הבדלים בין גרסאות בדף "טעות וספק בברכות"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות||ברכות יב א||ברכות ח יא, קריאת שמע א ח|אורח חיים רט א-ג, נט ב}} | {{מקורות||ברכות יב א||ברכות ח יא, קריאת שמע א ח|אורח חיים רט א-ג, נט ב}} | ||
== ביאור הספק בגמרא == | == ביאור הספק בגמרא == | ||
ה'''גמרא''' דנה מקרה | ה'''גמרא''' (ברכות יב א) דנה על מקרה בו אדם אוחז בכוס של יין בידו וסבור שהוא של שכר. התחיל לברך על דעת שהוא שכר, כלומר שרוצה לברך 'שהכל נהיה בדברו' אלא שתוך כדי הברכה נזכר שיש לו בידו יין, ומיד סיים בברכת 'בורא פרי הגפן'. על מקרה כזה אומרת הגמרא שפשיטא שיצא ידי חובה, שהרי גם אם היה מסיים 'שהכל נהיה בדברו' היא יוצא, לפי שכתוב במשנה (ברכות ו ג) 'ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא'. | ||
<BR/>אמנם אם היה לו כוס של שכר בידו, והתחיל לברך על דעת לומר 'בורא פרי הגפן' ונזכר שהוא שכר וסיים 'שהכל נהיה בדברו' הגמרא מסתפקת | <BR/>אמנם אם היה לו כוס של שכר בידו, והתחיל לברך על דעת לומר 'בורא פרי הגפן' ונזכר שהוא שכר וסיים 'שהכל נהיה בדברו' הגמרא מסתפקת האם יצא ידי חובה או לא. | ||
=== שיטת רש"י וסייעתו === | === שיטת רש"י וסייעתו === | ||
'''רש"י''' (ד"ה פתח) מסביר שמדובר שבירך את תחילת הברכה, כלומר שם ומלכות, מתוך כוונה לומר 'שהכל נהיה בדברו' וקודם שסיים נזכר שהוא שכר ולכן סיים 'בורא פרי הגפן', כלומר בפועל הוא בירך את הברכה הנכונה, אלא שבזמן שאמר שם ומלכות היתה דעתו על ברכה אחרת. בכגון זה הסתפקה הגמרא, האם במקרה שאמר שם ומלכות על דעת לומר 'בורא פרי הגפן' שזוהי ברכה שאינה פוטרת שכר, אולי לא יצא ידי חובה, אף שבפועל סיים נכון 'שהכל נהיה בדברו'. לפי פירוש זה יש לגרוס בגמרא 'פתח ומברך '''אדעתא''' דשכרא'. תורף הספק לפי רש"י הוא האם הולכים אחר '''עיקר ברכה''' או אחר החתימה, כאשר עיקר הברכה הוא זהו שם ומלכות. | |||
<BR/>כפירוש זה נראה גם מדברי ה'''תוספות''' (ד"ה פתח). | |||
=== שיטת הרי"ף וסייעתו === | |||
ה''''רי"ף''' לעומת זאת מפרש שמדובר שהחזיק כוס שכר בידו וסבור שהוא יין, והתחיל לברך 'בורא פרי הגפן', ואף אמר 'בורא פרי הגפן' אלא שמיד נזכר שהוא שכר והוסיף 'שהכל נהיה בדברו'. נמצא שברכתו היתה: "בא"י אמ"ה בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו". ובאמת הרי"ף לא גורס את המילה '''אדעתא''', כלומר שלא רק כוונתו היתה לומר בורא פרי הגפן, אלא שאמר כן ממש. | |||
<BR/>הבדל נוסף יש בגירסת הרי"ף, שבהצגת הספק של הגמרא הוא אינו גורס 'אי בתר '''עיקר ברכה''' אזלינן', אלא האם בתר '''פתיחה''' אזלינן או בתר חתימה. | |||
<BR/> | |||
גרסה מ־16:29, 24 במאי 2019
| בבלי: | ברכות יב א |
| רמב"ם: | ברכות ח יא, קריאת שמע א ח |
| שולחן ערוך: | אורח חיים רט א-ג, נט ב |
ביאור הספק בגמרא
הגמרא (ברכות יב א) דנה על מקרה בו אדם אוחז בכוס של יין בידו וסבור שהוא של שכר. התחיל לברך על דעת שהוא שכר, כלומר שרוצה לברך 'שהכל נהיה בדברו' אלא שתוך כדי הברכה נזכר שיש לו בידו יין, ומיד סיים בברכת 'בורא פרי הגפן'. על מקרה כזה אומרת הגמרא שפשיטא שיצא ידי חובה, שהרי גם אם היה מסיים 'שהכל נהיה בדברו' היא יוצא, לפי שכתוב במשנה (ברכות ו ג) 'ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא'.
אמנם אם היה לו כוס של שכר בידו, והתחיל לברך על דעת לומר 'בורא פרי הגפן' ונזכר שהוא שכר וסיים 'שהכל נהיה בדברו' הגמרא מסתפקת האם יצא ידי חובה או לא.
שיטת רש"י וסייעתו
רש"י (ד"ה פתח) מסביר שמדובר שבירך את תחילת הברכה, כלומר שם ומלכות, מתוך כוונה לומר 'שהכל נהיה בדברו' וקודם שסיים נזכר שהוא שכר ולכן סיים 'בורא פרי הגפן', כלומר בפועל הוא בירך את הברכה הנכונה, אלא שבזמן שאמר שם ומלכות היתה דעתו על ברכה אחרת. בכגון זה הסתפקה הגמרא, האם במקרה שאמר שם ומלכות על דעת לומר 'בורא פרי הגפן' שזוהי ברכה שאינה פוטרת שכר, אולי לא יצא ידי חובה, אף שבפועל סיים נכון 'שהכל נהיה בדברו'. לפי פירוש זה יש לגרוס בגמרא 'פתח ומברך אדעתא דשכרא'. תורף הספק לפי רש"י הוא האם הולכים אחר עיקר ברכה או אחר החתימה, כאשר עיקר הברכה הוא זהו שם ומלכות.
כפירוש זה נראה גם מדברי התוספות (ד"ה פתח).
שיטת הרי"ף וסייעתו
ה'רי"ף לעומת זאת מפרש שמדובר שהחזיק כוס שכר בידו וסבור שהוא יין, והתחיל לברך 'בורא פרי הגפן', ואף אמר 'בורא פרי הגפן' אלא שמיד נזכר שהוא שכר והוסיף 'שהכל נהיה בדברו'. נמצא שברכתו היתה: "בא"י אמ"ה בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו". ובאמת הרי"ף לא גורס את המילה אדעתא, כלומר שלא רק כוונתו היתה לומר בורא פרי הגפן, אלא שאמר כן ממש.
הבדל נוסף יש בגירסת הרי"ף, שבהצגת הספק של הגמרא הוא אינו גורס 'אי בתר עיקר ברכה אזלינן', אלא האם בתר פתיחה אזלינן או בתר חתימה.