טלטול מן הצד

מקורות
בבלי:	שבת מג ב-מד א
שולחן ערוך:	אורח חיים שיא ח-ט

טלטול מת

הגמרא (שבת מג ב) מביאה מחלוקת האמוראים בין רב לשמואל בענין טלטול מת המוטל בחמה. לדעת שמואל מותר להופכו ממטה למטה עד שמגיע לצל, ואילו לדעת רב אסור לפי שזהו טלטול מן הצד, אלא האופן המותר לטלטלו הוא על ידי שיניח עליו ככר או תינוק, שהוא דבר המותר בטלטול, וכך מטלטל את המת.
בהמשך מנסה הגמרא לומר שאולי זו כבר מחלוקת תנאים אם טלטול מן הצד שמיה טלטול או לא, שמצאנו שנחלקו תנאים לגבי הצלת מת מן הדלקה, שלדעת תנא קמא אין מצילין אותו ולדעת ר' יהודה בן לקיש מצילין. ולכאורה איירי בטלטול מן הצד, שאם מדובר בטלטול גמור איך יתיר ר' יהודה בן לקיש. וגם אי אפשר לומר שאיירי על ידי כיכר או תינוק, לפי שאז לא היה אוסר תנא קמא. אך הגמרא דוחה ואומרת שלכולי עלמא טלטול מן הצד שמיה טלטול, אלא שר' יהודה בן לקיש מתיר מהטעם שאדם בהול על מתו, ואם לא נתיר לו יבוא לכבות את הדלקה שהוא איסור חמור יותר.
לבסוף מכריעה הגמרא כר' יהודה בן לקיש שמותר לטלטל מת מפני הדלקה.

פירוש הופכו ממטה למטה

הר"ן בחידושיו (מג ב ד"ה איתמר) שהפיכה ממיטה למיטה היא אחיזה במיטה וניעור המת מעליה למיטה אחרת, וזהו הנקרא טלטול מן הצד שמטלטל האיסור ע"י ההיתר. אמנם בסוף דבריו שם כתב דאפשר לפרש שאינו אוחז במיטה כלל אלא רק במת, והופכו למיטה אחרת, ולפי שזהו טלטול כלאחר יד קרי ליה טלטול מן הצד. וכתב שכפירוש זה נראה מדברי רש"י (מד ב ד"ה מן הצד).

הלכה כרב או כשמואל

מדברי הגמרא מבואר שרב אוסר טלטול מן הצד ואילו שמואל מתיר. הראשונים נזדקקו לשאלה כמי הלכה, וזאת לאור גמרות נוספות שבהן מפורש שטלטול מן הצד לאו שמיה טלטול ומותר.

בעל המאור (בדפי הרי"ף כ ב) כתב שהלכה כשמואל שטלטול מן הצד לאו שמיה טלטול וכמפורש בכמה וכמה גמרות, ועל כן מותר לכתחילה לטלטל מת מפני החמה על ידי הפיכתו ממיטה למיטה.
אבל רוב ככל הפוסקים חלקו על זה וכתבו שהלכה כרב שטלטול מן הצד אסור במת, ואינו דומה לשאר טלטול מן הצד שמותר. את דבריהם הוכיחו ממה שאמרה הגמרא לגבי מחלוקת התנאים 'לא דכולי עלמא טלטול מן הצד שמיה טלטול', וממה שהעמידה כן ולא העמידה שלכולי עלמא לאו שמיה טלטול מוכח דהלכה היא שטלטול מן הצד אסור במת וכרב. כן כתבו הרי"ף (שבת כ ב) והתוספות (מג ב ד"ה דכ"ע) והרא"ש (ג יט) והר"ן (מג ב ד"ה מר).
בעל המאור ניסה לדחות ראייה הרי"ף ולומר שר' יהודה בן לקיש לא דיבר כלל על טלטול מן הצד, אלא אפילו בטלטול גמור הוא מתיר. אך הרמב"ן במלחמות ה' כתב על זה דאין הכי נמי, אפילו שמתיר ר' יהודה בן לקיש טלטול גמור, אבל על כל פנים מדברי הגמרא שאמרה שלכו"ע טלטול מן הצד שמיה טלטול מוכח דהכי הלכתא.
אמנם הריטב"א (מג ב ד"ה אמר ר' יוחנן) כתב שאין להוכיח כן מגמרא זו, לפי שמה שהעמידה הגמרא דווקא בכה"ג הוא מפני שלא ניתן להעמיד שלכו"ע לאו שמיה טלטול, שאם כן לא היה אוסר תנא קמא. אבל למעשה הסכים הריטב"א שהלכה כרב, לפי שמלשון הגמרא שפסקה כר' יהודה בן לקיש מוכח שדווקא במת נפסק כוותיה להתיר טלטול מן הצד, דבעלמא קיימא לן דטלטול מן הצד שמיה טלטול ואסור, ועוד שהלכה כרב באיסורי. טעמים אלו מובאים גם ברמב"ן בתורת האדם (דרוש מקור).

מדברים אלו עולה שמת המוטל בחמה מותר לטלטלו ע"י כיכר או תינוק, אבל אם אין לו כיכר או תינוק אין להופכו ממיטה למיטה. וכן עולה מדברי הרמב"ם (שבת כו כא), וכן פסק השלחן ערוך (אורח חיים שיא א).