ק יִכְלֽוּ", דורשת הגמרא (ברכות ח א), שזה נאמר על מי שמניח ספר תורה ויוצא.
ובהקשר לכך מובא שרבי אבהו היה יוצא בין גברא לגברא, כלומר בין העליות. אמנם בין פסוק לפסוק הגמרא מסתפקת ולא מכריעה.

לימוד ודיבור בשעת קריאת התורה

סתירה בין הגמרא בברכות לגמרא בסוטה

לענין לימוד בזמן קריאת התורה, מביאה הגמרא (ברכות ח א) שרב ששת היה מחזיר פניו וגורס משנתו בשעת קריאת התורה, והיה אומר "אנן בדידן ואינהו בדידהו".
במקום אחר מביאה הגמרא (סוטה לט א) דברי רב הונא, שכיון שנפתח ספר תורה, אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר: (נחמיה ח ה): "וּכְפִתְח֖וֹ עָֽמְד֥וּ כָל־הָעָֽם", ואין עמידה אלא שתיקה. ר' זירא בשם רב חסדא לומד זאת מפסוק אחר שם (ח ג): "וְאָזְנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶל־סֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה".

תירוצי הראשונים

הרי"ף (מגילה יד ב) הביא את הגמרא בסוטה והקשה מעובדא דרב ששת שהיה גורס בשעת קריאת התורה.
בתירוץ הקושיה הביא דברי בעל הלכות גדולות שהיו שם עשרה מלבד רב ששת ולכן מותר, אבל במקום שאין עשרה אלא איתו אסור.
עוד הביא בשם רבוותא אחריני שתירצו שדווקא לרב ששת היה מותר מפני שתורתו אומנותו, אבל לכולי עלמא לא. וכתב הרי"ף שמסתברא כוותייהו. וכעין זה כתב הרי"ף גם בסוגיין (ברכות ד א), שמי שתורתו אומנותו מותר, אבל להורות לאדם ששואל או לפרש דבר הלכה אסור, ולזה התכוונה הגמרא בסוטה.
הרא"ש (מגילה ג יד) ציטט דברי הרי"ף, ונראה שסובר כמותו לחלק בין מי שתורתו אומנותו לשאר כל אדם.

גם התוספות (ברכות ח א ד"ה רב ששת) הזדקקו ליחס בין שני הגמרות, ותירצו, שדווקא בקול רם אסור לפי שמבטל בזה קול הקריאה, אבל בנחת מותר.

רבנו ניסים (מגילה יד ב ד"ה וקשיא) כתב בשם רבנו יונה שרב ששת היה מתחיל לקרוא לפני שנפתח ספר התורה, ולכן כיון שכבר התחיל במצות תורתו, מותר לו לגמור ואפילו כל אדם. אך אם לא התחיל עד שפתחו ספר תורה אסור.
עוד הביא הר"ן לתרץ בשם אחרים, שרב ששת כיון שסגי נהור היה, לא היה חייב בקריאת התורה שבכתב, דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה, ולכן אמר 'אנן בדידן ואינהו בדידהו'.

פירוש מהדר אפיה

כתבו התוספות (ברכות ח א ד"ה רב ששת) שמה שרב ששת החזיר פניו ולמד הוא רבותא, שאף שנראה כאילו מניח ספר תורה ויוצא, אפילו הכי כיון שעושה כן לכוון גירסתו מותר.