הבדלים בין גרסאות בדף "טלטול מן הצד"

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 1: שורה 1:
{{סוגיה בבניה}}
{{סוגיה בבניה}}
{{מקורות||שבת מג ב-מד א|||אורח חיים שיא ח-ט}}
{{מקורות||שבת מג ב-מד א||שבת כה יד-טו; כו כא|אורח חיים שיא ח-ט}}
האופן בו מותר לטלטל מוקצה בשבת, כאשר אינו מגביהו ומטלטלו טלטול גמור.
האופן בו מותר לטלטל מוקצה בשבת, כאשר אינו מגביהו ומטלטלו טלטול גמור.


שורה 32: שורה 32:


=====שיטת רוב הראשונים=====
=====שיטת רוב הראשונים=====
אבל רוב ככל הפוסקים חלקו על זה וכתבו שהלכה כרב שטלטול מן הצד אסור במת, ואינו דומה לשאר טלטול מן הצד שמותר. את דבריהם הוכיחו ממה שאמרה הגמרא לגבי מחלוקת התנאים 'לא דכולי עלמא טלטול מן הצד שמיה טלטול', וממה שהעמידה כן ולא העמידה שלכולי עלמא לאו שמיה טלטול מוכח דהלכה היא שטלטול מן הצד אסור במת וכרב. כן כתבו ה'''רי"ף''' (שבת כ ב) וה'''תוספות''' (מג ב ד"ה דכ"ע) וה'''רא"ש''' (ג יט) וה'''ר"ן''' (מג ב ד"ה מר).
אבל רוב ככל הפוסקים הסכימו לדברי הרי"ף שמסוגיין מוכח שהלכה, על כל פנים במת, שטלטול מן הצד שמיה טלטול. את דבריהם הוכיחו ממה שאמרה הגמרא לגבי מחלוקת התנאים 'לא דכולי עלמא טלטול מן הצד שמיה טלטול', וממה שהעמידה כן ולא העמידה שלכולי עלמא לאו שמיה טלטול מוכח דהלכה היא שטלטול מן הצד אסור במת וכרב. כן כתבו ה'''רי"ף''' (שבת כ ב) וה'''תוספות''' (מג ב ד"ה דכ"ע) וה'''רא"ש''' (ג יט) וה'''ר"ן''' (מג ב ד"ה מר).
<BR/>בעל המאור ניסה לדחות ראייה הרי"ף ולומר שר' יהודה בן לקיש לא דיבר כלל על טלטול מן הצד, אלא אפילו בטלטול גמור הוא מתיר. אך הרמב"ן ב'''מלחמות ה' ''' כתב על זה דאין הכי נמי, אפילו שמתיר ר' יהודה בן לקיש טלטול גמור, אבל על כל פנים מדברי הגמרא שאמרה שלכו"ע טלטול מן הצד שמיה טלטול מוכח דהכי הלכתא.
<BR/>בעל המאור ניסה לדחות ראייה הרי"ף ולומר שר' יהודה בן לקיש לא דיבר כלל על טלטול מן הצד, אלא אפילו בטלטול גמור הוא מתיר. אך הרמב"ן ב'''מלחמות ה' ''' כתב על זה דאין הכי נמי, אפילו שמתיר ר' יהודה בן לקיש טלטול גמור, אבל על כל פנים מדברי הגמרא שאמרה שלכו"ע טלטול מן הצד שמיה טלטול מוכח דהכי הלכתא.
<BR/>אמנם ה'''ריטב"א''' (מג ב ד"ה אמר ר' יוחנן) כתב שאין להוכיח כן מגמרא זו, לפי שמה שהעמידה הגמרא דווקא בכה"ג הוא מפני שלא ניתן להעמיד שלכו"ע לאו שמיה טלטול, שאם כן לא היה אוסר תנא קמא. אבל למעשה הסכים הריטב"א שהלכה כרב, לפי שמלשון הגמרא שפסקה כר' יהודה בן לקיש מוכח שדווקא במת נפסק כוותיה להתיר טלטול מן הצד, דבעלמא קיימא לן דטלטול מן הצד שמיה טלטול ואסור, ועוד שהלכה כרב באיסורי. טעמים אלו מובאים גם ב'''רמב"ן''' בתורת האדם (דרוש מקור).
<BR/>אמנם ה'''ריטב"א''' (מג ב ד"ה אמר ר' יוחנן) כתב שאין להוכיח כן מגמרא זו, לפי שמה שהעמידה הגמרא דווקא בכה"ג הוא מפני שלא ניתן להעמיד שלכו"ע לאו שמיה טלטול, שאם כן לא היה אוסר תנא קמא. אבל למעשה הסכים הריטב"א שהלכה כרב, לפי שמלשון הגמרא שפסקה כר' יהודה בן לקיש מוכח שדווקא במת נפסק כוותיה להתיר טלטול מן הצד, דבעלמא קיימא לן דטלטול מן הצד שמיה טלטול ואסור, ועוד שהלכה כרב באיסורי. טעמים אלו מובאים גם ב'''רמב"ן''' בתורת האדם (דרוש מקור).


מדברים אלו עולה שמת המוטל בחמה מותר לטלטלו ע"י כיכר או תינוק, אבל אם אין לו כיכר או תינוק אין להופכו ממיטה למיטה. וכן עולה מדברי ה'''רמב"ם''' (שבת כו כא), וכן פסק ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שיא א).
מדברים אלו עולה שמת המוטל בחמה מותר לטלטלו ע"י כיכר או תינוק, אבל אם אין לו כיכר או תינוק אין להופכו ממיטה למיטה. וכן עולה מדברי ה'''רמב"ם''' (שבת כו כא), וכן פסק ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שיא א).
==תירוצי הראשונים לחלק בין טלטול מת לשאר דברים==
מכח קושיה זו נזדקקו הראשונים לתרץ את הגמרות ולבאר מדוע במת טלטול מן הצד אסור דשמיה טלטול, ואילו בשאר מקומות בש"ס התירו טלטול מן הצד לפי שלאו שמיה טלטול.
===דברי הרי"ף===
ראשון לכולם יצא ה'''רי"ף''' (שבת כ ב) שכתב חילוק שלא נתבאר בדבריו כל הצורך, וגם בו כנראה נפלה מחלוקת בראשונים. כתב הרי"ף שטלטול מן הצד שמיה טלטול הוא כגון באבנים שאינן לצורך שבת דומיא דמת, אבל פגה וחררה וכיוצא בהן שאוכלין הן וצריך לאכלן בשבת, הטלטול מן הצד בהם לא שמיה טלטול ומותר.
====ביאורי הראשונים לדברי הרי"ף====
ה'''רשב"א''' () כתב בכוונת הרי"ף
===תירוץ התוספות וסייעתו===


==הגדרת טלטול מן הצד==
==הגדרת טלטול מן הצד==
[[קטגוריה:מוקצה]]
[[קטגוריה:שבת מג:]]
[[קטגוריה:שבת מד.]]
[[קטגוריה:שבת קכג.]]
[[קטגוריה:שבת קמא.]]
[[קטגוריה:שבת פרק כה]]
[[קטגוריה:שבת פרק כו]]
[[קטגוריה:אורח חיים סימן שיא]]

גרסה מ־16:47, 24 ביולי 2016

תבנית:סוגיה בבניה

מקורות
בבלי:שבת מג ב-מד א
רמב"ם:שבת כה יד-טו; כו כא
שולחן ערוך:אורח חיים שיא ח-ט

האופן בו מותר לטלטל מוקצה בשבת, כאשר אינו מגביהו ומטלטלו טלטול גמור.

סוגיות הגמרא

בכמה וכמה מקומות במסכת שבת מוזכר מושג זה של טלטול מן הצד.

צנון הטמון בקרקע וקש שעל גבי המטה

המשנה (שבת כ ה) אומרת שאם יש קש על גבי המטה ורוצה אדם לישון עליה, מותר לו לנענע את הקש בגופו בלבד, אבל לא בידו, אלא אם כן היה הקש מיוחד למאכל בהמה שאז אינו מוקצה ומותר לנענעו בידו.
ממשנה זו מוכיחה הגמרא (שבת קמא א) שלא כדברי רב נחמן שאסר לטלטל צנון (פוגלא) הטמון בקרקע אלא אם כן היה טמון מלמעלה למטה, כלומר שראשו הרחב כלפי חוץ, לפי שאז אינו מטלטל עפר. אבל מלמטה למעלה, כלומר שראשו הצר כלפי חוץ אסור לפי שכשמושך את הצנון הרי הוא מטלטל עפר, ואף שזהו טלטול מן הצד אסור. אמנם מהמשנה מוכח שלא כדבריו שהרי התירה לנענע את הקש שעל המטה בגופו, ומבואר מזה שטלטול מן הצד לא שמיה טלטול.
אמנם במקום אחר בגמרא (שבת קכג א) מבואר שרב נחמן חזר בו מדבר זה, וגם הוא סובר שטלטול מן הצד מותר.

פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים

הגמרא (שבת קכג א) מביאה מחלוקת תנאים לגבי פגה של תאנה שטמן אותה בתבן מבעוד יום כדי שתבשיל יותר, וכעת רוצה להוציאה, וכן חררה שטמן אותה בגחלים על מנת שתתחמם, לדעת תנא קמא אסור לטלטלה אלא אם מכן היא מגולה במקצת, שאז אין כאן אפילו טלטול מן הצד לפי שאינו מגביה את התבן או הגחלים, אלא אוחז הוא במקום המגולה של הפגה או החררה והתבן או הגחלים נופלים מאליהם. לעומת זאת דעת ר' אלעזר בן תנאי שאפילו אינן מגולות מותר לתחוב בהן כוש או כרכר והן ננערות מאליהן.
הגמרא שם מביאה דברי רב נחמן שהלכה כר' אלעזר בן תדאי, לפי שטלטול מן הצד לא שמיה טלטול. ומזה מבואר שרב נחמן חזר בו ממה שאמר לגבי צנון הטמון בקרקע.

טלטול מת

הגמרא (שבת מג ב) מביאה מחלוקת האמוראים בין רב לשמואל בענין טלטול מת המוטל בחמה. לדעת שמואל מותר להופכו ממטה למטה עד שמגיע לצל, ואילו לדעת רב אסור לפי שזהו טלטול מן הצד, אלא האופן המותר לטלטלו הוא על ידי שיניח עליו ככר או תינוק, שהוא דבר המותר בטלטול, וכך מטלטל את המת.
בהמשך מנסה הגמרא לומר שאולי זו כבר מחלוקת תנאים אם טלטול מן הצד שמיה טלטול או לא, שמצאנו שנחלקו תנאים לגבי הצלת מת מן הדלקה, שלדעת תנא קמא אין מצילין אותו ולדעת ר' יהודה בן לקיש מצילין. ולכאורה איירי בטלטול מן הצד, שאם מדובר בטלטול גמור איך יתיר ר' יהודה בן לקיש. וגם אי אפשר לומר שאיירי על ידי כיכר או תינוק, לפי שאז לא היה אוסר תנא קמא. אך הגמרא דוחה ואומרת שלכולי עלמא טלטול מן הצד שמיה טלטול, אלא שר' יהודה בן לקיש מתיר מהטעם שאדם בהול על מתו, ואם לא נתיר לו יבוא לכבות את הדלקה שהוא איסור חמור יותר.
לבסוף מכריעה הגמרא כר' יהודה בן לקיש שמותר לטלטל מת מפני הדלקה.

מחלוקת הראשונים בטלטול מן הצד במת

מצאנו אם כן בשני גמרות שמפורש בהן שטלטול מן הצד לא שמיה טלטול. לעומת זאת בגמרא לגבי טלטול מת, משמע לכאורה שטלטול מן הצד שמיה טלטול. ונחלקו הראשונים בדבר כדלהלן.

דברי הרי"ף

הרי"ף (שבת כ ב) ציטט את הסוגיה כלשונה, ואת דברי ר' יוחנן שפסק הלכה כר' יהודה בן לקיש במת, וכתב על זה הרי"ף ששמעינן מינה שטלטול מן הצד שמיה טלטול, כלומר שהלכה כרב שאוסר פינוי ממיטה למיטה, אמנם לא ביאר הרי"ף להדיא מהיכן בסוגיה למד כן, ודנו הראשונים בדבריו.

שיטת בעל המאור

בעל המאור במקום הבין מדברי הרי"ף שלמד כן ממה שאמרה הגמרא 'דכו"ע טלטול מן הצד שמיה טלטול', ומזה שטרחה להעמיד אליבא דרב דווקא ולא אליבא דשמואל, מוכח דהכי הלכתא. ראיה זו כתבו גם הר"י בתוספות (מג ב ד"ה דכ"ע) ועוד ראשונים.
אבל בעל המאור דחה ראיה זו, לפי שהגמרא לא יכלה להעמיד ולומר דכו"ע טלטול מן הצד לאו שמיה טלטול, שאם כן מה הטעם של תנא קמא שאסר, והרי כל טלטול מן הצד שרי. אלא מוכרחה היתה הגמרא להעמיד דלאו שמיה טלטול כדי להטעים את דעת תנא קמא, אבל לר' יהודה בן לקיש שרי אפילו בלא טלטול מן הצד אלא טלטול גמור, ודלא כדברי הרי"ף, ולכן הוצרך לטעם דדלמא אתי לכבויי, שאם היה מתיר רק טלטול מן הצד לא היה צריך לטעם זה לפי שקיימא לן שטלטול מן הצד לאו שמיה טלטול.
וכן סובר בעל המאור לדינא לגבי טלטול מת, שהלכה כשמואל שטלטול מן הצד לאו שמיה טלטול, וכמו בשאר המקומות בש"ס. ולשיטתו מותר לכתחילה לטלטל מת מפני החמה על ידי הפיכתו ממיטה למיטה. כדבריו אלו מובא גם בשלטי הגיבורים (כ ב) בשם ריא"ז.

שיטת רוב הראשונים

אבל רוב ככל הפוסקים הסכימו לדברי הרי"ף שמסוגיין מוכח שהלכה, על כל פנים במת, שטלטול מן הצד שמיה טלטול. את דבריהם הוכיחו ממה שאמרה הגמרא לגבי מחלוקת התנאים 'לא דכולי עלמא טלטול מן הצד שמיה טלטול', וממה שהעמידה כן ולא העמידה שלכולי עלמא לאו שמיה טלטול מוכח דהלכה היא שטלטול מן הצד אסור במת וכרב. כן כתבו הרי"ף (שבת כ ב) והתוספות (מג ב ד"ה דכ"ע) והרא"ש (ג יט) והר"ן (מג ב ד"ה מר).
בעל המאור ניסה לדחות ראייה הרי"ף ולומר שר' יהודה בן לקיש לא דיבר כלל על טלטול מן הצד, אלא אפילו בטלטול גמור הוא מתיר. אך הרמב"ן במלחמות ה' כתב על זה דאין הכי נמי, אפילו שמתיר ר' יהודה בן לקיש טלטול גמור, אבל על כל פנים מדברי הגמרא שאמרה שלכו"ע טלטול מן הצד שמיה טלטול מוכח דהכי הלכתא.
אמנם הריטב"א (מג ב ד"ה אמר ר' יוחנן) כתב שאין להוכיח כן מגמרא זו, לפי שמה שהעמידה הגמרא דווקא בכה"ג הוא מפני שלא ניתן להעמיד שלכו"ע לאו שמיה טלטול, שאם כן לא היה אוסר תנא קמא. אבל למעשה הסכים הריטב"א שהלכה כרב, לפי שמלשון הגמרא שפסקה כר' יהודה בן לקיש מוכח שדווקא במת נפסק כוותיה להתיר טלטול מן הצד, דבעלמא קיימא לן דטלטול מן הצד שמיה טלטול ואסור, ועוד שהלכה כרב באיסורי. טעמים אלו מובאים גם ברמב"ן בתורת האדם (דרוש מקור).

מדברים אלו עולה שמת המוטל בחמה מותר לטלטלו ע"י כיכר או תינוק, אבל אם אין לו כיכר או תינוק אין להופכו ממיטה למיטה. וכן עולה מדברי הרמב"ם (שבת כו כא), וכן פסק השלחן ערוך (אורח חיים שיא א).

תירוצי הראשונים לחלק בין טלטול מת לשאר דברים

מכח קושיה זו נזדקקו הראשונים לתרץ את הגמרות ולבאר מדוע במת טלטול מן הצד אסור דשמיה טלטול, ואילו בשאר מקומות בש"ס התירו טלטול מן הצד לפי שלאו שמיה טלטול.

דברי הרי"ף

ראשון לכולם יצא הרי"ף (שבת כ ב) שכתב חילוק שלא נתבאר בדבריו כל הצורך, וגם בו כנראה נפלה מחלוקת בראשונים. כתב הרי"ף שטלטול מן הצד שמיה טלטול הוא כגון באבנים שאינן לצורך שבת דומיא דמת, אבל פגה וחררה וכיוצא בהן שאוכלין הן וצריך לאכלן בשבת, הטלטול מן הצד בהם לא שמיה טלטול ומותר.

ביאורי הראשונים לדברי הרי"ף

הרשב"א () כתב בכוונת הרי"ף

תירוץ התוספות וסייעתו

הגדרת טלטול מן הצד