יאוש שלא מדעת
| משנה: | משנה |
| בבלי: | בבא מציעא כב,ב |
| ירושלמי: | ירושלמי |
| רמב"ם: | גזילה ואבידה יד,ה |
| שולחן ערוך: | שלחן ערוך |
יאוש שלא מדעת היא סוגיה הדנה במקרה של וכו'.
מקור הדין בגמרא
הגמרא בבבא מציעא (כא,ב) כותבת: "איתמר: יאוש שלא מדעת. אביי אמר: לא הוי יאוש, ורבא אמר: הוי יאוש. בדבר שיש בו סימן - כולי עלמא לא פליגי, דלא הוי יאוש. ואף על גב דשמעיניה דמיאש לסוף - לא הוי יאוש, דכי אתא לידיה - באיסורא הוא דאתא לידיה. דלכי ידע דנפל מיניה לא מיאש, מימר אמר: סימנא אית לי בגויה, יהבנא סימנא, ושקילנא ליה... כי פליגי - בדבר שאין בו סימן. אביי אמר: לא הוי יאוש, דהא לא ידע דנפל מיניה. רבא אמר: הוי יאוש, דלכי ידע דנפל מיניה - מיאש. מימר אמר: סימנא לית לי בגויה, מהשתא הוא דמיאש."
רש"י (שם) מסביר, שיאוש שלא מדעת = דבר שסתמו יאוש לכשידע שנפל ממנו וכשמצאו עדיין לא ידעו הבעלים שנפל מהן:
כותרת שניה
דיונים בראשונים
פסיקה
הרמב"ם (גזילה ואבידה יד,ה) פוסק, יאוש שלא מדעת אפילו בדבר שאין בו סימן אינו יאוש. כיצד נפל ממנו דינר ולא ידע בו שנפל אע"פ שכשידע בו שנפל יתייאש הרי זה אינו יאוש עתה עד שידעו הבעלים שנפל. אבל אם עדיין אומרים הבעלים שמא נתתיו לפלוני או במגדל הוא מונח או שמא טעיתי בחשבון וכיוצא באלו הדברים אין זה יאוש.
ראו גם
שיעורים, מאמרים וכתבי עת
- ביאור מחלוקת אביי ורבא בדין ייאוש שלא מדעת, ע"פ השוואה לסוגיות נוספות בש"ס, הרב זלמן מלמד, באתר ישיבה